בעניין: "בקשה דחופה ביותר למתן צווים לעיכוב ביצוע שטרי משכנתא בתיקי הוצאה לפועל

מס' 08-26197-13-1

מס' 08-26193-13-7

מס' 08-19712-12-7"

בפתח הדברים אתייחס למועדים. בקשה זו הוגשה תחילה במעמד צד אחד. בהחלטה מיום 2.2.14 ציינתי כי אינני רואה לנכון ליתן סעד במעמד צד אחד והוריתי להעבירה לתגובת המשיב. על אף מידת הדחיפות הנטענת, ולא בפעם הראשונה בתיק זה, הבקשה הומצאה לב"כ המשיב רק מספר ימים לאחר מכן. כמו כן, אף שהמשיב הגיש תגובתו תוך סד הזמנים שנקצב לו, המבקשים לא עמדו במועד שנקצב להם להגשת תשובה לתגובה. זו הוגשה רק ביום 27.2.14, לאחר שביום 26.2.14 ניתנה החלטה בה צויין כי המועד להגשתה של זו לכאורה חלף זה מכבר והמשיב התבקש להגיש אסמכתא בדבר המצאת התגובה, למען הסדר הטוב, ובטרם תינתן החלטה. מן האסמכתא שצירף המשיב עולה כי התשובה לתגובה הוגשה ע"י המבקשים באיחור ניכר, למרות הדחיפות לה הם טוענים.

עתה לעצם העניין. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות. אעיר כי יש ממש בטענת המשיב שראוי היה לדחות הבקשה כבר מאחר ולא צורפה התחייבות עצמית כנדרש. אולם דין הבקשה להידחות גם בהתעלם מעובדה זו.

בהחלטה מיום 31.1.14 נעתרתי, באופן חלקי, לבקשה אחרת שהגישו המבקשים, לעיכוב הליכי הוצל"פ בתיק הוצל"פ מס' 08-16783-32-4. תיק הוצל"פ זה נפתח לצורך ביצוע פסק הדין שניתן בתיק 2628-03-09 לטובת המשיב וכנגד המבקשים – הוא פסק הדין אשר ביטולו מתבקש במסגרת התובענה שבפניי. תיק הוצל"פ זה אינו נמנה עם שלושת תיקי ההוצל"פ שבכותרת החלטה זו, נשוא הבקשה הנוכחית. באותה החלטה מיום 31.1.14 דחיתי את בקשת המבקשים להורות על עיכוב הליכי הוצל"פ בתיק הוצל"פ מס' 08-19712-12-7, אשר הוא אחד מתוך שלושת תיקי ההוצל"פ שבכותרת החלטה זו, נשוא הבקשה הנוכחית.

באותה החלטה עמדתי על האבחנה המהותית לטעמי בין שני תיקי ההוצל"פ הללו (להלן יכונו שני התיקים הללו "תיק ההוצל"פ למימוש פסה"ד" ו-"תיק ההוצל"פ למימוש משכון", בהתאמה). בעוד שהבקשה לסעד זמני בנוגע לתיק ההוצל"פ למימוש פסה"ד קשורה קשר הדוק לסעד העיקרי בתובענה שבפניי, אין זה המצב ככל שהדברים אמורים בתיק ההוצל"פ למימוש משכון. ויתרה מכך; בעוד שבנוגע לתיק ההוצל"פ למימוש פסה"ד דחיתי את טענת המשיב בדבר העדר סמכות להורות על עיכוב ביצוע, בכל הנוגע לתיק ההוצל"פ למימוש משכון סברתי כי דין טענת המשיב ולפיה לבית משפט זה אין סמכות להורות על ביטולם או עיכובם של הליכי מימוש משכון – להתקבל.

הנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 31.1.14, בגינם סברתי כי אין מקום לכך שבית משפט זה יורה על עיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ למימוש משכון, נכונים באותה מידה גם ביחס לשני תיקי ההוצל"פ הנוספים הנזכרים בכותרת החלטה זו, שאף הם תיקי הוצל"פ למימוש משכונות.

ולא זו בלבד; דומני כי הבקשה הנוכחית אף מחזקת את הטעמים שפורטו בהחלטה מיום 31.1.14. תיק הוצל"פ מס' 08-26193-13-7 נפתח כנגד מר סלמאן אבו סמרה (נספח ב' לבקשה). מטעם זה ככל הנראה שמו נרשם תחילה כמבקש מס' 3 בכותרת הבקשה. העובדה ששמו נמחק מכותרת הבקשה אין בה כדי לשנות את מהות תיק ההוצל"פ כתיק למימוש משכון על זכויותיו בגוש 10625 חלקה 25 (ויצויין כי בגוף הבקשה לא נמחקה ההתייחסות אל "המבקש מס' 3" – ס' 17 לבקשה). אין צריך לומר כי מר סלמאן אבו סמרה כלל איננו בעל דין בתיק שבפניי. דומני כי עובדה זו ממחישה את הקושי שבהגשת בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ למימוש משכונות שאינם מהווים חלק מן הדיון בתיק זה.

