בעניין: "בקשה למתן צו להפקדת ערובה לתשלום הוצאות" (בקשה מס' 22)

הנתבעים בתיק 60311-05-13 ("המבקשים") הגישו בקשה לחייב את התובע בתיק זה ("המשיב") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

לא הוגשה תגובה לתשובה. המועד להגשתה חלף. ההחלטה ניתנת אפוא על סמך הבקשה והתשובה.

הבקשה מבוססת על הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך הפניה לפסיקה רלבנטית, ועל העובדה כי המשיב אינו מתגורר בישראל, עובדה אשר אינה שנויה במחלוקת למעשה, ועולה בבירור מטענות הצדדים בהליכים קודמים, לרבות טענות מצד המשיב עצמו.

המשיב מתנגד לבקשה. טענתו העיקרית הינה כי על מנת לחייב אדם בהפקדת ערובה להוצאות, אין די להראות כי הוא תושב חוץ, אלא נדרש תנאי נוסף, כי אין לו נכסים בישראל מהם ניתן יהיה להיפרע ככל שייפסקו לחובתו הוצאות. המשיב מפנה לפסיקה רלבנטית, וטוען כי בענייננו לא מתקיים התנאי הנוסף, שכן לטובת המשיב רשומים משכונות על נכסי מקרקעין, המצויים בשלבי מימוש שונים, חלקם בשלבי מימוש מתקדמים.

אין מקום לדחיית הבקשה על בסיס טענתו זו של המשיב, משני טעמים. הטעם האחד - לא הונחה תשתית עובדתית באשר לאופן מימוש הנכסים. משכך, הדעת נותנת כי הליך המימוש מבוצע באמצעות מכירה לכל המרבה במחיר, כמקובל. אפשרות זו עולה בקנה אחד עם העובדה כי לבקשת המשיב מונה כונס נכסים, עו"ד חלים מח'ול, כפי שעולה מתצהירים קודמים שהוגשו בתיקים מאוחדים אלה. ככל שזה מצב הדברים - ולמעשה כלל לא נטען אחרת - הרי שלא ניתן לייחס משמעות רבה לכך שמדובר בנכסי מקרקעין, שכן לא מן הנמנע כי עד אשר יסתיים הדיון בתביעה, יתורגמו הנכסים לכספים, אשר לא בהכרח יישארו בתחומי ישראל.

הטעם השני נובע מן העובדה כי המשכנתאות שהמשיב פועל לממש הן משכנתאות על נכסי מקרקעין של המבקשים (וקרוב משפחתם). הנכסים שועבדו לכאורה במסגרת אותה מערכת היחסים בין הצדדים אשר היא נשוא התביעה. מדובר לכאורה, על פי טענות המשיב בהליכים השונים, בשעבודים שהיוו בטוחות להלוואות בסכומים גבוהים, אשר מקצתם הם הסכומים נשוא התביעה בגדרה הוגשה הבקשה (60311-05-13).

כפי שציינו ב"כ המשיב, ובצדק, פסיקת הוצאות לטובת המבקשים תיתכן רק בתרחיש בו תידחה תביעת המשיב בתיק 60311-05-13 וכן תתקבל תביעת המבקשים בתיק 38771-06-13. תרחיש מעין זה, משמעותו קביעה כי המשיב לא זכאי להשבת הלוואות שנתן לטענתו למבקשים, מן הסתם אגב קבלת טענות עובדתיות של המבקשים בנוגע למסמכים הרבים שלכאורה נחתמו על ידם כבטוחות להלוואות נטענות אלה. ואזי, אם תתקבלנה טענות עובדתיות אלה, לא מן הנמנע כי יועמד בספק עצם תוקפם של המשכונות מכוחם מממש כיום המשיב את נכסי המקרקעין הנ"ל.

אמנם בהחלטות קודמות קבעתי כי הכרעה בנוגע לבטלות שטרי מישכון מקרקעין אינה מצויה בסמכות בית משפט זה. אולם סמכות לחוד ומסכת עובדתית לחוד.

בנוסף, לא מן הנמנע כי בשלב מסויים יעלה בידי המבקשים להביא לבירור טענותיהם גם כנגד תוקף המשכונות על נכסי המקרקעין בפני ערכאה המוסמכת לכך (כפי שביקשו עוד בטרם הוגשו שתי התביעות המתבררות בפניי, במסגרת ה"פ 17983-02-13 שהוגשה ביום 10.2.13), ובמקרה כזה לא ניתן לשלול אפשרות כי ייקבע שהמשכונות מכוחם שועבדו נכסי המקרקעין בטלים.

משני הטעמים לעיל, סבורני כי אין בטענה העיקרית שטען המשיב כדי להצדיק סטיה מהפרקטיקה של חיוב תושב חוץ בהפקדת ערובה.

נתתי דעתי גם לטענות נוספות שהעלו הצדדים, ואשר איני רואה צורך לפרטן. הגעתי לכלל מסקנה דין הבקשה להתקבל, אם כי באופן חלקי. אציין כי סכום הערובה שהתבקש הינו מופרז באופן קיצוני.

הבאתי בחשבון, בין השאר, את השיקולים הבאים: מחד גיסא הסכום הגבוה של תביעת המשיב – כ-1.8 מליון ₪; מאידך גיסא העובדה שהוצאות ההתדיינות תהיינה הוצאות משותפות גם לתביעת המשיב וגם לתביעת המבקשים; היותו של המשיב - על פי שני הצדדים - איש עסקים אמיד, עובדה אשר מחד גיסא עשויה להקל על גביית סכומי הוצאות ככל שייפסקו לחובתו ומאידך גיסא משמעותה לעניין מימוש זכות הגישה שלו לערכאות גם אם יחוייב להפקיד ערובה; עיתוי הגשת הבקשה ע"י המבקשים אף שידעו כבר עם הגשת התביעה כי המשיב אינו מתגורר בישראל, מחד; טענות המבקשים בדבר הקושי להמציא למשיב את התביעה שהגישו בתיק 51059-11-14, מאידך; ולבסוף גם סיכויי התביעה לכאורה, אם כי במידה המוגבלת המתבקשת מן הקושי האינהרנטי להעריכם בשלב מקדמי זה.

לאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים, אני רואה לנכון לחייב את המשיב, התובע בתיק 60311-05-13, בהפקדת ערובה בסכום של 50,000 (חמישים אלף) ₪, אשר תבוצע תוך 30 יום מהיום.

לא תבוצע ההפקדה במועד שנקבע, ולא תינתן הארכת מועד לביצוע ההפקדה, עשויה תביעתו של המשיב להידחות.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ה, 16 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.