האם כתבי בי דין שהמציאה המבקשת למשיבות 1-3 אצל המשיבות 4-5 הומצאו כדין ואם לאו, האם יש להתיר המצאתם לחו"ל?

א. רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. כנגד המבקשת (להלן גם: "החברה") וגורמים נוספים, הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית. התובע הייצוגי טוען, כי הוא ואנשים נוספים, נפגעו קשות מפעולות שביצעה המבקשת ואחרים, עת שהנפיקו אגרות חוב. לטענתו, החברה וגורמים נוספים, פעלו בניגוד לחוקי ניירות ערך ובניגוד לדין ולהתחייבויותיהן וגרמו נזקים בגובה של 23 מיליון ₪ למחזיקי איגרות החוב.

2. החברה נמצאת בהקפאת הליכים ומונה לה בעל תפקיד, עו"ד גיסין. החברה הגישה תגובה לבקשה לאישור תביעה ייצוגית וכן בקשה לאישור הודעת צד ג', כנגד המשיבות 1-4 (להלן: "המבטחות" או "צדדי ג'") בטענה כי הן המבטחות של החברה ונושאי המשרה בחברה וככל שהחברה תחויב בתשלום כלשהו, על המשיבות לשפותן.

3. המבקשת המציאה את כתבי בי דין הנ"ל למשיבה 4 (להלן: "אי אי ג'י ישראל") וכן למשיבה מס' 5 (להלן: "לידרים"). הן אי אי ג'י ישראל והן לידרים הודיעו כי הן לא מוסמכות לקבל כתבי בי דין עבור המשיבות 1-3 (להלן: "המבטחות בחו"ל").

4. החברה טוענת כי פוליסות הביטוח נערכו באמצעות לידרים וכי: "הקשר בין המבטחות אינו ידוע ואינו ברור לחלוטין לבעל התפקיד, יחד עם זאת מפוליסות הביטוח עולה כי צדדי ג' 1-2 ... הינן המבטחות הישירות וצד ג' 3 .. מוזכרת בפוליסות הביטוח והיא... חברה אחות של חברת אי אי ג'י ישראל וכולם יוצגו בארץ על ידי לידרים... לכן, כתבי בי דין הומצאו גם לאי אי ג'י ישראל בהיותה צד ג' בפני עצמה ובהיותה ... מורשה מטעם צדדי ג' האחרים".

5. לדברי החברה, היא המציאה כדין את כתבי בי דין ללידרים ולאי אי' ג'י ישראל בהתאם לתקנה 482 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנה 482"), מאחר והן בגדר מורשה של המבטחות בחו"ל וקיים יסוד סביר כי הן יביאו לידיעתן של המבטחות בחו"ל את דבר הגשת התביעה נגדן.

6. לטענת החברה, מהדו"חות של א' אי ג'י ישראל וממסמכים נוספים שלה עולה, כי היא חברה אחות של המשיבה 3 ולכן ברור כי היא קשורה אליה. לדבריה, יש קשר הדוק בין החברות. כמו כן לטענתה, בין לידרים למבטחות בחו"ל "מתקיימים יחסי עבודה קבועים בהיות לידרים נציג מורשה שלהן בארץ לכל דבר ועניין". לכן, סביר כי הן אי אי ג'י ישראל והן לידרים, יביאו לידיעת המבטחות בחו"ל את עובדת הגשת כתבי בי דין.

7. לחילופין, עותרת המבקשת להיתר המצאה לחו"ל לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "תקנה 500") וזאת, הן מאחר וחוזי הביטוח נערכו בישראל והן בגלל שהמבטחות בחו"ל הן בעלות דין נדרשות בהליך זה.

8. לידרים טוענת, כי מעולם לא ייצגה את המבטחים אלא רק נתנה ייעוץ לחברה על פי בקשתה. לדבריה, עורכי דינה של המבקשת פנו אליה על מנת שתסייע בידם לרכוש כיסוי ביטוחי והיא לא עבדה מטעם גורם מבטח כלשהו. היא פעלה אך ורק עבור החברה ומטעמה ולא קיבלה כל שכר מהמבטחות. לטענתה, היא אינה "מנהל או מורשה" של המבטחות והמבקשת לא הניחה כל תשתית עובדתית לביסוס הקשר האינטנסיבי ההדוק כביכול בינה לבין המבטחות.

9. לידרים טוענת כי היא סיפקה שירותי ייעוץ בתחום הביטוח לחברה ואין בינה לבין המבטחות "כל קשר תאגידי או שותפות ו/או יחסי פיקוח ו/או דיווח שוטפים". אף אחת מהמבטחות לא הסמיכה אותה לפעול מטעמה או לייצג אותה או לקבל כתבי בי דין מטעמה. היא אינה משמשת כנציגה בישראל של המבטחות.

