בפני בקשת הנתבעת 1 להורות על ביטול צו העיקול שניתן על ידי ביום 22.09.20 לבקשת התובעת במעמד צד אחד, ולחילופין בקשה להמרת העיקול.

רקע;

1. התובעת, נציגות דיירי הבית המשותף ברחוב קלמן מגן 3-7 בתל אביב (להלן: "הנציגות" או "התובעת"), היא נציגות של דיירי הבניינים ברחוב הנ"ל שנבנו במסגרת פרויקט הממוקם במרכז העיר תל אביב הידוע כ"שרונה מרקט" במסגרתו נבנו שלושה מגדלי יוקרה ולמרגלותיהם מתחם מסחרי שעיקרו עסקי הסעדה ומזון (להלן: "הפרויקט").
2. הנתבעת 1 היא חברת יזמות מקבוצת "גינדי" (להלן: "גינדי" או "המשיבה" או "הנתבעת") אשר תכננה, יזמה שיווקה והקימה את הפרויקט.
3. הנתבעת 2 היא חברת הניהול של המתחם המסחרי "שרונה מרקט" הנשלטת על ידי חברת גינדי ישראל נדל"ן בע"מ (חברה אחות של הנתבעת 1).
4. הנתבעים 3-7 הם בני משפחת גינדי המחזיקים במניות הנתבעות 1-2 ועל פי כתב התביעה כיהנו כדירקטורים ונושאי משרה בנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים לתביעה.
5. ביום 03.12.2018 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעים במסגרתה עתרה לסעדים כספיים, סעד הצהרתי, צווי מניעה קבועים וצווי עשה בעילות חוזיות ונזיקיות, בגין ליקויים וכשלים בפרויקט שלטענתה הובילו למפגעים קשים של עשן, אדים וריחות המגיעים אל תוך דירות המגורים.
6. הנתבעת 1 הגישה הודעה לצדדים שלישיים.
7. ביום 22.12.2019 הגישה התובעת בקשה דחופה במעמד צד אחד להטלת עיקולים זמניים על זכויות החכירה של גינדי במקרקעין הידועים כחלקות 9-11 בגוש 7101 ברח' קלמן מגן בתל אביב, עד לסכום של 59,307,836 ₪. באותו היום נעתרתי לבקשה למתן צו עיקול זמני עד לסך של 59,000,000 ₪ על הנכסים שפורטו בבקשה, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית שאינה מוגבלת בסכום, ערבות בנקאית שאינה מוגבלת בזמן בסך של 50,000 ₪ והפקדת עירבון בסכום של 250,000 ₪.
8. בקשת גינדי לסילוק התובענה על הסף, אשר התנהלה במקביל לדיונים בבקשה דנן, הוכרעה ביום 29.11.2020 ונדחתה על ידי כב' השופטת פלינר (להלן: "ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף").

עוד תלויה ועומדת בהליך דנן בקשת הנציגות למתן סעד זמני של רישום הערה על זכויות גינדי בחניון.

1. בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים, כדלקמן:
2. תביעה שהגישה הנציגות ודיירים נוספים בפרויקט נגד הנתבעים כאן לבית משפט השלום בתל אביב בגין מפגעי עשן, ריחות ביוב וריחות חריפים של בישול לבית (ת"א 39767-04-16).
3. תביעה שהגישה גינדי נגד הנציגות ונגד הנאמנים להסכם משנת 2015 לבית המשפט המחוזי תל אביב בגין טענותיה של גינדי להפרת הנציגות את ההסכם בין הצדדים משנת 2015 (ת"א 34814-05-16).
4. ביום 10.11.20 הגישה גינדי בקשה לביטול העיקולים. ביום 23.11.2020 השיבה התובעת לתגובת גינדי.
5. ביום 24.11.2020 התקיים דיון ההקשה במסגרתו נחקר מר שלמה טל והחוקר ליאור עמר מטעם הנציגות. מפאת קוצר זמן, המשך הדיון התקיים ביום 29.11.2020 ובמסגרתו נחקרו רו"ח אסף אמסלם ועו"ד שחר כהן מטעם גינדי.

1. הצדדים טענו סיכומיהם בעל פה.
2. בטרם הכרעתי בבקשה לביטול עיקול, סברתי כי ניתן לגשר בין הצדדים ולהגיע למתווה מוסכם. נוכח כך, קבעתי דיון דחוף במעמד באי כוח הצדדים ביום 01.12.2020 במסגרתו הצעתי לצדדים מתווה מוסכם. אלא, שבראותי כי הצדדים מתכתשים ביניהם בגין כל פסיק ונקודה, ולאחר שהסכמה כאמור לא הושגה, אפשרתי לגינדי, בהסכמת הנציגות, להגיש בקשה להמרת העיקול, ככל וזה יוותר על כנו ובקשה כאמור הוגשה. הצדדים הגישו תגובות, תשובות, הבהרות והודעות שונות בעניין.
3. על כן, במסגרת החלטתי ניתנת הכרעה בשתי הבקשות – הן לביטול העיקול והן להמרתו.

הבקשה לביטול עיקול;

טענות הנציגות;

1. לטענת הנציגות הדחיפות בבקשתה להטלת עיקולים נובעת מתהליך שמבצעת גינדי "לברוח" מהפרויקט תוך מימוש נכסים והתפרקות מזכויותיה וחובותיה במתחם המסחרי במסגרתם מכרה את זכויותיה במרקט עצמו ומנהלת מו"מ למכירת זכויותיה בחניון המתחם המסחרי, באופן שיותיר את הנציגות ללא יכולת להיפרע מגינדי כדי סכום התביעה.
2. לאור ידיעות שהגיעו אל הנציגות, הזמינה הנציגות חקירה כלכלית של גינדי אשר העלתה כי קיים חשש ממשי ומידי להיפרע מגינדי ככל ותתקבל תביעת הנציגות, הין היתר מהטעמים שלהלן:
3. כל זכויותיה של גינדי הן בפרויקט וככל ואלו יימכרו, תהא נטולת זכויות כלשהן.
4. נגד גינדי תלויות ועומדות תביעות משפטיות בסך של קרוב ל-115 מיליון ₪, כולל התביעה דנן, זאת בנוסף לתביעות לנזקי גוף ללא סכום בבתי משפט השלום.
5. לרוכשי הדירות הוצג ואף צוין בהסכם המכר כי הפרויקט אמנם כולל שטח מסחרי אלא שבפועל הופעל שוק אוכל ונתון זה לא הוצג בשלב הטרום חוזי או לאחריו, אלא רק במועד מאוחר יותר לחתימת החוזים וכשבפי רוכשי הדירות כבר עמדו טענות שונות נגד גינדי בשל מצגי שווא וכדומה. המפגעים נתגלו רק לאחר מועד אכלוס הפרויקט והפעלת השטח המסחרי בחודש יולי 2015.
6. על רקע טענות רוכשי הדירות התנהל בין הצדדים מו"מ שבסופו נחתם הסכם מיום 17.03.2013 (ראו נספח 16 לבקשה למתן עיקולים) שכלל התחייבויות שונות של גינדי כלפי הרוכשים, וביחס לטענות לגבי כוונת גינדי להקים שוק התחייבה גינדי לבצע הפרדה פיזית וניהולית בין אגף המגורים ליתר חלקי הפרויקט וכן להגביל את מועדי פעילות המתחם המסחרי והיקפו.
7. מתקיימים התנאים למתן צו העיקול. כך, מאזן הנוחות נוטה לטובת הנציגות הן לאור גובה התביעה וקיומן של תביעות נוספות שתלויות ועומדות כנגד חברות אחרות בקבוצת גינדי בסך של למעלה מ-70 מליון ₪ והן לאור העובדה שהודאתה של גינדי כי היא "חברת פרויקט" והפרויקט ומה שנותר ממנו הוא נכסה היחידה ואין בכוונת בעלי מניותיה או "קבוצת גינדי" לקיים את פסק הדין לכשיינתן.
8. גינדי טענה לקיומה של ערבות הקבלן המבצע, אך נמנעה מלצרפה לבית המשפט הגם שהמוטב על פי הערבות, ככל וקיימת, היא גינדי ולא הנציגות ואין בה להבטיח את פסק הדין מטעמים אלו ומהטעם שמדובר בסכום נמוך.
9. הבקשה לביטול עיקול הוגשה באיחור, שכן היה עליה להיות מוגשת ביום 25.10.2020 ואילו זו הוגשה רק ביום 11.11.2020.
10. הבקשה להטלת עיקולים אינה לוקה בשיהוי. הבקשה הוגשה עת נודע לנציגות מהתקשורת אודות רצונה של גינדי למכור את חניוני הפרויקט, מכירה שלאחריה תתפרק גינדי מזכויותיה בפרויקט. רק אז עלה חשש ממשי לכך שלנציגות לא יהיה מנין להיפרע ככל והתביעה תתקבל.

