לפני בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 וכן בקשת רשות להתגונן.

אשר לבקשה לעיכוב הליכים, הרי שזו מצויה בסמכות שופט בלבד ועל כן תועבר להכרעת שופט. אדון בבקשת הרשות להתגונן.

1. המשיב 2 (להלן: "התובע") הגיש כנגד המבקש (להלן: "הנתבע") וכנגד המשיבה 1 (להלן: "הנתבעת") תביעה בסדר דין מקוצר להשבת כספים אשר לטענתו הלווה לנתבע.
2. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 7.1.10 נערך בין התובע לבין הנתבע הסכם הלוואה במסגרתו הלווה התובע לנתבע סך של 135,000 יורו, אותם התחייב הנתבע להשיב לידי התובע עד ליום 6.4.10. לאחר שהנתבע נמנע מלפרוע את ההלוואה עד למועד שנקבע בהסכם, נערך ביום 8.11.10 הסכם הארכת הלוואה במסגרתו התחייב הנתבע להשיב לידי התובע את ההלוואה עד ליום 2.10.11 וכי במידה שלא יעשה כן, התחייב הנתבע להעביר תובע את חלקו בנכס הנמצא בשערי העיר ברח' יפו 216 בירושלים (להלן: "הנכס"). נכס זה הינו נכס שהיה בבעלות חברת וי.אי.סי נכסים בע"מ (להלן: "החברה") אשר הנתבע הינו המנהל ובעל המניות היחיד בה.
3. ביום 6.3.11 נערך בין הצדדים הסכם הארכת הלוואה נוסף, במסגרתו חזר הנתבע על התחייבותו להעביר לתובע את חלקו בנכס במידה והלוואה לא תיפרע עד ליום 2.10.11. כן התחייב הנתבע ליידע את התובע על כל פעולה בקשר לנכס המשמש כבטוחה לפרעון החוב ולקבל את הסכמתו של התובע.
4. ביום 31.7.11 נערך בין החברה שבבעלות הנתבע לבין הנתבעת הסכם למכירת הנכס. בנספח להסכם המכר התחייבו הצדדים להעביר לתובע סך של 200,000 דולר עם התשלום הראשון עבור הנכס.
5. ביום 4.8.11 שלח הנתבע לתובע מכתב בו הוא מודיע לו על הסכם המכר ועל הנספח לפיו יועבר סך של 200,000 דולר לתובע מתוך התשלום הראשון. על מכתב זה חתום הנתבע וכן מופיעה חתימת הנתבעת.
6. ביום 5.1.12 נרשמה הנתבעת כבעלת הנכס בלשכת רישום המקרקעין, מה שמעיד כי כספי התמורה שולמו לנתבע, אך למרות זאת לא קיימו הצדדים את התחייבותם ולא העבירו לתובע את כספו.
7. משדרישות התובע להשבת כספו לא נענו שלח התובע מכתב התראה לנתבע וכן למשרד רו"ח ליאון – אורליצקי לפירעון יתרת החוב. משרד רואה החשבון טען כי אין לו קשר להסכם המכר.
8. התובע טוען כי הנתבע הפר את התחייבותו להשבת ההלוואה וכי הנתבעת נמנעה מלפרוע את החוב בניגוד לאמור בנספחים להסכם המכר.
9. בתצהיר התומך בבקשה טוען הנתבע, כי מדובר בהלוואה אשר נלקחה על ידי אדם בשם נחמן וידיסלבסקי (להלן: "נחמן"), שהינו חבר קרוב של התובע, אשר היה שותף עסקי של הנתבע ואף בעלים במשותף יחד עם הנתבע בחברת וי.אי.אס נכסים. נחמן נטל מהתובע הלוואה ולבקשת נחמן חתם הנתבע על הסכם ההלוואה, שכן נחמן כינן בתפקיד רשמי שלא אפשר לו לפעול בגלוי בפעילויות עסקיות.
10. לימים פרץ סכסוך בין הנתבע לבין נחמן והם הפסיקו את פעילויותיהם העסקיות המשותפות. משפנה התובע אל נחמן בדרישה להשבת ההלוואה, הפנה נחמן את התובע אל הנתבע, בטענה כי הנתבע הוא שחתום על מסמכי ההלוואה. הנתבע שילם לתובע סך של 25,000 דולר במזומן על חשבון הלוואה ואת היתרה בסך של 169,000 דולר הצליח לגייס באמצעות מכירת מניות בחברה שבבעלותו. בהתאם להוראות התובע, הפקיד הנתבע ביום 11.12.11 סך של 169,000 דולר במשרדי איחוד מוסדות גור בניו יורק אצל מר חננאל גולדברג ובכך פרע את ההלוואה.
11. עוד טוען הנתבע, כי חלק מהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה הינם מזויפים. כך הוא באשר לנספחים 5, 6, 7, 9, ו-10.
12. כידוע, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675. לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).
13. בענייננו, טענת הנתבע כי פרע את ההלוואה לתובע עשויה להקנות לו הגנה בפני התביעה ועל כן אני מורה על קבלת בקשת הרשות להתגונן. התצהיר התומך בבקשה יממש כתב הגנה.
14. המזכירות תעביר את הבקשה לעיכוב הליכים על-פי חוק הבוררות להכרעת שופט.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.