מבוא

1. התובע הגיש תביעה קטנה כנגד חמישה נתבעים. מדובר בתביעה לפיצוי בסך 33,000 ₪, לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965, בטענה כי הנתבע 1, מר דרור לדרמן, הוציא את דיבתו של התובע בשלוש הזדמנויות: במכתב מיום 11.6.11, במאמר מיום 15.8.11 ובראיון ברדיו ביום 26.1.16.
   נטען בכתב התביעה כי הנתבע 1 הקים את החברה, הנתבעת 2, כאשר הנתבעים 3, 4, 5, מעניקים מימון כספי לנתבע 1 או לנתבעת 2.
   באשר לנתבעת 2, נטען כי ממספר הפקס שלה נשלח המכתב הראשון נשוא התביעה.
   באשר לנתבעים 3, 4, 5, נטען בכתב התביעה כי הם נתבעים "מטעמי זהירות", בשל החשש שסייעו באופן ישיר או עקיף מבחינה כספית לנתבע 1 או לנתבעת 2 לבצע את הפעילויות הפוגעניות נגד התובע.
2. הנתבעת 3, עירית שדרות, הגישה בקשה נפרדת לסילוק התביעה כנגדה על הסף. בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 28.3.16 קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על סילוק התביעה על הסף כנגד נתבעת 3.
3. תיאור הבקשות
   בפניי מונחות כעת שתי בקשות: הבקשה הראשונה שהגיש הנתבע 1, לסילוק התובענה כולה על הסף, ולחילופין למחיקת הנתבעים 2, 3, 4, 5, מהתובענה. הבקשה השנייה שהגישה הנתבעת 4, מדינת ישראל המדען הראשי משרד הכלכלה, לסילוק על הסף של התביעה כנגדה.
4. כבר בפתיח יצוין, כי הנתבע 1 איננו אוחז בידו יפוי כוח מטעם הנתבעות 3, 4, 5. לא ברור איפוא, מכוח מה הגיש הנתבע 1 בשמן של נתבעות אחרות בקשה לסילוק התביעה כנגדן על הסף.
   כאמור לעיל, הנתבעת 3 הגישה בקשה נפרדת שכבר התקבלה.
   הנתבעת 4 הגישה בקשה לסילוק על הסף, שתידון במסגרת החלטה זו.
   אין צורך איפוא, לדון בבקשה שהגיש הנתבע 1, ללא ייפוי כוח, מטעמן של הנתבעות 3, 4. באשר לנתבעת 5, בהעדר בקשה מטעמה, לא אדון בבקשה של נתבע אחר לסלק את התביעה כנגדה על הסף, אולם היא רשאית כמובן להגיש בקשה נפרדת מטעמה בעניין זה.

בקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגד המדינה, הנתבעת 4

1. הנתבעת 4 ביקשה להורות על סילוק התביעה כנגדה על הסף, בטענה להעדר עילה, העדר יריבות והעדר סמכות עניינית. לחילופין, ביקשה להעביר את התביעה לבית המשפט השלום.
   הנתבעת 4 ציינה בבקשתה, כי לא קיימת עילת תביעה של תביעה "מטעמי זהירות". כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגד המדינה, כך שאף אם המסכת העובדתית העולה מכתב התביעה תוכח ותתברר כנכונה, לא תחויב הנתבעת 4 בדבר.
   הנתבעת 4 הוסיפה והדגישה, כי התובע מייחס את הוצאת לשון הרע, בגינה הגיש את התביעה, אך ורק לנתבעים 1-2. הוא איננו מייחס כל טענה למדינה בעניין עילת תביעה זו של לשון הרע. לפיכך נטען שאין כל יריבות בין התובע למדינה. לחלופין נטען, כי בית המשפט לתביעות קטנות איננו הפורום הנאות לדון בתביעה כזו כנגד המדינה, כאשר מדובר באיש ציבור אשר תובע את מי שנטען כי פרסם לשון הרע כנגדו, תוך צירוף המדינה שלא לצורך כאמור לעיל. בנסיבות אלה, מבוקש אם תיוותר המדינה בכתב התביעה, להעביר את ההליך לבית המשפט השלום.
2. התובע, בתגובה לבקשת המדינה, טען כי הנתבעת 4 טרם הגישה כתב הגנה. מכך עולה שהיא מודה כי העניקה אלפי שקלים לנתבעת 2 שבבעלותו של נתבע 1. סיוע כספי זה היווה מימון משמעותי של פעילויות הנתבעת 2 ובכללם לשלוח המכתב נשוא התביעה.
3. יודגש כי בית המשפט האריך את המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המדינה בהחלטה מיום 28.3.16, עד ליום 2.5.16, כך שאי הגשת כתב הגנה איננה מעידה על דבר.
4. אפשרתי למדינה להשיב על התגובה עד ליום 13.4.16. תשובה לא הוגשה, אלא שאין צורך בכך, שכן אין בתגובה כי נימוק או הסבר להעדר עילת תביעה כנגד המדינה, הנתבעת 4.
