א. הרקע לתביעה

1. לפניי תביעה שהוגשה כנגד הנתבע בסדר דין מקוצר כתביעה נגררת להרשעה בפלילים, הנסמכת על הוראות סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

2. התובע הנו בנק שמושבו הראשי בקהיר מצריים, ואשר מנהל את עסקיו, בין היתר, בירושלים.

3. בזמנים הרלבנטיים לאירועים המתוארים בתביעה היה הנתבע הנו תושב ג'ת שבמשולש, עורך דין במקצועו ומנהל משרד לעריכת דין בבאקה אלגרבייה, נתן שירות משפטי לתובע וייצג אותו בהליכים משפטיים שונים. הנתבע קיבל ייפוי כוח מהתובע לצורך ייצוגו והגשת תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים או כנגד מדינת ישראל בסכום של מאות מיליוני דולרים בגין נכסים המוחזקים על ידם. הנתבע טיפל בעניין התובע ובחודש יוני 2007 דרש מהתובע לשלם סך של 8,255,555 מיליון ₪ עבור אגרת בית משפט בגין התביעה שכביכול הגיש בשם התובע לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הנתבע הציג לתובע קבלה מבית המשפט המחוזי בתל אביב, מיום 15.6.07, שמספרה 15, לפיה שילם את סכום האגרה הנ"ל. התובע העביר לנתבע את הסכום כאמור על פי בקשתו לכיסוי סכום האגרה. מאוחר יותר התברר כי הנתבע לא שילם סכום כלשהו לבית המשפט בגין התביעה שהגיש, ובבירור מול בית המשפט עלה שהקבלה שהוצגה על ידי הנתבע בפני הבנק על סך של 8,255,555 ₪ הינה מזויפת, וכי סכום האגרה שהיה אמור לשלם הנתבע לפי קבלה 15 המקורית הוא 3,457,200 ₪. הנתבע מסר המחאה בסכום האמור אך זו לא כובדה והוחזרה לנתבע, ולמעשה לא הייתה כלל תביעה בבית המשפט בהעדר תשלום אגרה כלשהי.

4. לפיכך טוען התובע, כי הנתבע הוציא ממנו כספים במרמה ובתחבולה תוך הונאה והצגת מסמך מזויף וגרם לתובע להעביר את הסכום הנדרש עבור אגרה שלא שולמה מעולם. כמו כן, על אף התחייבות הנתבע להשיב את סכום האגרה שקיבל ולמרות בקשות חוזרות להשבת הכספים, לא החזיר כל סכום. הנתבע מתחמק מלשלם את הכספים.

5. בתחילת שנת 2010 יצר הנתבע קשר עם פרופ' אשר מעוז באוניברסיטת תל אביב על מנת שיסייע וילווה אותו ליווי אקדמי בתביעה שהוגשה על ידי הנתבע בשם התובע נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים וחברת מלונות דן בע"מ. פרופ' מעוז שיתף פעולה עם הנתבע וסייע לו אך לא היה מודע למעשה המרמה שביצע הנתבע. בפני התובע ציין הנתבע כי הוא זקוק לסכום של מיליון דולר על מנת לשאת בהוצאות ושכ"ט פרופ' מעוז. ביום 2.2.10 העביר התובע לנתבע סך של 940,000$ לחשבונו הפרטי והנתבע הבטיח להעביר את הכספים לפרופ' מעוז כשכר טרחה כמומחה מטעם התביעה. לאחר מכן התברר לתובע באופן מפתיע כי הנתבע לא העביר את הכספים האמורים למומחה אלא שלשל אותם לכיסו. התובע הגיש תלונה במשטרת ישראל והנתבע נעצר, נחקר ואף הוגש כתב אישום נגדו בבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענת התובע, סכום החוב בגין פרשת שכר המומחה בתוספת ריבית והצמדה נכון להיום עומד על סך של 3,950,752 ₪.

6. בסך הכל טוען התובע כי הנתבע חייב לו סכום של 15,549,829 ₪.