טענות גינדי;

1. הבקשה הוגשה תוך שיהוי חמור של כחמש שנים. חששות התובעת למכירת המתחם או חלק ממנו היו קיימים, כך אף לפי טענת התובעת בעצמה, כבר בשנת 2015, כאשר התובעת הגישה תביעה לבימ"ש שלום בשנת 2016 ולא הגישה במסגרתה בקשה להטלת עיקולים.

התובעת גם לא הגישה בקשה להטלת עיקולים בסמוך להגשת התביעה דנן ואף לא בסמוך למכירת המרקט בחודש אוקטובר 2019.

1. שווים של החניונים, הנכס שעיקולו מבוקש, הינו מאות מיליוני ₪ והטלת העיקול אשר מסכלת כל אפשרות מכירה היא בלתי פרופורציונאלית, מהווה פגיעה קניינית בגינדי ומטה את מאזן הנוחות לטובת גינדי לאור הנזק שייגרם לה כתוצאה מאי קבלת כספי מכירת החניונים, ככל שיימכרו, שהינו גבוה מסך התביעה דנן.
2. העיקולים הוטלו על סמך מידע מטעה וחסר, תוך שהנציגות בחוסר תום לב מסתירה פרטים מהותיים ואף הגישה את הבקשה מבלי לציין את המותב הדן בהליך העיקרי, כב' השופטת פלינר, על מנת שהבקשה תתדיין אצל מותב אשר אינו בקיא בנבכי התיק. עוד הסתירה הנציגות קיומה של בקשה למתן סעד זמני לרישום הערה על זכויות גינדי בפרויקט אשר לא התקבלה במעמד צד אחד והועברה לתגובת גינדי, כשבוע בלבד לפני הגשת הבקשה להטלת עיקולים.
3. עוד נטען כי הסעד המבקש איננו מידתי מאחר והתביעה נופחה, לא נתמכה בחוות דעת בגין מלוא הסכום הנתבע, הנציגות אינה מוסמכת לתבוע בגין חלק מהסעדים, אלא רק בגין ליקויי בנייה בגינם מעניקה גינדי שירותי בדק ותיקון ליקויים באמצעות הקבלן שגינדי אף מחזיקה בערבות בנקאית שלו בסך של למעלה מ-13 מיליון ₪.
4. כן נטען כי לא מתקיים בענייננו יסוד ההכבדה שכן לאור זהות הנתבעת – חברה מהמובילות בתחומה וחלק מקבוצת גינדי – לא קיים חשש לסיכול יכולת הנציגות להיפרע מגינדי וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת גינדי שהטלת העיקולים יפגעו במוניטין ויגרמו לה נזק תדמיתי שייגרמו אף אם לא תשלם את פסק הדין, ככל ויינתן נגדה.

הבקשה להמרת עיקול;

טענות גינדי;

1. הטעמים להמרת העיקול הם בין היתר אלו שפורטו בטעמים לבקשה לביטול העיקול, לרבות הטענה לנזק שנגרם לגינדי בשל חוסר היכולת למכור את החניון והפחתת שוויו בשל העיקולים. העיקולים הזמניים תופסים נכס ששווה הרבה יותר משווי התביעה ועל כן מהווים סעד בלתי מידתי, שיש בהמרתו כדי לרפאו.
2. המרת העיקול תמלא אחר התכלית המרכזית שהיא מחד גיסא למנוע פגיעה בלתי מידתית בנתבע ומאידך גיסא להפיג חשש סביר לאי קיום פסק הדין.
3. כחלופה, מציעה גינדי להמיר את העיקול בהתחייבות חברת גינדי ישראל 2010 בע"מ (להלן: "החברה המתחייבת") לשלם כל חוב פסוק שייפסק כנגד הנתבעים בהליך ו/או מי מהם, על פי פסק דין חלוט, בתוך 45 ימים ממועד פסק הדין החלוט וככל ולא ישולם על ידי גינדי (להלן: "החלופה").

לטענת גינדי מדובר בחלופה ראויה ומידתית. החברה המתחייבת היא חברה איתנה פיננסית מהמוכרות והחזקות בשוק הנדל"ן הישראלי, שלא יהיה לה כל קושי לעמוד בכל פסק דין שיינתן כנגד הנתבעים. לתמיכה באיתנותה של החברה המתחייבת, צירפה גינדי מכתב יכולת מטעם בנק לאומי לפיו ביכולתה של החברה המתחייבת לגייס מקורות כספיים בהיקף של 60 מיליון ₪, וכן מכתב מטעם רואי החשבון המבקרים של החברה המתחייבת.

1. עוד התבקש בית המשפט להורות על הגדלת העירבון ו/או הערובה שהעמידה הנציגות לסך של 10% לפחות מסכום התביעה.
2. במענה לתגובת הנציגות, השיבה גינדי כי בניגוד לטענת הנציגות, הרי שהעיקול, ייעודו, טיבו וטבעו הם להגביל את סחירות הנכס ויכולת השימוש בו.
3. כן, בתשובתה דוחה גינדי את כל טענות הנציגות לרבות הטענה כי פסק דין שיינתן כנגד החברה המתחייבת לא יגרום לה כל נזק.

טענות הנציגות;

1. הצעת גינדי אינה תואמת את הצעת בית המשפט, שכן בעוד הצעת בית המשפט לא הוגבלה או הותנתה בפסק דין חלוט או באי גבייה מהנתבעים. עוד הציע בית המשפט, בניגוד להצעת גינדי הוא כי העירבון שהפקידה הנציגות וההתחייבות העצמית יחזרו לידי הנציגות.

1. כלומר, להבנת הנציגות, ההצעה שהועלתה על ידי בית המשפט הייתה שככל ויינתן פסק דין כנגד הנתבעים, יינתן פסק דין גם כנגד החברה המתחייבת באופן שיאפשר לפתוח נגדה תיק הוצאה לפועל ולממש את פסק הדין מבלי להזדקק להליך נוסף וכי אין המדובר בפסק דין חלוט.
2. ככל וייעתר ביהמ"ש להמרת העיקול, יש להשיב לנציגות את העירבון וההתחייבות העצמית שהפקידו מאחר והחלופה – פסק דין כנגד החברה המתחייבת – אינה גורמת לנזק לכשעצמה.
3. בחלופה המוצעת על ידי גינדי – התחייבות החברה המתחייבת לתשלום החוב הפסוק על פי פסק דין חלוט ורק ככל ולא ישולם בתוך 45 ימים מפסק הדין החלוט – יש להרע את מצבה של התובעת באופן ממשי ומשמעותי ככל ותתקבל תביעתה, נוכח העובדה שגינדי אינה חושפת את דוחותיה הכספיים של החברה המתחייבת או מאפשרת בדיקה וחקירה של יכולתה הכלכלית.
4. בנוסף, מחקירתו של עו"ד אמסלם במסגרת הבקשה לביטול העיקול הזמני, ניתנו תשובות מהן ניתן להסיק כי כספים עוברים בין קבוצת החברות של גינדי ובין בעלי המניות לפעילויות שונות או חשבונות פרטיים כך שגם אם יינתן פסק דין כנגד החברה המתחייבת, ייתכן שקופת המזומנים שלה תרוקן ושבעת מתן פסק הדין לא יהיו בה די מזומנים מהם ניתן יהיה להיפרע. הנתבעת לא מציעה די הוכחות או כל דבר שיבטיח כי בעת מתן פסק הדין ניתן יהיה להיפרע מהחברה המתחייבת.
5. התובעת היא זו שהציעה מלכתחילה להמיר את העיקול בערובה לשביעות רצון התובעת אך משגינדי סירבה להצעה לא ניתן לקבל את טענתה כי העיקול גורם לה לנזק כלשהו. מכתב הטענות של גינדי כלל לא ניתן להסיק איזה נזק ייגרם לה מהותרת העיקול הזמני על כנו, שכן העיקול הזמני אינו מונע את מכירת הנכס המעוקל (אז יומר העיקול על כספי התמורה עד לגובה סכום התביעה) ואף אינו מפחית מערכו.
6. מאחר וגינדי אינה מוכנה לחשוף את דוחותיה הכספיים של החברה המתחייבת, שאת יכולתה יש להוכיח, אין אלא לדחות את הבקשה להמרת העיקול הזמני ואף להורות כי זו אינה עומדת ביחד עם הבקשה לביטול ומאחר וגינדי ביקשה להמיר את העיקול, יש לראות בה כמי שמשכה את הבקשה לביטול עיקול זמני.
7. כן, יש לדחות את הבקשה להגדלת העירבון שכן לא הוכח שייגרם נזק מהעיקול הזמני הקיים.