10. לטענתה, קשר עסקי אין בו כדאי להפוך חברה ישראלית למורשה להמצאת כתבי בי דין לנתבע זר.

11. גם אי אי ג'י ישראל הודיעה כי החברה לא בוטחה על ידה, היא אינה פועלת כמורשה של המבטחים בחו"ל ולכן לא ניתן להכיר בה כמורשה לקבלת כתבי בי דין.

12. לדבריה, המבטחות בחו"ל הן ישויות משפטיות נפרדות ואף שהמשיבה 3 היא חברה אחות של המשיבה 4, היא לא הפכה למורשה לקבלת כתבי בי דין מטעמה. בנוסף, אין די בהענקת שירותים משפטיים ע"י חברה ישראלית לחברה זרה, כדי ללמד על קשר אינטנסיבי ביניהן ההופך את החברה הישראלית למורשה לקבלת כתבי בי דין עבור החברה הזרה.

13. לטענת המבטחות, החברה אף לא העלתה כל טענה כי קיים קשר כלשהו בין המשיבות 1-2 לחברת אי אי ג'י ישראל. בנוסף, המבקשת לא הוכיחה כלל כי יש קשר בין המבטחות בחו"ל לבין אי אי ג'י ישראל.

14. המבטחות טוענות גם, כי המבקשת לא הגישה כל תצהיר מטעמה או מטעם בעל התפקיד ועו"ד גיסין אף הודה כי העובדות הקשורות לנושא אינן ידועות לו לאשורן. לכן, המבקשת כלל לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התקיימו התנאים הנדרשים לפי תקנה 482.

15. לטענתן, לא הוכח כלל כי לידרים פעלה מטעם המבטחות בחו"ל וטענת לידרים כי פעלה מטעם החברה בלבד, כלל לא נסתרה.

16. בנוסף טוענות המבטחות, כי אין עילה להמצאה לחו"ל לפי תקנה 500 היות שלא מדובר כלל בטענה רצינית שיש לדון בה ולא הוגש תצהיר התומך בבקשה.

17. ראשית נדון בשאלה האם המבקשת המציאה כדין את כתבי בי דין למבטחות בחו"ל לפי תקנה 482. ככל שהתשובה תהיה שלילית, נדון בשאלה האם יש עילה להיתר המצאה לחו"ל לפי תקנה 500.

ב. האם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה 482?

1. תקנה 482 (א) הדנה ב"המצאה למורשה בהנהלת עסקים" קובעת כי:

"היתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו העסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט".

2. דרך המלך להמצאת כתבי בי דין לנתבע זר הנמצא מחוץ לתחומי המדינה, היא באמצעות קבלת היתר מבית המשפט להמצאת כתבי בי הדין מחוץ לתחומי השיפוט (תקנות 500-503). שימוש בתקנה 482 הינו חריג לכללי ההמצאה הרגילים (רע"א 11822/05 פיליפ מוריס נ' אלרואי (8.5.06) וכן תצ' 20448-02-13 רן ארז נ' פייפל)).

3. לצורך הפעלת תקנה 428 יש לבחון את אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי דין - "המורשה" - לבין המרשה (בעל הדין). "מבחן אינטנסיביות הקשר" קובע, כי מידת האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם הנמצא בארץ, "המורשה", יביא לידיעת בעל הדין הנמצא מחוץ לישראל את דבר הגשת התובענה ואת תוכנה. (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) עמ' 394).

4. הפסיקה העניקה פרשנות מרחיבה למונח "מורשה". ברע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (25.8.1994) נקבע כי:

"אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו... בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל עניין על פי נסיבותיו."

5. ברע"א 8957/09 שמואל אוזן נ' סידני קיובי (8.3.11) קבע כב' הנשיא גרוניס כי:

"הרציונל העומד בבסיס ההוראות הדנות בדרכים השונות להמצאה הוא, כי במקרים מסוימים ניתן להמציא כתב בי-דין לידי אדם או גורם שאינו בעל הדין על יסוד ההנחה שדבר ההגשה יגיע באמצעות אותו גורם לידי בעל הדין. היינו, הדגש הינו על כך שהנתבע יידע מן האחר, כי הוגש נגדו הליך משפטי ועל תוכנו. תקנה 482 לתקנות מניחה, כי מי שהוא מורשה בניהול עסקים מטעם הנתבע אכן יביא את כתב התביעה לידיעתו של הנתבע. בהתאם לכך, עיקר הדיון בפסיקת בית המשפט ביחס לתקנה 482 התמקד במידת אינטנסיביות הקשר בין המורשה לנתבע. זאת, שכן בהיעדר קשר אינטנסיבי לא מתקיימת ההנחה כי הנתבע למד אודות קיומו של כתב תביעה נגדו""

בית המשפט הוסיף וקבע שם כי:

"תנאי נוסף לתחולת התקנה הוא, כי התביעה היא בעניין "עסק" (או עבודה). ואולם, אינני סבור כי בהקשר של המצאת כתב בי-דין יש להידרש בפירוט לשאלת אופיו וטיבו של העסק. בפסיקה אף נקבע בהקשר זה, כי יש ליתן פרשנות רחבה למונח "בעניין עסק" המופיע בתקנה... לגישתי, לצורך הדיון בשאלת ההמצאה די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו....

