1. מונחת בפניי בקשת התובעת להורות על מינוי מומחה מטעם בית משפט, בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן : "התקנות"). מדובר בבקשה שניה שהוגשה באותו עניין, ראו בקשה מס' 45 בתיק שהוגשה ביום 4.11.19. יש לציין כי לאחר שהוגשה הבקשה הראשונה התקיים דיון במעמד הצדדים, ראו פרוטוקול הדיון מיום 14.11.19 וההחלטה שניתנה במסגרתו (להלן: "הדיון", "הפרוטוקול" ו"ההחלטה", בהתאמה).
2. מהבקשה שבפניי והתגובות לה עולה כי הצדדים ניהלו מגעים למינוי מומחה בהסכמה, על פי המתווה שהוצע בדיון, אולם בסופו של יום הדבר לא עלה יפה. כל צד מטיח בשני האשמות לכישלון המגעים; התובעת טוענת כי כל ניסיונם של הנתבעים הוא "למשוך זמן"; הנתבעים מכחישים וטוענים כי לתובעת אצה הדרך לפנות בבקשות לבית משפט ודווקא היא זו שלא מיצתה את ההדברות. כן טוענים הנתבעים שיש לסלק על הסף את הבקשה, שכן מהווה היא ניסיון למקצה שיפורים לבקשה הראשונה שהוגשה, שטרם הוכרעה לגופה.
3. לגופו של עניין טוענת התובעת שבסמכות בית המשפט למנות מומחה כבר בשלב זה, גם אם טרם הונחו חוות הדעת במלואם מטעם הצדדים. לשיטת התובעת, הדבר יביא לייעול וצמצום המחלוקות; לשיטת התובעת (והיא מפנה בעניין זה בין היתר לפרוטוקול הדיון וההחלטה), גם לשיטת הנתבעים יש מקום למנות מומחה מטעם בימ"ש כבר בשלב זה, וכך גם עולה המחלטת בימ"ש. התובעת מפנה גם לתקנה 143 לתקנות וסמכויות בימ"ש במסגרת קדם משפט, ולשיטתה אין מקום להמתין להגשת אחרון כתבי הטענות, סיום ההליכים המקדמיים והגשת תצהירים וחוות דעת מומחים עד אשר ימונה מומחה מטעם בימ"ש. התובעת מפנה לאסמכתאות התומכות בעמדתה וכן להחלטה מפרוטוקול הדיון, אותה היא מפרשת ככזו התומכת בבקשתה.
4. הנתבעים מתנגדים לבקשה, מפנים את חיציהם לכישלון המגעים לתובעת ומפרשים אחרת את ההחלטה. לשיטתם, עם כישלון המגעים אין מנוס אלא לנהל תיק זה על פי הספר. הנתבעים מפנים להלכה הקובעת כי דרך המלך למינוי מומחה מטעם בימ"ש הינה לאחר שהונחו חוות הדעת מטעם הצדדים; הנתבעים מציינים כי במקרה הנדון הוגשה חוות דעת מטעם התובעת בלבד, והדבר יצור לטובתה יתרון בלתי הוגן ; הנתבעים מציינים כי טרם הושלמו ההליכים המקדמיים וטרם הוכרעו בקשות לסילוק על הסף, שיתכן ויהיה בהן כדי לייתר דיון בחלק מהנושאים; הנתבעים טוענים כי מינוי מומחה בשלב זה, בטרם התבהרה המחלוקת העומדת לדיון והצדדים לה, דווקא יארך ויסרבל את הדיון.
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים; בפרוטוקול הדיון ובמובאות המשפטיות, הנני מורה על דחיית הבקשה למינוי מומחה מטעם בית משפט בשלב זה, וכמובן שניתן יהיה לשקול מינוי שכזה לאחר שתונחנה בפניי חוות דעת מומחים מטעם הצדדים. להלן טעמיי.
6. אין חולק שבסמכות בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכל שלב, גם בהעדר חוות דעת מטעם הצדדים, וראו בעניין זה רע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' רחמים אלוני ואח', פד"י נא (2) 574 (1997); רע"א 2565/07 טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברח' לוי אשכול 108 בת"א (25.3.07) [פורסם במאגרים].
