1. בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

הבקשה:

2. בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטות בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת ג'ני טנוס) בתיק 16054-06-10: החלטה מיום 5/11/12 עניינה עיכוב הליכים; החלטה מיום 6/11/12 בעניין דחיית מועד; החלטה מיום 7/11/12 לפיה חייב בית המשפט את יוסף עאמר (המבקש מס' 1, להלן: המבקש או עו"ד עאמר), את אשתו נופלה עאמר (להלן: המבקשת) ואת המבקש מס' 3, בתשלום הוצאות משפט. המבקשים 1 ו-2 חויבו לשלם את כל ההוצאות אשר נפסקו לחובתם עד לאותו מועד, וכן הוצאות הישיבה מיום 7/11/12 בסך 6,000 ₪. כנגד כל המבקשים התנה בית המשפט הגשת תצהירים מטעמם בתשלום ההוצאות שבהם חויבו, בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה, וזאת בלשון ההחלטה:

"... מאחר שהנתבעים (המבקשים כאן – ש' ו') עשו נוהג לעצמם לא לשלם הוצאות שנפסקו לחובתם עד כה...".

וכן מאחר שעשו דין לעצמם, ולא התייצבו לדיונים שנקבעו על ידי בית המשפט.

ההליכים הקודמים:

3. המשיבים 1 ו-2 (להלן: האדונים גאנם) הגישו ביום 25/7/10 בת"א 16054-06-10 תביעה אזרחית לחייב את המבקשים לשלם להם סכום של 626,000 ₪ בגין מעשה מירמה וזיוף של המבקשים או מי מהם (במיוחד עו"ד עאמר), וכן סעד הצהרתי לפיו יוצהר כי הם הבעלים החוקיים של שני כלי רכב המתוארים בכתב התביעה.

במהלך חודש יולי 2012 נפתחה כנגד המבקש (עו"ד עאמר) חקירה פלילית בעקבות תלונה שהגישו באי כוח האדונים גאנם (להלן: עוה"ד אבראהים) אשר התלוננו במשטרה על ביצוע עבירות חמורות על ידי המבקש כנגדם. ביום 5/8/12 הוגש כתב אישום על ידי מדינת ישראל כנגד המבקש בת"פ 8801-08-12.

בכתב האישום יוחסו למבקש עבירות שעניינן איומים, ניסיון לקשירת קשר לפשע, ניסיון שידול לחבלה בכוונה מחמירה וניסיון לשידול להצתה. עוה"ד איבראהים הם עדים מטעם המאשימה.

הדיונים בבית משפט קמא:

4. שמיעת התיק החלה בדיון שהתקיים ביום 3/7/12.

ביום 5/11/12 הגישו המבקשים בקשה להורות על עיכוב הליכים בפני בית משפט קמא, וזאת עד להכרעה בתיק הפלילי המתנהל נגד המבקש עו"ד עאמר.

בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום באותו מועד קבע בית המשפט כי לאחר שהשווה בין כתב האישום לכתב התביעה לא נמצא כל מכנה משותף בין שני התיקים הנ"ל למעט הייצוג של עוה"ד אבראהים את המשיבים שעה שהם עדי התביעה בתיק הפלילי. בית משפט השלום הוסיף והדגיש, כי מדובר במסכת עובדתית שונה בתכלית בהליך הפלילי לעומת ההליך האזרחי, ולא הובאה כל הבהרה או ראיה כיצד יהיה בניהול התיק האזרחי במקביל להליך הפלילי כדי להשפיע על המחלוקות שבכל אחד מן ההליכים.

5. ביום 6/11/12 הגישה המדינה בקשה לדחיית מועד ההוכחות מחשש שחומר החקירה ייחשף למתלונן ו/או מי מטעמו וכי עלול להיווצר שיבוש הליכי משפט. בית משפט השלום דחה באותו יום גם את בקשת המדינה, תוך שהבהיר שניתן להמשיך ולנהל ההליך האזרחי, תוך ערנות לטענות המדינה ומבלי שיהיה בכך כדי לשבש את ההליך הפלילי.

במסגרת אותה החלטה נדחתה גם בקשת המבקשים לדחות את מועד ההוכחות מסיבות רפואיות וזאת מאחר שלדעת בית משפט השלום לא הייתה מניעה כי למרות המצב הרפואי של עו"ד עאמר, יוכל האחרון להופיע בבית המשפט ולמסור עדותו, הגם שלא בעמידה.