דיון והכרעה:

הבקשה לביטול עיקול;

1. בהתאם להלכה הנוהגת, אדון בבקשה לביטול עיקול כהמשך דיון בבקשה המקורית להטלת העיקולים. משכך, הנטל לשכנע את בית המשפט בחיוניותו של הצו, מוטל על כתפי המבקש – התובע שכנגד [ראו רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פד"י נ"א (3) 789].

טענות מקדמיות;

1. שיהוי:

שקלתי את טענת השיהוי שהעלתה המשיבה ולא מצאתי כי יש בה להביא לדחיית הבקשה לעיקול.

בעוד שעל המבקש סעד זמני ישנה חובה שלא להשתהות בפניותיו לערכאות בהתאם לפסיקה, לא די בחלוף הזמן כשלעצמו על מנת להוביל לקבלת טענת השיהוי, אלא שנדרש "דבר מה "נוסף" – ובכלל זה היעדר תום הלב של הצד כלפיו נטעם השיהוי או שינוי לרעה במצבו של הצד השני [ראו ע"א 410/87 עיזבון ליברמן נ' יונגר פד"י מה(3) 749, 755; ע"א 8019/15 אינדיג נ' חברת טקסס אחזקות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים)].

בין הצדדים התקיימו הליכי גישור, כשברקע עמדה ערבות בנקאית בסך של 10,000,000 ₪, על יסודה ובהסתמך על קיומה אף הוקפאו ההליכים בבית המשפט. ערבות זו עמדה בתוקף במהלך הגישור והוארכה בהתאם מעת לעת עד פקיעתה ביום 01.06.2017 למרות בקשת הנציגות מגינדי להאריכה.

כמו כן, אני מקבלת את טענת הנציגות לפיה במועד מכירת חלק מהפרויקט סברה כי אכן נמכרים חלקים בפרויקט וכי יהיה לנציגות מנין להיפרע, כך אפילו לטענת גינדי עצמה שווים של החניונים אינו מבוטל, בלשון המעטה ויש בו כדי למלא אחר פסק הדין, ככל ויינתן. עוד מקבלת אני את טענת הנציגות כי החשש למכירת הזכויות הנותרות של גינדי בפרויקט התעורר לאחרונה ועל כן נוצר הצורך בהגשת הבקשה בשלב זה.

לעניין זה, ראו עדותו של מר שלמה טל מטעם הנציגות מיום 24.11.2020 (עמ' 4 ש' 7-33, עמ' 5 ש' 1-3):

ת. הפרסום עכשיו לגבי מכירת החניון. ב-2015 היא הצהירה שהם משאירים את החניונים כנכס מניב ועכשיו הם לא יודעים אם יש או אין עסקה. אנחנו לא יכולים לדעת. ידענו על העסקה מהעיתון... כשהתברר לנו פעלנו מיידית אחרי הפרסום.

ש. רק מהפרסום לאחרונה למדתם שגינדי רוצה למכור את החניון הזה?

ת. כן. זה הנכס האחרון שלה.

ש. אתם ידעתם שגינדי רוצה למכור את החניון הזה כבר חודשים לפני, נכון?

ת. לפני חודשים רבים ניסיתם למכור את החניון ואח"כ החלטתם שאתם מחזיקים בו כנכס מניב. אתה לא ידעת אם יש עסקה.

ש. האם נכון שאחרי מכירת שרונה מרקט ואחרי שהבנתם שגינדי לא משאירה את הנכסים כולם כנכס מניב ועוד לפני הרבה חודשים ידעתם פוזיטיבית שהיא מתכוונת למכור את החניונים?

ת. ... במקרה הזה היה ברור שהחניונים לא ימכרו כי לא היתה הסכמה על המחיר. כל מי שקרא עיתון ידע את זה. לכן לא היתה סכנה. אז היתה השערה והיה ידוע זהות הקונה, פעלנו כדי להזהיר את הקונה. במקרה הנדון לא ידענו אם יש עיסקה ויש קונה. גינדי פרסמו בכל העיתונים שיש עסקה למכירת החניונים במאות מיליונים וזה לדעתנו הנכס האחרון שיש לגינדי.

ש. האם נכון שכבר בתחילת 2020 ידעתם היטב שגינדי מתכוונת למכור את החניונים?

ת. מתי בדיוק?

ש. ינואר פברואר?

ת. בינואר לא ידענו. בפברואר אני לא ידעתי. אני לא זוכר דברים כאלה.

ש. מבחינתם הפעם הראשונה שאתה ידעת על כוונת גינדי למכור את החניונים זה רק מהכתבה בספטמבר ואז הוגשו העיקולים?

ת. זו היתה הפעם הראשונה שעלה החשש שלא יהיה לנו ממה להפרע. אני לא יכול לדעת מה הכוונות של גינדי. אתה לא יודע מה הכוונה שלהם. שנודע בפירוש שהולכת להיות עסקה אז פעלנו.

1. חוסר סמכות לנציגות בהגשת התביעה;
2. לטענת גינדי, הנציגות אינה צד להסכם משנת 2013 והיא אינה מוסמכת לתבוע בשם רוכשי הדירות החתומים עליו הן מהטעם כי הסעד המבוקש הינו סעד בעל אופי קנייני והן מהטעם כי לא היו הסכמות מפורשות מהרוכשים וכי לא היה קוורום מספק לעניין הייצוג.
3. לאחר ששוכנעתי כי הנציגות הוכיחה עילת תביעה לכאורית ברמה הנדרשת למתן צו עיקול, אינני סבורה כי טענות מסוג אלה דינן להתדיין בפני, וודאי שעה שנקבע על ידי בית המשפט הדן בהליך העיקרי כי מדובר בסוגיה שדורשת בחינה ראייתית במסגרת ההליך.
4. כב' השופטת פלינר דנה בטענת גינדי להיעדר יריבות של הנציגות לאור סעיף 69 לחוק המקרקעין וקבעה לעניין זה כדלקמן: "במקרה שלפנינו דומה כי חלק נכבד מטענות המשיבה מתייחס לניהולו והחזקתו התקין של הבית המשותף ומכאן שהנציגות מוסמכת לתבוע מכוח סעיף 69 לחוק המקרקעין; ואילו לעניין הטענות ה"קנייניות" שנוגעות להסכם 2013, המשיבה יכולה להיחשב שלוחה של הרוכשים, ואת מעמדה זה יש לברר בראיות. לפיכך לא מצאתי מקום לסלק על הסף או לגרוע סעיף כלשהו מכתב התביעה."

את קביעתה הנ"ל ביססה כב' השופטת פלינר, בין היתר, על עניין קדמת לוד [ע"א 98/80 נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 נ' קדמת לוד בע"מ, פ"ד לו(2) 21 (1981)] ועניין נאות מזרחי בע"מ [רע"א 1025/17 נאות מזרחי בע"מ נ' נציגות הבית המשותף מנדל זינגר 23 חיפה (פורסם במאגרים), 27.06.2017].

1. עוד ציינה כב' השופטת פלינר כי טעם נוסף לדחיית הבקשה לסילוק על הסף בגין טענות אלו הוא ההליכים בהם נקטו הנתבעים עצמם כנגד הנציגות, לרבות תביעת הנציגות בגין הפרת הסכמי 2013 והודעת צד ג' שהוגשה נגד הנציגות בהליך דנן, וכן המגעים שניהלה גינדי עצמה מול הנציגות, לרבות מו"מ לעניין הסכם 2015. כל אלו בהחלט מעלים את השאלה האם טענות המשיבים הן הַכְּצַעֲקָתָהּ, או שמא עניינים ברי תיקון שאינם משנים את מהות התביעה.

1. תצהיר על דרך ההפניה;

תצהיר אמור לכלול את מלוא העובדות התומכות בבקשה שכן ללא הנחת יסוד ראייתי (להבדיל מטענות סתמיות) לא קמה תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה, שופכת אור על מאזן הנוחות ומאפשרת התחקות אחר שיקולי היושר. כמו כן, נקבע בפסיקה כי אין לערוך תצהיר על דרך של הפניה למסמך אחר [ראו ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב, מפעלי תיירות אילת בע"מ, פ"ד מו(5) 344, 348 (1992) (להלן: "עניין אזולאי")].

בענייננו, מחד גיסא, מפנה תצהירו של מר טל אל נספחי כתב התביעה (להבדיל מהטענות והעובדות המפורטות בכתב התביעה), ומאידך גיסא עסקינן בתצהיר שאינו תצהיר רזה ולאקוני כי אם בתצהיר המפרט את העובדות התומכות בבקשה, תצהיר "עב בשר" שניתן היה – וכך נעשה – לחקור את מר טל עליו.

