העובדות הרלוונטיות לבקשה

1. לפני בקשת הנתבע, להורות על מחיקת התובענה בשל חוסר סמכות מקומית, או לחילופין להורות על העברת הדיון בתובענה, לבית המשפט המחוזי בחיפה.
2. התובענה עוסקת בכספים ששולמו לנתבע ע"י התובעת, אשר לטענת התובעת, קמה לנתבע חובה להשיבם לה ומאידך לטענת הנתבע, עסקינן בכספים המהווים תשלום שכ"ט עו"ד ואשר אין חובה בדין להשבתם.
3. התובעת הינה תאגיד בנקאי מצרי, אשר מקום מושבו בקהיר מצרים ואשר מיוצגת, לעניין עסקיה באזור ירושלים, ע"י ב"כ עו"ד האלה חמדאן מרח' הרב קוק בירושלים.
4. הנתבע הינו עורך דין, אשר ייצג את התובעת בעסקה, נשוא תביעה זו, הנוגעת למלון המלך דוד בירושלים.
5. מקום מושבו הקבוע של הנתבע בבאקה אלג'רביה, השייך למחוז חיפה. אין חולק ועפ"י נייר המכתבים הרשמי של הנתבע, ניהל הנתבע בתקופה הרלוונטית לתביעה, סניף בעיר ירושלים.

טענות הנתבע (המבקש)

1. לגופו של עניין, טען הנתבע, כי מקום מושבו הינו בבאקה אלע'רביה השייכת למחוז חיפה וכי ייצג את התובעת, שהינה יישות משפטית זרה - בנק מצרי, שמקום מושבו בקהיר והמהווה יישות משפטית נפרדת מהבנק המצרי בשטחי איו"ש. כמו כן לטענת הנתבע, הבנק אינו מנהל, אף לא סניף אחד, בעיר ירושלים.
2. לפיכך, לטענת הנתבע, בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקסד"א, התשמ"ד – 1984, תובענה כספית אמורה להיות מוגשת במחוז מושבו של הנתבע.

טענות התובעת (המשיבה)

1. מנגד לטענת התובעת, הנתבע ניהל בזמנים הרלוונטים לתביעה, סניף בירושלים ברח' אבן בטטה 14, ואף נפגש עם נציגי התובעת ונתן להם שירות בסניפו בירושלים, כמופיע על נייר המכתבים של הנתבע, בהתכתבות עם התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. מכאן שמקום יצירת ההתחייבות בין הצדדים הינו ירושלים.
2. כמו כן לטענת התובעת, "אלבנק אלעאקרי אלערבי אלמסרי", הינו בנק מצרי שמקום מושבו העיקרי בקהיר – מצרים והוא מפעיל סניפים באזור הגדה המערבית אשר לצורך פעילותם בתוך הרשות הפלשתינאית היה עליהם להירשם ברשם התאגידים.

דיון ומסקנה

1. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, זכאי התובע להגיש את התובענה לאחד מבתי המשפט שבאזור שיפוטו, מצוי אחד מאלה, כלומר בהתקיים אחד מתנאי תקנה 3(א) לחילופין.

"תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984

3. תובענה שאינה במקרקעין -

(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

(א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט."

1. יוצא מכל אלה, כי התובעת מבססת את טיעוניה לעניין הסמכות המקומית על סעיפים 3(א)(1), 3(א)(2) ו 3(א1). הנתבע מבסס טיעוניו לעניין הסמכות המקומית, על סעיף 3(א)(1) ועל טענתו, כי מקום מושבו הבלעדי, ביום הגשת התובענה, הינו במחוז הצפון.
2. מקבל אני את טענות התובעת. סעיף 3(א1), אינו מותיר שיקול דעת בידי התובע, לעניין מקום הגשת התביעה וקובע, כי בהתקיים התנאים המנויים בו, תוגש התובענה באותו תחום שיפוט בו לתובע ולנתבע סניף לניהול עסקיהם.
3. יחד עם זאת, גם אם אקבל את טענות הנתבע, כי ביום הגשת התובענה, אינו מנהל סניף בירושלים וכי התובעת אינה מקיימת סניפים בעיר ירושלים או באזור, מתקיים בענייננו התנאי החלופי הקבוע בסעיף 3(א)(2), לפיו מקום יצירת ההתחייבות הינו ירושלים.
4. בהקשר זה ראוי לציון את שנקבע ברע"א 6920/94 - יאיר לוי נ' צבי פולג ואח'. פ"ד מט(2), 731, עמ' 734-735.

"ער אני לעובדה שפסק דיננו יכול ויצמצם במידה ניכרת את היקף התפרשותה של תקנה 3 ככל שהמדובר בתובענות לתשלום סכום כסף; אך זוהי תוצאה בלתי נמנעת מהתאמתם הרצויה של סדרי הדין להוראות הדין המהותי. במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נשוא להעלאת טענות טרומיות"

מדברים אלה עולה, כי הלכת פולג צמצמה את תכולתן של טענות הסמכות המקומית. אולם בענייננו, כמפורט לעיל, בהתקיים אחת החלופות הקבועות בתנאי התקנה, איננו נצרכים לצמצום תכולת התקנות כאמור.

1. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
2. למעלה מן הצורך אוסיף, כי לא מצאתי ממש בטענת המבקש, לפיה קביעת בית משפט זה בהחלטתו מיום 26.2.2012, הינה לכאורית בלבד, כי אם ניתנה לצורך החלטתו בעניין הסעד הזמני בלבד. ודוק, המבקש אמנם העלה טענת חוסר סמכות מקומית גם לצורך הדיון בסעדים הזמניים, אך הדבר אינו מעלה ואינו מוריד מחובתי לבחון הטענה בדיון בתיק העיקרי ולפרטה כאמור לעיל.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.