לעניין זה יובהר כי עו"ד עאמר טען ותמך הבקשה בתיעוד רפואי כי נפגע, וכי אינו מסוגל לעמוד, לנהוג או לשבת אלא הוא זקוק למנוחה.

6. למרות שבית משפט השלום דחה את הבקשות לדחיית מועד שמיעת הראיות, לא הופיעו המבקשים לדיון שנקבע ליום 19/9/12.

ביום 16/9/12, ערב ראש השנה, הגיש ב"כ המבקשים בקשה לדחיית ישיבת ההוכחות, הפעם בנימוק הנסמך על מעצר בית מלא.

המבקשים טענו, כי על פי החלטה שניתנה בבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד עו"ד עאמר, שהוגשה עם הגשת כתב האישום (החלטה מיום 12/9/12 במ"ת 8812-08-12) הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט רון שפירא) על מעצר עד תום ההליכים בדרך של מעצר בית מלא. לפיכך, ובהסתמך על החלטה זו, טענו המבקשים כי עו"ד עמאר לא יוכל להתייצב לדיון שנקבע להוכחות.

מאחר שהבקשה נסרקה רק ביום 19/9/12 בבוקר, לא ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בבקשה האמורה. במהלך הדיון שהיה בפניו דחה בית המשפט את הבקשה של המשיבים ליתן פסק דין בהעדר התייצבות. בין היתר, הסתמך בית המשפט על ההחלטה בדבר מעצר בית מלא, ואולם מצא מקום לחייב את עו"ד עאמר בתשלום הוצאות בגין ישיבת הסרק שנקבעה ל-19/9/12 וכאשר אחד מבאי כוח הצדדים הגיע גם מירושלים.

בית משפט השלום היה ער לעובדה כי ההחלטה למעצר בית מלא ניתנה ביום 12/9/12. ביום 13/9/12 הוגשה בקשה מאת המשיבים לזימון עדים לישיבה שנקבעה ל-19/9/12. ולכן בנסיבות אלה, לא הייתה מניעה כי הבקשה לדחיית מועד תוגש קודם ולפני 16/9/12.

כמו כן, לא ניתן כל הסבר לאי הופעתה של המבקשת לאותו דיון, ולכן חויבו כאמור המבקשים 1 ו-2 בהוצאות, כפי שפורט לעיל. נקבע מועד נוסף ל-7/11/12 לשמיעת הוכחות. על ב"כ המבקש היה לוודא הגשת בקשה מתאימה כדי לאפשר את יציאתו של עו"ד עאמר להוכחות במועד שנקבע על אף ההחלטה על מעצר בית מלא. בית המשפט קבע עוד כי את הבקשה יש להגיש עד ליום 27/9/12 ולצרף אליה את החלטתו של בית משפט השלום, והכל תוך ערנות לנימוקים ולתנאים שהובאו בהחלטה בדבר מעצר בית מלא.

7. בישיבת בית המשפט ביום 7/11/12 שוב לא הייתה התייצבות של המבקשים לדיון. לא רק שעו"ד עאמר לא הופיע לדיון אלא גם המבקשת והמבקש מס' 3 לא התייצבו לדיון.

למרות האמור, בחר בית המשפט שלא ליתן פסק דין על אף העדר התייצבות של המבקשים, וזאת על אף שהתיק היה קבוע להוכחות. תחת זאת חייב בית המשפט את המבקשים בהוצאות נוספות, התנה שמיעת עדותם בתשלום ההוצאות שבהם חויבו עד לאותו מועד, לרבות ההוצאות הנוספות וקבע מועד נוסף לשמיעת ראיות ל-20/1/13.

טענות המבקשים:

8. הבקשה בפניי היא להורות על עיכוב ההליך האזרחי עד לסיומו של ההליך הפלילי, לבטל ההחלטה שהותירה את מועד ההוכחות על כנו, ולא קיבלה בקשת המבקשים לדחיית מועד מטעמים רפואיים של המבקש, וכמו כן לבטל את ההוצאות בהם חויבו המבקשים, ובכל מקרה, לא להתנות את זכותם של המבקשים להתגונן ולהביא ראיות, בתשלום הוצאות.

דין הבקשה להידחות.

לא ראוי היה להגיש הבקשה, ומשהוגשה, ראוי היה לשקול לחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה, בגין הארכת הדיונים שלא לצורך.

דיון ומסקנות:

9. לעניין הבקשה לעיכוב ההליך האזרחי, כפי שפירט בית משפט השלום, מדובר בשני עניינים שונים המבוססים על מערכת עובדתית שונה, ואין כל מניעה לנהל את ההליך האזרחי באופן שניהולו של ההליך הפלילי לרבות זכותם של המבקשים, לא ייפגעו.