ב. טענות התובע

7. בסיכומיו טען התובע כי לאחר שהנתבע הורשע בפלילים; פסק הדין שניתן כנגד הנתבע הפך חלוט לאחר שמוצו הליכי הערעור ופסקי הדין שניתנו בעניינו קבעו את אחריותו בפלילים. למסקנות פסק הדין הפלילי משקל מכריע שאינו ניתן לסתירה בתביעה אזרחית נגררת, ולפיכך הנתבע אינו יכול לכפור או להתכחש עתה למעשים שיוחסו לו בהליך הפלילי. לאחר שהנתבע קיבל ייפוי כוח מהתובע לצורך ייצוג כאמור והגשת תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים ו/או מדינת ישראל בסכום של מאות מיליוני דולרים בגין נכסים המוחזקים על ידם, הוא הוציא במרמה ובתחבולה, תוך זיוף מסמכים, לרבות מסמכי בית המשפט, כספים מהנתבע, זאת בעוד שבפועל התכוון להגיש בשמו של הבנק תביעה לפסק דין הצהרתי בלבד שהאגרה בגינה הוא סך של 943 ₪ בלבד. התובע הגיש תלונה במשטרת ישראל שבעקבותיה נעצר הנתבע, נחקר, נעצר וכן נתפסו נכסים השייכים לו או לאשתו, בשווי של כ-8,255,000 ₪. לאחר מכן הוגש כתב אישום הכולל חמישה אישומים בגין עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ומרמה לפי פקודת מס הכנסה. כן הוגשה בקשה לחילוט רכושו של הנתבע על פי חוק הלבנת הון. הנתבע הורשע בהוצאת הסכום האמור מהתובע במרמה ובתחבולה, תוך שהודה בזיוף קבלה של בית המשפט והצגת מצג שווא לתובע. בנוסף הורשע הנתבע בכך שגנב מהתובע את הסך של 940,000$ שהיו מיועדים לתשלום שכר טרחת המומחה פרופ' מעוז. על הנתבע נגזרו 9 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לטובת התובע בסך של 516,000 ₪. ערעורו של הנתבע על כל חלקיו נדחה. ערעור הבנקים, ביניהם התובע, התקבל בעניין החילוט ונקבע מתווה לרכישת דירת המגורים שבבעלות הנתבע בתמורה לתשלום בסך 5,350,000 ₪, שאמור היה להשתלם תוך 6 חודשים, אך עד כה לא שולם במלואו. בנוסף, הנתבע לא שילם עד כה את הקנס ואת הפיצוי שנקבעו בגזר דינו.

8. עם סיום עבודתו של הנתבע אצל התובע כיועץ משפטי, נותרו אצל הנתבע כספים ותיקים השייכים לתובע במסגרת תיקים שונים בהם טיפל. בישיבה שהתקיימה במשרד הנתבע כדי להסדיר את העברת התיקים ועריכת התחשבנות בקשר לתיקים בהם טיפל נכחו המנכ"ל הקודם של התובע, מר סאלח אלקאדי, והנתבע בעצמו, והתברר כי הנתבע נותר חייב סכום של 1,097,000 ₪ לתובע לאחר קיזוז שכר טרחה באותם תיקים. נקבע כי הסכום ישולם עד ליום 30.5.12 וכי לאחר התשלום מלוא הסכום לא יהיו לבנק כל זכויות ו/או תביעות כלפי הנתבע ויימסרו לאחרון כל השיקים השייכים לו ונמצאים בידי התובע. בין היתר הובהר על ידי המצהיר באסל קוטינה, מנהל החשבונות אצל התובע, כי יש קשר בין הבנק בקהיר וסניפי הבנק ברמאללה, כאשר כל ההחלטות וההוראות הקשורות למתן אשראי ניתנים על ידי הבנק שבקהיר המנוהל על ידי מועצת מנהלים, וכי מדובר בגוף אחד.

