1. לפנינו בקשות של 3 קבוצות שוטרים: האחת - של שוטרים המשרתים במחוז ש"י, השניה – של שוטרי מג"ב בית חורון, והשלישית – של שוטרי מג"ב איו"ש, כ-147 שוטרים, ליתן צו מניעה זמני המורה למשיבים שלא להפחית משכרם של השוטרים החל ממשכורת מאי 2014 המשולמת בראשית חודש 6/2014 לאור פגמים חמורים שנפלו בתהליך קבלת ההחלטות שקיימו המשיבים בעניין זה. המבקשים הגישו 3 תביעות נפרדות. החלטה זו מתייחסת לכל 3 התביעות. כמו כן, מאחר שמדובר ב-3 תביעות שעניינן דומה, יאוחד הדיון בשלושתן.

2. ואלה העובדות, לכאורה, כפי שהן עולות מן המסמכים שהוצגו לפנינו:

א. ביום 4.4.2012 נחתם "סיכום בין משרד האוצר לבין המשרד לביטחון פנים בדבר קביעת רמת פעילות וגרירת ותק פעולה לשוטרים" (להלן – הסיכום הבינמשרדי 2012). הסיכום הבינמשרדי מתייחס לתוספות פעילות המשולמת במשטרה, ונקבע בו כי קביעת רמת הפעילות תיעשה בהתאם לטבלת שקילה משטרתית, ולא לטבלת שקילה בזיקה לרמות הפעילות בצה"ל, כפי שהיה עד אז.

ב. סיכום זה קיבל תוקף של החלטה ממשלה (מש/4800) ביום 21.5.2012.

ג. הסיכום הבינמשרדי שינה את אופן חישוב תוספת הפעילות לשוטרים. לגבי חלק מהשוטרים (כ-11,000 במספר) הועלה סכום תוספת הפעילות, לגבי אחרים נשארה רמת השכר כשהיתה, ולגבי אחרים, ביניהם המבקשים בבקשות אלה, פחתה תוספת הפעילות, דבר שגרם לירידה בשכרם.

ד. בסיכום הבינמשרדי נקבעה גם תקופת מעבר שנמשכה כשנתיים (סעיף 12א).

3. המדינה טוענת כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני על הסף בראש ובראשונה משום שמדובר בחיוב כספי. מטרתו של סעד זמני הינה לשמר מצב קיים, ומניעת נזק בלתי הפיך, ואולם כאשר מדובר בחוב כספי הנזק הינו בר תיקון. בנוסף לכך הוגשו הבקשות בשיהוי רב, שהרי הסיכום הבין משרדי נחתם בחודש 4/2012, וחודש לאחר מכן אישרה הממשלה את הסיכום. בנוסף לכך הבקשות לוקות בחוסר ניקיון כפיים, שכן עיכוב כניסתו לתוקף של הסיכום הבינמשרדי יפגע בשוטרים ששכרם עלה בעקבות יישומו. יתר על כן, ההפחתה בשכר שונה לגבי כל מבקש ומבקש, ובתצהירים שצורפו לבקשות הוצג מצג כאילו ההפחתות הינן משמעותיות ביותר, אף כי לא כך הדבר לגבי רוב המבקשים. יתר על כן, הסעד הזמני בענייננו זהה לסעד העיקרי, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשות.

4. מנגד טוענים המבקשים כי בתהליך קבלת ההחלטות של המדינה נפלו פגמים חמורים היורדים לשורשו של עניין, וכי המדינה נהגה בהם בחוסר סבירות והגינות, תוך אפליה אסורה, במחשכים ובהסתרה, בחוסר תום לב, תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות שלהם, ובאופן בלתי מידתי.

מוסיפים המבקשים כי יש ליתן בידם צו מניעה כדי למנוע שינוי במצב לרעתם, וכי מאזן הנוחות פועל לטובתם, שכן הנזק שייגרם להם מהפחתת השכר יהיה גדול לאין שיעור מהנזק שייגרם למדינה, כי עד היום לא השלימה המדינה את כל ראיונותיה עם השוטרים, וכי לא כולם מודעים לגובה ההפחתה. מוסיפים המבקשים כי אין מדובר בבקשה לסעד כספי אלא להצהרה על זכות משפטית שהפגיעה בה תביא לפגיעה חמורה בתנאי השכר הקיימים של מאות בודדות של שוטרים, משום כך אין הצדקה לדחות את הבקשה מטעם זה.

5. נאמר כבר בראשית הדברים כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות, בעיקר משום שמדובר בתביעה כספית במהותה, ונפרט.

