לפני בקשה של צד ג' להורות לנתבעים 2-3 לגלות מסמך ספציפי.

1. עניינה של התביעה, רשלנות לכאורה של הנתבעים, במעקב רפואי להריון של התובעת 2 (להלן: "התובעת") אשר הובילה להולדתה בעוולה של ביתם של התובעים, כשהיא סובלת ממום בלב.

2. הנתבעת 1 הינה קופ"ח במסגרתה בוצע לתובעת 2 מעקב הריון;

הנתבע 2 , הינו מרכז רפואי שהיה לו חוזה עם הנתבעת 1 למתן שירותי אבחון והדמיה למבוטחיה, והוא שהעסיק את הנתבע 3 אשר לא גילה את המומים הלבביים של ביתם של התובעים בבדיקת סריקת מערכות שביצע לתובעת ביום 25.2.07.

3. הנתבע 3 הגיש הודעת צד ג' למבטחת אצלה הוא מבוטח באמצעות פוליסה לביטוח אחריות מקצועית-רפואית שנרכשה ע"י ארגון רופאי המדינה , והמכסה את אחריותו המקצועית- רפואית במסגרת תחום עיסוקיו המורשים כדין בפרקטיקה הפרטית שלו וכן תביעות בגין נזק גוף שנגרם כתוצאה מהפרת חובה מקצועית, טעות או השמטה שבוצעו במסגרת עיסוקו הרפואי.

הבקשה לעיון במסמך ספציפי

4. בבקשה נטען, כי בימים 7.4.16 ו - 16.9.18 נשלח לב"כ הנתבעים 2 ו - 3 מכתב בו התבקש, בין היתר, העתק מהסכם ההתקשרות שבין הנתבעים 1-2, ביום 27.4.17, התקבלה תשובתם לפיה "הסכם ההתקשרות עם קופ"ח לאומית חל עליו סעיפי סודיות, ומרשתי מנועה מלהעבירו לצד ג' כלשהו ".

5. לטענת המבטחת, העתק מהסכם ההתקשרות שבין הנתבעים 1 ו-2, נחוץ לה על מנת שניתן יהיה להבין מהי מערכת היחסים העסקית שבין הנתבעים 2-3, שערכו את סקירת המערכות לבין הנתבעת 1 שערכה את מעקב ההריון והפנתה את התובעת לסקירת המערכות, וזאת על מנת שניתן יהיה לקבוע מי הוא הגורם האחראי ככל שתקבע אחריות שכזו.

6. הנתבעת 1 טוענת כי לא קיים הסכם התקשרות בינה לנתבעת 2 לגבי התקופה הרלוונטית, ומאחר ועניינה של התביעה הינו מעקב הריון משנת 2007, הסכם ההתקשרות מיום 7.12.15 אינו רלוונטי, והיא מתנגדת לחשיפתו.

7. הנתבעים 2-3 טענו בתגובתם, כי בין הנתבעות 1-2 קיים הסכם התקשרות מיום 7.12.15. הנתבעת 2 אינה מתנגדת להעביר את ההסכם בינה לנתבעת 1 , בכפוף לאישורה של הנתבעת 1.

8. בתשובתה, טענה המבטחת, כי אין חולק שבין הנתבעות 1-2 התקיימה מערכת יחסית עיסקית פעילה במועד הרלוונטי והיה ביניהן הסכם התקשרות, שהינו רלוונטי ביותר לתביעה.

דיון והכרעה

9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה, כמפורט להלן.

10. בהתאם לתקנה 120 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 "בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות..." ובשיקול דעת בית המשפט שלא לחייב גילוי מסמכים כשאינם דרושים לשם דיון הוגן בתביעה וכאשר הגילוי עלול לסבך את בירור התביעה ללא צורך (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (פורסם ביום 15.10.08); רע"א 4234/05 בנק המזרחי נ' פלץ (פורסם ביום 14.8.05).

11. הלכה היא, כי יש לנקוט בגישה מרחיבה ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת. לפיכך, אין בעלי הדין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא אם יש בכך כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שהתבקש לגלותן. אם סבור בית המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול דעת שלא להתירו (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח , פ"ד נה(1), 515).

12. הרלוונטיות לצרכי גילוי נתחמת על-ידי כתבי הטענות "מידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי..." (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60 (1995)). המסמכים הנכללים בגדר החובה, כאמור, הינם כאלו שסביר כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין מושא התובענה (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי ואח', פ"ד מט(4) 54; רע"א 7606/01 הראל ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח' (31/7/2002); רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' רנט א-קאר בע"מ ואח' (22/8/2002); ורד שיידמן תקן, הליכים מקדמיים במשפט האזרחי, עמ' 157-160).

13. יש והגילוי והעיון ייסוגו בפני ערכים ואינטרסים נוגדים. כך למשל, מקום שקיים חשש לפגיעה בפרטיות, עת מדובר במידע הנוגע לאדם זר להתדיינות המשפטית (רע"א 4781/12 י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ (פורסם ביום 6.3.13); ע"א 3638-03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמופרן-ישראל בע"מ (פורסם ביום 16.9.03); ע"א 3542-04 פלוני נ' פלונית (פורסם ביום 20.6.05).

14. כאמור, עניינינו בתביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית של הנתבעים במהלך מעקב רפואי ובדיקות שעברה התובעת במהלך הריונה, שלא איבחנו את מומיה הלבבים של ביתם של התובעים, ושהביאה להולדתה בעוולה. לטענת התובעים, הנתבעת 1 היתה המפעילה של סניף קופ"ח בו בוצע לתובעת מעקב הריון, והיא זו שהפנתה את התובעת לבצע סקירת מערכות אצל הנתבעת 2, שהעסיקה את הנתבע 3 שביצע לתובעת את סקירת המערכות במסגרת הסכם חוזי בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.

15. כידוע, הנטיה היא לקולא כלפי דרישתו של בעל דין לעיין במסמכים אשר יש בהם כדי להועיל במשפט ( י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית ,1995, עמ' 428). תמוה בעיניי שבין הנתבעים 1-2 לא נחתם הסכם כלשהו בתקופה הרלוונטית, שכן עסקינן בגופים עיסקיים, ואף לא נטען מצידם על קיומו של הסכם בע"פ. מצאתי כי המסמך שגילוי מבוקש בעל רלוונטיות על מנת להגיע לחקר האמת, ואני מורה על גילויו.

ככל שהנתבעים עומדים על טענתם כי אין הסכם רלוונטי בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 לשנים הרלוונטיות לתביעה יעבירו את כלל ההסכמים שביניהם.

16. לאור האמור, הנתבעים 2-3 ימציאו לידי המבטחת, בתוך 30 יום, את הסכם ההתקשרות בין הנתבעים 1-2.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019, בהעדר הצדדים.