המבקשים מלינים בתשובה לתגובה על כך שלתגובה לא צורף תצהיר של המשיב דווקא. סבורני כי בנסיבות העניין התצהיר שצורף לתגובה הוא מספק, ולמעשה הוא התצהיר הנכון והדרוש. התגובה נתמכה בתצהירו של עו"ד חלים מחול, אשר מנהל את הליכי ההוצל"פ עבור המשיב. בתצהירו מבהיר עו"ד מחול כי שלושת התיקים שבכותרת החלטה זו "הינם תיקי הוצל"פ למימוש משכנתא, ולא תיקי הוצל"פ שנפתחו מכוח פסק הדין שביטולו מבוקש בת.א. 38771-06-13", וכי "מימוש המשכנתא לפי תיקי הוצל"פ [אלה] לא נדרשו מכוח פסק הדין המוסכם מיום 24.3.2009 אלא מכוח שטר משכנתא". חשיבותו של תצהיר זה נעוצה, בין השאר, בכך שהמבקשים טענו בבקשתם (ס' 51) ובתצהיר התומך בה (ס' 48) כי "מימוש המשכון נדרש מכוח פסק הדין מיום 24/3/09". המשיב טוען כי בשל הצהרה בלתי נכונה זו, שנכללה בבקשה שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי במעמד צד אחד, "נתפס בית המשפט המחוזי לכלל טעות עת העיר בסעיף 5 להחלטתו מיום 28.1.14 כי מימוש המשכנתא מתבצע מכוח פסק הדין שביטולו מבוקש". אין בדעתי להתייחס לעניין זה לגופו, כמובן. לצרכי הכרעה בבקשה שבפניי די אם אומר כי בנסיבות אלה, ונוכח הטענות כפי שהועלו ע"י המבקשים, תמיכת התגובה בתצהירו של עו"ד מחול הינה במקומה.

הוצאות – המשיב חוזר בתגובתו כמה פעמים על בקשה לחייב את המבקשים בהוצאות לדוגמא וכן לטובת אוצר המדינה, בשל מספר לא מבוטל של טעמים. סבורני כי יש ממש בטענות המשיב לפחות ככל שהדברים אמורים בשניים מהם, בגדרם מייחס המשיב למבקשים שימוש לרעה בהליכי משפט. הטעם האחד מבוסס על כך שבבקשה נתבקש סעד זמני לעיכוב הליכי הוצל"פ בתיק 08-26193-13-7 מבלי שהאדם אשר כנגדו נפתח תיק הוצל"פ זה צורף כמבקש. כבר התייחסתי לבעייתיות העולה, לטעמי, מפניה לבית משפט זה לעיכוב הליכים בתיק שנפתח כנגד אדם שכלל אינו בעל דין בתיק זה. אולם משגמרו המבקשים בדעתם להגיש את הבקשה כפי שהוגשה, באופן המתייחס גם לתיק הוצל"פ זה, לא היה זה ראוי כי הבקשה תוגש בשם המבקשים בלבד. יש בכך כדי "להקטין" את מספר הכיסים מהם ניתן יהיה לגבות הוצאות אם תידחה הבקשה (כאשר כיסם של המבקשים כיום לא בהכרח עמוק דיו בכדי להכיל את מלוא הסכום שלשיטתו של המשיב על המבקשים לשלם לו), ומנגד "להגדיל" את גודל ההישג אם תתקבל הבקשה. העובדה שלצד המבקשים ישנה יישות נוספת שהיה לה עניין בהגשת הבקשה עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ומחייבת פסיקת הוצאות אשר יתנו ביטוי לכך [בש"א (מחוזי, ת"א) 11994/03 עדן חשמל בע"מ נ' איתן ארז בתפקידו כמנהל מיוחד של סן שרון בע"מ (16.5.04), בסעיף 16].

הטעם השני, שחומרתו עולה בהרבה על זו של קודמו, נובע מכך שמסתבר כי המבקשים הניחו לפתחן של שתי ערכאות, באותה עת, אותה בקשה עצמה. המדובר בהתנהלות שלא ניתן להפריז בחומרתה. בעוד שבפני בית משפט זה היתה תלויה ועומדת בקשתם של המבקשים לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ למימוש המשכון, בקשה אשר ניתנה בה החלטה ביום 31.1.14, פנו המבקשים ביום 27.1.14 אל בית המשפט המחוזי, בתיק ה"פ 17983-02-13, והגישו בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ בשלושת תיקי ההוצל"פ שבכותרת, לרבות בתיק ההוצל"פ למימוש משכון. כפי שציין ב"כ המשיב, התנהלותם זו של המבקשים עלולה היתה להביא למצב דברים שבו יינתנו החלטות סותרות ע"י בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, שניהם כערכאה דיונית, מצב דברים שאין הדעת סובלת.

סיכומו של דבר -

ניתנה היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.