01 אוגוסט 2019

האם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (על פי תורת המיקרוטראומה) בין הפגיעה בכתף ימין (קרעים בגידים) ובמפרקי האגודלים של התובע לבין עבודתו ? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן:

עיקר התשתית העובדתית היא כדלקמן:

1. התובע יליד 1960 עבד במשך כ-30 שנה (1986-2016) כשכיר וכעצמאי בתחום הכספות.
2. בין השנים 1986-2008 התובע עבד כשכיר בחברת "בריח חברה לקופות וכספות" ובחברת "בריח סדן תעשית כספות" ובין השנים 2009-2016 עבד כעצמאי.
3. בשנת 2016 התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגיעה בכתפו הימנית (קרעים בגידים) וכן בפגימה במפרקי האגודלים כפגיעות בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה.
4. שתי התביעות נדחו מן הטעם שלא הוכחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה וכי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו, אשר התפתחה לטענת הנתבע כתחלואה טבעית.
5. בגין החלטות הנתבע, התובע הגיש הליכים בבית הדין, במסגרתם אף הרחיב את טענותיו: טען כי בגין עבודתו נגרמה לו גם פגיעה מסוג CTS וכן טען כי אירעה לו תאונת עבודה ביום 7/11/16 (טענות אשר נראה כי כלל לא הועלו בפני פקיד התביעות).
6. בהמשך הדברים, בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 16/9/18 הודיע התובע כי הוא איננו עומד על הטענה בדבר קרות אירוע תאונתי ביום 7/11/16 והבהיר כי התביעה היא בגין עילת המיקרוטראומה בלבד.

טענות התובע:

1. לטענת התובע, מאז שנת 2008 הוא בעל בית מלאכה לתיקון, פריצה, מכירה והתקנת כספות כבדות משקל. לטענתו עוד קודם לכן, במשך כ- 20 שנה הוא עבד בתחום הכספות כשכיר וביצע עבודה דומה. לטענתו, בעבודתו הוא נדרש מדי יום להתקין ולפרוץ כספות ולכן עושה שימוש תדיר בכלים רוטטים מסוגים שונים וכן מבצע תנועות סיבוביות חוזרות ונשנות בעת פריצת כספת.
2. מטעם התובע העיד התובע בעצמו ולא זומנו עדים נוספים.

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. בעיות אורתופדיות ופגימות במפרקי הגוף הן תופעה שכיחה ביותר, המאפיינת את כלל האוכלוסייה מעל גיל מסוים. פגימות מסוג זה אינן מיוחדות למי שמבצע עבודה פיסית מסוג כזה או אחר שכן הן עשויות לנבוע מגורמים שונים ומגוונים, לפעמים הם תוצאה של אירוע תאונתי נקודתי או מצטבר (מנגנון מיקרוטראומה), ולפעמים הם תוצאה טבעית ובלתי נמנעת של הזדקנות וחולשת הגוף.
2. בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין את הכללים להכרה בפגימה כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. בעב"ל 317/97 המל"ל נ' יניב פד"ע לה 532, 533 נקבע כדלקמן:

"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח".

1. בעב"ל 1012/00 אלי שבח – המל"ל (פסק הדין מיום 28/7/02 פורסם בנבו) נקבע:

"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה.. בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע – האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה"

1. כפי שנקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח [פורסם בנבו] (22.12.2014) על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. רק מקום שבית הדין מתרשם כי ניתן לבודד תנועה קונקרטית, חוזרת ונשנית, יש מקום למינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין הפגימה.
2. עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים"[דב"ע (ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יט 538 (1988)].

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינו בראיות שהובאו בפנינו הגענו לכלל דעה כי לא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.
2. ראשית נציין, כי עדותו של התובע בדבר שגרת עבודתו לא נתמכה בכל ראיה אובייקטיבית לעניין מהות עבודתו והיקפה לא ביחס לתקופת עבודתו כשכיר ולא ביחס לתקופת עבודתו כעצמאי וזאת על אף שבכל אחת מהתקופות התובע עבד באופן יומיומי עם אחרים.
3. נבהיר, כי בשים לב למהות הטענות בתיקי מיקרוטראומה, יש קושי רב לבסס קביעה עובדתית בדבר מהות העבודה בהתבסס על עדותו היחידה של התובע והערכתו את אינטנסיביות הפעילות שביצע, את חלוקת העבודה בינו לבין אחרים ואת מהות עבודתו, כאשר לתובע יש עניין ברור בתוצאות ההליך וכאשר מדובר בעדות אמורפית ביחס לעניינים שבהערכה אשר אינם מבוססים על מסמכים מבססים מדידה כמותית אובייקטיבית.
4. זאת ועוד, בענייננו, עדותו של התובע ביחס למהות עבודתו לא הייתה קוהרנטית.
5. בעדותו בפנינו העיד כי בעבודתו כעצמאי עסק באופן אינטנסיבי בהתקנה ובפריצת כספות, תוך שימוש בכלים רוטטים כגון קונגו, מקדחות, דיסק וכיו"ב וטען כי פעילות זהה הוא ביצע בעת שעבד כשכיר בחברת "בריח תעשיות". דא עקא, שבחקירתו במל"ל כאשר נשאל ביחס לעבודתו כשכיר אמר:

