1. לפני בקשה להטלת עיקולים זמניים על כספי העירבון אשר הופקדו על ידי הנתבע לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן בתיק זה כנגד הנתבע.

העובדות העיקריות הנדרשות לעניין

1. כנגד הנתבע התנהל בבית משפט מחוזי חיפה (מ"ת 54718-01-12) הליך פלילי במסגרתו הוא הורשע במעשה מרמה וגניבת כספים, זיוף מסמכים והונאת התובע ובנק נוסף בסכום של כ- 24 מיליון ₪ והחל בריצוי עונשו. הערעור לבית המשפט העליון עודנו תלוי ועומד.
2. עם תחילת ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, ובמסגרת הליך מעצרו עד תום ההליכים, הורה בית משפט המחוזי בחיפה כי המשיב ישוחרר למעצר בית בכפוף להפקדת "ערבויות בנקאיות ללא הגבלת זמן או מזומן בסכום של 2,175,000 ₪ ויחתום על התחייבות עצמית בגובה 2,000,000 ₪".
3. הנתבע הפקיד ערבויות בנקאיות מטעם צדדים שלישיים בסכום כולל של 1,670,000 ₪ וכן נעשתה הפקדה כספית במזומן בסך של 505,000 ₪.
4. יצוין, כי בסיום ההליך הפלילי, הגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה להחזרת הערבויות אשר הפקיד, וגם צדדים שלישיים הגישו בקשה לשחרור העירבון והחזרתם לידיהם. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע, כי כל הערבויות הרשומות על שם צדדים שלישיים יוחזרו להם, ואלה אכן הוחזרו, ואילו ההפקדות במזומן ושתי ערבויות בנקאיות הן רכוש הנתבע והוא זכאי לקבלן חזרה.
5. התובע טען לאור זאת כי ניתן להטיל עיקול על הסכומים והערבויות האמורים, שכן הם מהווים את רכושו של הנתבע. עוד טען התובע, כי קיים חשש כבד שהנתבע יבריח נכסים, וביניהם הערבויות והכספים, אם יוחזרו לו. לאור זאת, ניתן צו עיקול זמני כמבוקש וניתנה אפשרות לנתבע להגיב.
6. ביום 3.4.14 הגיב הנתבע לבקשה להטלת עיקול זמני וטען כי כל הערבויות הבנקאיות הופקדו על ידי צדדים שלישיים וכך גם הסכום של 505,000 ₪. הנתבע הבהיר כי סכום של 405,000 ₪ הופקד על ידי אחיו ובאישור ההפקדה צוין מפורשות מספר ת.ז של האח כמבצע ההפקדה ואילו ההפקדה השנייה בסך 100,000 ₪ נעשתה על ידי ד"ר אייסר שרקיה, וגם שם באישור ההפקדה מופיע מספר ת.ז שלו. עוד נטען, כי הסכום של 405,000 ₪ גויס על ידי אחיו באמצעות שישה אנשים שונים וכי הכספים כלל לא שייכים לנתבע. הנתבע אף הפנה להחלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בהליך הקודם כאשר בסופו של דבר ביטל בית המשפט את העיקולים שהוטלו על כל הכספים והערבויות, ובתוכם הכספים והערבויות נשוא הבקשה הנוכחית. באותה החלטה נאמר על ידי בית המשפט, כי התובע מבקש מבית המשפט להניח הנחות עובדתיות ביחס לכספים וערבויות מבלי שהדברים מבוססים בתצהיר, ועל כן לא נמצא בסיס להטלת העיקול הזמני. בהחלטה שניתנה גם היא ביום 11.2.14 התייחס בית המשפט לתצהיר שצורף על ידי התובע לאחת הבקשות שהגיש, בה נקבע כי אותו תצהיר הנו כללי ואינו מפרט את מקור המידע הנטען בתצהיר, לפיו הכספים והערבויות שייכות לנתבע.
