לפניי בקשת המבקשים-הנתבעים לסילוק התביעה על הסף ולמצער מחיקת סעיפים, טענות, סעדים מכתב התביעה בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

א.רקע מקדים נדרש

1. התביעה שבפניי הוגשה על ידי התובעת (הלוא היא המשיבה בבקשה זו) בה נטען לשורה של ליקויים והפרות מצד המבקשים ביחס להתחייבויותיהם כלפי המשיבה וכ- 300 רוכשי הדירות בפרויקט המצוי במרכז העיר תל אביב אשר כולל שלושה מגדלי יוקרה בני 31 קומות כל אחד, כאשר למרגלות המגדלים מצוי מתחם מסחרי הידוע כשוק אוכל בשמו "שרונה מרקט" (להלן: "הפרויקט"). במסגרת כתב התביעה נטען לקיומם של כשלים וליקויים רבים משמעותיים ברכוש המשותף של הפרויקט, זאת בין היתר כתוצאה מהוספתו המאוחרת, לטענת המשיבה, של מתחם "שרונה מרקט". במסגרת הסעדים מתבקשים הכספים הנדרשים לצורך תיקון הליקיים; עלויות מומחים; דמי שימוש ראויים עבור שימוש שעשו המבקשים (שלא כדין לטענת המשיבה) בשטחים משותפים; מתן צווי עשה וצווי מניעה, ובין היתר צו המורה למבקשה 1 להנפיק ערבות בנקאית חדשה על סך של 10,000,000 ₪.
2. זה המקום לציין, במסגרת ה"רקע המקדים", כי ביום 17.3.2013 נחתם הסכם פשרה בין המבקשת 1 (גינדי החזקות ייזום 2009 בע"מ) לבין כ-300 רוכשי דירות בפרויקט (ראו נספח 1 לבקשה, להלן: "הסכם 2013"). במסגרת הסכם הפשרה הכירו הרוכשים החתומים עליו כי למבקשת 1- גינדי החזקות ייזום 2009 בע"מ (להלן: "גינדי") זכות להקים מתחם מסחרי בקומת הקרקע של הפרוייקט והרוכשים התחייבו שלא להפריע או להתנגד לכך וכן לא להפריע לתפעול הפרויקט המסחרי, כנגד התחייבויות אלו שילמה גינדי סך של 10,000,000 ₪ והעניקה להם הטבות שונות בפרויקט לרבות טיוב מפרטי דירות ושדרוג הפרויקט בשווי מיליונים נוספים רבים. הסכם נוסף נחתם בין המבקשת 1 לבין המשיבה בשנת 2015, ומכונה הוא הסכם 2015.
3. עוד אציין כי בעניינו של פרויקט זה מתנהלים מספר הליכים משפטיים, בין היתר מצד רוכשי דירות אשר סירבו לחתום על הסכם 2013 וכן מצד רוכשי דירות אשר בחרו להגיש תביעה בטענות בדבר הפרת הסכם 2013.
4. במסגרת הבקשה שבפניי התבקש בית המשפט להורות על סילוק התביעה על הסף בהתאם להוראות תקנה 100 ו/או תקנה 101 לתקנות. לחילופין התבקש בית המשפט להורות על מחיקת טענות וסעדים מכתב התביעה. יצוין כי המבקשים לא צירפו תצהיר לתמיכה בטענותיהם.

