‏30 מרץ 2015

פתח דבר

1. התובע עותר להכיר בליקויים שונים (כבד שומני והפרעה בתפקודי כבד, גסטרו, אובדן שיניים והרס חניכיים, הפרעות בשיווי משקל-ורטיגו, רעד בגפיים עליוניות וכאבי עצמות מפושטים) כפגיעה בעבודה, על פי עקרון המיקרוטראומה. במכתבו מיום 10.11.11 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, הואיל ולא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, אשר הביאו להתפתחות הליקויים הנטענים.
2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ובדיון שהתקיים ביום 30.1.14 נחקר בחקירה נגדית. בתום הדיון הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה-יועץ רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית, לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הליקויים עליהם הוא מלין, וזאת על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת שגובשה בין הצדדים.
3. אלו הן עובדות המקרה המוסכמות:

א. התובע יליד מאי 1957.

ב. התובע עבד במפעל תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (פרוטרום) מ- 6/1978 ועד 2004 בתפקידים הבאים:

התובע עבד מ- 6/1978 ועד שנת 1997 כמפעיל ואחראי במתכן ה- PVC ומשנת 1998 ועד שנת 2004 כאחראי משמרת במתקן המונומר.

ג. התובע עבד 6 ימים בשבוע במשמרות (משמרת בוקר מ- 07:00 – 15:30, משמרת צהריים 15:30 – 23:30, משמרת לילה 23:30 – 07:00) ולעיתים גם בשעות נוספות.

ד. בעבודתו במתקני ה- PVC והמונומר נחשף התובע לחומרים הבאים:

VINYL CHLORIDE, ETHYLENE, SODIUM HYDROXIDE

AMMONIUM HYDROXIDE, EDC, VCM, HYDROGEN, CHLORINE, , 1,2 – DICHLOROETYANE, CARBON BLACK, SULFAR DIOXIDE, CHLORIDE.

2 BUTOXYETHANOL, PETROLEUM ETHER,

וכן ל - הקסכלורובנזן, טולואן, קסילן, טריכולורו-אתילן, פרכלורו-אתילן.

ה. הגם שהחומרים המאוזכרים בסעיף ד' לעיל זורמים ככלל במערכת סגורה, התובע נחשף בתקופת עבודתו במתקן ה- PVC (משנת 1978 ועד 1997) לחומרים מדי יום באופן הבא:

התובע עסק מידי יום בערבוב חומרים במיכלי הכנה לריאקציה פתוחים מהם הוזרמו החומרים באמצעות משאבה לראקטורים שהיו במיכל סגור. פעולת המילוי ארכה כ- 5 שעות במהלכן נותרו מיכלי ההכנה פתוחים כל שלאוויר נפלטו כמויות עצומות של VCM. כמו-כן במהלך ייבוש ה- PVC הנוזלי ע"י אוויר חם עלו לאוויר אדים שהפכו לגרגירי אבק אותם נשם התובע.

בנוסף, התובע עסק מידי יום (עד שעה וחצי) בניקוי 10 מסננים גדולים יחד עם שלושה עובדים ע"י פירוק כל מסנן מברגיו, שליפת סל הנירוסטה שבתוך המסנן וניקויו בעזרת צינור מים.

כמו-כן מידי יום אירעו תקלות של סתימות בקו, כך שהיה צורך לפתוח את הסתימות ע"י שטיפתו בלחץ מים.

ו. הגם שהחומרים המאוזכרים בסעיף ד' לעיל זורמים ככלל במערכת סגורה, התובע נחשף בתקופת עבודתו במתקן המונומר (משנת 1998 עד שנת 2004) לחומרים מדי יום באופן הבא:

מדי יום התובע עסק כחצי שעה בניקוי 5-6 מסננים ע"י פירוק כל מסנן מברגיו, שליפת סל הנירוסטה שבתוך המסנן וניקויו בעזרת צינור מים.

כמו-כן בעת תקלות (שהיו נפוצות מאוד) נפתחו שסתומי הביטחון והוזרמה לאוויר בבת אחת מס' טונות של EDC המופק בעת התבקעות ה- VCM לאחר חימומו.

במתקן הופעל מאוורר שפיזר את החומרים הרעילים שנפלטו לאוויר, ובעיקר EDC.

