התיק דנן נקבע להמשך שמיעת ראיות להיום (1/10/13), כאשר בדיון היום אמורים היו להעיד הנתבעים 1-3 ועד ההגנה מטעמם, מר חוסאם ביסאן.

לישיבה זו לא התייצבו הנתבעים הנ"ל, אף לא עד ההגנה מטעמם, וההחלטה דנן נסבה למעשה על האופן בו יש להתקדם בתיק בנסיבות אלה.

בעוד שב"כ הנתבעים 1-3 טען כי הנתבע 1 לא התייצב מפאת מצבו הרפואי, וכי הנתבעת 2 – אשתו- נמצאת יחד עמו, ואילו הנתבע 3 לא הוזמן על ידו מחמת טעות ולכן יש מקום לקביעת מועד אחר, טען ב"כ התובעים כי אין מקום לדחיות נוספות בתיק וכי יש ליתן פסק דין בהעדר התייצבות כנגד נתבעים אלה.

לאחר ששקלתי את הדברים הנני בדעה, כי אכן אין מקום לקביעת ישיבה נוספת, ומאחר ששמיעת יתר העדים תמה זה מכבר, הרי שבשלה השעה למתן הוראה על הגשת סיכומים.

מסקנה זו נסמכת על התנהלותם של הנתבעים 1-3, ובעיקר זו של הנתבע 1 שהינו 'השחקן' המרכזי בכל הפרשה נשוא התביעה, אשר עושים דין לעצמם ונמנעים מלהגיע לבית המשפט, פעם אחר פעם, ללא הצדק וללא היתר מבית המשפט.

על מנת לעמוד על חומרת הדברים רואה אני לנכון לסקור בקצרה את השתלשלות העניינים עד כה לפי הסדר הכרונולוגי שלהם.

לישיבת ההוכחות הראשונה בתיק שנקבעה ליום 10/7/11, הנתבעים 1-3 לא התייצבו לדיון ולא טרחו להגיש תצהירי עדות ראשית, וזאת חרף החלטתי מיום 3/7/11 אשר דחתה את בקשתם לביטול הישיבה הנ"ל מפאת מצבו הרפואי של הנתבע 1. הנתבע 1 לא אמר נואש והגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 3/7/11, אך בהחלטתי מיום 5/7/11 לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי הקודמת ודחיתי את הבקשה שלו לביטול ישיבת ההוכחות, וזאת בעיקר מהסיבה כי לפי התיעוד הרפואי שצורף הנתבע 1 אינו מרותק למיטתו חרף הכאבים מהם הוא סובל.

חרף שתי ההחלטות הנ"ל, הנתבעים 1-3 לא התייצבו לישיבת 10/7/11 ובפתח ישיבה זו ב"כ הנתבעים 1-3 הציג תעודה רפואית חדשה אשר ניתנה לאחר אותן החלטות ובה צוין, כי הנתבע 1 מרותק למיטתו. בפרוטוקול הדיון בישיבת 10/7/11 קבעתי ש-"לא ניתן להשתחרר מהרושם כי ציון העובדה כי הנתבע 1 מרותק למיטתו (בתעודה הרפואית החדשה – ג'.ט.) הוא נתון שנרשם בעקבות ההחלטה שלי מיום 5/7/11 אשר היווה שיקול מרכזי בבואי לשקול את בקשת הדחיה".

בעקבות התרשמותי כי הנתבע 1 ניסה "להתאים" את מצבו הבריאותי לשיקוליו של בית המשפט חייבתי את הנתבעים 1-3 לשלם הוצאות ליתר הצדדים כאשר תשלום ההוצאות היווה תנאי להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם – אשר לא הוגשו במועד אשר נקבע חרף ארכה שאושרה לשם כך.

לאחר מכן נקבעו עוד שתי ישיבות הוכחות אשר בוטלו מבעוד מועד (בחודש 11/2011 ובחודש 01/2012) והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 3/7/12.

באופן לא מפתיע גם לישיבת 3/7/12 הנתבעים 1-3 לא התייצבו לדיון בתואנה כי הנתבע 1 פנה לחדר המיון בשל בעיה רפואית והוא שוחרר עם המלצה למנוחה.

בעקבות כך קבעתי, כי בית המשפט לא ייעתר בהמשך לבקשות דחייה מסיבות רפואיות "אם לא יוצג בפניי תיעוד רפואי ובו הוראה מפורשת, שעל הנתבע 1 להיות מרותק למיטה, וכי אין הוא מסוגל מבחינת מצבו להגיע לבית המשפט", והתיק נקבע להמשך שמיעה ביום 19/9/12.

גם לישיבת 19/9/12 לא התייצבו הנתבעים 1-3. הנתבע 1 לא התייצב מחמת היותו במעצר בית עקב מעשים פליליים המיוחסים לו בכתב אישום אשר הוגש כנגדו בבית המשפט המחוזי; הנתבעת 2 ללא כל נימוק מוצדק; ואילו הנתבע 3 מסיבה לא ברורה. בפרוטוקול אותה ישיבה, התייחסתי באריכות לאופן שבו אמור היה הנתבע 1 לנהוג לשם יציאתו ממעצר הבית והגעתו לדיון בבית המשפט, ומשום שלא עשה כן, חויבו הנתבעים 1-2 בתשלום הוצאות ליתר הצדדים. בשולי אותה החלטה, עמדתי על התנהלותו של הנתבע 1 "אשר נמנע מלהתייצב לדיונים קודמים והכשיל החלטות קודמות של ביהמ"ש".

לישיבת הוכחות נוספת שאמורה היתה להתקיים ביום 7/11/12 הנתבעים 1-3 עשו דין לעצמם ולא התייצבו לדיון, וזאת חרף החלטתי מיום 6/11/12 לפיה דחיתי את בקשתם לדחיית מועד אותו דיון לנוכח מצבו הרפואי של הנתבע 1.

בהחלטתי בפרוטוקול הדיון הנ"ל מיום 7/11/12 התייחסתי להתנהגותם של הנתבעים 1-2, שאינם מגיעים לדיונים ואינם משלמים את ההוצאות אשר הוטלו עליהם בשל אי התייצבותם לדיונים קודמים. אגב כך אוסיף, כי בהחלטתי בפרוטוקול ציינתי, כי הנתבעת 2 עשתה דין לעצמה, כמו בפעמים קודמות, ולא התייצבה לדיון. עוד נקבע באותה החלטה, כי "מאחר שהנתבעים עשו נוהג לעצמם לא לשלם הוצאות שנפסקו לחובתם עד כה, אני קובעת, שאם ההוצאות לא ישולמו תוך 30 ימים מהיום, ביהמ"ש לא יתיר להם להעיד או להגיש תצהירים מטעמם. כמו כן אציין, למען הסר כל ספק, כי על אף שביהמ"ש נהג עד כה בסבלנות כלפי הנתבע 1, וזאת מתוך רצון לסיים את הסכסוך לגופו, כי במידה והנתבעים 1-3 לא יתייצבו לדיונים הבאים על דעת עצמם, ביהמ"ש לא יתיר להם להעיד או להגיש תצהירים מטעמם". בעקבות זאת נקבע התיק לישיבת הוכחות נוספת ליום 10/1/13.

למען השלמת התמונה אוסיף, כי הנתבעים 1-3 הגישו בקשת ערעור אזרחי על החלטתי מיום 5/11/12 ובגדרה דחיתי את בקשתם לעיכוב ההליכים בתיק דנן לנוכח ההליכים הפליליים המתנהלים כנגד הנתבע 1, וכן על החלטתי מיום 6/11/12 ובגדרה דחיתי את הבקשה לביטול ישיבת 7/11/12 מפאת מצבו הרפואי של הנתבע 1. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 3/12/12 דחה את הבקשה ללא צורך בתגובה והתייחס, בין השאר, להתנהלות הנתבעים, בפרט זו של הנתבע 1, אשר פעם אחר פעם נמנע מלהופיע לדיונים ללא כל הצדקה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי אך חסד נעשה עם הנתבעים 1-3 בכך שמותב זה הטיל סנקציה של תשלום הוצאות בלבד, ולא סנקציה דרסטית יותר כגון מתן פסק דין.

באופן צפוי למדי הנתבע 1 לא התייצב לישיבת ההוכחות מיום 10/1/13 ומי שהופיעה היתה אשתו, הנתבעת 2. באותה ישיבה נטען ע"י ב"כ הנתבעים 1-3 כי הנתבע 1 לא הגיע לדיון משום שלא ניתנה החלטה ע"י בית המשפט המחוזי בתיק הפלילי המתירה לו לצאת ממעצר הבית. אלא שבמהלך הדיון הורה בית המשפט לנתבעת 2 לדאוג להתייצבות בעלה, הנתבע 1, לנוכח החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי שמתירה לאחרון להגיע לדיון בפניי. חרף זאת הוא לא התייצב לדיון.

לקראת ישיבת ההוכחות שאמורה היתה להתקיים היום, הוגשה אתמול (ביום 30/9/13) בקשה לביטול ישיבת ההוכחות ודחיית מועד הדיון, מחמת מצבו הרפואי של הנתבע 1 אשר סובל עפ"י המסמכים הרפואיים בעיקר מכאבים ומגבלות בעמוד השדרה – בעיות מהן סבל גם קודם לכן והיוו בסיס לבקשות הדחייה הקודמות שלו.

בהחלטתי מאתמול דחיתי את הבקשה ואף דחיתי בקשה נוספת שהוגשה מאוחר יותר מאותו יום לעיון חוזר בהחלטתי.

המסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשת הדחייה הנ"ל אינם עומדים בקריטריונים אשר קבעתי בהחלטות קודמות שלי אודות 'ריתוק הנתבע 1 למיטה והעדר כל יכולת להגיע לבית המשפט'. אגב כך אציין, כי לא ברור לי מדוע הוגשה הבקשה רק יום אחד בלבד לפני הדיון, אם הכאבים והמגבלות מהם סובל הנתבע 1 החלו כבר ביום 10/9/13 ונמשכו מאז (כך לפי המסמכים הרפואיים). במאמר מוסגר אוסיף, כי ניכר לפי המסמכים הרפואיים האחרונים כי הנתבע 1 מצליח להגיע לביקורות ובדיקות אצל גורמים רפואיים שונים, ולכן לא ברור לי מדוע אין הוא יכול להגיע לבית המשפט, ביודעו היטב מתוקף החלטה קודמת שלי בעניין, כי בית המשפט נכון להתחשב במצבו במהלך חקירתו לפניי.

בנוסף לכל מה שצוין עד כה אבקש להוסיף, כי הנתבעים 1-3 לא השכילו בעבר לקיים החלטות אחרות של בית המשפט, כגון בכל הנוגע לתפיסת רכבו של הנתבע 1 על ידי כונסת הנכסים, ובכל הנוגע להגשת כתב הגנה והגשת תצהירי עדות ראשית, אף שהביעו את רצונם לעשות כן.

הארכתי בדברים על מנת להראות, כי הנתבעים 1-3, ובפרט הנתבעים 1-2, מנסים בכל מאודם ועושים כל לאל ידם שלא להופיע לדיונים, וכי שוט ההוצאות בו עשיתי שימוש מספר פעמים בעבר לא סייע בהשגת המטרה אף שמדובר היה בהוצאות בסכומים ניכרים, ומכאן שאין כל טעם לפנות שוב לסנקציה זו.

אשר על כן אני קובעת, כי יש להתעלם מתצהיריהם של הנתבעים 1-2 ולראות בהם כמי שלא העידו להגנתם.

אשר לעד ההגנה מר חוסאם ביסאן – ב"כ הנתבעים 1-3 צירף תצהיר של מבצע המסירה וכן אשור מסירה לפיהם העד לא נכח בביתו חרף שלושה ביקורים שבוצעו על ידי המוסר בשעות שונות, כולם מאתמול. זימונו של העד אושר עפ"י בקשה שהוגשה בעבר לקראת ישיבת ההוכחות מיום 20/1/13. בהחלטתי מיום 9/1/13 הוריתי על זימונו של העד במסירה אישית. העד לא התייצב לישיבה הנ"ל ולכן הוריתי לב"כ הנתבעים 1-3 בפרוטוקול ישיבת 20/1/13 להגיש תצהיר של מבצע המסירה לעד על מנת להוציא נגדו צו הבאה – אך הדבר לא נעשה.

בעקבות המחדל הנ"ל הוריתי שוב לב"כ הנתבעים 1-3 עפ"י החלטה יזומה שלי מיום 3/7/13 להגיש תצהיר של מבצע המסירה אשר מסר לעד את הזימון, על מנת לברר אם יש מקום להוצאת צו הבאה– אך גם הפעם לא נעשה דבר בנדון.

לקראת ישיבת ההוכחות של היום הוגשה ביום 29/9/13, קרי יומיים לפני מועד הדיון, בקשה מטעם הנתבעים 1-3 לזימון העד במסירה אישית. מפאת קוצר הזמן עד לדיון הוריתי כמבוקש במסירה אישית, אך העד לא התייצב אף שהזימון הודבק על דלת ביתו (כך לפי התצהיר של מבצע המסירה).

בנסיבות אלה, איני מוצאת מקום או הצדקה לזמן את העד מחדש לדיון נוסף מקום שמסירת הזימון בעבר לגבי ישיבה קודמת מוטלת בספק, וליתר דיוק המסירה לא הוכחה כדבעי, אף שהוריתי כי הדבר ייעשה במסירה אישית. פגם זה אינו ניתן לריפוי באמצעות הגשת בקשה חדשה לזימון העד יומיים בלבד לפני מועד הדיון תוך התעלמות מוחלטת משתי החלטות קודמות שלי בעניין, כמפורט לעיל.

אשר על כן ועל יסוד כל המפורט מעלה, אני קובעת כי תמה שמיעת הראיות בתיק.

אני מורה לצדדים להגיש סיכומים בכתב לפי הסדר הבא: התובעים תוך 60 ימים מהיום והנתבעים, במקביל, תוך 60 ימים לאחר מכן.

המזכירות תמציא העתקים מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.