15 ינואר 2015

1. זוהי תביעה להכרה בפגיעה בגבו וברגלו השמאלית של התובע כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2. התובע יליד 1969 עובד בחברת החשמל . בתקופה שמיום 28.6.92 ועד ליום 1.7.11 עבד במחלקת חל"ב (חיבור לבתים) כפועל חשמלאי.

3. ביום 28.10.12 הגיש התובע לנתבע תביעה לדמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

ביום 24.1.13 דחה הנתבע את התביעה בנימוק:

"על פי המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לכאבים בעמ"ש צווארי.

1. מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.

2. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה".

נוכח החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

4. בתצהירו מציין התובע את הנתונים הבאים:

א. במסגרת עבודתו במחלקת חל"ב, הרים התובע מכשירים כבדים כמו מקדחות, פטישים, כבלים וארגזי 1 C בבניינים ללא מעליות.

ב. כמו כן התובע עלה על עמודים וסולמות ועבד בגובה תוך כדי עמידה ולחץ על הגב והזזת נגררים.

הטיפוס על גבי העמודים והסולמות נעשה כשהתובע קשור בחגורה, שנושאת את כל משקל הגוף והיא מונחת באזור הגב התחתון.

ג. בשנים האחרונות הוחלפו החגורות ברתמות. בעוד החגורה נושאת את משקל כל הגוף כשהיא קשורה לגב התחתון, הרתמה קשורה סביב כל פלג הגוף העליון כך שמשקל הגוף מתחלק בין האיברים השונים.

ד. עקב אי יכולתו להמשיך לעבוד כחשמלאי במחלקת חל"ב הועבר התובע לתפקיד פקידותי ביום 1.7.11.

5. לטענת התובע כתוצאה מעבודתו בתנועות חוזרות ונשנות, הרמת מכשירים כבדים ועמידה בלחץ ממושך על הגב, נגרמה לו פגיעה בגב וברגל שמאל. בסיכומיו טוען התובע לשתי סדרות של פעולות חוזרות ונשנות אשר התמשכו על פני פרק זמן ממושך:

- הרמת משאות כבדים. שעה וחצי בבוקר ושעה בסוף היום.

- עבודה של חמש שעות על עמודים.

6. לטענת הנתבע, לא הוכחה תשתית עובדתית להכרה על פי תורת המיקרוטראומה. אין קשר בין עבודת התובע לפגיעה בגבו, מחלתו היא טבעית והשפעת עבודתו גם אם תמצא, הינה שולית.

7. תנאי לתחולתה של תורת המיקרוטראומה הינו קיומם של אירועים תאונתיים זעירים החוזרים ונשנים ואשר בהצטברותם יש כדי להביא לפגיעה.

בעב"ל 313/97 המוסד נ' יניב פד"ע לה 529, נקבע באשר למיקרוטראומה הגבית-

"(א) שניים הם התנאים לחלות המיקרוטראומה הגבית:

האחד – קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך^-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני – על^-מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות^-דעת של מומחה^-רופא, היכול להבחין בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע.

במספר לא מועט של מקרים הוכר הליקוי בגב כפגיעה בעבודה על^-פי יסודותיה של תורת המיקרוטראומה כמפורט לעיל".

בעב"ל 338/96 המוסד לבטוח לאומי נ' יוסף עובדיה פד"ע ט"ו 213, נקבע כי:

"אף אם היינו מקבלים את האפשרות ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרים של מחלות גב, יש לדחות את התביעה, מכיוון שלא הוכחה התשתית העובדתית הדרושה ליישום תורת המיקרוטרואמה. לא הוכחו תנועות זהות וחוזרות, לא מבחינת התנועה עצמה ולא מבחינת המשקל. כמו כן, התנועות לא היו תדירות אלא מפעם לפעם במשך היום.

דרישות התדירות, הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם, הסיבה לקיומן היא קושי ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב לבין הגורמים בעבודה".