ז. התובע לבש בעבודתו בגדי עבודה מכותנה וכפפות בד שהיו נרטבות והוחלפו בכפפות גומי בשנת 2000 לערך. עד שנת 1988 השתמש במסכות בד המכסות את הפה והאף בלבד. בשנת 1988 החל להשתמש במסכה עם פילטר פחם. רק בשנת 2002 הוחל בשימוש במסכה גדולה לכל הראש ובדומה למסכת אב"כ.

מינוי מומחה וחוות דעתו

1. על יסוד הסכמת הצדדים, מונה ביום 8.5.14 דר' ייבגני לייקין, כמומחה-יועץ רפואי (לעיל ולהלן – המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 16.6.14 (להלן – חוות הדעת).
2. בחוות דעתו קבע המומחה, כי לא מצא בתיקו הרפואי של התובע אזכור או דיווח על תלונות בעניין חוסר שיווי משקל או ורטיגו, רעד בגפיים עליונות, כאבי עצמות מפושטים, או אובדן שיניים והרס חניכיים. המומחה הוסיף וקבע, כי אינו יכול להתייחס לטענת התובע בדבר מחלת "גסטרו" כיוון שאין מדובר בשם של מחלה או תסמונת מוכרת בעולם הרפואה.

עוד קבע המומחה שלתובע רקע בריאותי הכולל השמנה, עודף שומנים בדם יחד עם סכרת מסוג 2, אשר ניתן למצוא לה תיעוד בבדיקות מעבדה כבר משנת 1995. לדידי המומחה, "ככלל התמונה מתאימה לתסמונת מטבולית ידועה, אשר סיבותיה הן שילוב השפעה גנטית מולדת עם הרגלי תזונה ואורח חיים ללא קשר לחשיפות טוקסיות במקום העבודה." לבסוף, קבע המומחה כי "סוגיית האבחנה של התסמונת "כבד שומני" אצל התובע אינה חד משמעית" והוסיף "... בכל מקרה לא מצאתי עדות עובדתית לקיום פגיעה טוקסית של רעלני כבד, אליהם נחשף התובע במקום עבודתו". על יסוד כל אלו קבע המומחה, כי לא מצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקויים מהם הוא סובל, בסבירות של מעל 50%.

1. ביום 19.10.14 הופנו לבקשת התובע שאלות הבהרה למומחה; להלן שאלות ההבהרה ותשובות המומחה עליהן, כפי שנמסרו לבית הדין ביום 28.10.14.

א. לטענת התובע כאשר התייחס למחלת "גסטרו" התכוון להפרעות במערכת העיכול, לרבות תפקודי וושט, קיבה, כבד, מעי דק ומעי גס. הנך מתבקש להתייחס להפרעות האלה ולהשיב לשאלות שנשאלו בהחלטה קודמת, ביחס לכל אחת מהמחלות הנ"ל.

תשובה:

באשר למחלת כבד ואבחנה של "כבד שומני" אצל התובע, קיימת התייחסות מפורטת בפרק הדיון של חוות דעתי. כפי שציינתי ונימקתי בחוות הדעת, הסבירות לכך, שהליקוי הזה נובע מעבודתו של התובע, הינה בעיניי פחות מ- 50%. זאת ועוד, לא מצאתי באסמכתא הרפואית של התובע עדות ללקוי כלשהו בוושט, בקיבה או במעיים.

ב. בחוות דעתך קבעת, כי לתובע רקע בריאותי הכולל השמנה, עודף שומנים בדם וסכרת. הנך מתבקש להפנות לרישומים הרפואיים עליהם התבססת בקביעת מסקנתך זו.

בנוסף, הנך מתבקש להבהיר מתי להערכתך התפתח רקע בריאותי זה.

אנא נמק תשובתך.

תשובה:

ההשמנה מתועדת במכתב מתאריך 02/12/97 מאת ד"ר סגל רופאה תעסוקתית לרופא המשפחה: "..עודף משקל ניכר.." וברישום ביקור אצל ד"ר ריטוב אלכסנדר רופא משפחה מ-08/02/06: "עודף משקל".

