1. המשיב, הוא התובע, הגיש תביעה קטנה כנגד המבקש ואחרים, הנוגעת לשלושה פרסומים שפרסם המבקש, שיש בהם, לפי הטענה, משום לשון הרע כנגד המשיב.
2. המבקש הגיש בקשה זו, להעברת הדיון מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום. לטענתו מדובר בתובענה מורכבת, על רקע מערכת יחסים עכורה וממושכת בין הצדדים, הכוללת מספר רב של הליכים משפטיים, ולכן אין היא הולמת הליך של תביעה קטנה. המבקש ציין כי התביעה במהותה היא תביעה לסעד הצהרתי לגבי נכונות הדברים שפורסמו, כי למחלוקת חשיבות מעבר לתיק זה, כי שמו הטוב של המבקש עומד על המאזניים, וכי טיבו של ההליך ימנע מבית המשפט לזמן עדים ולהגיע לחקר האמת.
3. המשיב בתגובתו, ציין כי הגיש את התובענה בהליך מהיר, קצר ופשוט, ואין מקום להטריח אותו בניהול הליך מורכב עם עורכי דין בבית משפט השלום.
4. המבקש בתשובה, חזר על טענותיו בדבר היקף המחלוקת וכמות העדים המחייבת העברה לבית משפט השלום, והוסיף וציין, כי הליך של תביעה קטנה נועד לתביעות צרכניות של "האזרח הקטן" ולא לתביעה של ראש עיר שמהותה פגיעה בתובע. המבקש גם הפנה להליך מקביל שהוגש ע"י המשיב, אשר הועבר לבית משפט השלום בהחלטתו של מותב אחר בבית משפט זה.
5. יודגש כי שני הצדדים הרחיבו בבקשה, בתגובה ובתשובה, מעל ומעבר לנדרש, ופרשו יריעה רחבה בסוגיות שכלל אינן קשורות לבקשה זו, ולהכרעה אם להעביר את ההליך לבית משפט השלום או להותירו כתביעה קטנה. כבר הערתי לא אחת כי יש להתייחס לדברים לגופם, ובקצרה, וחבל שכך נהגו הצדדים.
6. ההכרעה בבקשה איננה פשוטה. מחד גיסא, זכותו של התובע לבחור את ההליך בו הוא נוקט, ובית המשפט צריך לכבד את בחירתו לפנות להליך פשוט, מהיר וזול, לבירור טענותיו. מאידך גיסא, ניתנה לבית המשפט סמכות להעברת תובענה לבית משפט השלום, אם ראה שהדיון בבית המשפט לתביעות קטנות איננו מתאים לבירור התביעה, ואכן במקרים דומים, כאשר נוכח בית המשפט שמדובר בתובענה מורכבת, נטו בתי המשפט להעביר את הדיון לבית משפט השלום.
7. כשלעצמי, סבור אני כי על בתי המשפט למעט ככל הניתן בהעברת תביעות קטנות לבית משפט השלום.
   המערכת הרגילה לתביעות אזרחיות, היא מערכת מסורבלת ומורכבת. היא מרחיקה את האזרח מלב ההכרעה השיפוטית, והופכת את העניין למעין "משחק של עורכי דין". בכך נפגע גם האמון במערכת המשפטית. בתביעה הקטנה, לעומת זאת, בית משפט אינו קשור בסדרי הדין הרגילים, ובכפוף לתקנות הכלליות מאד שהותקנו, עליו לפעול "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (ס' 62 (ב) לחוק). כך לא רק בעניין סדר דין, אלא גם בסוגיות ראייתיות, ניתנה סמכות לשופט לקבל ראיות בלתי קבילות (שם). מעבר לכל אלה – העדרם של עורכי דין המשמשים כ"חציצה" בין בעל הדין לבית המשפט, מאפשר מגע ישיר, יעיל, מהיר ואמין. ניתן איפוא חופש פעולה נרחב לשופט היושב בדין, לשבת ולעשות משפט ללא מגבלות פרוצדוראליות. המסקנה הנובעת מכל אלה, היא בחשיבות שיש להעניק למוסד התביעות הקטנות, הן מצד האזרח המבקש להביא את עניינו להכרעה מהירה, פשוטה ויעילה בפני המערכת השיפוטית, והן מצד המערכת שדיוני התביעות הקטנות עשויים להקל משמעותית בעומס עליה.
