בפני בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסי המשיבים ובהם נכסי מקרקעין, מניות וכספים בבנקים ובחברות האשראי.

המבקש (להלן: "התובע") הגיש כנגד המשיבים (להלן: "הנתבעים") תביעה להשבת כספים אשר לטענתו הלווה לנתבע 1. חרף פניות לנתבע 1, לא פרע זה את חובו לתובע. בשלב מסוים, אף מסר הנתבע 1 התחייבות החתומה על ידו ועל ידי הנתבעת 2, לפיו מתוך התמורה שתשולם לו על ידי הנתבעת 2 בגין נכס מקרקעין, יועבר סכום החוב ישירות לתובע. התובע הסכים לכך לאחר שהוצג בפני כי הנתבעת 2 קשורה במישרין למשרד רואה החשבון הידוע ליאון אורליצקי ושות'. בסופו של יום, הנכס נמכר על ידי הנתבע 1 לנתבעת 2 ואולם הכספים לא הועברו לתובע.

התובע טוען כי הנתבע 1 אינו עומד בהתחייבויותיו כעניין שבשגרה, חייב כספים לנושים רבים שהלכו שולל אחר הבטחותיו ונקלע לקשיים כספיים, מה שמעלה חשש לגבי אמינותו, יכולתו הכלכלית וכושר הפירעון שלו. הנתבע 1 אף הוכרז כלקוח חמור בבנק ישראל. כנגד הנתבע 1 אף פתוחים חמישה תיקים בלשכת ההוצאה לפועל.

אשר לנתבעת 2 טוען התובע, הרי שזו חברה פרטית המחזיקה בשם כמעט זהה לשלוש שותפויות הקשורות אחת לשנייה, ואשר בחלקן מכהנים אותם בעלי תפקידים. הנתבעת 2 יצרה מצג כי היא קשורה למשרד רואי חשבון ליאון אורליצקי ושות, שהינו בעל המוניטין, בעוד שכאשר פנה התובע למרש זה הכחיש האחרון קשר לנתבעת 2, מה שמעיד על התחמקות וכוונה להברחת נכסים.

כידוע, הנטל להוכיח חשש להכבדה הרובץ על מבקש העיקול, הוחמר מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ותיקון מס' 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

"על פניו מתקבל הרושם כי תקנות אילו מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני שכן בנוסף על היסוד הראשון (ראיות מהימנות לכאורה המקימות עילת התובענה), הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין לכשינתן. היינו, בבואו לבחון את היסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין" (ע"א (ת"א) 2052/01 אלרוב נ' רובנר, פורסם באתר נבו).

במקרה זה , רכיב ההכבדה לא הוכח בפני במידה הנדרשת להקדמת הפגיעה בזכות הקניין של המשיבים.

ראשית, אין די בעצם קיומו של חוב שאינו משולם על מנת להוכיח את קיומו של יסוד ההכבדה (ראו: רע"א 44196-01-13 ג'אבר נ' גבעון (פורסם בנבו)).

אשר לנתבע 1, הרי שמצבו הכלכלי הקשה הנטען אין בו די בנסיבות העניין על מנת להצדיק פגיעה כה מהותית בזכות הקניין שלו, כאשר לא הובאו ראיות מהימנות לכאורה להוכחת חשש להברחת נכסים מצדו. העובדה כי הנתבע חייב כספים לנושים שונים אינה מעידה בהכרח על כוונה להברחת נכסים.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה כי העיקול המבוקש הוא גורף על נכסים רבים של הנתבע 1, לרבות חשבונות בנק וכרטיסי אשראי, דבר שיש בו לפגוע מהותית בזכות הקניין שלו.

אשר לנתבעת 2, הרי שלא מצאתי בטענה לפיה הנתבעת 2 הציגה מצג שווא בדבר קשריה למשרד רואה החשבון לאון אורליצקי ושות' משום ראיה לכאורה לחשש להברחת נכסים מצידה או לקיומו של יסוד ההכבדה.

בנסיבות אלה, משלא הוכח יסוד ההכבדה במידה הנדרשת אין מקום להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבעים טרם בירור המחלוקות לגופן.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.