עודף שומנים בדם לרבות עודף טריגליצרידים אצל התובע מתועד בשורה ארוכה של רשומים רפואיים: רישום מ-22/01/95 רמת טריגליצרידים 411 (רמה נורמלית עד 150, רמה גבולית עד 200), רישום מ-02/02/98 רמת טריגלצירידים 529, רמת כולסטרול 219 (רמה נורמלית עד 200), אבחנה HYPERLIPIDEMIA ו- PURE ESSENTIAL HYPERTRIGLYCERIDEMIA ברישום של ד"ר ריטוב אלכסנדר מ- 26/10/98, ומ- 14/02/06 ועוד.

מחלת הסוכרת בצורת עליה ברמת הגלוקוז בדם מוזכרת מאז 1995 ובצורה מפורשת ברישומים של רופא המשפחה החל מ- 04/02/06.

ג. בחוות דעתך קבעת, כי מחלתו של התובע נובעת משילוב של השפעה גנטית מולדת עם הרגלי תזונה ואורח חיים, ללא קשר לחשיפות טוקסיות במקום העבודה. האם ישנם גורמי סיכון נוספים מלבד השפעה גנטית והרגלי תזונה?

האם ככל שהיה מתברר כי בנוסף לתובע עובדים נוספים במקום עבודתו אשר סבלו/סובלים מאותם ליקויים, היה בכך כדי לשנות ממסקנותיך?

תשובה:

יש להניח שהשאלה מתייחסת לאבחנה של "כבד שומני" אצל התובע. בפרק הדיון של חוות דעתי פירטתי את כל גורמי הסיכון הידועים של מחלה זו בכל צורותיה. מדובר במחלה נפוצה מאוד באוכלוסייה. גורמי סיכון ידועים לכבד שומני הם: גיל, מיקום גיאוגרפי והרגלי שתיית אלכוהול, מצב תזונתי, מחלות חילוף חומרים ושימוש בתרופות מסוימות. המחלה נפוצה במיוחד בקרב חולי סוכרת מסוג II שסובלים גם מהשמנת יתר. גורמי סיכון למחלה בצורתה החריפה שנקשרים למחלה בספרות הם רעלני כבד ידועים כגון אלכוהול בכמויות גדולות, זרחן צהוב, DDT או CARBON TETRACHLORIDE. צורת המחלה שאובחנה אצל התובע הינה צורה כרונית ולא חריפה. כפי שהראיתי קודם, כמעט כל גורמי הסיכון הידועים לכבד שומני כרוני ללא כל קשר לעבודתו קיימים אצל התובע.

באשר לחלק השני של השאלה מדובר בשאלה היפותטית, אינני יכול לענות עליה מבלי לבחון את כל מקרה ומקרה לגופו.

ד. הנך מופנה לרישומים הרפואיים הבאים המצורפים:

א. רישום רפואי מיום 7/2/03 בו נרשמה "אבחנה: HEMANGIOMATOUS NEVUS CHIN CHRONIC" – האם תוכל לפרט מה משמעות האבחנה הנ"ל?

תשובה:

מדובר בכתם לידה בפנים.

ב. רישום רפואי מיום 25/11/03, בו נרשם בין היתר "תלונות: חום, כאבים בגרון, שיעול לח נגלה מזה יממה" ו- "בדיקות/מדידות גופניות: פה ולוע יש מימצא אודם".

ג. רישום רפואי מיום 9/4/04 בו נרשם, בין היתר, "פה ולוע יש מימצא אודם".

ד. רישום רפואי מיום 23/1/05, בו נרשם "אבחנה: HEMANGIOMATOUS NEVUS" האם תוכל לפרט מה משמעות האבחנה הנ"ל?

האם לאור כך יש מקום לשינוי בהערותיך בפתח הדברים לחוות הדעת?

תשובה:

שוב, מדובר בכתם לידה מולד. פרט לכך מדובר ככל הנראה בסימני הצטננות רגילה למדי. אינני רואה איך כל הרישומים אלה יכולים להשפיע על הערכתי בחוות הדעת.

1. האם אתה מסכים עקרונית עם קביעותיו של דר' גושן, אשר נתן חוות דעת מטעם התובע, בסע' 30 לחוות הדעת (בדבר הפגיעות הגופניות הנגרמות מחשיפה לחומרים המפורטים שם)?