כלומר, אין מדובר בתצהיר טכני בלבד המפנה אל כל האמור בכתב התביעה ולפיכך אני סבורה כי ההפניה אל נספחי כתב התביעה הינה הפניה טכנית הנובעת משיקולי נוחות והקלה על עומס המסמכים וכתבי הטענות המוגשים לבית המשפט שהיקפם עשרות, מאות ולעתים אלפי עמודים כדוגמת חוות הדעת בתיק דנן, המצויה בנט המשפט וזמינה לעיון בית המשפט והצדדים.

נוכח האמור, סבורני כי המבקשת ביססה ופירטה בהרחבה בתצהירה את העובדות המקימות את עילת תביעתה לכאורה, את ההסכמים והתנהלות הצדדים לאורך השנים, את הנזקים הנטענים.

מעבר לאמור, אציין כי יכולה הייתה גינדי לזמן את המומחה על מנת לחוקרו על חוות הדעת, אך זה לא הוזמן על ידה, מטעמיה השמורים עמה.

צו עיקול – המסגרת הנורמטיבית;

1. הוראות הדין הנוגעות לעניין עיקול זמני קבועות בתקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1985 (להלן: "התקנות"). אציין כי התקנות הרלוונטיות במועד הגשת הבקשה לעיקול, ובמועד הדיון היו התקנות הקודמות, ומשכך סברתי שאין מקום להתייחס להוראות התקנות החדשות שנכנסו לתוקף ביום 1.1.21, בין היתר משום שלטעמי בנושא שבנדון אין שינוי מהותי מבחינת העניינים הנשקלים על ידי ביהמ"ש בבואו לבחון עיקול או המרתו.
2. תקנה 362 לתקנות קובעת את התנאים הדרושים למתן סעד זמני ככלל, בצד הוכחת קיומם של תנאים הקובעים בהוראות מיוחדות הנוגעות לכל סעד וסעד והמפורטות בפרק כ"ח לתקנות הדן בסעדים זמניים. בהתאם לתקנה 362 לתקנות, על המבקש סעד זמני להציג בפני בית המשפט ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה וכן להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
3. בבחינת קיומה של עילת תביעה, אין בחינת בית המשפט צריכה לשקף את עמדתו הנחרצת באשר לסיכוי התביעה, אלא הבחינה נעשית באורח לכאורי ודי כי התביעה מעלה שאלה רצינית וכי על פניו אין בפני בית המשפט תביעת סרק. התובע המבקש סעד זמני אינו נדרש לשכנע כי אין מקום לספק שהוא יצליח בתביעתו, אלא כל שעליו לשכנע בשלב זה הוא כי "יש לו סיכוי להצליח בה" [ראו בע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 105, 108-109; רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר (פורסם במאגרים המשפטיים); רע"א 10873/07 חבשי נ' חבשי; רע"א 10910/02 פז חברת נפט בע"מ נ' פרץ, פ"ד נח(1), 385, 390 (2003)].
4. בבחינת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון האם הנזק אשר ייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש הינו נזק רב יותר מהנזק שייגרם למשיב בהינתן הסעד. בעניין זה לבית המשפט שיקול דעת רחב יותר.
5. התקיימותם של שני התנאים – קיום לכאורי של עילת תביעה ונטיית הכף לטובת המבקש בבחינת מאזן הנוחות – אינם בלתי תלויים זה בזה ומתקיימים ביניהם יחסי גומלין.

כך, במקרים בהם נראה כי המדובר בתביעת סרק, משקל בחינת מאזן הנוחות יהא מועט יותר, ועם זאת, בעת שנראה כי ישנה שאלה המצריכה בירור ומאזן הנוחות נוטה לכיוון המבקש באופן בו יהיה חשוף לסיכון רב שבמניעת היכולת להשיב את המצב אל קדמותו באם תתקבל תביעתו, משקל שאלת סיכויי התביעה יהא מתון יותר [ראו רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר (פורסם במאגרים המשפטיים), 30.04.2001].

1. הוראה מיוחדת הנוגעת לעיקול זמני קובעה בתקנה 374(ב) במסגרתה על המבקש עיקול זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה המראות קיומו של חשש סביר כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.

על יסוד ההכבדה עמד כב' השופט רובינשטיין בציינו כי אמנם המקרה הנפוץ הינו מצב בו הנתבע עשה או מתכוון להבריח נכסים או ביצע מעשים אחרים שיש בהם כדי למנוע או לסכל את מימוש פסק הדין, אך עם זאת לשון התקנה אינה מגבילה את הוכחת יסוד ההכבדה דווקא למקרה של הברחת נכסים, כשכבר נפסק כי לעתים גובה סכום התביעה או מצבו הכלכלי של הנתבע עשויים להוות אינדיקציה להכבדה עת מבקש העיקול מוכיח כי האמצעים הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען [ראו רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (פורסם במאגרים המשפטיים), 04.01.2007].

1. עוד נפסק כי "הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת אפוא על הצורך למנוע שינוי לרעב במצבו של המבקש עד למועד מתן פסק הדין" [ראו רע"א 9736/07 יורם קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים), 05.12.2017].

1. כאמור בעניין מרגליות, משנקבע דיון בבקשה לביטול עיקול זמני, מטל ההוכחה מוטל על מבקש העיקול ולא על המשיב, חרף קיומו של העיקול הזמני [ראו רע"א 7563/15 ש.א.ק.ל בע"מ נ' יהודאי (פורסם במאגרים המשפטיים), 15.12.2015]. כמו כן, יש לראות את הדיון בבקשה לביטול העיקול הזמני כהמשך הדיון בבקשה להטלת עיקול.
2. עם זאת, יש לזכור כי בתי המשפט נוטים תמיד לעסוק במהות לאור זכות הגישה לערכאות, ועל המתח שבין הרצון העיקרי של בתי המשפט לעסוק במהות לבין הצורך בהעדפת האינטרס הציבורי במקרים המתאימים, לדחיית הבקשה בשל מחדלי המבקש. ככלל, יעדיף בית המשפט להכריע בסכסוך גופו על פי טענות הצדדים ו"ייזהר מנעילת שעריו בפני בעל-דין בגין התנהלות דיונית חסרת תום לב, פן תיפגע יתר על המידה זכותו של בעל-דין לגישה חופשית לערכאות" [ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1), 577], אלא "במקרים קיצוניים בהם יש להעדיף את האינטרס הציבורי של סופיות הדיון והצורך למצות את ההתדיינות על פני עניינו האישי של מבקש הביטול, אשר הביא במו ידיו למצב זה, בחוסר תום לב ותוך זלזול בוטה בכללים הדיונייים של מערכת המשפט" [ראו דבריו של כבוד השופט סולברג ברע"א 1838/16 החבובות חנות הצעצועים של בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד שומה פתח תקווה (פורסם במאגרים המשפטיים), 09.05.2016].
3. יפות לעניין זה גם הקביעות להלן:

"דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד. ויכולת הפניה לבתי המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל." [ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון, פ"ד מו(3) 738, 742, 05.07.92].

"סבורני כי התנהלות מאין זו, יש בה כדי לפגוע בהתנהלות בית המשפט, וכן באינטרס הציבורי כי משפטים יתקיימו ביעילות, ואין לומר כי לא ניתן למבקשת יומה בבית המשפט, אלא בחרה היא שלא לממשו במחדלה." [ראו רע"א 2989/15 כנרת בן מרדכי נ' עו"ד ישראל בודה (פורסם במאגרים המשפטיים), 09.07.15].

מן הכלל אל הפרט;

1. בענייננו מצאתי כי יש להיעתר חלקית לבקשת הנציגות ולהטיל עיקול בסך של 32,334,616 ₪ מהטעמים שאפרט להלן.

עילת התביעה:

1. במקרה דנן שוכנעתי כי המבקשת הציגה ראיות לכאורה לעילת תביעה כנגד גינדי באופן, לכאורה כאמור, לא אוכל לקבוע באופן חד משמעי כי אין בסיס לטענות הנציגות לעניין המצגים וההתחייבות שהוצגו לרוכשי הדירות אותם מייצגת הנציגות לעניין השימושים שייעשו בשטח המסחרי ולאחר מכן לעניין ההפרדה הפיזית בין מגדלי המגורים לבין המתחם המסחרי על כל המשתמע מכך.

עילת התביעה מבוססת על הסכמים שנחתמו בין הצדדים ועל הסכמות מאוחרות והתחייבויות שנטלה גינדי שבין היתר להבטחתן הפקידה ערבות בנקאית בסך של 10 מליון ₪ (לעיל ולהלן: "הערבות הבנקאית").

ראו לעניין זה עדותו של מר שלמה טל מטעם הנציגות מיום 24.11.2020 (עמ' 6 ש' 22-32, עמ' 7 ש' 1-7, ההדגשות אינן במקור – ר' ע'):

ש. מה שקרה עם הערבות הבנקאית ב-2016 היה המשבר הגדול שעורר אצלכם את החשש או ההבנה שגינדי לא תקיים את פסק הדין נגדה ותבריח נכסים. זה נכון?

ת. ... הבטיחו לנו פרויקט יוקרה. התברר שנותנים לנו ברזים ומוצרים נחותים. הם רימו אותנו במפרט, בהסכמי המכר לא ידעו שמתוכנן שוק וגינדי טוענת שגם היא לא ידעה וזה מוטל בספק רב. היו משברים גדולים יותר מ-2016. אני יכול לפרט את כל המשברים עם גינדי. ב-2012 נודע לנו שהולכים להקים שוק מתחת לבית שלנו וזה יותר ממשבר 2016. באוגוסט 2012 גינדי התחייבה לעו"ד בירן שהם לא יפעלו לקבלת היתר בניה למרקט. היה דיון בין עורכי הדין והם הבטיחו שהם לא יגישו בקשה להיתר למרקט והם פעלו מאחורי הגב שלנו וכנראה שהעירייה נתנה להם היתר. העירייה כתבה לנו בתשובה שזה עניין שבינינו לבין היזם. זה עוד משבר גדול. הסכם 2013 גינדי התחייבה להחזיר לנו כספים וגם לשדרג את הפרויקט ולהפריד פיזית בינינו לבין המרקט ולא עשו את זה עד היום. אנחנו גרים במקום פרוץ. גינדי התחייבה לחדש את הערבות הבנקאית ובית המשפט הזה אמר על גינדי "הרצחת וגם ירשת" הם לא הודיעו ומשכו את זה עד היום האחרון. בית המשפט קבע שהם היו צריכים להודיע על פקיעת הערבות הבנקאית ולהאריך אותה. משברי האמון קיימים לאורך כל הדרך.

1. בבחינת שיקול ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כאמור, די כי אין מדובר בתביעת סרק וברי כי בנסיבות שבענייננו לא ניתן לקבוע נחרצות בדבר ייתור ניהול התביעה.
2. כך, בהחלטה בבקשה לסילוק על הסף, קבעה כבוד השופטת פלינר "כי עיקר טענות המבקשים הן טענות אשר מצריכות בירור עובדתי וליבון טרם מתן הכרעה" וכי היא הגיעה "לכלל מסקנה שאין זהו מסוג המקרים בהם יש להורות על דחיה על הסף, במיוחד בפרויקט סבוך שכזה, עם ריבוי צדדים וסכומי תביעה כה גבוהים", כאשר כב' השופטת פלינר התייחסה לטענות לעניין תוקפן של תניות הויתור, יריבות בין הנתבעים 2-7 וטענות כספיות נוספות.
3. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר למהות ומשמעות ההסכמה להוצאת המעברים בחניונים מהרכוש המשותף, כאשר לטענת גינדי הכוונה הייתה לפתוח את המעברים בחניון, ומנגד טענת הנציגות לפיה כוונה זו אינה מתיישבת עם הסכמי הרכישה והסכם 2013 ותכלית הוראותיהם לקיומה של הפרדה בין דירות המגורים לבין המרקט, בין היתר על ידי ניתוק החניון התפעולי מהחניון הציבורי. אינני דנה במחלוקת זו שכן היא אינה מצויה בסמכותי ותתברר במסגרת ההליך העיקרי (ראו סעיף 23 להחלטת כב' השופטת פלינר בבקשה לסילוק על הסף).
4. בסיכומיו, לביסוס טענת גינדי לעניין תוכן תצהיר מר טל, הפנה ב"כ גינדי, בין היתר לעניין אזולאי, אלא שזה, לטעמי, רלוונטי דווקא לעניין עדותו של עו"ד שחר כהן. כאמור, המשיבים הביאו לעדות מטעמם את רו"ח אמסלם ועו"ד שחר כהן. את הערך המוסף שככל הנראה ביקשה גינדי להביא בעדותו של עו"ד שחר כהן התקשיתי להבין, שכן עו"ד כהן לא נכח בזמן אמת של האירועים הרלוונטיים, לא הכיר ולפיכך לא ידע לענות על שאלות פרטניות והעיד עדות כוללנית שאין בה כדי להוות משקל נגד לתביעה שכאמור לעיל ראויה להתברר.

וכך נפסק בעניין עא 166/90 מרדכי אזולאי נ' א"ב, מפעלי תיירות אילת בע"מ , מו(5) 344:

"שונים הדברים מבחינת מהות העדות ותוכנה. כאן מן ההכרח, לדעתי, שיתקיימו שני תנאים: האחד, שהעד יצביע על זיקתו לנושא הנדון ועל מקורות המידע שלו; והשני, שיראה שמקורות המידע שלו הם כאלה המכשירים אותו להעיד עליהם, כגון, שאין הם מסתמכים על עדות שמיעה, למשל. בהיעדר שני אלה לא ניתן לבסס הכרעה משפטית על עדות זו."

יסוד ההכבדה ומאזן הנוחות;

1. ב"כ גינדי בסיכומיו טען כי התכלית של עיקול זמני הינה כדי למנוע חשש אמתי להכבדה, והפנה לפסיקה. אלא שגם למקרא פסיקה זו, שנסיבותיה שונות מענייננו, עולה כי בחינת יסוד ההכבדה נעשית בהתאם לנסיבות כל בקשה לגופה, כפי שנעשה דנן, וכך נקבע:

"שנית, יש לבחון את יסודות ההכבדה על פי המהות, דהיינו, על פי יכולתו של זוכה פוטנציאלי לממש את זכייתו... המדובר בשאלה תלוית נסיבות שאין להכריע בה באופן גורף... עיקול זמני, יש לזכור, אין תכליתו גבייה מראש של סכום פסק הדין, או שריונו."

1. בחינת הנסיבות בענייננו מעלה כי אכן הוכח יסוד ההכבדה.
2. בפני תביעה בסכום לא מבוטל של כ-59,000,000 ₪, כנגד חברה שנכסיה כולם קשורים עם הפרויקט, חלק מהם אינם עוד בידיה שכן נמכרו ואשר תמורתם אינה מצויה עוד בחשבון החברה והושקעה או הועברה בגין התחייבויות שונות, לאו בהכרח בקשר עם הנתבעת דנן (ראו עדותו של רו"ח אמסלם מיום 29.11.2020, ע' 46 ש' 4-7) ואשר בכוונת גינדי למכור אף את החלק הנותר. על כך אין מחלוקת.

בנוסף, גינדי, הגם שקשורה לקבוצת גינדי, היא אינה חברת בת במובן שהיא אינה מוחזקת על ידי חברות האם של גינדי, אלא על ידי בני משפחת גינדי באופן אישי ואינה חוסה תחת המטריה של גינדי כחברת אם.

1. גינדי לא הוכיחה כי בידיה די נכסים כדי לקיים את פסק הדין בתובענה, ככל ויינתן. נהפוך הוא, גינדי אישרה כי בכוונתה למכור את הנכס היחידי שיש בבעלותה, וכפי שהכספים ממכירת שרונה מרקט מצאו את דרכם אל מחוץ לחברה לתכליות שלא פורטו, אין לביהמ"ש אלא להניח כי אין בכוונת גינדי להותיר את כספי המכר בחברה.

כזכור, בימ"ש בשלב זה אינו בוחן בחינה מדוקדקת של המחלוקות, אלא בוחן באופן לכאורי האם הונחה תשתית עובדתית לכלל יסודות הבקשה.

1. לעניין פירוקה של גינדי מנכסיה העיד ביום 29.11.2020 רו"ח אסף אמסלם כדלקמן:

ש. הנתבעת 1 יש לה מספר פרויקטים?

ת. לנתבעת 1 יש פרויקט אחד

ולעניין התמורה שהתקבלה בגין מכירת חלק מהפרויקט:

ש. איפה הכסף?

ת. הופקד בחשבון הבנק של החברה.

ש. אז האם יגרום לכם פחות נזק אם העיקול יוטל על חשבון הבנק מאשר על נכס המקרקעין?

ת. אני משמש כסמנכ"ל הכספים של הקבוצה החל משנת 2008, מעולם לא קרה שחברה מחברות הקבוצה לא קיימה פסק דין או התחייבות או חוזה. קבוצת החברות נחשבת כאיתנה מאוד מבחינה פיננסית ואין שום צורך בעיקול על חשבון או בבית משפט על מנת להבטיח את קיום התחייבויות החברה.