ב.טענות הצדדים

1. במסגרת הבקשה העלו המבקשים שורה של טענות אשר יש בהן, לדידם, כדי להביא לסילוק התביעה על הסף או לחילופין למחיקת סעיפים מכתב התביעה. בין היתר טענו המבקשים כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר מעמד למשיבה לתבוע בשם רוכשי הדירות סעדים מכוח הסכם 2013, זאת בשל העובדה כי המשיבה כלל אינה חתומה על הסכם 2013 וכן משום שהמשיבה לא הראתה כי היא הוסמכה על ידי כלל דיירי הפרויקט להגיש תביעה בקשר עם הרכוש המשותף.
2. בנוסף ולחילופין טענו המבקשים כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף וזאת משום שהתובעת חרגה מסמכויותיה כנציגות בית משותף, זאת לאור האמור בסעיף 69 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן:"חוק המקרקעין").
3. לאור העובדה שהמשיבה אינה חתומה על הסכם 2013 וכן בשים לב לאמור בסעיף 69 לחוק המקרקעין התבקש בית המשפט להורות על מחיקת הסעיפים הבאים מכתב התביעה: 44 ו172.16, 119,127-128 ו-172.12-172.13 , 18,20,39-37,172.18. כמו כן התבקש בית המשפט להורות על מחיקתם של הפסקאות השנייה והשלישית בסעיף 5 לכתב התביעה, על מחיקתו של פרק ג1 לכתב התביעה ובפרט סעיפים 23-25, סעיף 42, 44, 117,120,136.1,136.5,143.2,143.3,160-161,172.16 וכן להורות על מחיקתה של חוות הדעת של איתן פרץ שצורפה לכתב התביעה כאשר לטענת המבקשים היא מושתתת בין היתר על הסכם 2013.
4. עוד טענו המבקשים כי יש להורות על סילוק התביעה או לחילופין מחיקת סעיפים מכתב התביעה וזאת לאור קיומם של תניות ויתור במסגרת הסכם 2013 וכן לאור תניות ויתור אשר קיימות במסגרת הסכמי המכר שנחתמו עם כל אחד מרוכשי הדירות. לטענת המבקשים המדובר בתניות אשר אינן משתמעות לשתי פנים, ויש בהם כדי להעיד על גמירות דעת הצדדים בזמן אמת. כמו כן לעניין הסכם 2013 הרי שרוכשי הדירות שחתמו על ההסכם זכו להטבות מפליגות בשווי של 10,000,000 ₪.
5. כמו כן נטען על ידי המבקשים כי יש להורות על מחיקת התביעה בהיעדר תשלום אגרה מספקת וזאת לעניין הסעד הנוגע להפקדת הערבות הבנקאית. לטענת המבקשים המדובר בסעד כספי אשר לא שולמה בגינו אגרה וגם מן הטעם הזה יש להורות על דחיית התביעה על הסף. לחילופין נטען כי הערבות הבנקאית נועדה להבטיח תיקונים, ואם וככל שבית המשפט יורה על ביצועם או ביצוע תשלומים בגינם, אזי מדובר למעשה בסעד כפול.
6. בנוסף טענו המבקשים כי יש להורות על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-7 ובזאת בשל היעדר יריבות ו/או היעדר עילה. באשר לנתבעים 3-7 נטען כי המדובר בבעלי מניות בשרשור בנתבעות 1-2, כאשר הם התפטרו מתפקידיהם כנושאי משרה בנתבעות 1-2 עוד בשנת 2016. נטען כי כל מהות צירופם לכתב התביעה הוא ניסיון להפעיל לחץ פסול שכן הנתבעים 3-7 כלל לא היו צד להסכמים השונים שמאוזכרים בכתב התביעה וכי אין בכתב התביעה כל פירוט עובדתי קונקרטי בעניינם אשר יש בו כדי להצדיק הטלת אחריות אישית. באשר לנתבעת 2 נטען כי היא שורבבה לכתב התביעה חרף שאין כל עילה כנגדה ובהיעדר תשתית עובדתית רלוונטית כנגדה.
7. עוד נטען על ידי המבקשים כי יש להורות על מחיקת הטענות והסעדים אשר עניינם כספים אשר היה על המשיבה 1 לשלם במסגרת מארג היחסים בינה לבין חברת נתון, חברת הניהול של אגף המגורים בפרויקט.