תשובה:

בסעיף 30 של חוות דעתו של ד"ר גושן מציג רשימה של כל הכימיקלים (תוך ציון סיכון הבריאותי האפשרי), אשר נעשה בהם שימוש בכל המפעל. אינני רואה סיבה שלא להסכים עקרונית עם רשימה זו. בחוות דעתו זו אין התייחסות לחשיפתו של התובע לגורם סיכון זה או אחר או לפגיעות גופניות שנגרמו לתובע בפועל כתוצאה מחשיפה זו. למיטב ידיעתי אין בתיק שהוצג בפני כל עדות לפגיעות מסוג אלה.

1. על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, נדרשו הצדדים להגיש את סיכום טענותיהם בכתב.
2. תחת הסיכומים, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה אחר ולחלופין מומחה נוסף. בקשתו זו נדחתה, בהחלטה מנומקת מיום 11.12.14, בה נקבע גם: "ככל שהתובע סבור כי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה אינן נהירות דיין ו/או כי אינן כוללות את הפירוט הנדרש, רשאי התובע להגיש, בתוך 15 ימים מהיום, בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות, אשר הינן חיוניות להבהרת חוות דעתו והן נובעות מתשובותיו לשאלות ההבהרה המקוריות.".
3. התובע אכן הגיש בקשה נוספת להפנות למומחה שאלת הבהרה, אך זאת מבלי לנמק מדוע השאלה חיונית להבהרת חוות הדעת וכיצד היא נובעת מתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה המקוריות. הנתבע התנגד לבקשה. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נדחתה הבקשה, בין היתר, משלא היה בשאלת ההבהרה המבוקשת כדי לתרום דבר.
4. על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, סיכמו הצדדים את טענותיהם בתיק.
5. בסיכומיו, טען התובע כי יש להעדיף את חוות דעת המומחים שהוגשו מטעמו על פני חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, שכן המומחים הסתמכו על בדיקה והתרשמות ישירה מהתובע, ראיות, בדיקה ושאלון רפואי תעסוקתי, בעוד חוות דעת המומחה אינה מדויקת. התובע שב על טענתו בבקשה למינוי מומחה אחר/נוסף, לפיה המומחה שלל עובדתית את עצם החשיפה לחומרים המוזכרים בחוות הדעת מטעם התובע ובהחלטת המינוי וכן שלל המומחה כי התובע סובל מהליקויים הנטענים, ללא שבדק את התובע ובכך הוא חרג מסמכותו באופן המחייב פסילתו.

לחלופין, ביקש התובע מבית הדין להורות למומחה לבדוק את התובע בעצמו, בהתאם לסעיף 13 בהנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, כב' השופטת נ. ארד מיום 1.5.10, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן – הנחיות הנשיאה) ולהודיע לאחר מכן אם יש שינוי בעמדתו.

1. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות, בהסתמך על חוות דעתו המפורטת של המומחה, בה התייחס במפורש לתשתית העובדתית המוסכמת שהיוותה בסיס למינויו וחיווה דעתו כי לא ניתן לקבוע בסבירות העולה על 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים עליהם הוא מלין. עוד נטען, כי אין מקום להיעתר לדרישות התובע בסיכומיו להורות למומחה מטעם בית הדין לבדוק את התובע, לא כל שכן שאין יסוד לקבל את התביעה בהסתמך על חוות דעת המומחים מטעם התובע, אשר הינן כלליות, אין בהן הפנייה לנתונים העולים מכרטיסיו הרפואיים של התובע או התייחסות לממצאי בדיקות קליניות כלשהן.