ידוע הכלל, שאין בעצם הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי כדי לבסס עילה לעיכוב הליך אזרחי מקביל ו/או להתנות ניהולו בסיום ההליך הפלילי (ע"א לופטין נ' מוניקה תכשיטים תק-על 97(2) 151).

הצורך באיתור נקודת האיזון בין זכותו של בעל דין לנהל הליך משפטי הוגן, תוך שמירה על מלוא זכויותיו לרבות זכות החיסיון מפני הפללה עצמית, לבין הצורך לנהל הליך משפטי ביעילות וללא דחיות מיותרות (ראה ע"מ (חי') 5752-04-09 פיקהולץ נ' מע"מ עכו [7/2/10], להלן: פס"ד פיקהולץ), יכולה להתעורר כאמור, כאשר אכן מדובר במסכת עובדתית דומה ו/או כאשר מגיש הבקשה מצביע על אפשרות לפגיעה ממשית בזכויות לנהל במקביל את ההליך הפלילי, הכל תוך מתן משקל לעיגון זכויות היסוד, ותוך מתן משקל כי יש משמעות לשאלת היעילות וההשלכה שיכול שתהא לעיכוב ההליך האזרחי, בכלל (ראה לצורך השוואה, סע' 8 בפס"ד פיקהולץ).

לאור כך, כדי להורות על עיכוב הליכים, יש להצביע על חשש לפגיעה בזכות ההתגוננות של המבקש בענייננו ורק במקרה כזה ייסוגו השיקולים של יעילות הדיון ותינתן עדיפות לזכות ההגנה של המבקש. אפשרות כזו קיימת לכאורה כאשר מדובר בהליך פלילי שנסיבותיו ואותה מסכת עובדתית עומדים גם בבסיס ההליך האזרחי, כך שחשיפתו של המידע בהליך האזרחי עלולה לגרום לנאשם עיוות דין בהליך הפלילי.

לא זה המקרה כאן.

לכן, אין אלא לחזור ולאשר את החלטתו של בית משפט השלום על הנימוקים שהובאו שם. אוסיף עוד ואדגיש, לאור האמור בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום בעניין זה, כי חזקה עליו שככל שיתעורר החשש שמא תהיה פגיעה כלשהי בניהולו של ההליך הפלילי, ימצא את הפתרון הנכון להמשך ההליך האזרחי באופן שפגיעה כזו תימנע.

10. לעניין הבקשה לדחיית מועדים והטלת הוצאות, יש לחזור ולהדגיש כי אין דרכו של בית משפט של ערעור להתערב בדרך ניהולו של התיק בכלל, אלא במקרים חריגים. במקרה דנן, נראה כי חסד עשה בית משפט השלום עם המבקשים, משלא החמיר באמצעים בהם נקט, כדי לאפשר את שמיעת הראיות בטרם יינתן פסק דין.

יתר על כן, על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בנושא שלבי הדיון (סע' 1(4) של הצו) כמו גם החלטה הנוגעת לעניין הזמנת עדים או סדר שמיעתם (סע' 1(5)) וכמו כן אין ליתן רשות ערעור על החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט (סע' 1(8)). ולכן, בהסתמך על הצו הנ"ל, לרבות הסמכות ושיקול הדעת הנתונים לערכאה הדיונית בנוגע לאופן ניהולו של ההליך, דין הבקשה בנושאים אלה, להידחות על הסף.

11. אוסיף עוד שהמדיניות שהתוו בית המשפט העליון והנהלת בתי המשפט היא לקיים דיונים רצופים, כך שזמן ניהולו של התיק, יתקצר. עורכי הדין המייצגים את מרשיהם מחוייבים לסייע בידי בית המשפט כדי להשיג יעד זה. הגשת בקשות כגון אלה, במקום שניתן היה ליזום הליכים אשר יאפשרו את שמיעת ההוכחות כבר ב-19/9/12, יש בה משום הארכת הדיון המשפטי.

12. לעניין התניית שמיעת ראיות בתשלום ההוצאות: בנושא זה השאלה אינה רק אם יש סמכות לבית המשפט לעשות כן, אלא אם הסנקציה האמורה היא מידתית.

בהסתמך על תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי היה בית המשפט בהעדר התייצבות של המבקשים למרות זימון כדין, לאפשר למשיבים להוכיח תביעתם, עד כמה שחובת הראיה עליהם וליתן את הסעד הבוקש או כל סעד מתאים אחר.