7. בעקבות בקשה נוספת שהוגשה על ידי התובע ובה התבקש בית המשפט לחזור ולהטיל עיקול ו/או לעיין מחדש בהחלטתו, ניתנה החלטה ביום 12.2.14 בה הובהר כי המבקש בעת שפנה לבית המשפט לא ציין שמדובר בערבויות שהוצאו על ידי צדדים שלישיים.
8. בקשה נוספת להטלת עיקול זמני באה כחודש לאחר מכן, כשלמעשה לא היה בבקשה כדי להצביע על שינוי נסיבות כלשהו מלבד ההחלטות שניתנו בבית משפט מחוזי בחיפה ביום 10.3.14 מהן עולה כי בית המשפט מורה על השבת הערבויות לצדדים השלישיים.
9. בעקבות תגובת התובע מיום 3.4.14 ניתנה החלטה לפיה על התובע להגיב לטענות עד ליום 10.4.14. התובע ביקש אורכה ובעקבות כך ניתנה ארכה עד 1.5.14. משלא ניתנה תגובה עד למועד זה, בית המשפט הורה על ביטול העיקול הזמני.
10. ביום 7.5.14 הוגשה בקשה דחופה לביטול החלטת בית המשפט לפיה בוטל העיקול הזמני, כאשר הנימוק העיקרי נעוץ בנסיבות אישיות הקשורות לבא כוח התובע. לגופו של עניין, טען התובע כי מהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.3.14 עולה כי הסכומים במזומן ושתי הערבויות הם רכושו של הנתבע וכי איש מהטוענים לזכויות בכספים ובערבויות לא הגיש בקשה להשבת הכספים.
11. הנתבע טען כי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לא קבעה למי שייכים הכספים והערבויות נשוא הבקשה להטלת עיקול זמני, אלא קבע כי ככל שהדבר נוגע להליך הפלילי, יש לראותם כשייכים לנתבע.
12. בהחלטה מיום 22.5.14 קבע בית המשפט הזה כי "סבורני, כי אכן אין זה מתפקידו של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ההליך הפלילי להכריע בשאלה האם צדדים שלישיים הם הבעלים של הכספים או הערבויות שהופקדו בבית המשפט. עניין זה ראוי להתברר במסגרת הבקשה להטלת עיקול זמני שהוגשה לפניי. עיון בשני כתבי הערבות שהוצאו על ידי בנק הפועלים מלמד, כי בניגוד לכתבי הערבות שהוצאו על ידי בנק לאומי, לא מוזכר בערבויות אלו שהן נערכו על פי בקשתו של צד שלישי. באשר לסכומי ההפקדה גם כאן לא נאמר באופן ברור ומפורש על שוברי ההפקדה כי אלה הופקדו על ידי צדדים שלישיים. לא מצוין שמם או פרטיהם. לפיכך, בשלב זה ולאור האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, יש לקבוע כי לכאורה מדובר ברכוש השייך למשיב וזאת עד לקיום בירור עובדתי בפני בית משפט זה".
13. ביום 5.6.14 נחקרו בבית המשפט המצהירים מטעם הנתבע.

דיון והכרעה

1. על הערובה חלות הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), וזאת כאמור בסעיף 1 (ג) לחוק המעצרים, והכל בשינוי לפי העניין. הערובה ושחרור בערובה מוסדרים, מבחינה נורמטיבית, בסעיפים 41 עד 65 לחוק המעצרים. המונח "ערובה" מוגדר בסעיף 41 לחוק המעצרים בזו הלשון: "ערבון כספי או ערבות עצמית של חשוד או של נאשם, בין לבדם ובין בצירוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או ערבון כספי של ערבים, הכל כפי שיורה בית המשפט או הקצין הממונה, לפי העניין" (ראו: בש (י-ם) 6554/06 יעקב יהושע שטרן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).
2. כתב ערובה הניתן במסגרת ההליך הפלילי מקורו בסמכות ספציפית ומוגדרת של בית המשפט, והוא ניתן לתכלית מסוימת, ולמטרה נתונה, ולצורך קיום תנאים מוגרים, על פי העניין. הערובה עומדת בתוקפה עד להגשמת התכלית שבשלה ניתנה, ולא מעבר לכך. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבש"פ 4972/07 עאטף פואז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו): "מדובר בכספי ערובה הניתנים כפיקדון על ידי נאשם לצורך שחרורו ממעצר במסגרת הליך פלילי. הערובה נועדה, על פי תנאיה, להבטיח את תנאי השחרור של הנאשם, ולהבטיח, בין היתר, את התייצבותו למשפט ואת הישארותו בארץ עד לגמר ההליכים הפליליים, ולקיים את שאר התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט ובתנאים הרשומים בכתב הערובה. כספי הערובה לצורך שחרור מופקדים על ידי נאשם במסגרת מפורטת וסדורה שהוגדרה לצורך כך בחוק למטרה מוגדרת מראש. עם סיום הליכי משפט, ומקום בו לא הופרו תנאי השחרור, פוקעת התכלית שלשמה מופקדת הערובה הכספית בידיה של המדינה. עם מצוייה של התכלית כאמור, קמה זכותו של הנאשם לקבל את כספי הערובה בחזרה, ועל המדינה המחזיקה בכספים אלה כנאמן הציבור, להחזירם לידיו תוך זמן סביר, בבחינת כספי נאמנות שתכלית החזקתם באה אל קיצה".
3. התובע הגיש, כאמור, בקשה להטלת עיקול זמני על כספי העירבון שהופקדו בבית משפט מחוזי חיפה במסגרת הליך פלילי מ"ת 54718-01-12. מבלי להידרש לשאלה האם הטלת עיקול זמני במסגרת הליך אזרחי על כספי עירבון שהופקדו בהליך פלילי פוגעת בהגשמת התכלית שלשמה ניתנה הערבות, יש לבחון האם מדובר בכספי הנתבע או שמא מדובר בכספים של צדדים שלישיים.
4. בענייננו, התובע לא המציא ראיה לתמיכת טענתו כי כספי העירבון והערבויות שייכים לנתבע. לא זו אלא זו, מחקירת העדים (בעלי הכספים) עולה כי הכספים לא שייכים לנתבע. מהראיות עולה כי עסקינן באנשים שמכירים היטב את הנתבע ו/או את אחי הנתבע. העדים השיבו על השאלות באופן אמין. הם סיפקו הסברים לשאלות שהוצגו בפניהם בצורה מהימנה. יובהר, כי גם כאשר נתגלו אי אלו סתירות, מדובר בסתירות לא מהותיות, שאין מהן ללמוד על כך שהכספים שייכים לנתבע. כך למשל, עו"ד נדאר כבהה ציין בתצהירו כי העביר סך של 50,000 ₪ לידי עומר גסאר אחיו של הנתבע וציין כי הסכום שהופקד "הינו מכספי". כשנשאל בחקירתו מהיכן גייס את הכסף השיב "הייתה החלטה לשחרר וכשהוא פנה אליי התחלתי לגייס כספים, היה לי כסף מזומן, גייסתי 50,000 ₪ והיה לי כסף שלי בסכום של 23,000 ₪ ולקחתי כסף מאחי 27,000 ₪" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורות 2-4). לא מצאתי בעדותו בחקירה כל שינוי מהותי מהאמור בתצהיר, כפי שבא כוח התובע ניסה לטעון בסיכומיו. כך גם לגבי עדותו של מר אמג'ד עתאמנה. בתצהירו ציין כי לווה את הסך של 50,000 ₪ מאביו, ונתן לאחיו של הנתבע לבקשתו ובהמשך טען כי הכסף שהופקד הינו "מכספיי האישיים אשר לוויתי מאבי".

בנוסף, מעדותה של גב' ביאדסה מג'דה, פקידת בנק, עולה מפורשות, כי מחשבון הבנק של ד"ר מואסי ושל מר יאסין הונפקו ערבויות בנקאיות (האחת שמספרה 193797/1 בסך של 200,000 ₪ והשנייה שמספרה 201730/01 בסך של 100,000 ₪). היא הבהירה כי על פי מספר החשבון המופיע הן על אישור ניהול חשבון והן על מסמך הערבות שהם קשורים אחד בשני (עמוד 7 לפרוטוקול הדיון שורות 8-16).

1. אוסיף, כי מעדותם של כל בעלי הכספים עולה כי נתנו את הכסף בידיעה ברורה שהכספים ישובו אליהם בתום המשפט. הסיכון היחיד שלקחו בחשבון היה במצב בו הנתבע היה מפר את תנאי השחרור של מעצר בית ולא יתייצב למשפטו.
2. בשולי הדברים, אומר כי היה ראוי לו התובע לא היה מתנהל בין ערכאות שונות לגבי בקשה זהה- הטלת עיקול זמני על כספי עירבון הנתבע.

סוף דבר

1. לאור האמור, אני קובע כי הערבויות והכספים המופקדים בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה לא שייכים לנתבע, ולכן דין הבקשה להידחות.
2. בנסיבות העניין, אני מורה על ביטול ההחלטה מיום 22.5.14 .
3. אין צו להוצאות

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014, בהעדר הצדדים.