לפני בקשה לפסילת שאלות הבהרה שנשלחו למומחה על יד המשיב.

הצדדים הגישו תביעות הדדיות אחד כנגד רעהו. המשיב – בעלים של מבנה ברחוב קסל 9א בחיפה – השכיר למבקשת 5 דירות באותו מבנה (להלן: "המושכר"). המשיב תבע את המבקשת בגין אי תשלום שכר דירה. המבקשת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה טענה כי השקיעה במושכר בסכומים של מאות אלפי שקלים ולכן היא תבעה את השקעותיה מהמשיב.

מטעם בית המשפט מונה מומחה – לאחר שהצדדים הניחו בפניו חוות דעת נוגדות- לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בנוגע לנושאים בהם התבקש לחוות דעתו.

למומחה שמונה שוגרו שאלות הבהרה אשר לטענת המבקשת חורגות מהמנדט שניתן למומחה תוך שהמשיב מאלץ את המומחה להתייחס לטענות שכבר נדחו על ידי בית המשפט.

בהחלטת המינוי נקבע שהמומחה יתייחס לעלות השיפוץ שבוצע על ידי המבקשת כאשר בפועל משמעות ההחלטה היא שדחיתי את טענת המשיב שעל המומחה להצטמצם בבדיקה אך ורק לקבלות שהוצגו על ידי המבקשת. על מנת לסבר את האוזן התביעה בגין השיפוצים נוקבת בסך של 417,000 ₪ כאשר מתוך סכום זה הוצגו קבלות אך ורק על הסך של 317,000 ₪ והיתרה – 100,000 ₪ - הינה העלות המוערכת של עבודות ללא קבלות. מכאן החלטתי שהמומחה יתייחס לכלל העבודות ולא יגביל את עצמו אך ורק לקבלות.

כעת השאלות ששוגרו על ידי המשיב מתייחסות לקבלות שהוצגו כאשר בעיקר דורש המבקש ליחס חשבוניות בגין עלות חומרים וליחסה לעבודה ספציפית שנעשתה במושכר.

המבקשת טוענת כי המשימה שמבקש המשיב להטיל על המומחה היא סזיפית ששום מומחה לא יכול לעמוד בה והיא נוגדת את החלטת בית המשפט. המומחה פעל בהתאם להחלטת בית המשפט ובדק אם העבודות המפורטות בחוות הדעת בוצעו אם לאו תוך התייחסות לאמור בשתי חוות הדעת מטעם הצדדים.

המשיב טוען כי המבקשת הגישה כמות גדולה של קבלות כהוכחה לביצוע עבודות אך היא חוששת שהמומחה או בית המשפט יבדוק ראיות אלה. עוד נטען כי החלטת בית המשפט אינה קובע שהמומחה לא יתייחס לשאלות המשיב.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן החלטתי אינה קובעת בשום מקום שהמומחה לא יתייחס או ימנע מלהתייחס לקבלות שצורפו. נהפוך הוא: שומה על המומחה לערוך חוות דעתו ולהתייחס במידת הצורך לקבלות. כל שקבעה החלטתי שהמומחה לא יגביל עצמו רק לקבלות אלא יתייחס לשווי העבודות הכולל ככל שישנן עבודות שאין להן גיבוי במסגרת הקבלות ואין דרך אחרת להוכחתם זולת הבאת חוות דעת.

יתרה מכך, בא כוח המבקשת טען בעצמו כי המבקשת אינה יכולה ליחס כל קבלה לאיזה דירה היא מתייחסת (ראו דבריו עמ' 10 ש' 6 -7) ולכן ולאור טענת המשיב המטיל ספק באוטנטיות של הקבלות או שייכותם למושכר אך לגיטימי כי ישאל שאלות המתייחסות לקבלות.

לאור זאת אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 2000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ז, 09 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.