מכאן שנקודת המוצא היא, שכאשר ניתנה הזדמנות לבעל הדין להוכיח טיעוניו, והוא בחר ביודעין שלא להופיע לדיון ו/או לא להציג את גרסתו, משמע שנתן הסכמתו לעובדות שפורטו על ידי בעל הדין שכנגד ועל אחת כמה וכמה שויתר על חקירתו, כך שככל שתוכח אותה תביעה, ניתן יהא ליתן פסק דין.

במקרה דנן החלה שמיעת הדיונים עוד ביום 3/7/12. המשך ההוכחות נקבעו ל-19/7/12. המבקשים לא הגישו בקשה לדחיית מועד ההוכחות הנ"ל, במועד סביר. אין אני מקבלת את הטענה כי לא יכלו לעשות כן מאחר שהחלטת כב' השופט שפירא בנוגע למעצר עד תום ההליכים נתקבלה רק ב-12/9/12 (גם מועד זה איפשר עדיין הגשת בקשה קודם ל-16/9/12), וזאת מאחר שהחלטת כב' השופט שפירא אישרה למעשה החלטה שניתנה על ידי כב' השופטת קינן בהליך קודם (החלטה מיום 6/8/12), וכבר אז היה ברור שעו"ד עאמר יהיה במעצר בית מלא.

בנסיבות אלה, היה על עו"ד עאמר לבקש בכל מקרה, ובוודאי במועד בו ניתנה ההחלטה או מייד בסמוך לאותו מועד, לאפשר לו להתייצב לשמיעת ראיות ב-19/9/12.

משלא נעשה הדבר, בדין חייב בית משפט השלום את המבקשים בהוצאות.

13. למרות החיוב האמור, המשיכו המבקשים לעשות דין לעצמם, ולא הופיעו לדיון ביום 7/11/12, ומבלי להביא כל נימוק המצדיק אי הופעתם. ככל שהיה נימוק חדש בדבר מצבו הבריאותי של עו"ד עאמר, הרי שהיה מקום להגיש בקשה עם מסמכים חדשים קודם למועד שנקבע ולא להביא הדברים במועד הדיון. המסמכים הרפואיים הקודמים לא הצדיקו קבלת הבקשה, ומשלא הוגשה בקשת רשות ערעור בזמנו על החלטת בית המשפט שדחתה את בקשת הדחיה, ובעדר החלטה אחרת, היה על עו"ד עאמר לציית להחלטת בית המשפט ולהופיע למועד הדיון. יתר על כן, חובה כאמור הייתה מוטלת על המבקשים 2 ו-3, אשר להם לא הייתה כל מניעה להופיע לדיון הנ"ל.

אוסיף עוד כי גם בבקשה בפניי לא הובא כל הסבר מדוע לא התייצבו לדיון ביום 7/11/12 והנימוק בדבר מצבו הרפואי של עו"ד עאמר, בהעדר בקשה חדשה עם מסמכים רפואיים עדכניים, אינו יכול להצדיק אי הופעה. בוודאי שאין באמור הצדקה לאי הופעתם של המבקשים האחרים, ואף לא ניתן כל הסבר מדוע לא הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון קודם לדיון.

בנסיבות אלה, ומאחר שבית משפט השלום הוסיף את אמצעי ההתנייה, רק לאחר שהמבקשים הוסיפו להפר את החלטות בית המשפט, ומשבחר בית משפט השלום באמצעי זה ולא הורה על הבאת ראיות מטעם המשיבים, על אף אי התייצבות של המבקשים, הרי שבית משפט השלום עשה פעם נוספת חסד עם המבקשים, ובחר באמצעי מידתי החמור פחות מהסנקציה של מתן פסק דין, ובכך הטיב למעשה עם המבקשים ושמר על הזכות להביא טיעוניהם, הגם בכפוף לתשלום הוצאות.

מן הטעמים המפורטים לעיל, אין מקום להתערב אף לא בהחלטה המתנה שמיעת ראיות המבקשים בתשלום ההוצאות.

14. אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ועל אף שראוי היה לשקול הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה, אין מקום לעשות כן בטרם ניתנה למבקשים זכות טיעון בנושא זה. ואולם, כדי שלא לעכב את מתן החלטה, נמנעת אני מליתן צו להוצאות לטובת אוצר המדינה, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקידו באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לתיק בית משפט קמא ולבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה