נגד

שלוש בקשות תלויות ועומדות לפני בית המשפט:

בקשה מס' 38

1. הוויכוח בין הצדדים הוא על נוסח המסמך שבו יאשר כונס הנכסים העברת מסמכים מהנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") לכונס הנכסים, מסמכים הדרושים לצורך העברת הזכויות בנכס נשוא התובענה, תחילה על שם הנתבעים ולאחר מכן על שם התובעת.

2. ב"כ הנתבעים הכין נוסח מסמך לחתימה.

כונס הנכסים הכין מסמך מטעמו אשר לא נשא חן בעיני ב"כ הנתבעים.

3. מדובר בוויכוח ברמה הטכנית לחלוטין שאינו מתאים ואינו יאה לשני עורכי דין העוסקים במקצוע. בוודאי שאין מקום לערב את בית המשפט בשאלות ניסוח אישור קבלת המסמכים.

4. אני קוצב לכונס הנכסים ולב"כ הנתבעים פרק זמן עד 18.2.15 על מנת לסכם את נוסח האישור, למסור את המסמכים, ולקבל את האישור החתום על ידי כונס הנכסים.

5. אציין כבר עתה כי על האישור לתאר כל מסמך ומסמך שנמסר באופן שניתן יהיה לזהותו. יש לציין לגבי כל מסמך את תאריכו, כותרתו וכן האם מדובר במסמך מקור או בהעתק/צילום.

אין מקום ואין צורך לציין לגבי מסמכים "ערוך כדין", "ערוכה לפי הוראות רשות מקרקעי ישראל" וכד, כפי שעשה זאת ב"כ הנתבעים בניסוחו. אין גם מקום לפירוטים מיותרים של מסמכים, שמוטב היה לולא הוספו על ידי ב"כ הנתבעים (למשל, בסעיף 11 ואחרון יש לציין "העתק ממכתב רשות מקרקעי ישראל מיום 25.12.15", הא ותו לא).

בהתאם, לא היה מקום לבקשה החלופית להחלפת כונס הנכסים.

6. אין גם כל מניעה לכך שב"כ הנתבעים יכין רשימה שלו של המסמכים הנמסרים, ובצידה צילום של כל המסמכים הנמסרים, וכונס הנכסים יחתום על כל אחד מההעתקים, כאישור לקבלת המקור או ההעתק לפי העניין.

7. בכל אלה אין בית המשפט צריך לעסוק. רעיונות יצירתיים יותר או פחות הם בתחום מומחיותם של עורכי הדין הנכבדים, ומוטב כי היו מנצלים אותם לצרכים מועילים, תחת אשר תוגש בקשה בעניין שאין צורך להגיש בו כל בקשות.

8. אם לא יצליחו עורכי הדין בכך, ובית המשפט יצטרך להכריע עניינית בנושא ניסוח האישור , בכוונתי להשית הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה על כל מעורכי הדין שניסוחו אינו מקובל, וזאת באופן נפרד לגבי כל מסמך ומסמך.

9. עד יום 19.2.15, על ב"כ הנתבעים וכונס הנכסים למסור לבית המשפט הודעה כי האמור בסעיף 4 לעיל בוצע במלואו.

10. בהנחה שכך יקרה, יודיע כונס הנכסים לב"כ הנתבעים עד 23.2.15, מהן ההשלמות הנדרשות על ידו לצורך רישום הנכס על שם התובעת. ברי כי אין מקום לבקשת הנתבעים להצהיר ולהורות כי עם מסירת מסמכים מסוימים לכונס השלימו הנתבעים את חובותיהם כלפי הליך כינוס הנכסים, ויהיו זכאים לקבל את תמורת המכר. על הכונס לציין את ההשלמות הנדרשות, ואם מדובר בהשלמות שבאחריות הנתבעים, יהא עליהן להשלימן קודם לקבלת התמורה.

בקשות מס' 39 ומס' 40

11. בבקשה מס' 39 מבקשת התובעת ליתן לכונס הנכסים הוראות לשלם לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") חובות בגין דמי שימוש חורג בנכס, בהם לטענתם חייבים הנתבעים, וכן להורות לכונס שלא לשחרר את כספי הנאמנות עד שלא יתברר גובה החובות שהנתבעים חייבים לרמ"י.

12. בבקשה מס' 40 מבקש כונס הנכסים להורות לתובעת להשיב את מצב הנכס למצב בו קיבלה אותו לרשותה, ובכלל זה לאטום מחדש את מרתף הנכס, שכן בלא שייעשה הדבר, לא ניתן יהיה לקבל את אישור רמ"י להעברת הזכויות בנכס, עקב חריגות בניה.

התובעת טענה כי לא ביצעה כל חריגות בניה, אלא השיבה את הנכס למצב בו קנתה אותו מהנתבעים, וכי פתיחת איטום המרתף נעשתה, בין היתר, לצורך טיפול בהצפה בקומת המרתף, עקב נזקים שנגרמו על ידי הנתבעים.

13. כזכור, כונס הנכסים התמנה בפסק דין מיום 7.5.14, לצורך אכיפת הסכם המכר שבין הצדדים, ובכלל זה רישום הנכס שנרכש על ידי התובעת מהנתבעים על שמה של התובעת.