כשמטילים עיקול על חשבון החברה זה מהווה נזק לתפעול החברה ולתדמיתה ואותם הדברים בקשר לעיקול שהוטל. קבוצת החברות מקיימת את התחייבויותיה וכל עיקול מכל סוג או מישהו מהווה נזק לתפעול החברה ולתדמיתה.

ש. אז אתה אומר יש לנו 160 מיליון ש"ח שיושבים בחשבון הבנק של החברה ואם אנחנו נטיל עיקול בסך של 59 מיליון ש"ח אז זה יפריע לכם לבצע את פרויקט שרונה, הרי סיימתם אותו?

בית המשפט:

יש אפשרות להעמיד מהכספים שמופקדים בחשבון הבנק את הבטוחה.

ת. לא. יש לנו אפשרות להעמיד בטוחות ככל ונדרש כפי שיידרש על ידי בית המשפט.

היא שאלה אותי בכמה נמכר שרונה מרקט עניתי 160 מיליון, היא שאלה לאן הלך הכסף אמרתי בחשבון החברה. החברה היא חברה פעילה, כספי התמורה בחלקם נותרו בחשבון החברה וחלקם הופנו להתחייבויות החברה ובחלקם הופנו לפעילות החברה.

ש. אז כמה נשאר בחשבון החברה?

ת. מתי

ש. היום?

ת. כמה מיליונים.

ש. כמה מיליונים?

ת. לא יודע. כמה מיליונים. יש לי בערך 36 חשבונות בנק.

ת. כמה מיליונים דהיינו בטווח של 1 ל- 9 מיליון.

1. הנציגות הוכיחה כי נכון להיום למעט החניונים אין לגינדי עוד נכסים. עוד הוכיחה כי בכוונת גינדי למכור את החניונים וכי תמורת מכירת שרונה מרקט הוצאה מגינדי והועברה להתחייבויות אחרות שאינן של גינדי הנתבעת פה, אלא לפי רואה החשבון, של חברות קשורות. אם כך אני סבורה כי התובעת הוכיחה את נטל ההכבדה. גם טענתה של גינדי לפיה ניתן להיסמך על כך שתקיים את פסק הדין היות וככל ולא תקיים יפגע שמה הטוב לא יכולה להתקבל, לאור התנהלות גינדי בעניין הערבות הבנקאית. כזכור תוך כדי הליך הגישור, התבקשה גינדי להאריך את תוקפה של הערבות הבנקאית שעמדה על הסכום של 10 מיליון ₪, אלא שהדרישה לא הופנתה לבנק אלא לגינדי ולפיכך לא בוצעה כל הארכת תוקפה של הערבות הבנקאית, והערבות פקעה. התנהלות זו לא יכולה להיחשב כתמת לב, ולכן עמדת הנציגות כי גינדי פעלה כלפיה בחוסר תום לב בעבר, תומכת בטענתה להכבדה. במקרה זה לא ניתן לקבל את עמדת גינדי כי ניתן להסתפק בשמירתה על שמה הטוב.
2. בסיכומי גינדי נטען כי "לא הוכחה שום חוסר יכולת כלכלית. העובדה שחברה ישראלית מתנהלת, לא אומרת שום דבר אלא להיפך. בגלל שלחברה היה 160 מליון וכרגע נשארו 9 כתוצאה ממכירה, הרי לפני 160 גם לא היה. נעשתה מכירה." (ראו פרוטוקול מיום 29.11.2020, עמ' 58 ש' 27-29), אלא שבכך נופלת הנתבעת לכדי טעות שכן לפני ה-160, היה בידי הנתבעת 1 הנכס שהניב את התמורה הזו. מרגע שנמכר הנכס והתמורה שלו יצאה גם היא מחשבון הבנק, אזי נוצר מצב חדש לפיו בידי הנתבעת אין יותר לא את הנכס ולא את תמורתו.

1. אזכיר כי הערבות הבנקאית עמדה בתוקף לאורך תקופת הליך הגישור בין הצדדים, עד לפעם האחרונה בה הוארכה כאשר בסמוך לפקיעתה של הערבות הבנקאית פנה ב"כ הנציגות אל ב"כ גינדי ולא אל הבנק בבקשה להארכת הערבות, סבורני שבאמונה שלמה כי המו"מ והגישור מתנהלים בתום לב ובכוונות כנות וטהורות וכי לפיכך גינדי תאריך את תוקף הערבות הבנקאית. הנציגות טוענת כי התנהלות גינדי כאמור הינה התנהלות מחושבת ומכוונת ונעשתה במטרה אחת והיא להמתין עד פקיעת הערבות הבנקאית ואז לסיים את תהליך הגישור, כך שהנציגות תשוב להליך מבלי שבידיה בטוחה הולמת להבטחת פסק דין ככל ויינתן. לטענת הנציגות משמע, גינדי לא נהגה באופן בו היא יכולה לסמוך כיום את טענתה הנ"ל לקיום פסק הדין על סמך היותה חברה "עם מילה", "עם כבוד", עם מוניטין שיפגע מאי קיום התחייבויותיה. אומנם אינני נדרשת לקבוע ממצאים עובדתיים בנוגע להתנהלותה של גינדי בכל הנוגע לערבות הבנקאית, ואולם על פניו נראה כי לא ניתן לקבל את עמדתה לעניין טענת המוניטין.
2. בעניין התנהלותה של גינדי ביחס לערבות הבנקאית קבע ביהמ"ש קביעות קשות. דומני כי לא בנקל בית המשפט מוציא תחת ידיו התבטאויות כלפי צדדים המופיעים לפניו כגון החלטת כבוד הש' שושנה אלמגור מיום 12.06.2018:

"ספק רב בעיניי אם גינדי עומדת במבחן תום הלב כאשר מחד, הסכימה לנהל גישור ולהקפיא את ההליך המשפטי בשתי הערכאות ומאידך, השמיטה את הבסיס לעצם קיומו כשטמנה פח לדיירים ולא האריכה את תוקפה של הערבות הבנקאית. כעת היא מגדילה לעשות ועותרת להשבת הערבות הבנקאית שהוטל עליה להפקיד כתנאי לכניסת תוקפו של צו המניעה הארעי לחילוטי הערבות הבנקאית.

הרצחת וגם ירשת?!

בהקשר זה אוסיף כי חובתה של גינדי, כמי שהגישה את הבקשה לצו מניעה, שהניבה צו מניעה ארעי עד לדיון במעמד הצדדים, הייתה להודיע לבית המשפט כי הערבות הבנקאית, נשוא עתירתה, עומדת לפקוע וכי על כן יש לקבוע דיון דחוף במעמד הצדדים, כפי שהורה בית המשפט. זאת היא לא עשתה".

1. הפכתי בכתב ההגנה בחיפושי אחר גרסת המשיבה לסוגיית הערבות הבנקאית בגינה ניתנה ההחלטה הנ"ל, ולא איתרתי כל הסבר מניח את הדעת לרבות התייחסות לפניות הנציגות אל המשיבה בבקשה להאריך את תוקף הערבות או לעובדה כי הצו הארעי שביקשה המשיבה בהליך שם ניתן בין היתר על סמך קיומה של ערבות זו, הכל כאשר בין הצדדים מתקיים הליך גישור כאשר הנציגות מאמינה כי המשיבה מצויה בהליך הגישור מרצון כנה ובתום לב. לטענת המשיבה היא "האריכה את תוקפה של הערבות, חרף הטענות הקשות שהיא מחזיקה כלפי התובעת (גם) בגין הפרת הסכם 2015, קרוב ל-10 פעמים. אלא שבהגיע שלב מסוים, רצונה הטוב של הנתבעת 1 תם. אין בכך כל פסול, וממילא אין כל צו המחייב את הנתבעת 1 להמשיך להאריך את הערבות" (ראו סעיף 338 לכתב ההגנה). לא ניתן להסתפק באמירות אלו. הן אינן מבססות את תום לבה של גינדי אל מול הנציגות בזמן ניהול הליך הגישור ובזמן שהצדדים דחו בהסכמה את המועד הדיון בצו המניעה הזמני, שכאמור ניתן גם על סמך קיומה ותוקפה של הערבות הבנקאית.
2. ההלכה היא שרמת ההכבדה שיש להוכיח בגדרי העיקול הזמני, היא הנמוכה ביותר לעומת ההכבדה הנדרשת ביחד לסעדים זמניים אחרים [ראו: רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (פורסם במאגרים המשפטיים), 29.01.2007; רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (פורסם במאגרים המשפטיים), 28.11.2007)].
3. כשאני בוחנת את מכלול העובדות, בהינתן שסכום התביעה הינו גבוה מאוד של כ-60 מליון ₪ והנתבעת 1 לא הצביעה על מקור כספי אחר ממנו ניתן יהיה להיפרע ולממש את פסק הדין אם תתקבל תביעת הנציגות, ואין די בערבות הקבלן כלפי הנתבעת 1 או במיליונים הספורים שנטען כי נותרו בחשבון הבנק של הנתבעת 1 אל מול התביעות התלויות נגד הנתבעת 1 והתחייבויות נוספות שייתכן ויש לנתבעת 1 או לחברות אחרות בקבוצת גינדי (כשם שכספי תמורת מכירת הפרויקט שימשו לתשלומן), סבורני כי בכך די להקים את יסוד ההכבדה. לאמור יש להוסיף כי בהינתן התנהלותה של גינדי עד כה, לרבות לעניין פקיעת הערבות הבנקאית וסירובה לחדשה או להאריכה למרות שצו המניעה התבסס על קיומה של ערבות זו, כאשר במקביל לפקיעתה של ערבות זו, גינדי עצרה את הליכי הגישור וכן כוונתה של גינדי שלא הוכחשה למכור את החלק הנותר בפרויקט, ובנוסף לאחר שהסתבר כי כספי התמורה ממכירת נכס קודם של הנתבעת 1 הוצאו מחשבונה, כל אלו מחזקים את הסברה כי קיים חשש שגינדי תרוקן מנכסיה ולא תקיים את פסק הדין ככל ויינתן לטובת הנציגות, כל אלו מובילים אותי למסקנה כי יש להותיר את צו העיקול על כנו.
4. גם בבחינת מאזן הנוחות, סבורני כי בענייננו אף הוא נוטה לטובת הנציגות שכן הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן צו העיקול ולא יהיה לה מנין להיפרע, הינו גדול יותר מהנזק שייגרם ממתן צו העיקול הזמני לנתבעת 1, אשר יכולה בכל שלב להמיר את צו העיקול בבטוחה אחרת.