6. סעד כספי

הלכה פסוקה היא כי דרך כלל לא יינתן סעד זמני שעניינו חיוב כספי (עס"ק 400012/98 ההסתדרות – מועצה אזורית מטה יהודה ואח' לא פורסם; בר"ע 1037/01 יעל ענבר – התעשייה האוירית לישראל בע"מ). המבקשים ביקשו בבקשתם כי בית הדין יורה למשיבים שלא להפחית בשכרם. זו לשון הבקשה. מכאן שמדובר בסעד כספי לכל דבר ועניין, וכך עולה מן הבקשות בכללותן. יתר על כן, אחת מהמחלוקות השנויות בין הצדדים הינה לגבי גובה ההפחתה. מכאן שאכן מדובר בתביעה כספית.

סעד זמני נועד לשמר מצב קיים, ולמנוע גרימת נזק בלתי הפיך. כך נפסק בעניין זה:

”הכלל הוא, כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, הרי 'השאלה הראשונה היא, אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק לכך נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות, כמו בעניינו של הדייר שנושל, או בצורך להפסיק מייד מטרד מזיק קשה... אך לעיתים קרובות יותר הצורך לשמור על מצב קיים שאם יחול בו שינוי עד לגמר דיון עלול התובע לקפח את זכותו" (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, סעיף 492), עמ' 279).

כל אלה אינם מתקיימים בענייננו. נזק כספי במהותו אינו בלתי הפיך, וניתן לתקנו בלא כל קושי, ולפצות את המבקשים גם בגין הזמן שחלף על ידי פסיקת הסכום שנוכה בצירוף פיצוי והפרשי הצמדה וריבית. כמו כן אין כל חשש כי אם אמנם יינתן פסק דין לטובת המבקשים הם לא יוכלו להיפרע מן המדינה.

7. המבקשים טוענים כי הסעד המבוקש אינו סעד כספי אלא סעד הצהרתי. אין ממש בטענה זו, שהרי הסעד המבוקש הינו מניעת הפחתת שכר. במקרה דומה פסק נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, כי טענה בדבר שינוי בתנאי העבודה, כאשר היה מדובר בסעד כספי, אין בה כדי להוציא את הסעד המתבקש מגדר סעד כספי, שכן זהו הסעד העיקרי שהתבקש, ומשכך אושרה קביעתו של בית הדין האזורי כי אין זה המקרה המתאים למתן סעד זמני (ברע (ארצי)33989/05/13 טובה וייס - מדינת ישראל - המשרד לשירותי דת , המועצה האזורית עמק חפר , ניתן ביום 5.6.2013).

8. אכן קיימים חריגים לכלל זה, ובהם: הבטחת המשך תשלומים לקופת גמל (דב"ע שנ/9-6 קרן הגמלאות המרכזית בע"מ – תנובה בע"מ, ניתן ביום 6.9.1990) או סעד שניתן בשל הפרת צווי בית הדין (ע"ע 30914-04-10 שמחה בוסי ואח' – רשת הגנים של אגודת ישראל, ניתן ביום 12.9.2010). אולם ענייננו אינו נמנה עמהם.

9. שיהוי

לא ניתן להתעלם גם מן השיהוי הניכר בהגשת הבקשה. כאמור הסיכום הבינמשרדי והחלטת הממשלה המאשרת אותו התקבלו לפני כשנתיים. ב"כ המבקשים פנה אל המשיבים או מי מהם בראשונה ביום 18.4.2012. מכאן שמיד לאחר שנחתם הסיכום הבינמשרדי היו המבקשים מודעים לכך שהוא עלול לפגוע בשכרם. בין הצדדים התנהלה התכתבות עניפה בעניין זה (ראו נספחים ג', ד', ז,' ט', יא, יד ו-יז לתגובת המדינה), ובה הובהר כי הסיכום הבינמשרדי בעינו עומד. אף על פי כן לא הוגשה הבקשה אלא בחודש 2/2014.

אין, לכאורה, ביסוס ראייתי במסמכים אלה לטענת המבקשים כי ההתכתבויות בין ב"כ לבין המשטרה הפיחו בהם תקווה כי בקשתם לביטול ההפחתה תתקבל. לשון המכתבים אינה מצביעה על כך. יתר על כן, גם מטיעוני המבקשים עולה כי לאחר הפגישה שהתקיימה ביום 12.12.2013 הוברר להם כי המשטרה אינה מתכוונת לשנות מהחלטתה. גם אם נקבל את טענת שוטרי המנהלה איו"ש כי דבר הסיכום הבינמשרדי נודע להם רק בחודש 8/2013, המתנה של כחצי שנה הינה בגדר שיהוי.

