1. ביום 16.3.14 הגיש המבקש (התובע) בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על כספי הערבון שהופקדו על ידי המשיב (הנתבע) בשתי הפקדות מזומן ושתי ערבויות בנקאיות בסכום כולל של 805,000 ₪ בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק מ"ת 54718-01-12 כדלקמן:

א. שתי הפקדות במזומן: האחת בסך 405,000 ₪, והשנייה בסך 100,000 ₪.

ב. ערבות בנקאית על סך 200,000 ₪.

ג. ערבות בנקאית על סך 100,000 ₪.

2. הטלת העיקולים התבקשה לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן בתיק זה כנגד המשיב.

3. ייאמר מייד, כי בעבר הגיש המבקש בקשה דומה לעיקול ערבויות ופיקדונות שהופקדו בבית המשפט המחוזי בחיפה על ידי המשיב, וביום 10.1.14 ניתן צו לעיקול זמני. ביום 12.2.14 בוטל העיקול הזמני על ידי בית המשפט לאור העובדה שהתגלה כי הערבויות התגלו על ידי צדדים שלישיים ואלה הגישו בקשה לביטול העיקול.

4. המבקש טוען, כי בעת שהגיש את בקשתו הראשונה לא ידע כלל שמדובר בערבויות שהופקדו על ידי צדדים שלישיים.

5. המבקש טוען עוד, כי אותן ערבויות הופקדו בבית המשפט המחוזי בחיפה תוך כדי ניהול הליך פלילי נגד המשיב, שבסופו של דבר הורשע ונגזר דינו בגין מעשה מרמה וגניבת כספים, זיוף מסמכים והונאת המבקש ובנק נוסף בסכום של כ-24 מיליון ₪ אותו לא השיב עד היום. המשיב לא גילה היכן נמצא הכסף או מה נעשה בו.

6. בבית המשפט המחוזי בחיפה הוגשה בקשה הנוגעת לאותן ערבויות, כאשר המשיב וצדדים שלישיים ביקשו להחזיר את הערבויות לצדדים השלישיים. המבקש היה צד לאותו דיון והתנגד להחזרת הערבויות. בית המשפט המחוזי קבע, כי כל הערבויות הרשומות על שם צדדים שלישיים יוחזרו להם, ואלה אכן הוחזרו, ואליו ההפקדות במזומן ושתי הערבויות הבנקאיות נשוא בקשה זו, הן רכוש הנתבע והוא זכאי לקבלן חזרה.

7. המבקש טוען כי לאור זאת ניתן להטיל עיקול על הסכומים והערבויות האמורים, שכן הם מהווים את רכושו של המשיב. המבקש טוען כי לאור האמור בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, קיים חשש סביר שבמידה שהסכומים והערבויות יוחזרו לידי המשיב, לא ניתן יהיה לממשם בעתיד או לגבותם מהמשיב.

8. בהמשך הבקשה נטען על ידי המבקש שקיים חשש כבד שהמשיב יבריח נכסים, ביניהם גם הערבויות והכספים, אם יוחזרו לו, וזאת לאור טענות שונות שהועלו בבקשה, תוך הפנייה גם להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי.

9. לאור זאת, ניתן צו עיקול זמני כמבוקש וניתנה אפשרות למשיב להגיב.

10. ביום 3.4.14 הגיב המשיב לבקשה להטלת עיקול זמני וטען כי כל הערבויות הבנקאיות הופקדו על ידי צדדים שלישיים וכך גם סכום של 505,000 ₪. עוד טען המשיב, כי כל הערבויות הוחזרו למפקידי הערבויות, למעט שתי הערבויות נשוא הבקשה, אולם גם אלו שייכות לצדדים שלישיים. הערבויות האחרות שהוחזרו הונפקו על ידי בנק לאומי, סניף בקה אלג'רביה, ואילו שתי הערבויות שנותרו הונפקו על ידי בנק הפועלים סניף בקה אלג'רביה. בעלי הערבויות שנותרו המציאו אישור כי הם אלה שביקשו להנפיק את הערבויות וכן צירפו תצהיר כי הערבות שייכת להם. לפיכך טוען המשיב, יש להסיר את העיקול הזמני שהוטל על ערבויות אלו ולהורות על החזרתן לבעליהם כפי שנעשה לגבי יתר הערבויות. המשיב מפנה לפסיקת בית המשפט העליון כי לא ניתן לעקל ערבויות בנקאיות שהוצאו על ידי צדדים שלישיים בהליך אחר (ע"א 4751/09 יונה נ' סופרגז, ע"א 11974/05 שריג נ' החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ, בש"פ 4972/07 עטאף פואז נ' מדינת ישראל). כמו כן, מפנה המשיב לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2082/06 בן עמי נ' עו"ד קדר, בו נקבע מפורשות, שערבויות בנקאיות אינן נכסיו של בעל הדין ולא ניתן לעקל.

11. באשר לנסיבות הנפקת הערבויות מבהיר המשיב, כי אלה נעשו על ידי קרובים ומכרים של המשיב שבאו לעזרתו בעת צרה כדי להבטיח את שחרורו למעצר בית. לאחר שנגזר דינו של המשיב, הוא החל לרצות את עונש המאסר ועל כן מן הדין להשיב את הערבויות לצדדים השלישיים.

12. באשר לסכומים במזומן טוען המשיב, כי סכום של 405,000 ₪ הופקד על ידי אחיו ובאישור ההפקדה צוין מפורשות מספר ת"ז של האח כמבצע ההפקדה, ואילו ההפקדה השנייה בסך 100,000 ₪ נעשתה על ידי ד"ר אייסר שרקיה, וגם שם באישור ההפקדה מופיע מספר ת"ז שלו. צילומי שוברי ההפקדה צורפו לבקשה לביטול העיקול וכן צורף תצהיר של ד"ר אייסר שרקיה.

13. עוד נטען כי הסכום של 405,000 ₪ גויס על ידי אחיו של המשיב באמצעות שישה אנשים שונים, כפי שפורט בסעיף 20 לבקשה לביטול העיקול וכן אחיו של המשיב עצמו הוסיף סך של 50,000 ₪. לבקשה צורפו תצהירים של אותם אנשים. לאור זאת נטען, כי הכספים אינם שייכים כלל למשיב אלא לצדדים שלישיים. המשיב טוען כי כספים אלה הופקדו כתנאי לכך שהמשיב ישוחרר ממעצר וכי לאחר שהחל לרצות את עונש המאסר, יש להחזיר כספים אלה לצדדים השלישיים. עוד מדגיש המשיב, כי התובענה נשוא הליך זה אינה מגלה עילה כנגד אותם צדדים שלישיים.

14. המשיב גם מפנה להחלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בהליך הקודם כאשר בסופו של יום ביטל בית המשפט את העיקולים שהוטלו על כל הכספים והערבויות, ובתוכם הכספים והערבויות נשוא הבקשה הנוכחית. ראוי להפנות להחלטת בית המשפט מיום 15.1.14 לפיה נקבע שמדובר בכספים וערבויות שהופקדו על ידי צדדים שלישיים כעולה מהחלטות בית המשפט המחוזי בחיפה, המטרה שלשמה הופקדו הערבויות בוצעה במלואה והסתיימה, המבקש אינו מגלה זכות או עילה שיש בידו כלפי אותם צדדים שלישיים שהפקידו את הערבויות ועל כן הורה בית המשפט על ביטול העיקול הזמני שהוטל אז. בעקבות בקשה לעיון חוזר ועיכוב ביצוע שהוגשה על ידי המבקש, ניתנה החלטה נוספת ביום 11.2.14 לפיה גם עתה המבקש אינו מבסס את טענותיו העובדתיות בתצהיר וכי הוא מסכים שחלק ניכר מהערבויות שייך לצדדים שלישיים שאינם צדדים למחלוקת בתביעה כאן. באותה החלטה נאמר מפורשות על ידי בית המשפט, כי המבקש מבקש מבית המשפט להניח הנחות עובדתיות ביחס לכספים וערבויות מבלי שהדברים מבוססים בתצהיר, ועל כן לא נמצא בסיס להטלת העיקול הזמני. בהחלטה שניתנה גם היא ביום 11.2.14 התייחס בית המשפט לתצהיר שצורף על ידי המבקש לאחת הבקשות שהגיש, בה נקבע כי אותו תצהיר הנו כללי ואינו מפרט את מקור המידע הנטען בתצהיר, לפיו הכספים והערבויות שייכות למשיב.

15. בעקבות בקשה נוספת שהוגשה על ידי המבקש ובה התבקש בית המשפט לחזור ולהטיל עיקול או לעיין מחדש בהחלטתו, ניתנה החלטה ביום 12.2.14 בה הובהר כי המבקש בעת שפנה לבית המשפט לא ציין שמדובר בערבויות שהוצאו על ידי צדדים שלישיים ובכך העלה טענות במסגרת בקשה למתן סעד זמני שאינן מתיישבות עם המציאות למרות שזו הייתה ידועה לו. לפיכך, הובהר פעם נוספת שלא ניתן להטיל עיקול זמני על ערבויות צדדים שלישיים ושהוצאו למטרה שונה. כמו כן, הובהר באותה החלטה כי בהמשך הדרך בחר המבקש לשנות את האמור ולהסכים להסיר את העיקול הזמני מאותן ערבויות לאחר שהתברר שמדובר בערבויות בנקאיות שהתברר שהופקדו על ידי צדדים שלישיים. עוד הובהר, כי בית המשפט מצא לנכון להסתמך על המסמכים והראיות שהובאו מצד המשיב, המראים את מקור הערבויות והכספים. לאחר מכן ניתנה שהות למבקש להגיב לטענות אלו, אולם התגובה הגיעה באיחור לאחר שכבר ניתנה החלטה. לאור כל האמור, לא ראה בית המשפט מקום לשנות את החלטתו בדבר ביטול העיקול הזמני.