9. באשר לטענת הנתבע בעניין זהות הבנק, היינו כי הבנק שנמצא במצרים והבנק שנמצא ברמאללה אינו אותו בנק וכי מדובר בישויות משפטיות נפרדות ועל כן לא קיימת כל יריבות בין הבנק לבין הנתבע, הבהיר התובע כי הבנק המרכזי נתן המחאת זכות כדת וכדין לטובת הסניף ברשות הפלסטינית ברמאללה לקבל ולפעול בכל הקשור לחוב והכספים המגיעים לו מהנתבע, לרבות סכום האגרה והכספים שקיבל מהתובע והוציא אותו במרמה, תחבולה וזיוף, ולמעשה המחאת הזכות משמיטה את כל טענות הנתבע המופרכות ומקימה זכות ועילה עצמאית לתובע לתבוע מהנתבע את כל הכספים כאמור.

10. התובע טוען כי דרכו של הנתבע לא השתנתה על אף שהורשע ונגזר דינו והוא ממשיך לטעון טענות שווא ולגרום נזקים כבדים לתובע וגורם להוצאות משפטיות ולטרחה מיותרות ללא הצדקה. לפיכך עתר התובע לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בסכומים הנתבעים ולחייבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לדוגמא.

ג. טענות הנתבע

11. בסיכומיו העלה הנתבע טענות מקדמיות לעניין חוסר סמכות מקומית וטענה בדבר העדר זיהוי של הבנק התובע. באשר לטענת חוסר סמכות מקומית הבהיר התובע כי לתובע לא היו כל עיסוקים ו/או נציגויות כלשהם בירושלים בשל עניינים פוליטיים שבין ישראל, מצריים והרשות הפלסטינית.

12. ביחס לזיהויו של התובע טען הנתבע להעדר יריבות משפטית בינו לבין התובע שכן מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות. בעוד אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי הנו בנק בשטח הרשות הפלסטינאית, מקום מושבו של בנק עקארי מצריים בקהיר מצריים. הנתבע טוען כי הבנק במצריים הוא זה שהעניק לו את הכספים נשוא תביעה זו, ולכן אין לו כל יריבות עם הבנק שנמצא בשטחי הרשות. הנתבע הוסיף כי כאשר החל לייצג את התובע אלבנק לעקארי אלמסרי אלערבי שברמאללה בשנת 2006 ביחס לגביית חובות בסך של עשרות מיליוני שקלים, התבקש על ידי נציגי הבנק ברמאללה לבחון עבור הבנק המצרי שמקום מושבו במצרים ומושבו בקהיר את זכויותיו ביחס למניות המוחזקות בידיו בחברת מלונות המלך דוד בירושלים והיתכנות הגשת תביעה בעניין, כאשר לצורך כך ערך הנתבע בדיקה משפטית מקיפה ביחס למצב הזכויות בעבר ובהווה, לאחר שהוכרז כי מדובר בנכס נפקד. הנתבע סבר כי לבנק אלעקארי מצריים היו טענות משפטיות כבדות משקל ביחס לשווי המניות המזכות אותו בפיצוי במאות מיליוני שקלים. ואולם, ביום 3.9.15 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה (בתא"ק 33433-12-11) אשר הורה על מחיקת התביעה שהגיש אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי במצרים כנגד הנתבע בגין תובענה להשבת הכספים שניתנו לו על ידי התובע. הנתבע טוען כי מאחר שנקבע כאמור בבית המשפט המחוזי בחיפה, היינו בסוגיית העדר היריבות, הצדדים הגישו את התביעה הנוכחית תוך שהם מעידים אותם עדים ואותן ראיות. לדעתו של הנתבע, נוצר מעשה בית דין המשתיק את התובע מלדרוש מבית המשפט להיזקק לתביעה זו.

13. הנתבע טוען גם כנגד הסכום הנתבע בתביעה זו כאשר הסכום הנתבע הוא 15,549,829 ₪ ואילו האגרה ששולמה בפועל הינה עבור סך של 11,733,000 ₪.