8. מנגד טענה המשיבה כי בניגוד לנטען על ידי המבקשים הרי שהיא הוסמכה על ידי הדיירים להגיש תביעה זו וצירפה לתגובתה שורה של פרוטוקולים והחלטות של ישיבות דיירים אשר מהם לטענתה ניתן ללמוד כי רוכשי הפרויקט הסמיכו אותה להגיש התביעה. מעבר לכך טענה המשיבה שהמבקשים מנועים ומושתקים להעלות טענת יריבות וסמכות כלפי המשיבה, וזאת בין היתר מאחר והם אלו שניהלו עם המשיבה משא ומתן בשם הדיירים עובר לכריתת ההסכמים; מאחר והמבקשת עצמה הגישה תביעה בבית המשפט השלום כנגד הנציגות, במסגרתו דרשה את ביטולו של הסכם 2013 ואת השבת הכספים ששולמו בגינם; מאחר ובתיק זה שלחה המבקשת הודעת צד ג' כנגד הנציגות וראתה בה אחראית לכל דבר ועניין בין היתר בנוגע לשטחים המשותפים; המשיבה הפנתה לכתבי בי דין בהם בקשה המבקשת לעכב הליכים בשל העובדה שהעניינים דינם להתברר בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת.
9. לעניין סעיף 69 לחוק המקרקעין נטען שמרבית העניינים בכתב התביעה נוגעים לרכוש המשותף וממילא ישנה סמכות לנציגות, ובנוסף אין בסעיף 69 לחוק המקרקעין כדי למנוע מהנציגות להגיש תביעה בגין סוגיות קנייניות וזאת בהתאם לאמור בסעיף 4 לחוק השליחות, תשכ"ה 1965 (להלן:"חוק השליחות") לעניין זה הפנתה המשיבה לפסק דינו של השופט שמגר, כתוארו אז, בעניין ע"א 98/80 נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 נ' קדמת לוד בע"מ פ"ד לו(2) 21 (1981) (להלן: "פס"ד קדמת לוד").
10. באשר ליתר טענות המבקשות טענה המשיבה כי אין בתניות הויתור הקיימות בהסכם 2013 וכן בהסכמי המכר כדי למנוע הגשת תביעה זו. באשר להסכמי המכר טענה המשיבה כי לאור העובדה שהמבקשת 1 הפרה את הוראות סעיף 6(ג) לחוק המכר, הרי שאין היא רשאית לגרוע שטחים מהרכוש המשותף. לעניין תניות הויתור בהסכם 2013 נטען בין היתר כי המבקשים מנועים מהלעלות טענה זו שכן בהליך אחר טענו המבקשים לסעד של השבת סכום 10,000,000 ₪ ששולם לדיירים במסגרת הסכם 2013 ולאור העובדה שמתבקש סעד ההשבה הרי שמכאן שלדעת המבקשים עצמם הסכם 2013 בטל.
11. באשר לטענות לעניין הסעדים בעניין חברת נתון טענה המשיבה בין היתר כי בין הצדדים קיימת התחשבנות פנימית אשר מקנה למשיבה את הזכות לתבוע את הכספים האמורים. באשר לעניינם של הנתבעים 3-7 חזרה המשיבה על טענותיה לעניין מעורבתם וחלקם במסגרת ההתקשרות עם רוכשי הדירות בפרויקט. באשר לסעד הערבות טענה המשיבה בין היתר כי אומנם הייתה קיימת ערבות בנקאית בסך של 10,000,000 ₪ אולם המבקשת 1 במעשיה הביאה לפקיעת תוקפה של הערבות הבנקאית ולכן מתבקש הסעד האמור במסגרת כתב התביעה.
12. המשיבה הגישה תגובה מטעמה במסגרתה טענה כי אין במסמכים אשר צורפו כדי ללמד על סמכות המשיבה, מתוקף יישותה המשפטית, לתבוע את הסעדים אשר התבקשו במסגרת כתב התביעה. המדובר במסמכים שאינם רלוונטיים ולא ניתן ללמוד מהם על מתן הסמכה מצד כלל הדיירים. המשיבה חזרה על טענותיה לעניין תוקפם של תניות הויתור בהסכם 2013 וכן בהסכמי המכר תוך שהיא מפרטת את הנסיבות אשר הובילו לחתימת ההסכמים האמורים. כמו כן חזרה על טענותיה לעניין מעמד הנתבעים 2-7, דינם של הסעדים באשר לכספים אשר להם זכאית חברת נתון וכן לעניין

