לפניי בקשת 31 עובדים לשעבר של חברה לתועלת הציבור (חל"צ), להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת מפרקי החברה מיום 31.1.19.

רקע והחלטות קודמות

1. הליך חדלות הפירעון בתיק זה נפתח ביום 4.6.17, עת ניתנה החלטה בדבר מינוי מפרקים זמניים לחברה לתועלת הציבור, אשר הפעילה בכפר עקב במזרח ירושלים, מוסדות חינוך, בהם למדו כ- 4,000 תלמידים והועסקו כ-260 מורים ועובדי הפעילות החינוכית.

2. בתאריך 31.1.19 ניתנה על ידי המפרקים החלטה כללית בתביעות החוב שהוגשו על ידי עובדים מסוימים. ביום 11.6.19 ניתנה החלטת בית משפט זה בחמישה ערעורים שהוגשו על ידי עובדים (פר"ק 51832-05-17; פר"ק 53809-03-19; פר"ק 28465-04-19; פר"ק 33651-04-19; פר"ק 72222-03-19), בגדרה נקבעה חובת תשלום אגרת בדיקת תביעות חוב וכן נקבעה חובת הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות, ככל שהערעורים ידחו. ההיקף הכולל את האגרה והערובה נקבעו בסך כ- 500 ₪ לכל מערער.

3. ביום 9.12.19 הוגשה הבקשה הנוכחית של 31 עובדים לשעבר של החברה, להארכת מועד הגשת ערעורים על החלטת המפרקים מיום 31.1.19. נטען כי חלק מהחלטות המפרקים הגיעו לידי ב"כ המבקשים באמצע חודש פברואר 2019.

טענות הצדדים

4. בבקשה נטען כי רק בחודש נובמבר 2019 נוצר הצורך לערער על החלטת המפרקים. וכל כך למה? הטענה היא כי בהחלטת המפרקים נכתב כי המוסד לביטוח לאומי טרם הודיע (באותה עת) על עמדתו בדבר תחולת הגמלה מכח פרק ח' לחוק המוסד לביטוח לאומי על עובדים, שאינם אזרחי ישראל ואינם תושביה ועל כן, לא היה טעם והגיון כלכלי להגיש ערעור על החלטת המפרקים ולא ברור היה מה התוחלת בדבר כניסה להליך משפטי מורכב ויקר. לטענת המבקשים, במהלך חודש נובמבר 2019 נעשו העברות בנקאיות לחלק קטן מהמבקשים, כאשר חלק מתביעתם הוכר ע"י המל"ל. לכן, כך נטען, ביחס לקבוצה זו, נוצר הצורך לערער על החלטות המפרקים. משום כך, התבקש בית המשפט "לקבוע את אמצע חודש נובמבר 2019 כמועד הרלבנטי למירוץ הזמן של המועד להגשת ערעור" ובהתחשב בתקופת החגים, הבקשה היא כי תותר הגשת הערעור עד ליום 31.1.20. לחילופין, התבקשה הארכת מועד להגשת הערעורים בהתאם להחלטה מיום 11.11.19 (בתיק פר"ק 47147-09-19) ולאפשר את הגשת הערעורים עד ליום 31.1.20. המבקשים הוסיפו וציינו כי הם מסכימים מראש לתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 11.6.19 בדבר תשלום אגרת בדיקה והפקדת ערובה להוצאות. לבקשה לא צורף תצהיר הואיל ונטען כי היא מבוססת על עובדות שאינן שנויות במחלוקת.

5. בתגובה מטעם המפרקים נטען כי הבקשה הוגשה באופן כללי, ללא תצהיר וללא בדיקה, כלאחר יד וללא תשתית עובדתית ומשפטית וללא שצורך כתב הערעור שבכוונת המבקשים להגישו. נטען כי ארבעה מן המבקשים ( 10, 20, 22 ו-30) כלל לא הגישו תביעת חוב, כך שאין הם זכאים לערער על החלטה שאינה מתייחסת אליהם. עוד נטען כי ארבעה מן המבקשים ( 23,26,27,28) הגישו ערעור אחר על החלטת המפרקים באמצעות מייצג אחר, כך שהבקשה מיותרת. בנוסף, חמישה עשר מן המבקשים הופנו בתחילת חודש מרץ 2019 למל"ל, בידיעת ובהסכמת ב"כ המבקשים, ועשרה מתוכם כבר קיבלו תשלומי גמלה מן המל"ל, באופן שבקשתם להגיש ערעור מוגשת בדיעבד, לאחר קבלת התשלום. נטען כי תביעת החוב של 12 מהמבקשים נדחתה.

6. המפרקים טענו כי הבקשה הוגשה לאחר 10 חודשים מאז שהומצאו ההחלטות בתביעות החוב לבא כוחם, ללא הסבר כלשהוא לאיחור. נטען כי תשלומי המל"ל, אשר אישר את החלטת המפרקים ופועל לפיהן לתשלומי הגמלה לעובדים שתביעתם אושרה, אינם בגדר נימוק להגשת ערעור בחלוף עשרה חודשים ממועד ההחלטה.

7. עוד נטען מטעם המפרקים כי קיומו של הליך אחר באותו עניין הינו תנאי חיוני אך לא מספיק להארכת המועד, כאשר לא ניתן טעם מיוחד לאיחור וכאשר הבקשה הוגשה באיחור רב ובלתי סביר.