”הרכבתי קומבינציות, מנגנונים הייתי מרים כספות של 50 ק"ג עד למשאית עבודה פיזית קשה. מרכיב מנגנונים, צובע כספות"

1. דהיינו מדברים שמסר התובע בחקירתו במל"ל עולה כי בעת שעבד כשכיר עסק בייצור כספות ולא בהתקנה של כספות, תוך ביצוע עבודה מסוג שונה ושימוש בכלים אחרים. משלא הוגשה כל התייחסות מטעם המעסיק (הגם שלמיטב הבנתנו החברה קיימת עד היום) אין לדעת מה היה תפקידו המדוייק של התובע כשכיר ומה הייתה תכולת עבודתו.
2. גם ביחס לתקופת עבודתו של התובע כעצמאי רב הנסתר על הגלוי. בתצהירו ובעדותו בפנינו העריך התובע כי חלק מרכזי בעבודתו היה בהתקנה ובפריצה של כספות. לעומת זאת, בחקירתו במל"ל ובשאלון שמילא הציג עבודה מגוונת שכללה משימות מתחום השיווק והתאום וכן הבהיר כי במועדים שלא הובהרו העסיק עובדים וקבלני משנה לשם ביצוע המשימות הפיזיות:

"לקחתי כל עבודה ועשיתי אותה מא' ועד ת'. קונה כספות משווק אותם, נותן שירות לכספות של תיקונים ושל פריצה, מוביל אותם, מעגן אותם. עשיתי לבד, הכל דרך הבית, ככה עבדתי במהלך שנים... כאשר הפחתי להיות עצמאי לפני 8 שנים, העבודה נהייתה עוד יותר קשה כי זה שלי ובהתחלה הייתי בלי עובדים בכלל....ממשיך לעבוד כי אין לי ברירה, אני מעסיק עובד ומוציא עבודות בחוץ, נותן עבודות לפרילנסרים"

1. גם בשאלון שמילא התובע כאשר נדרש לתאר את מקצועו ציין "מסגרות, הובלת כספות, התקנת כספות, פריצת כספות מכירת כספות, תיקון כספות." לעניין תאור יום העבודה ציין "הגעה למפעל משרד – טלפונים, ניירת, התקנות, יציאה לפגישות, אספקת כספות, פריצת כספות מתן שירות לכספות."
2. לנוכח אי הבהירות ביחס לעבודת התובע כעצמאי לאשורה והיקפה, התבקש התובע להמציא מסמכים אודות ההתקנות / הפריצות שביצע, על מנת שניתן יהיה לאמוד את היקפם.
3. למרבה הצער, המסמכים שהמציא התובע אינם תומכים בעדותו בדבר עבודה יומיומית בהתקנה ובפריצה של כספות (מדובר בעבודות בודדות של פריצה / התקנה בכל חודש, שממילא לא ברור אם ביצע אותן התובע או העובד שהועסק על ידו או פרילנסר). אשר על כן נדמה כי מתקיימת בתובע החזקה כי לא זימן עדים מטעמו מאחר שהעדים שעבדו איתו לא היו תומכים בגרסתו אודות תכולת עבודתו, ולא מן הנמנע כי עיקר עבודתו כעצמאי הייתה בשיווק ומכירה של כספות ואפשר שגם בתאום התקנה באמצעות עובד / פרילנסר ומכל מקום לא הוכח שכעצמאי עסק בעצמו בהתקנה פיסית, לא כל שכן בהיקף המקים בסיס עובדתי לפי תורת המיקרוטראומה.
4. על רקע האמור יש לציין כי התביעה דנן נגועה בשיהוי ניכר.
5. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק עולה כי כבר בשנת 2010, כשנתיים לאחר שהתובע החל לעבוד כעצמאי, אובחנו אצל התובע קרעים בגידי הכתף וכן דלקת בבסיס האגודלים (CMC). באותו מועד התובע כלל לא קשר את מצבו הרפואי לתנאי עבודתו (כשכיר / כעצמאי) ולא הגיש תביעה למל"ל.
6. בשנת 2014 התובע הגיש תביעה להכרה בפגיעה בכתפיו כתאונת עבודה בעקבות אירוע תאונתי שאירע לו. תביעתו אושרה ואולם נקבעו לו 0% נכות לאחר ניכוי מצב קודם.
7. רק לאחר שניתנה ההחלטה אודות ניכוי מצב קודם, העלה התובע לראשונה טענה לפיה למעשה מדובר בפגיעה בעבודה בהליך של מיקרוטראומה, עוד מתקופת עבודתו כשכיר, שהסתימה כ- 8 שנים לפני הגשת התביעה.
8. נבהיר, כי השיהוי כשלעצמו, איננו עילה לדחית התביעה, ואולם בשים לב למכלול נסיבות העניין, ולכך שהתובע לא סיפק כל ראיה אובייקטיבית לתמיכה בטענותיו הרי שיש בו כדי לפעול לחובת התובע.
9. לנוכח כל האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה.
10. כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ט, (01 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.