סכום העיקול:

1. כידוע סכום התביעה הועמד על ידי התובעת על הסך של 59 מיליון ₪, ומבוסס בחלקו הניכר על חוות דעת המפרטות נזקים וליקויים לבניינים בסכומים המגיעים לסך של 32,334,616 ₪, (ראה סעיפים 72.1-172.6 לכתב התביעה), ועוד סכום של 26,973,220 ₪, בגין דמי שימוש בגין שימוש שעשתה גינדי ברכוש משותף.
2. לטעמי כשאני בבוחנת את כתב התביעה, מול נזקים נטענים, שעל פניו חובתה של גינדי לתקן לנוכח הסכמי המכר, ולנוכח היותה המוכרת והאחראית מכוח מערכת ומכלול ההסכמים שבין הצדדים לליקויים השונים (הגם וייתכן והתיקונים מבוצעים על ידי חברות וקבלנים אחרים), דרישת הנציגות לדמי שימוש, אינה מעוגנת במערכת ההסכמים במובן זה, שלא נמצא, ואין כל טענה כזו, להתחייבות של גינדי לשלם בעבור שימוש כזה או אחר במתקן כזה או אחר. נהפוך הוא, על פניו נראה כי גינדי הותירה בידיה זכויות ברכוש המשותף, והדברים עולים גם מהסכמי הפשרה שהצדדים חתמו, למשל ההסכם משנת 2013 (נספח 16 לכתב התביעה) ממנו עולה כי לכאורה הייתה הסכמה לביצוע בנייה מסוימת ברכוש המשותף, תוך שגינדי התחייבה לביצוע שדרוגים בדירות הרוכשים, ולכן דרישת הנציגות לקבלת דמי שימוש, גם אם אינה דרישה מופרכת או זניחה, טעונה בירור וליבון מעמיקים יותר, ואינה מובנת על פניה ממערכת ההסכמים שבין הצדדים. כך למשל, לא ברור ביחס לאיזה חלקים מהרכוש המשותף הוסכם שיוצאו וייעשה בהם שימוש אחר וכד'. בכל אופן לטעמי חוזקה של התביעה בעניין זה אינו דומה לחוסנה של התביעה בעניין הנזקים המבוססים הן על התחייבות מפורשת בהסכמי המכר, ובהתאם לחוק והן בחוות דעת שצורפו לתובענה.
3. נוכח האמור לעיל, ובאיזון גובה התביעה, מרכיביה, שוויו של הנכס המעוקל, אני מפחיתה את סכום העיקול לסך של 32,334,616 ₪.

הבקשה להמרת עיקול;

1. מאחר וקבעתי כי יש להותיר עיקול עד לסך של 32,334,616 ₪, יש טעם לדון בבקשת גינדי להמרת העיקול.
2. אמנם, תכליתו של העיקול הזמני היא הבטחת מימושו של פסק דין ולא יצירת אמצעי לחץ על הנתבע [ראו רע"א 1554/16 י.ש. אבן ישראל בע"מ נ' שולמן (פורסם במאגרים, 5.6.16]. יחד עם זאת, אין למי שניתן לטובתו העיקול זכות קנויה לעיקול זמני דווקא על נכס מסוים, אלא יש להבטיח כי העיקול יבטיח את החוב [ע"א 272/71 בן דוד נ' החברה לתפעול וניהול הימורי ספורט בע"מ, פ"ד כו(2) 97 (1972)]. באופן זה רשאי מי שהוטל על נכסיו עיקול לבקש להמירו בבטוחה אחרת [רע"א 1554/16 לעיל; ע"א 96/60 היוגב ארגון פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' גרינברג, פ"ד יד 1555 (1960)].

לצד האמור, לבית המשפט מסור שיקול דעת שלא להיעתר לבקשה להמרת העיקול, כאשר על בית המשפט לשקול את נוחות מימוש הנכס (כשהברירה היא בין עיקול נכס נוח למימוש לבין נכס פחות נוח למימוש), טעמי הבקשה להרמת העיקול ושווי הנכסים החלופיים.

1. סוגיית המרת העיקול נדונה בבית המשפט העליון במסגרת פסק דינם של השופטים עמית, זילברטל וסולברג. כבוד השופט סולברג, סבר כי לבית המשפט נתונה סמכות עקרונית להורות על המרת בטוחה בבטוחה אחרת, ועליו לעשות שימוש בסמכות זו כאשר קיים אינטרס לגיטימי להמרת בטוחה והנושה אינו מצביע על טעם להתנגדותו. כבוד השופט עמית בדעת רוב קבע כי:

"החשוב לענייננו הוא שהערת האזהרה נועדה להבטיח חוב כספי, ולא אינטרס אחר. על כן הפקדה כספית (או הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית) מבטיחה את המשיבים באותו אופן בו הבטיחה אותם הערת אזהרה, ואף משפרת את מצבם. בהיקש לעיקול, זו הסיבה בגינה במצב הדברים הרגיל בית המשפט ידחה בקשה להמיר עיקול על כספים בנכס, אך יעתר לבקשה להמיר עיקול על נכס בהפקדה כספית".

[ראו רע"א 1554/16 י.ש.אבן ישראל בע"מ נ' ראובן שולמן ואח' (פורסם במאגרים, 5.6.16)].

1. אורי גורן בספרו מתייחס גם הוא לסוגיית המרת עיקול, אשר מצאה את ביטויה בתקנות החדשות – תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018:

"המושג "המרת עיקול" לא הופיע בעבר בתקנות עצמן ונולד מפרי הפסיקה. הסעד של המרת עיקול נגזר מן העובדה שהעיקול המקורי ניתן על פי צד אחד. על כן, אם מציע הנתבע נכסים שווי ערך כדי להמיר בהם את העיקול המקורי ונותן גם הסבר ראוי מדוע דרושה המרה כזו, הוא יצא ידי חובת השכנוע. הנתבע רשאי לעתור לכך שהעיקול יומר ויוסב אל נכס אחר מכלל נכסיו, ובית המשפט יכריע בדבר.

תקנה 103 לתקנות החדשות, שכותרתה "צו עיקול זמני", קובעת:

(ב) הומר נכס שעוקל בערובה של המשיב או של צד שלישי, יחול על הערובה סימן זה. עניינו של התובע הוא להבטיח קיומם של נכסים שניתן יהיה לממשם לצורך תשלום החוב על פי פסק הדין, אם יינתן. אין לתובע זכות קנויה שהעיקול הזמני יוטל דווקא על נכס מסוים. מכאן סמכותו של בית המפשט להמיר נכס בנכס לצורכי העיקול הזמני.

...

מקום שהברירה היא בין נכס נזיל לבין נכס שאינו נוח למימוש, יש לתובע זכות לעקל את הנכס הנזיל. אולם לבית המשפט מסור שיקול דעת להורות לעניין המרת העיקול במקום שהברירה היא בין עיקול נכסים הנוחים למימוש לבין נכסים הפחות נוחים למימוש, ובלבד ששיקול הדעת מתגדר באמות מידה סבירות ואינו מפליג בחומרתו".