הנתבע הדגיש כי עסקינן בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה, בה המבוטח נושא בנטל הוכחת קיום הקשר הסיבתי ולא עומדת לטובתו חזקת הקשר הסיבתי כבתביעה בעילת מחלת מקצוע.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ובחנו את חוות דעת המומחה כמכלול, הגענו לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת מהנימוקים שלהלן.
2. הלכה פסוקה היא, כי בתי הדין לעבודה נוטים להסתמך בעניינים שברפואה על חוות הדעת הרפואית של המומחים שמונו מטעמם, ולא נוטים הם לסטות ממנה, אלא בהתקיים פגם המצדיק זאת (דב"ע (ארצי) נז/78-0 אברהם יונתן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.11.98). עיון בחוות דעת המומחה מלמד, כי המומחה נתן את דעתו לעובדות שהונחו בפניו ולחומר הרפואי בעניינו של התובע ושלל במפורש קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לליקויים עליהם הוא מלין.
3. באשר לחזרת התובע על טענתו כי המומחה שלל עובדתית את עצם חשיפת התובע לחומרים המוזכרים בחוות הדעת מטעם התובע ובהחלטת המינוי – אין לנו אלא לשוב ולהפנות את התובע להחלטה המנומקת מיום 11.12.14, בה נדחתה בקשתו למינוי מומחה נוסף/אחר. בהחלטה זו צוין, כי טענת התובע אינה מדויקת, שכן עיון בחוות דעת המומחה מעלה, כי בפרק "מפרשת המקרה", סוקר המומחה במפורט את החומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו, את אופן החשיפה ומשכה, באופן העולה בקנה אחד עם החלטת המינוי. אולם, המומחה מסביר בחוות דעתו כי חרף חשיפה תעסוקתית זו, לא מצא ביסוס לחלק ניכר מהליקויים שהתובע טוען להם וראה: "בחיפוש קפדני בחומר שהוצג לא הצלחתי למצוא אזכור או דיווח כלשהו, שלא לדבר על בירור או אבחון, באשר לתלונותיו של התובע על חוסר שיווי משקל או ורטיגו, רעד בגפיים עליונות, כאבי עצמות מפושטים או אובדן שיניים והרס חניכיים... הליקויים הנ"ל אומנם מוזכרים בחוות דעתם של דר' יהושע גושן ושל ד"ר אליהו טל, אך ללא כל ביסוס קליני עובדתי ואף ללא ממצאי בדיקה גופנית, אשר פרטיה כלל לא נרשמו בחוות הדעת."
4. למקרא סיכומי התובע עולה, כי הוא אינו חולק על כך שאין תיעוד רפואי המצביע על כך שהוא סובל מהליקויים שפורטו על ידי המומחה ומכל מקום לא הפנה לרישומים כאלו. אף במסגרת שאלות ההבהרה לא הוצגו בפני המומחה רישומים רפואיים התומכים בטענות התובע בנוגע לפגימות נטענות אלו; המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני המומחה במסגרת שאלות ההבהרה התייחסו לכתם לידה מולד וצינון – שאינם רלבנטיים לענייננו.
5. בנוגע לסוגיית ה"כבד השומני" – קבע המומחה כי אמנם נצפתה בבדיקות מעבדה עלייה מתונה ברמת האנזים GGT, ואולם רמת אנזימי כבד אחרים נשמרה תקינה ובבדיקות אולטרסאונד משנת 1998 ומשנת 2007 לא נמצא ממצא חולני כלשהו בכבד והתפקוד העיקרי של הכבד לא נפגע ונותר שמור לאורך כל השנים. לפיכך, הגיע המומחה למסקנה כי לא מצא "עדות עובדתית לקיום פגיעה טוקסית של רעלני כבד, אליהם נחשף התובע במקום עבודתו". מסקנות אלה מלמדות, כי המומחה כלל אינו מתעלם ו/או שולל את עצם חשיפת התובע לחומרים במקום עבודתו, אשר פורטו בהחלטת המינוי, אך אינו מוצא אסמכתא רפואית ל"פגיעה טוקסית" מהם. בהקשר לסוגיית זו הוסיף המומחה וקבע, כי עליה מתונה ברמת אנזים ה- GGT נצפית במס' רב של מקרים ותסמונות אחרים ואופיינית, בין היתר, לחולים עם עודף שומנים בדם וסוכרת מסוג 2, כדוגמת התובע, ולכן הסבירות הגבוהה יותר היא שרמת האנזים GGT המוגברת נובעת מהרקע הרפואי המולד של התובע ולא מעבודתו.
6. מסקנות המומחה מקובלות עלינו, הן מבוססות ברישומים הרפואיים של התובע ובתשתית העובדתית שהונחה בפניו, ולא מצאנו סיבה לסטות מהן. בחוות הדעת ניתן מענה מלא לשאלות שהופנו למומחה, בתשובות ברורות והגיוניות.
7. אף לא מצאנו סיבה המצדיקה את העדפת חוות דעת המומחים מטעם התובע על פני חוות דעתו האובייקטיבית של המומחה מטעם בית הדין. ונבאר -