יתר על כן, שוטרי מחוז ש"י הגישו תביעה לבית דין זה בחודש 1/2014, גם במועד זה לא מצאו לנכון לבקש סעד זמני, וזה התבקש כחודש לאחר מכן.

10. יש לדחות, לכאורה, גם את טענת המבקשים כי לא ידעו מה גובה ההפחתות בשכרם. במכתבה של גב' חגית ונטורה מיום 3.12.2012 הובהר למבקשים כי היקף הפגיעה בשכרם ינוע בין 250 ל-1,500 ש"ח (נספח ז' לכתב התביעה). בסעיף 10 לתצהירו של מר חנוני, שצורף לכתב התביעה, נכתב כי הידיעה על הפגיעה החמורה בשכרו נודעה לו כבר לפני כשנה וחצי. זאת ועוד, ביום 7.6.2012 פנה מר חנוני למפכ"ל המשטרה בכתב, והלין על כי ביטול התוספת וביטול הטבת המס הקיימת נאמדים בכ- 1,200 – 2,500 ₪ (נספח 1א ו-1ב לתגובת המדינה מיום 20.5.2014). לפיכך תמוהה טענתו בתצהירו שצורף לבקשה כי:

"אין לי כל ידיעה מדויקת באשר להפחתה הצפויה בשכרי

החל מ-1.5.2014 (סעיף 9 לתצהירו).

נוסיף כי יש לכאורה טעם לפגם בכך שהמבקשים לא פנו לבית הדין אלא לאחר שהסתיים שלב המעבר, שנמשך כשנתיים, והיטיב עמם.

בנסיבות אלה, ולנוכח הזמן הרב שחלף (וראו גם את המסמכים שצורפו לתגובת המדינה), יש לדחות, לכאורה, את טענת המבקשים כי ההחלטה התקבלה "במחשכים ותוך הסתרה".

11. יתכן שאילו היה מדובר בשיהוי בלבד, לא היה מקום לדחות את הבקשות. אולם כפי שהובהר בהרחבה לעיל אין זה הטעם היחיד בגינו יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני. הטעם העיקרי לכך הינו היות הסעד המבוקש נוגע לחיוב כספי, שכידוע אינו בלתי הפיך, והוא מאפשר תיקון אם ייקבע שאכן ההפחתות נעשו שלא כדין. יש לזכור כי מדובר במדינה ואין כל חשש כי המבקשים לא יוכלו להיפרע ממנה אם כך ייקבע.

לנוכח האמור לעיל, אין הצדקה להתערבות בית הדין בשלב מקדמי זה של ההליך, ובטרם התבררה התשתית העומדת בבסיס התביעה. נוסיף כי המבקשים מעלים בכתבי התביעה טענות לגבי תקינות החלטת הממשלה, ובכלל זה חריגה מהתקנון לעבודת הממשלה, תפקידה של ועדת המעקב, טענת אפליה ועוד כהנה וכהנה. כל אלה מחייבים דיון ענייני ומושכל אשר אינו מתאפשר במסגרת הליך זמני.

למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי לא ניתן להתעלם, לכאורה, מן העובדה שהסיכום הבינמשרדי קיבל תוקף של החלטת ממשלה, וכי אופי יחסי העבודה בין השוטרים למדינה, מקנה למדינה סמכות לערוך שינויים חד צדדיים בשכרם של השוטרים, ואלה נבחנים על פי מבחני סבירות והגינות. מכל מקום, דיון מושכל בכל השאלות והטענות המועלות בתיקים המאוחדים מחייבים דיון מעמיק, שאינו אפשרי במסגרת בקשה לסעד זמני, שמעצם טיבה מגבילה את רוחב היריעה של הדיון.

סוף דבר – הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון עם סיום ההליך ובהתאם לתוצאה.

עם זאת מומלץ כי המשטרה תבחן באהדה ובנפש חפצה את בקשות השוטרים לסיוע כלכלי ראשוני (ראו סעיף 57 לתגובת המדינה), במיוחד לגבי אלה שההפחתה בשכרם הינה משמעותית. בנוסף לכך ייעשה מאמץ לדון בתביעותיהם של המבקשים בלוח זמנים מואץ.

דיון מוקדם בתיקים המאוחדים יתקיים ביום 9.7.2014 בשעה 11:00.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ד ב22 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".