לסיכום נקודה זו נאמר, כי השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-דין לבין הנתבע. האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. הדרישה הנוספת בעניין עסק בישראל הינה דרישה משנית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע. הדרישה בעניין העסק וניהולו בישראל אינה מציבה רף גבוה ובוודאי שאין חובה להראות שהניהול נעשה אך בישראל."

6. בת"צ (ת"א) 1634-05-11 אוהד פינצ'בסקי נ' ישפאר מוצרי צריכה בע"מ (4.4.13) פרט כב' השופט ענבר כיצד מבחן אינטנסיביות הקשר משקף את הרציונליים העומדים בבסיס דיני ההמצאה ומטרותיה וקבע:

"מבחן אינטנסיביות הקשר שבין המורשה לבין הנתבע עולה בקנה אחד עם מטרות ההמצאה: ליידע את הנתבע בדבר ההליך המשפטי שהוגש נגדו ותוכנו, מחד גיסא, ולהקנות סמכות שיפוט לבית המשפט שלפניו מתנהל ההליך ביחס לאותו נתבע, מאידך גיסא. הרציונאל העומד ביסוד תקנה 482(א) הוא, כי ניתן להמציא כתב בי-דין לידי מי שאינו בעל הדין עצמו על יסוד ההנחה כי הלה יידע את הנתבע בדבר הגשת ההליך המשפטי נגדו ועל תוכנו...רציונאל נוסף טמון בהנחה, שמי שבחר לפעול בישראל או לנהל בה עסקים נטל על עצמו סיכון צפוי של התדיינות בבית משפט ישראלי...שתי הנחות אלו יכולות להיות נכונות רק כאשר הקשר שבין המורשה והנתבע הוא אינטנסיבי דיו בהתחשב במכלול נסיבות העניין."

7. בענייננו, לא הוכח כי לידרים מהווה "מורשה" בניהול עסקים לצורך תקנה 482 של מי מהמבטחות. כמו כן, לא הוכח ולא בראשית ראיה, כי בין לידרים לבין החברות המבטחות בחו"ל ישנו קשר אינטנסיבי העומד במבחן "אינטנסיביות הקשר" הנדרש לצורך המצאת כתבי בי דין למורשה כקבוע בתקנה. מתכתובות הדואר האלקטרוני שצירפה המבקשת לבקשתה, כלל לא עולה כי לידרים היא נציגה של מי מהמבטחות והיא רק הביאה לידיעת החברה, הצעות שקיבלה מהן. הא ותו לא. ברור כי לא כל מי שיש לו קשר עסקי עם חברה כלשהי, הופך להיות לפתע מורשה שלה, רק בגלל שקיבל ממנה הצעה לטובת לקוח שלו.

8. אכן, אין חובה כי בעל התפקיד יגיש תצהיר, במיוחד כאשר אין לו ידיעה אישית בנושא. יחד עם זאת, חובה עליו להעמיד תשתית עובדתית לתמיכה בטענתו כי לידרים מהווה מורשה של המבטחות בחו"ל. ברם, הוא כשל לעשות כן. אף לאחר שלידרים הגישה תצהיר מטעם עו"ד חיימוב שהכחיש "כל קשר תאגידי או שותפות או יחסי פיקוח ו/או דיווח שוטפים" עם מי מהמבטחות (סעיף 2 לתצהיר) ואף לאחר שעו"ד חיימוב הצהיר כי פעל בהתאם לפנייה של החברה עצמה, לא הביאה המבקשת כל הוכחה כי תצהירו של עו"ד חיימוב אינו נכון.

9. זאת ועוד: יש לדחות גם את טענת המבקשת כי אי אי ג'י ישראל היא מורשה של חב' AIG EUROPE UK LIMITED לצורך תקנה 482 רק בשל היותן חברות אחיות. בתי המשפט פסקו לא אחת, כי אין היות שתי חברות חברות אם ובת או חברות אחיות, כדי לקבוע באופן גורף ומראש כי מדובר על קשר אינטנסיבי המעיד על היות החברה האחת "מורשה" לצורך המצאה. ככל שניתן להסיק מהנסיבות העובדתיות יותר סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין בעל הדין לבין האדם או החברה אליהם נמסר כתב בית הדין, כך תגבר הנטייה לראותם כמורשה מטעם בעל הדין. בעניינינו, המבקשת כשלה להוכיח כי קיימם קשר עסקי אינטנסיבי בין אי אי ג' ישראל לבין המבטחות בחו"ל לרבות המשיבה 3.