8. נמצאנו למדים כי שתי דרישות מהותיות הן אלו המכריעות את הכף באשר לזכאות על פי תורת המיקרוטראומה. האחת, סידרה של פעולות זהות או דומות במהותן היינו, פעולה שווה כל פעם במקום מוגדר. השנייה כי הפעולות יהיו מזיקות מעט מעט כל פעם עד שלבסוף נוצר נזק רבתי, משל היו טיפות הנופלות על סלע ולבסוף מנקבות אותו, פעולות ממושכות חוזרות ונשנות.

9. בתצהיר עדותו הראשית לא פרט התובע כלל מהן אותן פעולות חוזרות ונשנות אותן הוא ביצע במסגרת עבודתו ואשר לטענתו בעטיין נגרמה הפגיעה בגבו. כל שטען התובע הוא כי במסגרת עבודתו הוא נדרש להרמת מכשירים כבדים לבניינים ללא מעליות ולעלייה על עמודים וסולמות ועבודה בגובה תוך כדי עמידה ולחץ על הגב.

התובע לא פרט כמה זמן ביצע כל סדרה של פעולות, מה המשקלים אותם נדרש להרים ומהן הפעולות להן נדרש במסגרת עבודתו בגובה.

10. תוך כדי מענה לשאלות ב"כ המוסד בחקירתו הנגדית, נדרש התובע לתיאור אופי עבודתו, וכך העיד:

"ישנם בניינים שהתשתית שם מוכנה מבחינת חיבור החל"ב למבנה ויש צורך לשפר אותו, כלומר קיימים ארבעה חוטים מהעמודים למבנה ומבטיח ראשי ישן ומבטיחים לימונים ישנם ושם אנחנו בעצם מחליפים ומחדשים את התשתיות. העבודה בעצם מתבצעת כך שאנחנו עולים על עמוד ומכסים את כל תחום אמ"ח, דהיינו כל תחום המגע ברשת. כשאנחנו קשורים בחגורה בגובה בעמוד מנתקים את החיבור הישן לצד העמוד ועוברים לקיר הבית ומנתקים את החיבור הישן בצד קיר הבית וחותכים את הזרוע או את האלמנט האחר ששם מחוברים החוטים, מתקינים אלמנט אחר לתפיסת הכבל ומותחים כבל חדש מקיר הבית לעמוד ועוברים שוב לעמוד ומחברים את הכבל מחדש" (עמ' 3 לפרוט' ש'26- עמ' 4 ש' 7).

ובהמשך –

"אנחנו מגיעים לשטח וממקמים סולם על העמוד וסולם על קיר הבית קטן יותר לפרק את המבטיחים ולהפסקת החשמל במבנה. לאחר מכן אנחנו מתלבשים ... עולים על העמוד ובשלב ראשון מתחברים מתחת לרשת. מעלים את הסל בעזרת חבל שזה בעצם סל לכיסויים וסל לכלים זה שני סלים. הם בנויים מרצועה שקשור אליה וו ומתחילים בשלב ראשון, מכסים את כל תחום המגע כולל חלקים תחתיים של העמוד. הפעולה הזו היא פעולה שבגובה וקשור שחגורה למותניים ועושים אין ספור פעולות חוזרות ונשנות" (ראה עמ' 4 לפרוט' ש' 10-18).

11. לבד מהאמירה הכללית של ביצוע פעולות חוזרות ונשנות, לא עולה מהתיאור שלעיל מהן אותן פעולות ומה משך הזמן בו בוצעה כל סדרה של פעולות.

זאת ועוד, מהתיאור שלעיל נראה כי עבודת התובע כללה מגוון של פעולות: עליה על סולמות/ עמודים, משיכת כבלים, פעולות חיבור, פעולות ניתוק, פעולות כיסוי תחום המגע, משיכת החבל כלפי מעלה, חיבור חוטים – כשעיקר הפעולות הללו אכן מתבצע בגובה כשהתובע קשור באמצעות חגורה ונשען לאחור וזאת על מנת שידיו יהיו פנויות.