14. במצב הדברים הנוכחי, הפקידה התובעת בידי כונס הנכסים את יתרת התמורה המגיעה ממנה עבור הנכס, הנכס פונה והחזקה בו נתפסה על ידי התובעת, ויתרת התמורה אמורה להיות מועברת על ידי הכונס לנתבעים בכפוף להוראות הסכם המכר בין הצדדים.

15. נושא חריגות הבניה שבנכס מעסיק את הצדדים מזה זמן. בהחלטה מיום 5.10.14 נקבע כי נושא חריגות הבניה בנכס בא על פתרונו (לאור אישורים של עריית ראש העין והוועדה המקומית), וזאת לאחר שהנתבעים ביצעו עבודות בניה לרבות איטום של המרתף בנכס. מתברר כי איטום המרתף נפתח לאחר מכן על ידי התובעת, ויש לה הסברים שונים לעניין זה. מכל מקום, פתיחת איטום המרתף על ידי התובעת מביאה לכך ששוב קיימות חריגות בניה בנכס.

16. בסעיף 14 להחלטה מיום 24.7.14 נקבע כי הסדרת חריגות הבניה (המוטלת לפי ההסכם על הנתבעים) אינה מהווה תנאי להעברת יתרת הסכום המגיע לנתבעים מיתרת המכר, אך אין בכך כדי לגרוע מחובתם להמציא האישורים הנדרשים להעברת הזכויות, ובכלל זה הסכמת רמ"י להעברת הזכויות בנכס על שם התובעת (סעיף 15 לאותה החלטה).

17. כפי שראינו לעיל, הסדירו הנתבעים את נושא חריגות הבניה, והתובעת היא זו שהחזירה את מצב הנכס לכזה עם חריגות בניה.

18. בנסיבות אלה, ואם התובעת היא זו שמכשילה את העברת הזכויות על שמה, איני רואה כל סיבה ליתן את הצו המבוקש על ידי כונס הנכסים לפיו על התובעת לאטום את המרתף. העברת הזכויות על שם התובעת היא אינטרס שלה, כונס הנכסים התמנה לצורך הגשמת אינטרס זה, ואם יתברר, כי הנתבעים מילאו את חובותיהם, אך הנכס אינו יכול להיות מועבר על שם התובעת "באשמתה", לא תהיה מניעה להורות על השחרור הכספים המגיעים לנתבעים מתמורת המכר, גם אם לא ניתן להעביר את הנכס על שם התובעת (בעטיה), ותפקידו של הכונס יסתיים גם בלא לבצע את ההעברה.

19. כפי שהבנתי, קיימים כרגע שני נושאים עיקריים המונעים העברת הזכויות.

הנושא האחד – קבלת אישור עירייה ואישור ועדה מקומית לתכנון ובניה להעברת הזכויות (הכורך בתוכו גם את נושא היטל השבחה).

הנושא השני – קבלת אישור רמ"י להעברת הזכויות.

20. בנושא העירייה והוועדה המקומית מטפל כונס הנכסים (סעיפים 11-14 לתגובתו לבקשה מס' 39), ואני מניח שממצאים סופיים יהיו בידיו בימים הקרובים. מדובר בנושא שעל פניו נראה פתיר.

21. לאחר שיוסדר הנושא הנ"ל, ויהיו בידי כונס הנכסים מלוא המסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות (פרט לאישור רמ"י), יפנה הכונס לרמ"י בבקשה פורמלית רשמית להעברת הזכויות, וככל שקיימת מניעה מבחינת רמ"י, יינתן פירוט על ידי רמ"י לגבי כל מניעה קיימת (ניתן להציג בפני רמ"י החלטה זו).

22. לאור תשובת רמ"י כאמור לעיל, ניתן יהיה להחליט בדבר המשך הליכי הכינוס או סיומם באופן שתואר בסעיף 18 לעיל.

23. למען הסר ספק, אני דוחה את בקשת התובעת להורות לכונס שלא להעביר את יתרת התמורה לנתבעים עד שלא יתברר גובה חובותיהם לרמ"י בגין דמי שימוש חורג. כבר צוין שאין הדבר מהווה תנאי להעברת יתרת התמורה לנתבעים, ופתוחה זה מכבר הדרך לתובעת לברר את טענותיה בעניין זה בהליך מתאים.

עם זאת, ברור שאם אחד מתנאי רמ"י לביצוע ההעברה יהיה תשלום דמי שימוש חורג לגבי תקופת החזקת הנתבעים בנכס, יהא על הנתבעים להסדיר זאת, שכן האחריות לקבלת אישור רמ"י להעברה מוטלת עליהם, ואם קיימת מניעה לכך התלויה בהם, עליה להסירה, ועד אז אין מקום להעברת סכומי יתרת התמורה לנתבעים.

24. בכפוף לאמור לעיל, בקשות מס' 39 ו-40 נדחות.

25. אין צו להוצאות.

26. דו"ח כונס הנכסים לרבות לעניין סעיפים 20-21 להחלטה זו יוגש תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ה, 11 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.