16. בקשה זו שלפניי להטלת עיקול זמני באה כחודש לאחר אותן החלטות. למעשה, אין בבקשה זו כדי להצביע על שינוי נסיבות כלשהו מלבד ההחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 10.3.14 מהן עלה כי הוא מורה להשיב את הערבויות לצדדים השלישיים שפנו לבית המשפט.

17. בעקבות תגובת המשיב מיום 3.4.14 ניתנה החלטה לפיה על המבקש להגיב לטענות אלו עד ליום 10.4.14. המבקש פנה וביקש ארכה למתן התגובה ובעקבות כך ניתנה ארכה עד ליום 1.5.14. מאחר וגם עד למועד זה לא מצא לנכון המבקש להגיב, הוריתי על ביטול העיקול הזמני וזאת לאור הטענות, המסמכים והתצהירים שצורפו לבקשת המשיב לביטול העיקול.

18. עוד יוער, כי ביום 1.5.14 היה קבוע מועד לקדם משפט בתיק העיקרי, אולם גם למועד זה לא התייצב המבקש או מי מטעמו, וכך גם לא התייצב המשיב או מי מטעמו. התנהלות המבקש בעניין זה לא ברורה.

19. ביום 7.5.14 הגיש המבקש בקשה דחופה לבטל את החלטת בית המשפט לפיה בוטל העיקול הזמני, כאשר הנימוק העיקרי נעוץ בסיבות אישיות הקשורות לבא כוח המבקש. לגופו של עניין טען המבקש, כי הוא סומך על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.3.14 כי הסכומים במזומן ושתי הערבויות הם רכושו של המשיב וכי איש מהטוענים לזכויות בסכומים במזומן ובערבויות לא הגיש בקשה כלשהי להשיב להם את הערבויות או כספים אלה. עוד חזר המבקש והבהיר, כי הכספים נועדו להבטחת ביצוע פסק הדין וקיימת עילה להטלת העיקול הזמני.

20. המשיב הגיב לבקשה זו ביום 11.5.14. לטענתו, החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.3.14 לא קבעה באופן סופי למי שייכים הכספים והערבויות מושא הבקשה להטלת עיקול זמני, אלא קבע כי ככל שהדבר נוגע להליך הפלילי, יש לראותם כשייכים למשיב. עוד קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, כי אין מקום במסגרת ההליך הפלילי לבחון את מערכת היחסים בין הערבים לבין המשיב ולברר אם ערבים אלה הם שהפקידו את הכספים מחשבונותיהם ומקורותיהם העצמאיים או שמא הופקדו על ידי המשיב באמצעות אחרים. מאחר שמדובר בכספים במזומן ובערבויות שלא נושאות בשם של ערבים, מדובר בכספים של המשיב שהופקדו להבטחת תנאי שחרורו ממעצר.

21. אכן, אין זה מתפקידו של בית המשפט המחוזי בהליך הפלילי לבחון את שאלת היחסים בין המשיב לבין הערבים או ליתן הכרעה אם מדובר בכספים של צדדים שלישיים או של המשיב. המשיב חוזר ומדגיש, כי יתר הערבויות שוחררו למעט הערבויות והמזומן נשוא בקשה זו. לפיכך סבור המשיב, שאין מקום להורות על הטלת עיקול זמני.

22. בהחלטה מיום 11.5.14 ניתנה אפשרות למבקש להגיב על טענות אלו עד ליום 19.5.14 אולם המבקש לא עשה כן.

23. סבורני, כי אכן אין זה מתפקידו של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ההליך הפלילי להכריע בשאלה האם צדדים שלישיים הם הבעלים של הכספים או הערבויות שהופקדו בבית המשפט. עניין זה אכן ראוי להתברר במסגרת הבקשה להטלת עיקול זמני שהוגשה לפניי. עיון בשני כתבי הערבות שהוצאו על ידי בנק הפועלים מלמד, כי בניגוד לכתבי הערבות שהוצאו על ידי בנק לאומי, לא מוזכר בערבויות אלו שהן נערכו על פי בקשתו של צד שלישי. באשר לסכומי ההפקדה גם כאן לא נאמר באופן ברור ומפורש על שוברי ההפקדה כי אלה הופקדו על ידי צדדים שלישיים. לא מצוין שמם או פרטיהם. לפיכך, בשלב זה ולאור האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, יש לקבוע כי לכאורה מדובר ברכוש השייך למשיב וזאת עד לקיום בירור עובדתי בפני בית משפט זה.

24. לפיכך, אני מורה כי יש להותיר על כנו את העיקול הזמני שהוטל על שתי הערבויות האמורות וכעל הסכום במזומן בסך כולל של 505,000 ₪ המצויים בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה, זאת עד להחלטה אחרת.

25. בנסיבות העניין, יודיע המשיב אם הוא מעוניין לקיים דיון במעמד המצהירים לצורך חקירתם. לאחר שתימסר הודעה כאמור, ובהתאם למפורט בה, ייקבע דיון.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ד, 22 מאי 2014, בהעדר הצדדים.