5. לגופו של עניין - יש ממש בבקשתה של הנתבעת 4 לסילוק התביעה כנגדה על הסף. עילת התביעה שהוגשה היא, כמתואר לעיל, פרסום לשון הרע שבוצע, לפי הטענה, על ידי הנתבע 1 בשלוש הזדמנויות שונות.
   הנתבעת 4 היא מדינת ישראל באמצעות המדען הראשי במשרד הכלכלה. בכתב התביעה לא מצוינת כל עילה קונקרטית לחיובה של המדינה בפיצוי התובע, גם אם יקבע שהנתבע 1 פרסם לשון הרע כנגדו.
   אפילו ייקבע שהנתבעת 4 מימנה, בצורה כזו או אחרת, את הנתבעת 2 - הרי לא נטענה כל טענה מצד התובע, כי המימון נעשה לשם פרסום לשון הרע, או תוך ידיעה כי הנתבעים 1 ו- 2 מוציאים לשון הרע כנגד התובע.
   אם פלוני נותן סכום כסף לאלמוני, ואיננו יודע דבר על כוונותיו של אלמוני לבצע עוולה, ואלמוני מבצע עוולה כלפי ניזוק כלשהו – לא ניתן לייחס אחריות נזיקית לפלוני. אין די במימון כזה או אחר, כדי להטיל חבות על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 או על פי דין אחר, בהעדר מעשה או מחדל עוולתי קונקרטי המיוחס לנתבע לגבי העוולה.
6. אכן, סילוק על הסף הוא הליך קיצוני וחריג, אשר ננקט במקרים יוצאי דופן, בהם אין כל תוחלת לתביעה. קל וחומר יש לנהוג בזהירות בסילוק תובענה על הסף, כאשר מדובר בהליך של תביעה קטנה במסגרתה אין בעלי הדין מיוצגים.
   עם זאת, בעניין הנתבעת 4, מדינת ישראל, כבר בכתב התביעה ציין התובע כי היא נתבעת רק מחמת הזהירות, ולא ייחס לה חבות ישירה לפרסומי לשון הרע המהווים את עילת התביעה, למעט עצם העובדה כי היא מממנת את הנתבעת 2. לפיכך נראה כי התביעה כנגד הנתבעת 4 מלכתחילה היתה מיותרת, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אפשר שיש יסוד לטענה כי היא נועדה רק כדי לפגוע בנתבע 1, ולא מתוך מחשבה אמתית, כי הנתבעת 4 היתה שותפה באופן כלשהו לפרסום לשון הרע הנטען.
7. נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על סילוק על הסף של התביעה כנגד הנתבעת 4 מהעדר עילה, מהעדר יריבות, מהיותה של התביעה טרדנית או קנטרנית, או מכל נימוק אחר לפיו ניתן לדחות תביעה מלכתחילה.
8. באשר לסוגיית ההוצאות – עוד בהחלטה מיום 9.2.16 מיד לאחר הגשת התביעה, הציע בית המשפט לתובע לשקול אם הוא עומד על התביעה כנגד הנתבעים 3, 4, 5, שכן מכתב התביעה בספק אם עולה עילת תביעה נגדם.
   בהחלטה מיום 10.2.16 שב בית המשפט והציע לתובע לשקול מחדש את עמדתו בנוגע לנתבעים אלה כדי לחסוך בהוצאות.
   בהחלטה מיום 28.3.16 בנוגע לנתבעת 3, עירית שדרות, קבע בית המשפט כי ראוי היה לחייב את התובע בהוצאות הבקשה, לאחר שגרר את הנתבעת 3 להליך סרק מיותר שלא קשור אליה. אך ורק מכיוון שמדובר בהליך של תביעה קטנה ובעל דין שאינו מיוצג, לפנים משורת הדין, לא הוטלו הוצאות. בית המשפט הציע לתובע לשקול מחדש אם הוא עומד על התביעה כנגד הנתבעים 4, 5.
   התובע הודיע כי הוא עומד על התביעה כנגד הנתבעים 4, 5.
   הנתבעת 4, מדינת ישראל, נאלצה לטרוח ולהגיש בקשה ארוכה ומפורטת לסילוק התביעה כנגדה על הסף, תביעה שמלכתחילה לא היה צריך להגיש נגדה. בנסיבות אלה, נראה לי כי יש מקום לחייב את התובע בהוצאות הבקשה.
   בהתחשב בכך שמדובר בתביעה קטנה, יהיו ההוצאות מינוריות ויעמדו על סך של 500 ₪, אותם ישלם התובע לנתבעת 4 בתוך 30 יום מיום שיקבל את ההחלטה.
9. בקשת רשות ערעור לגבי פסק דין חלקי זה, לסילוק על הסף של הנתבעת 4, ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.
10. בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגד הנתבעים 1, 2
    הנתבע 1, שהוא גם מנהלה של הנתבעת2 ורשאי לטעון בשמה, ביקש לסלק את התביעה כנגד הנתבעים 1-2 על הסף משתי עילות עיקריות:
    ראשית, בטענה שהמשיב, הוא התובע, הסתיר מבית המשפט את הרקע והנסיבות האופפים את התובענה. התובענה הוגשה כעשרה ימים בלבד לאחר שניתנה החלטת בית המשפט השלום בקריית גת בתביעה אחרת של הנתבע 1 כנגד התובע, שם נקבעו ממצאים חריפים כנגד התובע.
    מדובר, לטענת המבקש, הנתבע 1, בתביעת סרק שהוגשה על ידי התובע, תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, בעקבות ההחלטה בתובענה האחרת, בחוסר ניקיון כפיים, בחוסר תום לב קיצוני המחייב דחיית התביעה על הסף. במסגרת זו נטען, כי צירופן של הנתבעות 3, 4, 5, נועד אך ורק כדי לפגוע בנתבע 1 ללא עילה של ממש כנגדן.
    שנית, נטען שאין בפרסומים שפרסם הנתבע 1 משום לשון הרע. המכתב הראשון נשלח ליועץ המשפטי ולמבקר העיריה, ושמו של התובע איננו מוזכר בפרסום זה. מדובר בפרסום מותר.
    באשר לפרסום השני, צויין כי אין בו שמץ של לשון הרע. באשר לפרסום השלישי מדובר היה על "שחיתות בעירית קריית גת ובתאגידיה העירוניים" ולאו דווקא כנגד התובע באופן אישי.
11. התובע בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, התייחס גם לעירית שדרות, הנתבעת 3, אולם לגביה כבר נתקבל פסק דין חלקי, אשר סילק את התביעה על הסף ואין מקום לדון שוב באותן טענות.
    לעניין בקשת הנתבע 1, ייחד התובע חלק ניכר מהתגובה להכפשה אישית של הנתבע 1, אשר איננה רלוונטית לסוגיית סילוק על הסף ועל כן אתעלם ממנה.
    לעניין הנתבעת 2 – התובע ציין כי הנתבע 1 שלח את המכתב נשוא כתב התביעה ממספר הפקס של הנתבעת 2.
12. באשר לנתבעת 5, כפי שציינתי לא הוגשה על ידי הנתבעת 5 בקשה לסילוק על הסף ובהעדר בקשה כזו מטעמה, לא אוכל להתייחס לבקשה של הנתבע 1, אשר איננו מיופה כוחה לצורך הגשת בקשות כאמור. למעלה מן הצורך יצוין, שהתובע הסביר בתגובה, כי בכך שהנתבעת 5 מעסיקה את הנתבע 1 ומשלמת לו שכר, היא נוטלת חלק בפעילותו העוולתית העולה מכתב התביעה.
13. הנתבע 1 בתשובה, מוחה כנגד התגובה המשתלחת של התובע וחוזר למעשה על עיקר טענותיו במסגרת הבקשה.
14. ההכרעה -
    אף שנראה כי יתכן ויש ממש בחלק מהטענות הנטענות על ידי נתבעים 1, 2, הרי שבהתאם להלכה המצמצמת באשר לסילוק על הסף שפורטה לעיל, אין מקום לסילוק התביעה כנגדם על הסף.
    הנימוק הראשון והמרכזי, הוא בכך שמדובר בתביעת "נקמה" בעקבות החלטה שנתקבלה בתביעה אחרת על ידי מותב אחר. עניין זה איננו מהווה עילה לסילוק על הסף.
    באשר לנתבעת 2, התובע טען בכתב התביעה לגבי שלושה פרסומים של לשון הרע שפרסם הנתבע 1 כנגדו. לפחות אחד מהפרסומים יצא, לפי הטענה, ממכשיר פקס של הנתבעת 2. אף אם מדובר בקשר בעל משקל נמוך של הנתבעת 2 לפרסום, הדבר מצדיק לפחות בירור ולא סילוק על הסף.
    הטענות האחרות שהעלו הנתבעים 1 ו – 2, הנוגעות לטענה כי אין בפרסומים משום לשון הרע, הן טענות כבדות משקל, הנוגעות לתביעה לגופה, שיש לדון ולהכריע בהם לאחר שמיעת התביעה.
15. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעים 1, 2 על הסף.
    באשר לסוגיית ההוצאות – בעת מתן פסק דין בתביעה, אפשר שבית המשפט יביא בחשבון גם בקשה זו.
16. נוכח כל האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעות 3, 4 סולקה על הסף והן אינן עוד צד לתביעה. באשר לנתבעת 5 - כאמור לעיל, אין הנתבע 1 להגיש בקשות בשמה, ולכן לא דנתי בבקשה לסילוק התביעה כנגדה על הסף.
    אני קורא שוב לתובע לשקול מחדש אם הוא עומד על התביעה כנגד הנתבעת 5, שעניינה דומה לתביעה כנגד הנתבעות 3, 4 שסולקה על הסף. במקביל, הנתבעת 5 רשאית לשקול הגשת בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף.
17. המזכירות תשלח פסק הדין החלקי וההחלטה לכל הצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ו, 14 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.