   הליך של תביעה קטנה, אפילו יהיה הליך מורכב, מסתיים בפרק זמן קצר, ביעילות ובמהירות, בעוד הליך בבית משפט השלום, בו הצדדים רשאים להיות מיוצגים ע"י עורכי דין, הוא הליך מסורבל, ארוך ויקר, אשר נמשך זמן רב, ומעמיס על המערכת המשפטית העמוסה לעייפה. לפיכך, כל עוד ניתן לדעת בית המשפט להכריע בסכסוך במסגרת הפרוצדוראלית של בית המשפט לתביעות קטנות, עליו לאפשר לתובע לנהל את תביעתו במסגרת בה בחר להגישה.
8. כך למשל, בעניין בודקר (רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב (20/03/2005)), אישר בית המשפט העליון כי ניתן לדון במסגרת הליך של תביעה קטנה ב"הרמת מסך" כנגד בעלים של חברה. נקבע כי הרמת מסך אמנם אינה עניין של מה בכך, וכי לא בקלות עשו בתי המשפט שימוש בסמכות זו, ולכן על פניו נראה שסוגיה עקרונית כזו מקומה בבית משפט השלום, אלא שהמציאות אינה מצביעה על צורך כזה בכל מקרה ומקרה, ובאופן עקרוני אפשר שבמקרים המתאימים לא תופעל הרמת מסך גם בתביעות קטנות, אם גם בזהירות הראויה, על פי השכל הישר (שם, פסקה ט' (3) לפסה"ד).
9. אכן, לא אחת קבעו בתי המשפט כי תביעת לשון הרע היא מטבעה תביעה מורכבת המחייבת העברה לבית משפט השלום, כפי שהראה יפה המבקש (ר' רת"ק (ב"ש) 4986-01-13 ברפז נ' פלס (17.3.2013)).
   מנגד, תביעות רבות בגין הוצאת לשון הרע מנוהלות בבית המשפט לתביעות קטנות ללא כל טענה (ר' למשל: רע"א 6454/02 נאוה כהן נ' יעל ליברטי, (02/01/2003) ; רת"ק (חיפה) 47033-02-16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ, (02/03/2016) ; רת"ק (תל אביב) 11247-01-16 דוד באבאין נ' יוסי דרור, (11/02/2016) ; רת"ק (חיפה) 59980-12-15 ליאור קזמוז נ' אירנה ציקונוב, (07/02/2016) ; רע"א (מח' תל אביב) 29227-02-15 ישראל קליוסטרו נ' אדי סוברי, (01/06/2015) ; רת"ק (ירושלים) 64686-09-14 שירה שרשבסקי נ' עיריית ירושלים, (08/01/2015) ; רת"ק (תל אביב) 18967-09-14 אלכס קורנמן נ' מנחם שטיין, (04/12/2014) ; רת"ק (חיפה) 19964-05-14 עומרי קיס נ' עוד זוהר ניסים, (01/06/2014) ; רע"א 7761/98 משה סעדיון נ' צפורה כהן (04/01/1999) ועוד רבים).
10. בענייננו, דווקא בגלל ריבוי ההליכים ו"רוח הרעה" שבין הצדדים, נראה לי כי הליך בבית משפט השלום, יהיה הליך ארוך מורכב ומסורבל עוד יותר מהרגיל, בעוד היוותרות ההליך כתביעה קטנה, תותיר אותו במימדיו האמיתיים, ותאפשר הכרעה מהירה ויעילה לרווחת כל הצדדים. עיון בבקשות הרבות שהוגשו, מעלה כי שני הצדדים נעזרים כנראה ביועצים משפטיים, אשר אם יורשו לעמוד בקדמת הבמה, ולא רק בירכתיה, יש חשש ממשי כי יגרמו לסרבול והארכה של הדיון באופן משמעותי.
11. לא התעלמתי מן ההחלטה שניתנה בתיק המקביל, אלא שבשונה מן ההחלטה בעניין ת"ק (ק"ג) 44855-02-16 דהרי נ' גילת (5.4.2016), שם הועבר ההליך לבית משפט השלום, בענייננו מדובר בסכסוך בין היריבים הניצים עצמם, ולא בתביעה כלפי מפרסם שהוא צד שלישי, ולכן קשה עליו יותר להביא את מלוא טענותיו במסגרת הליך של תביעה קטנה.
12. לפיכך, לעת הזו אני דוחה את הבקשה. כמובן שאם במהלך הדיון יתברר לבית המשפט כי היריעה רחבה מדי ולא ניתן לנהל את ההליך במגבלות של תביעה קטנה, יוכל המבקש לחדש את בקשתו זו. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ו, 15 מאי 2016, בהעדר הצדדים.