14. הנתבע טוען כי אף אם יגיע בית המשפט הנכבד למסקנה שעליו לשלם לתובע כספים כלשהם הרי עומדת לו טענת קיזוז כספים מכוח החלטת בית המשפט העליון לפיה על הנתבע לשלם לתובע סכום של 5,350,000 ₪ כדי לבטל את צו החילוט שהוטל על ביתו של הנתבע.

דיון ומסקנות

15. אין מחלוקת כי התביעה נסמכת על הוראות סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

16. אין מחלוקת כי פסקי הדין שניתנו כנגד הנתבע בהליך הפלילי הפכו להיות חלוטים. ראוי בעניין זה להפנות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בהליך הפלילי (ת"פ 54685-01-12) שם נקבע כדלקמן: "אין חולק על כך, שאם אכן קיבל הנאשם, בנאמנות, בהיותו עורך דין, המייצג את הבנקים, את סכומי הכסף, מבנק אלעקארי ובנק מצר, על מנת שישמשו אותו בתשלום אגרות עבור תביעות כספיות והוא שלשל בעורמה ובתחבולה את סכומי הכסף הגבוהים מאוד לכיסו ואף שינה מסמכים וזייף קבלה על מנת להעלים את מעשיו, אזי עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, דהיינו שתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין. כמו כן, הנאשם הודה בזיוף הקבלה, כמפורט לעיל ולפיכך אני מרשיע אותו בעבירת הזיוף המיוחסת לו בכתב האישום. אין ספק שהזיוף נעשה על מנת לאפשר לו לממש את קבלת סכום האגרה שהועבר לידיו. הנסיבות החמורות מתבטאות בעצם ביצוע העבירה ע"י עורך דין, שאמור להיות נאמן של לקוחותיו ובסכום הגבוה שהתקבל במרמה. לפיכך, עבר גם את עבירת הזיוף המיוחסת לו בפרט האישום הראשון. קביעותי העובדתיות, כמפורט לעיל, מחייבות אפוא הרשעה בשלוש העבירות המיוחסות לו בפרט האישום הראשון והשני, וכך אני קובע".

17. ערעורו של הנתבע לבית המשפט העליון נדחה, כפי שקבע בית המשפט בפסק דינו בע"פ 1082/14, כדלקמן: "באשר להכרעת הדין, אנו תמימי דעים כי ההסכמים שנעשו עם הבנקים בתוספת עדויותיהם של אלשאזלי, עיסחאק, חאפז ומעוז שהיו מהימנות ביותר בעיניו של בית המשפט המחוזי, מכריעים את הכף. לא צאנו כל עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי במקרה זה, אשר אינו נופל לגדרם של המקרים החריגים שבהם יש מקום לעשות כן (ראו למשל: ע"פ 2478/12 אגבריה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (13.5.15) וההפניות שם)".

18. המרמה המיוחסת לנתבע בכתב האישום היא כלפי "בנק אלעקארי אלמצרי אלערבי".

19. זאת ועוד, במהלך הדיון הוצגו לפניי מסמכים מאת הבנק הנ"ל, המסמיכים את הסניף ברמאללה לטפל בגביית החוב כלפי הנתבע (ראה ייפוי הכוח; המסמך שצורף לתצהירו של מר באסל קוטינה).

20. מחקירתו הנגדית של באסל קוטינה, שהצהיר כי הוא עובד אצל התובע, עלה כי הבנק ברמאללה הוא סעיף של התובע, והוא נרשם כך ברשות הפלסטינאית.

21. לא הונחה לפניי ראיה כלשהי לסתור טענה זו. מר קוטינה הבהיר כי יו"ר הדירקטוריון התובע החליט להסמיך את עובדי הסניף ברמאללה לתבוע את הנתבע בעניין החוב ומכאן ייפוי הכוח שצורף לתצהירו.

22. הנתבע טוען כאמור כי התביעה הוגשה על ידי התובע שטרח לציין מספר ח.פ ליד שמו. לפי מספר הח.פ. מדובר בסניף הבנק הנמצא ברמאללה הרשום ברשות הפלסטינאית על פי מספר זה.