מהות הסעד בדמות הפקדת ערבות בנקאית.

1. הצדדים זומנו לדיון בבקשה לסילוק על הסף וזה התקיים ביום 26.10.20. בהמלצת בית המשפט הצדדים ויתרו על חקירות (ואזכיר כי לא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה אלא רק בתגובה לתשובה) והוסיפו וסיכמו טענותיהם בעל פה. כעת, אין לי אלא להכריע בבקשה.

ג. דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובשים לב להוראות הדין וההלכה הפסוקה , אני מורה על דחיית במלואה. להלן נימוקיי.

ג.1.ההלכה, בתמצית

1. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט יטה שלא להורות על סילוק תביעה על הסף בהיעדר עילה אלא אם ברור כי אין כל אפשרות כי התובע יצליח בתביעתו ויזכה בסעד המבוקש. עוד נקבע כי במקרים שבהם נראה כי קיימות במסגרת ההליך שאלות עובדתיות ומשפטיות כאחת אשר מצריכות בירור יסודי, לא ניתן לומר בשלב המקדמי של דיון בבקשה לסילוק על הסף כי אין בתביעה כדי לגלות עילה.
2. ולעניין זה ר' דבריה של כב' השופטת וילנר בעניין רע"א 6285/20 טמפלרים בשרונה בע"מ נ' שירת הקרן בע"מ (ניתן ביום 23.11.2020) [הדגשה לא במקור ח.פ]:

"...כלל נקוט הוא בידינו כי אין לסלק תביעה על הסף מחמת היעדר עילה, אלא אם ברור כי אין אפשרות, ולו קלושה כי התובע יצלח בתביעתו ויזכה בסעד המבוקש...בעניינו עיון בכתב התביעה ובכתבי בי-הדין מגלה כי ההליך המשפטי דנן הוא מורכב ומעלה שאלות לא מעטות עובדתיות ומשפטיות כאחד- המצריכות בירור יסודי במסגרת ההליך העיקרי אשר יאפשר ליבון של יריעת המחלוקת כולה..."

עוד ר' לעניין זה רע"א 3910/19 ש.ח. פארק פיתוח וגינון (1986) נ' עיריית מעלות (פורסם בנבו, 19.7.2014).

1. כמו כן ר' את דבריו של השופט עמית בעניין רע"א 661/17 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 16.2.2017) [הדגשה לא במקור ח.פ]:

"...מכל מקום, ניכר כי בין הצדדים ניטשת מחלוקת באשר לעובדות המקרה ולנפקותן המשפטית וראוי שהן יתבררו שלא במסגרת בקשה לסילוק על סף (רע"א 6770/01 קי.בי.ע. קבוצת בוני ערים בע"מ נ' מועצה אזורית באר טוביה, [פורסם בנבו] בפסקה 5 (14.10.2001); רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני, פסקאות ד'-ה' (1.12.2008)). סילוק תביעה אך בשל החשש כי ההליך יתברר כמיותר יעשה במקרים קיצוניים בהם הדבר יגרור השקעת משאבים יוצאת דופן (רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב, [פורסם בנבו] פסקה 7 (‏8.2.2015)), ולא הוצגה תשתית עובדתית התומכת בטענה זו..."

וכן ר' דבריו של כב' השופט סולברג בעניין רע"א 6613/19 קרן קיימת לישראל נ' עין ורד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ו96 אח' (פורסם בנבו, 14.1.2020).

