בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל העדר עילה ולחילופין לחיוב התובע בהפקדת ערובה.

1. המשיב 2 (להלן: "התובע") הגיש כנגד המשיב 1 (להלן: "הנתבע) וכנגד המבקשת (להלן: "הנתבעת") תביעה להשבת כספים אשר לטענתו הלווה לנתבע.
2. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 7.1.10 נערך בין התובע לבין הנתבע הסכם הלוואה במסגרתו הלווה התובע לנתבע סך של 135,000 יורו, אותו התחייב המשיב להשיב לידי הנתבע עד ליום 6.4.10. לאחר שהנתבע נמנע מלפרוע את ההלוואה עד למועד שנקבע בהסכם, נערך ביום 8.11.10 הסכם הארכת הלוואה במסגרתו התחייב הנתבע להשיב לידי התובע את ההלוואה עד ליום 2.10.11 וכי במידה שלא יעשה כן, התחייב הנתבע להעביר תובע את חלקו בנכס הנמצא בשערי העיר ברח' יפו 216 בירושלים (להלן: "הנכס"). נכס זה הינו נכס שהיה בבעלות חברת וי.אי.סי נכסים בע"מ (להלן: "החברה") אשר הנתבע הינו המנהל ובעל המניות היחיד בה.
3. ביום 6.3.11 נערך בין הצדדים הסכם הארכת הלוואה נוסף, במסגרתו חזר הנתבע על התחייבותו להעביר לתובע את חלקו בנכס במידה והלוואה לא תיפרע עד ליום 2.10.11. כן התחייב הנתבע ליידע את התובע על כל פעולה בקשר לנכס המשמש כבטוחה לפרעון החוב ולקבל את הסכמתו של התובע.
4. ביום 31.7.11 נערך בין החברה שבבעלות הנתבע לבין הנתבעת הסכם למכירת הנכס. בנספח להסכם המכר התחייבו הצדדים להעביר לתובע סך של 200,000 דולר עם התשלום הראשון עבור הנכס.
5. ביום 4.8.11 שלח הנתבע לתובע מכתב בו הוא מודיע לו על הסכם המכר ועל הנספח לפיו יועבר סך של 200,000 דולר לתובע מתוך התשלום הראשון. על מכתב זה חתום הנתבע וכן מופיעה חתימת הנתבעת.
6. ביום 5.1.12 נרשמה הנתבעת כבעלת הנכס בלשכת רישום המקרקעין, מה שמעיד כי כספי התמורה שולמו לנתבע, אך למרות זאת לא קיימו הצדדים את התחייבותם ולא העבירו לתובע את כספו.
7. משדרישות התובע להשבת כספו לא נענו שלח התובע מכתב התראה לנתבע וכן למשרד רו"ח ליאון – אורליצקי לפירעון יתרת החוב. משרד רואה החשבון טען כי אין לו קשר להסכם המכר.
8. התובע טוען כי הנתבע הפר את התחייבותו להשבת ההלוואה וכי הנתבעת נמנעה מלפרוע את החוב בניגוד לאמור בנספחים להסכם המכר.
9. הנתבעת טוענת כי יש למחוק את התביעה נגדה בשל העדר עילה ולחילופין לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה. לטענתה, בארבעת המסמכים עליהם נסמכת התביעה לא מוזכר שמו של התובע וכל שנאמר בהם כי ידוע לקונה כי המוכר מחויב כלפי נושה חיצוני סך של 200,000 דולר וכי הוא מתחייב להעביר את מלוא סכום החוב ישירות לנושה מיד עם התשלום הראשון. אין במסמכים פירוט בדבר זהותו של הנושה החיצוני ואף אין התחייבות לשלם סכום כלשהו לנושה החיצוני. עוד טוענת המבקשת, כי השם המופיע בנספחי התביעה הוא יוסף חיים שלסר בעוד ששם התובע הוא חיים נחמן שלסר. עוד טוענת הנתבעת, כי הנספחים שצורפו לכתב התביעה מזויפים וחתימת מנהל הנתבעת עליהם זויפה.
10. הכלל הוא כי הסנקציה של מחיקה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות. בית המשפט יורה על מחיקת התביעה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לבקש את הסעד המבוקש, אפילו אם יוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראו: ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, מה(4)18). עוד נפסק, כי העובדה היא שהעילה או השאלה היא חלשה וסיכוייה להצליח הם קלושים, אינה משמשת נימוק למחיקת התביעה (ע"א 796/89 עזבון חסיד נ' עזבון וכט, פ"ד מה(5) 558).
11. במקרה זה, לא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים למחיקת התביעה על הסף. אמנם בנספח להסכם המכר (נספח 6 לכתב התביעה) לא מופיע שמו של התובע מפורשות וההתחייבות להעברת התשלום היא ל"נושה חיצוני", ואולם, בנספח 7 לכתב התביעה, הוא מכתב בו מודיע הנתבע לתובע על ההתחייבות בנספח להסכם המכר, מכתב הנחזה להיות חתום גם על ידי הנתבעת, מופיע שמו ומספר זהותו של הנושה החיצוני, אשר מספר זהותו זהה לזה של התובע, כפי שהוא מופיע בכתב התביעה. כך גם מופיעים פרטי התובע במכתב נוסף שנשלח (נספח 10 לכתב התביעה). בהתחשב בכך שמספר זהותו של התובע המופיע בכתב התביעה ובנספחים 7 ו-10 הוא זהה, אין מקום ליחס חשיבות לחוסר ההתאמה המלא בשמו האמצעי של התובע וסביר הוא שבכתב התביעה נפלה טעות סופר.
12. אשר לטענת הנתבעת כי המדובר במסמכים מזויפים וכי מנהל הנתבעת, שהינו מורשה החתימה היחיד בחברה, לא חתם עליהם, הרי שמדובר בטענת הגנה ראויה בפני התביעה, המצריכה בירור ושמיעת ראיות, אך אין בה כדי להצדיק את מחיקת התביעה על הסף.
13. מנימוקים אלה גם איני מוצאת מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת. הכלל הוא, כי ערובה להבטת הוצאות הנתבע תופקד בערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד (ראו: ר"ע 2448/98 מיוחד נ' רוזן, פ"ד נג(3) 145,149), שכן אל מול הרצון למנוע תביעות סרק יש להקפיד גם על זכות הגישה לערכאות הקנויה לכל גם לתובעים חסרי אמצעים (ראו ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 850; א' גורן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט 750).
14. במקרה זה, כפי שפירטתי לעיל, לא שוכנעתי כי המדובר בתביעת סרק המצדיקה חיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, מה גם שלא נטען והוכח כי מצבו הכלכלי של התובע כזה שהנתבעת לא תוכל להיפרע ממנו את ההוצאות שיפסקו לטובתה, אם ייפסקו במידה והתביעה נגדה תידחה.
15. לפיכך, אני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.