לפני בקשת הנתבעים למחיקת סעיפים מתצהירו של התובע 1, בנימוק כי מדובר בתיאור אירועים ומסמכים שהוחלפו בין התובע לבין הנתבע 18 במסגרת משא ומתןלפשרה.

לטענת התובע, חרף העובדה שבתצהירו התייחס למשא ומתן שניהל עם הנתבע 18-עו"ד בלייכר, לא דובר במשא ומתן לפשרה אלא במגעים שבמסגרתם הוא התבקש ע"י הנתבעים להציג אסמכתאות לביסוס טענותיו והוא אכן סיפק אותן לעו"ד בלייכר לשביעות רצונו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דעתי היא כי בעת הזאת אין להורות על מחיקת הסעיפים הרלוונטיים מחומר הראיות, וכי יש להותיר את בחינת השאלה האם היה מדובר במשא ומתן לפשרה או רק במגעים שאינם עולים לכדי משא ומתן חסוי לפשרה לבירור בשלב ההוכחות, ככל שהדבר יידרש.

עמד על כך כבוד השופט עמית בעניין רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' אירנה ליטבק נורז'יק ואח', פס' 12 (2013):

"יש שופטים אשר מקדישים משאבי שיפוט בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית וטרם שמיעת הראיות, ולבקשת מי מהצדדים מורים על מחיקת חלקים מתצהיר זה או אחר, פוסלים ראיה כזו או אחרת וכיו"ב. שופטים אחרים מעדיפים לדחות הכרעות של קבילות ורלוונטיות ככל שניתן לסוף הדיון. אעיד על עצמי, כי בשבתי כשופט בערכאות הדיוניות, העדפתי לנקוט בגישה בתרא, באשר פעמים רבות בעיות שנראו קרדינליות וסבוכות לפני תחילת מסע, נמוגו בהמשך הדרך. לעיתים, החלטה על מחיקה של חלקים מתצהיר או פסילת ראיה בשלב מקדמי, אף עלולה להתברר כהחלטה שגויה, מאחר שבקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה".

לכן, בשלב זה איני נעתרת לבקשה.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ח, 22 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.