ויודגש עצם התנוחה בה עבד התובע אין בה די בכדי להקים תשתית למיקרוטראומה. כבר נקבע בפסיקה, כי עמידה ממושכת, גם אם בתנוחה שאינה נוחה, אינה מקימה כשלעצמה תשתית להכרה בפגיעה על דרך המיקרוטראומה (דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי נ' טואיטו, פד"ע ט 8; עב"ל 63/03 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי, 23.8.05; עב"ל 373/08 אדיבי נ' המוסד לביטוח לאומי, 18.11.08).

12. מסקנה זו אף נתמכת בהודאתו של מנהל העבודה מר ניסים אוהב שלום לחוקר המוסד שאף העיד בדיון כעד הנתבע. העד אכן תיאר עבודה פיזית קשה אך בשום שלב לא טען לסדרה של פעולות חוזרות ונשנות. לשיטתו עבד התובע 50% מהזמן בחיבור לבתים ו- 50% מהזמן טיפל בשונות (תיקוני תקלות, הגדלת חיבורים וכיו"ב).

כתשובה לשאלה אילו פעולות מבצע פועל חל"ב במסגרת עבודתו, השיב העד בהודעתו (נ/1):

"הפעולות כוללות העמסת ציוד לרכב, פירוקו באתר (ציוד הכולל סולמות, כבלים וכלי עבודה במשקל שונה). בממוצע בין 10-20 ק"ג. בשטח טיפוס על סולם עם ציוד כבד, טיפוס על עמוד חשמל ע"פ הצורך. עבודה הכרוכה במתיחת כבלים בידיים פרושות לצדדים, כיפופי גב לרוב להרמת כלי עבודה וציוד. מדובר בעבודה פיזית קשה. חלקה נעשה גם בישיבה על הברכיים".

יש לציין כי העד כמו התובע אישר כי העבודה נעשית בצוות של שני עובדים.

13. כשנשאל העד מהי התדירות של הפעולות אותן תיאר לעיל, השיב כי הדברים משתנים מיום ליום וזה משתנה מאתר לאתר וממקרה למקרה.

לשאלה האם נדרש העובד לטפס יום יום על עמודי חשמל השיב:

" לא זה לפי צרכי עבודה. בממוצע בחורף פעם ביום בקיץ פחות".

14. גם בחקירתו בבית הדין תיאר מר אוהב שלום פעולות שונות להן נדרש התובע במסגרת עבודתו:

"זה כרוך לעבוד עם פטיש ואיזמיל , מקדחה, משיכה של כבלים וצינור שמגיע לקצה הבניין יש לו את הכבל שמגיע לתוך המבנה ומשיכה, ומתיחה של כבלים שבאים ורוב התנועה שלו זה תנועה סיבובית והרבה הישענות על הגב. זה חלק ניכר. יש את החלק השני שאנחנו עובדים בתוך המבנה שזה גם עבודה פיזית קשה. לדוגמא ברבי קומות שאנחנו משחילים כבלים כדי להכין תשתיות חשמל בתוך המבנה ולא תמיד יש מעלית ויש הרבה עליה וירידה במדרגות. הרבה משיכות כבלים בתוך המבנה והרבה קידוחים והתנועות של להרים בין הקומות. יש את החלק המקצועי שהעובדים מתקינים את לוחות החשמל..." (עמ'8 ש'23 – עמ' 9 ש' 3).

15. אמנם בהמשך החקירה העיד מר אוהב שלום כי "הטיפוס על עמודים בין קירות הבתים זה בערך 50% מהעבודה היומית. ביום עבודה זה עשר שעות" (שם ש' 8-9) אך מדברים אלה לא ניתן אלא להסיק כי התובע עבד זמן ממושך בתנוחה לא נוחה. אין באמור להעיד על ביצוע פעולות חוזרות ונשנות כדוגמת קלדנית המקלידה שעות רצופות ומבצעת אינספור פעולות חוזורת ונשנות של הקלדה.

16. נוכח האמור הגעתי למסקנה, כי לא הוכחה תשתית לקיומה של עילת המיקרוטראומה. לפיכך – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ה, (15 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.