דיון והכרעה

8. המפרקים הפנו בתגובתם להחלטת בית המשפט העליון (כב' השופט ס' ג'ובראן) מיום 11.11.12 בבש"א 6616/12 דוד מור נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: " עניין דוד מור"). באותו מקרה הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר (למעלה משנה) מיום הגשת הערעור של משיבות אחרות ובית המשפט העליון קבע כי צדקה הרשמת בקביעתה, כי אין לקבל את הגשת הערעור.

נטען על ידי המפרקים, כי ההנמקה בעניין דוד מור יפה גם לעניינם של המבקשים.

9. בעניין דוד מור, ניתן בבית המשפט המחוזי פסק דין חלקי בתביעת המערער לקבלת פיצוי בגין תאונת דרכים. נקבע בפסק הדין כי המשיבות 2-3 (המאגר הישראלי לביטוח ואבנר) אחראיות לנזקי המערער ואילו התביעה נגד קרנית נמחקה, אגב הקביעה כי אינה נושאת באחריות. במערער ערער על החלק בפסק הדין החלקי הפוטר את קרנית מאחריות וחברות הביטוח בחרו להשיג על קביעת חבותן. בפסק דין של בית המשפט העליון נקבע כי ראוי שערכאת הערעור תדון בעניין לאחר מתן פסק הדין הכולל, המכריע בשאלת האחריות והיקף הנזק. כן נקבע כי לאחר פסק הדין יוכלו הצדדים לערער על פסק הדין המלא, כולו או חלקו. לאחר מכן ניתן פסק הדין הסופי בתביעה, אשר קבע את גובה הפיצוי שבו חבות המשיבות 2-3, כלפי המערער. המשיבות 2-3 הגישו ערעור הן על פסק הדין הסופי והן על פסק הדין החלקי. המערער לא הגיש ערעור. בהמשך, הגישה קרנית סיכומים מטעמה, לתמיכה בטענות המשיבות 2-3. בתגובה לכך, הגיש המערער בקשה למחיקת סיכומי קרנית ולחילופין, להורות על חידוש הערעור שהגיש בעבר כנגד קרנית על פסק הדין החלקי. לאחר מכן, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי כנגד קרנית. רשמת בית המשפט העליון קבעה כי המערער לא הוכיח קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד וקביעתה אושרה על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן.

10. בהחלטת כב' השופט ס' ג'ובראן נקבע כי בשעתו, עמדה בפני המערער הזכות להגיש ערעור על פסק הדין החלקי כנגד קרנית והוא בחר שלא לעשות כן, ולכן הוא מחל על זכותו והשלים עם פסק הדין במישור זה. נקבע כי העובדה שקרנית בחרה בשלב המאוחר להגיש סיכומים מטעמה, אינה מקימה זכות ערעור יש מאין. שנית, נקבע כי הגשת ערעור נגד קרנית בשלב המאוחר, פוגעת בזכותה לסופיות הדיון, שכן אם היה המערער פותח בחזית ישרה נגד קרנית, אזי היקף ההגנה של קרנית בהליך זה היה רחב יותר מהיקף מעורבותה בשלב המאוחר. שלישית, נקבע כי קיומו של ההליך התלוי והעומד מטעם חברות הביטוח אינו מקים למערער טעם מיוחד להגשת ההליך באיחור וכי הדבר ירחיב את יריעת המחלוקת. בנוסף, נקבע כי לא עלה בידי המערער לשכנע כי הוא לא יכול היה להגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך תקופת הזמן להגשת הערעור.

11. נסיבות המקרה שנדון בעניין דוד מור שונות באופן מהותי מהעניין שלפניי. כאן לא מדובר בערעור שהוגש לבית המשפט ובו מחל המבקש על זכותו לערער, ובשלב מאוחר יותר ביקש להאריך לו את המועד להגשת הערעור, אותו לא הגיש בשלב הראשון. כמו כן, לא מתקיימים הטעם השני והשלישי בדבר סופיות הדיון והרחבת יריעת המחלוקת. מדובר בהארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המפרקים, אשר עומדת להבחן על ידי בית משפט זה במספר ערעורים שהוגשו על ידי קבוצות עובדים נוספות. מכאן, שקיומם של הליכי ערעור תלויים ועומדים על החלטת המפרקים, מהווה לדידי טעם מיוחד להארכת המועד.

12. יחד עם זאת, יש לסייג ולצמצם את היקף הארכת המועד. לא ניתן להתעלם מן האיחור הרב בהגשת הבקשה, אשר הוגשה הרבה מעבר לתקופת הזמן להגשת הערעור. הטעם שניתן לאיחור הרב (אי קבלת עמדת המל"ל) אינו משכנע. כידוע, ככל שמשך האיחור בהגשת הבקשה הוא רב יותר, כך תיבחן הבקשה להארכת מועד ביתר זהירות (בש"ם 6229/11 דן יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה (10.11.12) פסקאות 8-10). משום כך, הארכת המועד להגשת הערעור תסויג בכך, שערעור המבקשים יוגש אך ורק ביחס להחלטה הכללית של המפרקים, בעוד שהמועד לערעור פרטני, ביחס לנתונים האישיים של כל מבקש, לא יוארך.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הבקשה להארכת מועד מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל בפסקה 12. המבקשים יגישו את הערעור עד ליום 7.4.20. כל אחד מן המבקשים ישלם אגרת בדיקה ויפקיד ערובה להוצאות, בהתאם להחלטה מיום 11.6.19 וזאת עד ליום 5.5.20.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אדר תש"פ, 09 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.