7. עם זאת אין מדובר ב"דרך המלך" – דרך המלך (בהעדר הסכמות אחרות) הינה מינוי מומחה מטעם בית המשפט לאחר ששני הצדדים (או יותר), הגישו חוות דעת מטעמם, שכן אז מתחדדת המחלוקת העומדת לדיון, והמומחה מטעם בית המשפט יכול להתייחס בחוות דעתו לאמור בכל אחת מחוות הדעת. סבורה אני כי במקרה שלפנינו כלל זה חל ביתר שאת, שכן התובעת כבר הגישה חוות דעת מטעמה ואילו הנתבעים – טרם. לכן, יפים דבריה של השופטת וילנר ברע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (3.5.18) [פורסם במאגרים], ואיני מקבלת את האבחנה שהועלתה ע"י התובעת לפיה דברים אלו יפים רק לענייני שברפואה. ישימים ונכונים הם גם במקרה של מומחה שאינו בתחום הרפואה: "משכך, ישנה חשיבות רבה לכך שחוות דעת אלו יועמדו לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט טרם שיגבש את חוות דעתו. במילים אחרות, גיבוש חוות דעת על-ידי מומחה בית המשפט לאחר שנחשף לחוות דעת מטעם צד אחד בלבד, כמוהו - בשינויים המתחייבים - כמתן פסק דין בהיעדר כתב טענות או בהיעדר כתב סיכומים של מי מבעלי הדין".

1. כן סבורה אני כי מינוי מומחה בשלב הנוכחי, בו מונחת רק חוות הדעת מטעם התובעת, עלול להביא לחוסר יעילות משווע, שכן מינוי המומחה אינו בהסכמה, הדבר לא ייתר את זכותם של הנתבעים להגשת חוות דעתם מטעמם (ראו תקנה 130 לתקנות); חוות דעת שכזו, לכשתוגש, תתייחס מן הסתם לחוות דעת המומחה מטעם בימ"ש; או אז תבקש התובעת לתקן את חוות הדעת מטעמה, על מנת להתייחס לדברים – וכן הלאה וכן הלאה.
2. מסיבה זו, לא בכדי ציינתי בסעיף 8 להחלטה כי אם וככל שהמתווה שהוצע לא יעלה יפה, חוזרים אנו לניהול התיק "על פי הספר". ככל שהצדדים היו משכילים לגבש הסכמות, בין היתר לעניין זהות המומחה; שכרו; הנושאים שיובאו לפתחו וכו' – מה טוב. אולם כשהדבר לא עלה יפה סבורה אני כי כל ניסיון לקיצור הדרך רק יביא לסרבולה.
3. בנוסף יש לזכור שאין המדובר בתביעה "רגילה" בדבר ליקויי בנייה, או אז ניתן לשקול שיקולי יעילות אל מול "דרך המלך". במקרה הנדון סכום התביעה עומד על לא פחות מ 59,000,000 מיליון ₪; בפי הנתבעים טענות מקדמיות; טרם התקיימו הליכים מקדמיים; טרם הוכרעו בקשות סף (ראו בקשה מס' 44 בתיק); בחלק מהנושאים שימסרו לבדיקת מומחה מעורבים צדדי ג' שלא נתנו את הסכמתם למינוי (ראו פרוטוקול). יתכן כי יעלו טענה שממצאי המומחה לא מקובלים עליהם. אין מנוס מהתקדמות צעד צעד, כפי שציינתי, "על פי הספר"; לאחר שיונחו חוות דעת מומחים מטעם הצדדים; לאחר שיתברר היקף ומהות המחלוקות; לאחר שתתברר זהות המומחים על ידי כל צד; ישקול בית המשפט את הצורך במינוי מומחה מטעמו. בעניין האחרון אציין כי המהלך שבוצע יתכן והוביל ל"שריפת" שמות מומחים וצמצום הרשימה, ואין כל מקום למנות גורמים נוספים בשלב זה.
4. לפיכך, הבקשה נדחית. הוראותיי לקידום התיק ינתנו עם ההכרעה בבקשה מס' 44. בחרתי שלא לעשות צו להוצאות, בין היתר לנוכח הטענות הסותרות לכישלון המגעים. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אפנה לסעיף 7 להחלטה. מאחר ומי מהצדדים לא פנה לבימ"ש בבקשה ברוח זו, מניחה אני שאין תקומה למתווה ו"חבל על הזמן" של כל הצדדים, ובכלל זה זמנו של בית המשפט.

ניתנה היום, ו' ניסן תש"פ, 31 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.