ג.2. יישום ההלכה במקרה שלפנינו

1. מעיון בבקשה עולה כי עיקר טענות המבקשים הן טענות אשר מצריכות בירור עובדתי וליבון טרם מתן הכרעה. כך למשל לעניין תוקפן של תניות הויתור בהסכמי המכר ובהסכם 2013, כך לעניין קיומה או היעדרה של יריבות בין הנתבעים 2-7, וכן טענות הצדדים בדבר כספים אשר לטענת המבקשים זכאית להם חברת הניהול. ונפרט.
2. טענות אשר עניין תוקפם של תניות ויתור, בין אם המדובר בתניית הויתור בהסכם 2013 ובין אם המדובר בתניית הויתור בהסכמי המכר של הרוכשים הן טענות עובדתיות אשר מחייבות בירור וליבון במסגרת ההליך. המבקשים העלו שורה של טענות לעניין הנסיבות אשר הובילו לחתימה על הסכמי המכר וכן על הסכם 2013. יש ללבן סוגיות אלו בראיות.
3. הוא הדין לשאלת היריבות בין המבקשים למשיבה – בין היתר טענה המשיבה כי הינה זכאית להגיש את התביעה כשלוחה של רוכשי הדירות, ואף צירפה ייפוי כוח, פרוטוקולים, התכתבויות שונות עם המבקשים, משא ומתן שנוהל בין הצדדים. על מנת לקבוע את מעמדה של המשיבה והאם אכן הוסמכה להגיש תביעה בשם הדיירים (ובאילו נושאים), יש לשמוע ראיות. לא מצאתי מקום לפצל את הדיון כך שראשית תוכרע שאלת היריבות, הדבר יוביל לבזבוז משאבים רב.
4. דברים אלו נכונים גם לעניין מעמדם של הנתבעים 2-7 במסגרת ההליך. השאלה האם יש מקום לחייב את הנתבעים 3-7 חיוב אישי וזאת מתוקף מעמדם כבעלי מניות בשרשור במבקשות 1-2 וכן לאור העובדה שהם שימשו בעברם כנושאי משרה במבקשות 1-2 היא שאלה שדינה להתברר במסגרת ההליך , כך גם לעניין מעמדה של המבקשת 2.
5. כך גם לעניין טענות המבקשים באשר לסעדים אשר התבקשו לעניין כספים שלהם זכאית חברת נתון ולא המשיבה. המשיבה טענה במסגרת תשובתה כי זכאותה לכספים נובעת מהסכם התחשבנות שקיים בין הצדדים. המבקשים במסגרת תגובתם העלו טענות לעניין תוקפה של התחשבנות זו. הנה שמדובר במחלוקת עובדתית אשר דינה להתברר במסגרת ההליך ואין מקום להכריע בה במסגרת בקשה לסילוק על הסף.
6. הגעתי לכלל מסקנה שאין זהו מסוג המקרים בהם יש להורות על דחיה על הסף, במיוחד בפרויקט סבוך שכזה, עם ריבוי צדדים וסכומי תביעה כה גבוהים. עוד אציין כי דומה שממילא, וגם אם היו נמחקים סעיפים או מתייתר הדיון בראש נזק כזה או אחר (ולא מצאתי כך בשלב הנוכחי), אזי בירור התביעה ימשך ויש להעדיף הכרעה לגופה על פני סילוק על הסף במקרה זה.

ג.3 שאלת קיומה או היעדרה של יריבות אל מול המשיבה וזאת לאור סעיף 69 לחוק המקרקעין

1. כפי שציינתי בסעיף 24 לעיל, יהא מקום לשמוע ראיות על מנת להכריע במעמד המשיבה. סעיף 69 לחוק המקרקעין קובע כי:

"הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בענינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות."

1. סעיף 69 לחוק המקרקעין פורש בפסיקה כמקנה סמכות לנציגות לעניין ניהולו הפנימי והשוטף של הבניין, ובעיקר כל הנוגע לרכוש המשותף, אופן השימוש בו, ביצוע תיקונים אם נדרש וכדומה. עוד נקבע כי אין מניעה כי בעלי הדירות בבית משותף ימנו את הנציגות כשלוחתם, בהתאם להוראות חוק השליחות, גם בעניינים אשר אינם בסמכותה הישירה של הנציגות מכוח הוראות חוק המקרקעין.
2. לעניין זה ר' דבריו של כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בעניין קדמת לוד:

"....מהוראות החוק והתקנון עולה, כי נציגות הבית המשותף, הנבחרת על-ידי האסיפה הכללית של בעלי הדירות בבית המשותף, היא הגוף המבצע של הבית המשותף, שמתפקידו לטפל בכל העניינים הכרוכים בתחומים המשותפים לכל הדיירים. מטבע הדברים הכוונה לניהול הפנימי השוטף של הבניין, ובעיקר בכל הנוגע לרכוש המשותף, אופן השימוש בו, החזקתו התקינה, ביצוע תיקונים בשעת הצורך, גביית הוצאות ההפעלה השונות וכדומה. החוק הקנה לנציגות הבית המשותף לצורך ביצוע תפקידיה מעמד משפטי מיוחד:ב על-פי האמור בסעיף 69 הנ"ל ניתנת לנציגות הבית המשותף בתור שכזו כשרות להיות צד לפעולות משפטיות שונות, אולם כשרות זו מוגבלת ומסויגת בסעיף עצמו, התוחם את גבולותיה לעניינים, הנוגעים "להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף" (הדגשה שלי - מ' ש')...."