23. מכך מבקש הנתבע להסיק כי התובע הנו הבנק שנמצא ברשות הפלסטינאית ואילו על פי הראיות, לרבות הנאמר בהכרעת הדין בה הורשע, שייך לבנק הנמצא במצריים.

24. הנתבע טוען, כי מדובר בשני גופים משפטיים שונים, אישיות משפטית נפרדת, וכי אין לו יריבות כלשהי עם הבנק התובע, היינו זה שרשום ברשות הפלסטינאית.

25. בהקשר זה מפנה הנתבע לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בת"א 33433-12-11. באותו עניין הוגשה תביעה כנגד הנתבע להחזרת הלוואה שקיבל מהתובע. בתביעה שלפניי גם שם צוין שם התובע כשבצידו מספר הח.פ. של הבנק שברשות הפלסטינאית. בית המשפט קבע כי לאור הראיות שהובאו לפניו אכן התובע הוא הבנק שרשום ברשות הפלסטינאית, וכי מדובר בשני גופים שונים, ועל כן דחה את התביעה, שכן הוכח לפניו שאת ההלוואה קיבל הנתבע מהבנק שבמצריים.

26. לטעמי, אין כך פני הדברים בתביעה שלפניי. על פי הכרעת הדין, הנתבע קיבל את הכספים מהבנק שבמצריים.

27. אמנם, בכתב התביעה מופיע שם הבנק שבמצריים (הזהה לשם הבנק שברמאללה ברשות הפלסיטינאית), בצירוף מספר הח.פ. של הבנק הרשום ברשות הפלסטינאית.

28. יחד עם זאת, הוצג לפניי ייפוי הכוח, או ההחלטה, עליה חתום נשיא הדירקטוריון (יו"ר הדירקטוריון) המסמיך את הבנק ברמאללה לפעול להשבת הכספים נשוא הדיון שלפניי.

29. הוכח מהעדויות שנשמעו לפניי כי הסניף המרכזי של הבנק הוא זה במצריים, הבנק ברמאללה הנושא שם זהה משמש כסניף של הבנק במצריים, והוא הוסמך לטפל בהשבת הכספים שנגזלו מהבנק.

30. מכאן, שיש לדחות את טענת חוסר היריבות בין התובע לבין הנתבע אותה העלה הנתבע. אינני רואה ממש בטענה זו, וניתן להגדירה כטענה טכנית גרידא, שיש בצידה ניסיון להתחמק מהחזר הכספים שנגזלו מהתובע.

31. הנתבע לא המציא ראיה כלשהי ממנה עולה כי החזיר סכום כלשהו עובר להגשת כתב האישום. מהכרעת הדין עולה תמונה קשה בדבר אופן התנהלותו של הנתבע שלא בחל באמצעי כלשהו כדי להונות את התובע, בסכומים נכבדים. יש לזכור כי מדובר בעורך דין שמייצג לקוח, במקרה זה התובע, שעה שזה נותן בו אמון מלא ולא מהסס להעביר לידיו מיליוני שקלים עבור תשלום אגרת משפט ושכר מומחה. הנתבע ניצל את האמון שהתובע ושלוחיו נתנו בו, כך גם על פי כתב האישום הונה בנק נוסף.

32. בנסיבות העניין, ובהיות התביעה "נגררת" להרשעה בפלילים, תביעה הנסמכת על הממצאים העובדתיים שבהכרעת הדין, ולאחר שהנתבע לא הציג ראיה כלשהי שלפיה ניתן לסטות מממצאי הכרעת הדין, יש לקבל את התביעה במלואה.

33. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סכום של 8,255,555 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כיון מיום 13.6.17 ועד התשלום המלא בפועל.

ב. סכום של 940,000 דולר ארה"ב בערכו בשקלים על פי השער היציג נכון ליום 2.2.10, וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.

ג. הוצאות המשפט.

ד. שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,400,000 ₪.

מהסכומים המפורטים בסעיפים א ו-ב לעיל יש לקזז כל סכום ששולם עקב העיקולים והחילוטים שהוטלו על הנתבע. כל סכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומו לתובע.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.