מטעם התובע הוגשו, בין היתר, חוות דעת כללית של דר' גושן מיום 5.1.05 לגבי הסיכונים שבתהליכי העבודה במפעל פרוטרום; חוות דעת כללית של המהנדס ראובן וקס מיום 30.12.04 המפרטת את תהליכי העבודה במפעל פרוטרום ואופן החשיפה של העובדים לחומרים מזיקים; וכן חוות דעת של דר' גושן ודר' אליהו טל מיום 23.12.04 ובה המלצה למתן אחוזי נכות לתובע בגין פגימות נטענות שונות (אובדן שיניים, מחלה פפטית פעילה, כבד שומני והפרעה ניכרת בתפקודי הכבד, רעד תמידי בגפיים העליונות וכאבי עצמות מפושטים) – פגימות אותן המומחים קושרים לעבודת התובע ללא הסבר המתייחס לתנאי עבודתו ולנסיבותיו האישיות.

מדובר בחוות דעת כלליות, אשר אין בהן הפנייה לנתונים העולים מכרטיסיו הרפואיים של התובע או התייחסות לממצאי בדיקות קליניות כלשהן.

1. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין נוהג לייחס משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אינו מעיד לבקשת צד ואינו מקבל שכרו מידי בעלי הדין (עב"ל (ארצי) 579/06 צמח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.8.07). לא מצאנו בטיעוני התובע הצדקה לסטות מן הכלל.
2. כך גם אין בידינו לקבל את דרישת התובע העולה מסיכומיו, להורות למומחה לערוך לתובע בדיקה, וזאת בעיקר מהנימוקים המפורטים בסיכומי הנתבע. בסעיף 6 להחלטת המינוי צוין בפני המומחה כדלקמן:

"לתשומת לב המומחה: הכלל בבית הדין לעבודה הוא שאין בודקים את התובע, אלא אם המומחה מבקש לעשות כן באופן חריג." 

חזקה על המומחה, שאם היה רואה צורך בבדיקת התובע, היה מבקש לעשות כן ביוזמתו. בהקשר זה נפסק כדלקמן (בר"ע 34622-12-13 רחל כליף – המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.1.14, ההדגשה במקור, מ.נ.ד.):

"לכך יש להוסיף את האמור בסעיף 13 להנחיות הנשיאה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, לפיו:

"כרגיל ניתנת חוות דעתו של המומחה על סמך מסמכים רפואיים. הודיע המומחה לצדדים כי לצורך מתן חוות הדעת יש צורך בבדיקת התובע על ידו, יודיע בית הדין על כך לצדדים, ויתן החלטתו בעניין ביצוע הבדיקה לאחר שנתן להם הזדמנות להביא עמדתם בפניו".

מהנחיה זו עולה כי היוזמה להפניית התובע לבדיקה רפואית מגיעה מצדו של המומחה, ויש בכך כדי לשקף את הגישה לפיה עניין זה נתון לשיקול דעתו הרפואי-מקצועי של המומחה, אשר בענייננו ניתן לו ביטוי בתשובותיו לשאלות ההבהרה."

1. זאת ועוד, לא ברורה התועלת שתצמח מבדיקת התובע בידי המומחה, שכן חלק מהליקויים הנטענים כגון גסטרו, כבד שוני והפרעה בתפקודי כבד הינם ליקויים שלא נראים לעין ולא ניתנים לאבחון בבדיקה קלינית. משלא חולק התובע על קביעת המומחה ביחס לדלות החומר הרפואי ביחס לליקויים אלה (למעט כבד שומני) – למדים כי המדובר בתלונות בלבד ולא בנזקים זעירים בלתי הדירים שבהצטברותם התגבש הליקוי.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע להכיר בליקויים שונים כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, בעקבות חשיפתו לחומרים שונים בעבודתו, זאת, משלא עמד התובע בנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקויו בשיעור של 50% לפחות.
2. כמקובל בתיקים מסוג זה – אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום י' ניסן תשע"ה, 30 מרץ 2015 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.