1. על כן, עלי לבחון שני תנאים: הראשון, האם החלופה המוצעת מהווה נכס שווה ערך; השני, האם ניתן הסבר ראוי מדוע ההמרה נדרשת.
2. האם החלופה המוצעת מהווה נכס שווה ערך לעיקול? סבורני שלא.
3. בניגוד לטענת גינדי לפיה הנציגות מתייחסת אל החברה המתחייבת ואל גינדי בכלל כאלה חברה "רגילה", אין זו העמדה שמשתקפת מעמדת הנציגות. כן עולה מטענות הנציגות החשש לאור פעולותיה של גינדי, אלו אשר הובילו לחוסר האמון של הנציגות בגינדי והן אלו אשר, בין היתר, הובילו להחלטתי לדחיית הבקשה לביטול העיקול. טוענת הנציגות כי לאור התנהלות חברת גינדי כלפיה עולה בה החשש שגינדי לא תקיים התחייבויותיה וגם אם מדובר בחברה אחרת מאחר וגינדי, קבוצת חברות שפועלת באמצעות חברות שונות, עשויה בדרכים פתלתלות להוביל לכך שגם אם יינתן פסק דין נגד החברה המתחייבת, שכיום נטען כי היא איתנה פיננסית, לא יהיה כיצד לפרוע את החוב הפסוק, ככל ותתקבל התביעה.

באופן עקרוני אין בידי לקבל את חששה של הנציגות. אמנם קיבלתי את טענות הנציגות ביחס לנתבעת 1 כפי שפירטתי בהחלטתי זו, ואולם אינני סבורה שיש מקום להטיל דופי בכלל החברות בקבוצת גינדי בצורה גורפת ובוטה, וכי כל החברות של גינדי אינן מכבדות פסקי דין או לא משלמות התחייבויותיהן. מסקנה זו לטעמי הינה מרחיקת לכת מדי.

כשאני בוחנת את התחייבותה של החברה המוצעת גינדי ישראל, ברי כי מעמדה של החברה המתחייבת – גינדי ישראל – אינו כמעמדה של גינדי הנתבעת. בניגוד לגינדי הנתבעת בהליך, החברה המתחייבת היא חברת בת של גינדי ישראל נדל"ן בע"מ, כך על פי נסח הרישום שצורף כנספח לכתבי הטענות. כמו כן, אין המדובר בחברת פרויקט כי אם בחברה לה מספר פרויקטים.

1. גינדי מבקשת להעמיד התחייבות של חברה נוספת שלטענתה איתנה כלכלית וכי אין על כך עוררין. טוענת הנציגות כי גם אם נקבל את טענת גינדי כי אכן מדובר בחברה איתנה כלכלית ושהונה נאמד במיליונים ואין עוררין כי תוכל לעמוד בתשלום החוב הפסוק ככל וייפסק, אין בכך להפיג את החשש, שכן לטעמה מי יתקע לכפה שגינדי המתחייבת לא תפעל כמו הנתבעת?
2. אינני שותפה לעמדת הנציגות, אני סבורה כי בהינתן שמוצעת חברה שאין חולק על איתנותה הכלכלית, ואין חולק כי יש בידה לשלם את מלוא סכום התביעה, הרי גם אם קיים חשש שלאור המציאות המשתנה, ישתנה גם מצבה של החברה המוצעת, הרי שככל שהנציגות תסבור שמציאות השתנתה לרעה תוכל למיד לשוב ולעתור לבית המשפט בבקשה מתאימה. לטעמי, בבחינת בקשה להמרת עיקול, יש לקחת בחשבון איזון עדין של אינטרסים, האינטרס הראשון של התובע להביא לכיבוד פסק דין ככל ויינתן לטובתו, במקביל האינטרס של הנתבע, שהעיקול לא יכביד יתר על המידה ולא ימנע חיי מסחר והתפתחות כלכלית.
3. גינדי מתהדרת כי החברה המוצעת גינדי ישראל הינה חברה איתנה ואולם לא טרחה להמציא את הדוחות הכספיים שלה, או הסבר של רואה חשבון המפרט את יכולתה ומצבה הכספי, למעט אישור לקוני. גם ביחס לשאלה מי אמור לבחון את הדוחות הכספיים, האם זה תפקידו של ביהמ"ש? סבורני שלא.
4. גינדי טוענת לטובת ההמרה של העיקול לנזק תדמיתי בגין הותרת העיקול על זמנו וכן לטרפוד יכולת הסחירות של הנכס המעוקל ופגיעה בשוויו. אין חולק, כי קיים נזק תדמיתי בהותרת העיקול על כנו, ולחברה כמו גינדי נזק כזה עשויות להיות לו השלכות רבות, המצדיקות את המרת העיקול, תוך שמירה על האינטרסים של הנציגות התובעת, ומניעת פגיעה בה לאחר שהוכיחה את היסודות להטלת העיקול כדבעי.
5. עם זאת הצעת גינדי לא יכולה להתקבל, משום שהצעתה הינה לקבלת התחייבות של גינדי ישראל, לתשלום פסק דין חלוט, ובכך למעשה מבקשת ככל ותתקבל התובענה כנגדה הסכמה מובלעת לעיכוב ביצועו של פסק הדין על להכרעה בערעור, דבר שאינו מובן מאליו כאשר עסקינן בפסקי דין כספיים, ולכן אין בידי לקבל את הצעת ההמרה של גינדי כפי שהוצעה.
6. בענייננו, תופס העיקול נכס שעל פי האינדיקציות שעלו בהליך ולא הוכחשו על ידי גינדי בכוונת גינדי למוכרו. ניתן לשער כי כספי התמורה נועדו בין היתר לתשלומים לספקים, מימון פרויקטים או פעילות עסקית אחרת של גינדי ובהותרת העיקול, נפגעת הזרימה העסקית שלה ועשויים להיפגע צדדי ג'. העיקול אינו משמש כעונש על נתבע, אלא מהטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטה בבקשה לביטול עיקול. משכך, לטעמי הנטייה צריכה להיות למען המשכיות וזרימת העסקים ולא פגיעה בהם, שכן פגיעה בהם לא תואיל לאף אחד מהצדדים.
7. בהינתן האמור ולצורך איזון נאות בין האינטרסים של הצדדים – מחד גיסא, הפגת חששה הלגיטימי של הנציגות שבידיה צו עיקול זמני על נכס מוחשי ששוויו אינו מבוטל ומאידך גיסא, הקטנת הנזק שלא יכול להיות חולק שנגרם לגינדי כתוצאה מהישארותו של העיקול, אני מורה כדלקמן:
8. גינדי תפקיד ערבות בנקאית בגובה הסכום של 10,000,000 ₪.

1. ביחס ליתרת הסכום – ככל ויינתן פסק דין לטובת הנציגות, הוא יינתן גם כנגד החברה המתחייבת, עד לגובה סכום העיקול הנותר. החברה המתחייבת תשלם את החוב הפסוק (עד לגובה יתרת סכום העיקול) ככל והנתבעים לא יישאו בתשלום החוב הפסוק בתוך 45 ימים ממתן פסק הדין.
2. אין בהחלטתי הנ"ל כדי לחסום את דרכם של מי מהצדדים להגיש בקשה רלוונטית ככל ויארע שינוי בנסיבות, לרבות במצבה של החברה המתחייבת.

סוף דבר:

1. נוכח האמור לעיל, ובאיזון גובה התביעה, מרכיביה, שוויו של הנכס המעוקל, אני מפחיתה את סכום העיקול לסך של 32,334,616 ₪, ומתירה את המרתו כאמור לעיל, באופן בו בגין חלק מהסכום תפקיד גינדי ערבות בנקאית ובגין החלק הנוסף, ככל ויינתן פסק דין כנגד הנתבעים, הוא יינתן גם כנגד החברה המתחייבת באופן בו החברה המתחייבת תישא בסכום הפסוק (ככל ותתקבל התביעה או חלקה) עד לגובה יתרת סכום העיקול, ככל והנתבעים לא ישלמו את פסק הדין בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין. על גינדי להמציא התחייבות החברה המתחייבת בהתאם להחלטתי זו בתוך 7 ימים, ועם הפקדת הערבות בנקאית והמצאת התחייבות יוסר העיקול על נכס המקרקעין.
2. כמו כן, סבורני כי לאור התוצאה אליה הגעתי, יש להשיב לידי הנציגות מחצית מגובה הערובה והעירבון.
3. בהינתן התוצאה אליה הגעתי, אינני פוסקת הוצאות.

יובהר כי החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"א, 13 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.