10. במקרה דומה שהגיע לפתחו של בית המשפט ועסק אף הוא בסוגיית ההמצאה לחברת אי אי ג'י ישראל כמורשה של חברות זרות אחיות שלה (בש"א (ת"א) 23240/08INTERCAP INSURANCE LTD נ' איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (15.5.09)) קבע כב' השופט זמיר כי:

"בתגובתה, מבהירה המשיבה כי היא אכן חברת בת של AIG העולמית, המחזיקה ב-50% ממניותיה, וברחבי העולם פזורות כ-130 חברות AIG, במדינות שונות. המשיבה טוענת, ואני שותף לעמדתה, כי מטבע הדברים, היא אינה "פועלת מטעם" הנתבעות 4 ו-5 שהן, בדיוק כמותה, נציגות של AIG העולמית. המבקשת לא הראתה שהמשיבה שותפה בניהול עסקים או בעלת שליטה באופן כלשהו בנתבעות 4 ו-5, ולכן אין שום יסוד להניח כי באופן היפותטי, היא צפויה ליידע אותן בדבר קיומה של התביעה כנגדן.

העובדה שהמשיבה, כמו הנתבעות 4 ו-5, היא חברת בת ונציגות של AIG העולמית, כשהיא בפני עצמה, אינה מעידה על קשר אינטנסיבי עד לכדי יידוען בדבר ההליך כנגדן, ומכאן שבענייננו, לא ניתן להכשיר המצאה על פי תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי."

ראו גם: רע"א 2737/08 ארבל נ' טיאג (29.1.09)

11. סיכומו של דבר: יש לדחות את בקשת המבקשת להצהיר כי בוצעה למבטחות בחו"ל המצאה כדין באמצעות המשיבות 4-5 זאת, היות וכלל לא הוכח כי הן בגדר מורשה לקבלת כתבי כי דין עבורן.

ג. תקנה 500

1. תקנה 500 הדנה "בהמצאה מחוץ לתחום השיפוט" קובעת כי:

"רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

...

(4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א) החוזה נעשה בתחום המדינה;

...

(ג) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

(10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה.

2. במקרה דנן, אין מחלוקת כי פוליסות הביטוח נחתמו בישראל. מאחר והמבקשת מיוצגת ע"י בעל תפקיד הפטור ככלל מלתמוך טענותיו בתצהיר בהיותו "קצין בית משפט", ניתן להסתפק בפוליסות הביטוח שצורפו לבקשה ושמהוות בסיס להיתר ההמצאה. בצדק טוען בעל התפקיד, כי הוא מצוי בנחיתות אינפורמטיבית היות ויש לו קושי לקבל שיתוף פעולה מבעלי תפקידים בחברה. מה גם, שיש צדק רב בדברי עו"ד גיסין, כי אף המבטחות בחו"ל לא צירפו כל תצהיר לתגובתן והדבר פועל לחובתן. כפי שנקבע בפר"ק 39024-12-10 התכוף תעשיות נ' כנ"ר (24.6.16): "בית המשפט ישקול בכובד ראש אם להורות לבעל תפקיד להגיש תצהיר והדבר ייעשה רק במקרים חריגים".

3. בנוסף, על פי סעיף 5.14 לפוליסת אחריות דירקטורים ונושאי משרה, הסמכות לדון בכל סכסוך הקשור בפוליסה הוענק לבתי המשפט בישראל והוסכם כי הסכסוך יידון על פי הדין הישראלי (סעיף 18 לתשובת המבקשת).

4. כמו כן, המבטחות בחו"ל הן בעלות דין דרושות בתביעה שהוגשה כנגד גוף אחר שהומצאה לו הזמנה כדין בישראל – חברת אי אי ג'י ישראל.

5. עסקינן בתביעה הראויה לטיעון ועל פניו, מאחר וגיוס האג"ח נעשה בישראל, ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה.

6. לפיכך, אני מתיר למבקשת להמציא לחו"ל את כתבי בין דין למבטחות בחו"ל. כל כתבי בי דין על נספחיהן יתורגמו לאנגלית ויומצאו באמצעות חברת בלדרות בינלאומית עם אישור מסירה. כתב הגנה יוגש בתוך 45 יום ממועד ההמצאה. אף החלטתי זו תומצא ותתורגם לאנגלית.

7. החלטתי ניתנת בכובעי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ז, 11 יוני 2017, בהעדר הצדדים.