1. עוד נקבע כי מעמדה המשפטי של הנציגות הוא של שלוח, מכוח החוק, של כלל בעלי הדירות בבית המשותף, בכל הנוגע להחזקה תקינה של הרכוש המשותף ולניהולו. מכאן שפעולת הנציגות בגדרי הרשאתה בחוק מחייבת את כל בעלי הדירות בבית המשותף והיא לא נדרשת לקבלת הרשאה פרטנית על ידי מי מבעלי הדירות.
2. ולעניין זה ר' דבריו של כב' השופט הנדל בעניין רע"א 1025/17 נאות מזרחי בע"מ נ' נציגות הבית המשותף מנדל זינגר 23 חיפה (פורסם בנבו, 27.6.2017) (להלן:"פס"ד נאות מזרחי"):

"... שאלת מעמדה של נציגות הבית המשותף העסיקה בעבר את בית משפט זה. ההלכה קובעת כי הנציגות כשרה להיות צד לפעולות משפטיות שונות, אולם כשרות זו מוגבלת בגדרי סעיף 69 לחוק המקרקעין, התוחם את גבולותיה לעניינים הנוגעים "להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף". לדברי הנשיא א' ברק, נציגות בית משותף רשאית לבצע פעולות משפטיות שונות בשם הדיירים ביחס לעניינים הכרוכים בתחומים המשותפים לכלל הדיירים, בדגש על ניהול הרכוש המשותף. תפקידיה של הנציגות כוללים את הניהול הפנימי השוטף של הבניין, את הרכוש המשותף, החזקתו התקינה, ביצוע תיקונים בו וכיוצא בכך. חוזה שנכרת על ידי הנציגות במסגרת סמכויותיה על פי חוק המקרקעין, הינו בעל נפקות כפעולת נציגות. פעולה זו מחייבת את כל בעלי הדירות – אלה שהסכימו ואלה שהתנגדו לפעולה (ע"א 98/80 קדמת לוד בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד, לו(2) 021, 024 (1981); רע"א 46/94 אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, נ(2) 202 (1996))..."

1. במקרה שלפנינו דומה כי חלק נכבד מטענות המשיבה מתייחס לניהולו והחזקתו התקין של הבית המשותף ומכאן שהנציגות מוסמכת לתבוע מכוח סעיף 69 לחוק המקרקעין; ואילו לעניין הטענות ה"קנייניות" שנוגעות להסכם 2013, המשיבה יכולה להחשב שלוחה של הרוכשים, ואת מעמדה זה יש לברר בראיות. לפיכך לא מצאתי מקום לסלק על הסף או לגרוע סעיף כלשהו מכתב התביעה.
2. בעניין זה יש להזכיר את ההלכה לפיה על בית המשפט לעשות שימוש זהיר במחיקת חלק מכתבי הטענות: "בהקשר זה כבר נפסק כי לבית המשפט הדן בתובענה שיקול דעת רחב בתיקון כתבי טענות אולם עליו לעשות שימוש זהיר בסמכות למחוק חלקים מכתבי הטענות שכן אין זה מתפקידו לערוך את כתבי הטענות ומשום שמשמעותה המעשית של מחיקת סעיפים היא סילוק על הסף של חלק מן ההליך (ראו: רע"א 2919/13 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (28.5.2013); ע"א 3266/08 סדן נ' פקיד שומה תל אביב 1, [פורסם בנבו] פיסקאות כ"ח-כ"ט לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (1.6.2011) (להלן: עניין סדן))." ראו רע"א 6060/14 תשובה נ' יוניון מוטורס בע"מ (2.11.2004) [פורסם במאגרים] .
3. טעם נוסף לעניין מעמדה של המשיבה ואי מחיקת התביעה כנגדה על הסף מוצאת אני בטענות המניעות וההשתק הדיוני אשר הועלו על ידה. אכן הליכי בית משפט אינן "תוכנית כבקשתך". המבקשת בחרה לתבוע את המשיבה לעניין הפרת הסכמי 2013 ולדרוש הימנה השבה – הכיצד נטען לטעון כיום ההיפך? ומדוע נוהל משא ומתן עם המשיבה בענייני אלו ובעניין הסכם 2015? ומדוע הוגשה הודעת צד ג'? ומדוע הוגשה בקשה לעיכוב הליכים בשל עניין תלוי ועומד בהליך אחר? איני קובעת מסמרות בשלב זה בעניין היריבות, אולם סבורה אני כי עמדות (סותרות) אלו של המבקשים יש גם בהן כדי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.

ג4. טענת המבקשים לעניין היעדר תשלום אגרה מספקת לעניין סעד הערבות הבנקאית

1. מעיון בכתב התביעה עולה כי הסעד אשר התבקש הוא:"...ליתן צו עשה המורה לגינדי להפקיד ערבות בנקאית חדשה בסך של 10,000,000 ₪ בידי ב"כ התובעת בנאמנות, בהתאם להוראות הסכם 2015, זאת חלף הערבות הבנקאית שפקעה". מדובר בסעד חליפי והובהר, גם בדיון במעמד הצדדים, כי אם וככל שבימ"ש יורה על ביצוע תיקונים או תשלומים בגינם, לא יהא מקום להורות על הפקדת הערבות.
2. מכאן, שאין המדובר בדרישה לקבלת סעד כספי מובהק. נפסק, כי מקום שקיים ספק בדבר השאלה האם יש לשום סעד מסוים ולחייב אותו באגרה, יש לנקוט גישה ליברלית אשר יש בה כדי להטיב עם המתדיין וזאת לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות ולאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. במקרה הנדון האמור מקבל משנה תוקף שכן המשיבה שילמה אגרה על סכום תביעה לא מבוטל ואינה מבקשת להתחמק מתשלום אגרה (כפי שמתרחש לעיתים עת מגישים תביעה כספית במסווה של סעד הצהרתי).
3. ולעניין זה ר' דבריו של כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז) בעניין רע"א 783/05 נילי ענבי נ' אייל קורן (פורסם בנבו, 18.6.2006).:

"...אולי זה המקום להידרש לטענה שיש לפרש את תקנות האגרות פירוש ליברלי, כדי לא לנעול את שערי בית המשפט בפני מתדיינים. אכן, קבע המשנה לנשיא לוין (בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעירית באר שבע, פ"ד נה(3) 869, 872) כי "מאז חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ולאור ההגנה הקבועה בסעיף 3 שבו על הקניין, יש מקום לשינוי בדרך הפרשנות של הוראות הפטור הכלולות בתקנות האגרות. לדידי, יש ככלל מקום לפרש את דיני האגרות בדרך ליברלית, באופן שבמקרה של ספק לגבי עצם חיוב ההליך בתשלום אגרה יועדף הפירוש המקל עם המתדיין". ראו גם דברי השופט גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון איברהים (טרם פורסם) באשר לזכות לפנות לערכאות השיפוטיות. ואולם, ראשית, המחוקק דאג לבעלי דין שאין ידם משגת וקבע בתקנות פרוצדורה באשר לפטור מאגרה, שנעשה בה שימוש תדיר. שנית, על בתי המשפט להיות ערים לצורך שלא להכביד על בעלי דין כשאין לכך מקום, אך גם מצווים הם שלא לתת יד לעקיפתה של קופת הציבור..."

1. בעניינו, טענו המבקשים כי המשיבה לא שילמה אגרה מספקת רק עבור הסעד האמור. מכאן, שאין המדובר במקרה שבו בעל דין ביקש לשוות לכל תביעתו כסות של תביעה הצהרתית כאשר בפועל המדובר בתביעה לסעדים כספיים אלא קיימת מחלוקת באשר לטיבו של הסעד האמור בדמות צו עשה המורה על הפקדת הערבות. בשים לב לקיומה של אי הבהירות, הרי שיש להטיב כאמור עם המתדיין.

ד.סוף דבר

1. אשר על כן, דין בקשת המבקשים להידחות. המבקשים ישאו בהוצאות בסך של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"א, 29 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.