עניינה של החלטה זו הינה בבקשת התובע להורות על העברת התיק שבנדון לבית המשפט המחוזי.

1. רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:
2. לצורך הרקע הדרוש לבקשה, יצוין כי עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שהוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כאשר בהמשך להכרת המוסד לביטוח לאומי בתאונה כתאונת עבודה, נקבעה לתובע דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 57.25%. בכתב התביעה עתר התובע למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית.
3. כן, אזכיר כי בד בבד עם כתב הגנתה, הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור, ובהחלטתי בפרוטוקול דיון הקד"מ שנערך ביום 3/12/17, מצאתי להיעתר לבקשה תוך שציינתי כי לנוכח התנהלות וועדת המל"ל ומטעמי תחושת צדק, יש לדקדק היטב ולבחון את תקינות ההליכים בפני הוועדה, גם לנוכח ההתנהלות בוועדה מדרג ראשון. יחד עם זאת, הוריתי על מינוי של מומחה בתחום הכאב (ולא מומחה בתחום האורתופדי כפי שהתבקש על ידי הנתבעת). ביחס לבקשה למינוי מומחה בתחום התעסוקתי, ציינתי כי טרם בשלה העת לדון בבקשה זו.
4. ביום 29/4/18 הוגשה חוות דעתה של המומחית בתחום רפואת הכאב, ד"ר תמר ישר. בחוות הדעת עמדה המומחית, בין היתר, על התרשמותה לפיה התובע סובל מסינדרום כאב נוירופטי כרוני הנובע מגורם טראומטי אשר יצר פגיעה ברקמות ופגיעה עצבית. כן, עמדה המומחית על כך שהמדובר "בפגיעה תפקודית, תדמיתית וירידה משמעותית באיכות החיים בבחור צעיר בעל משפחה שתלוי במשך 5 שנים בטיפולים, במשככי כאבים נרקוטיים, שימוש ממושך בקנביס רפואי המשככים כאב אך אינם מרפאים". באשר לנכות הבהירה המומחית כי "כאב" אינו מזכה בנכות כלשהי, אולם לאור המוגבלות של התובע; הפגיעה התפקוד הכללי; הפגיעה המשמעותית באיכות חייו; חוסר הריפוי למרות הטיפול – יש להעמיד את נכותו הצמיתה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 29(6)(ב) לתקנות המל"ל.
5. במסגרת בקשתו דנן (שהוגשה לאחר קבלת חוות הדעת של ד"ר ישר) טוען התובע כי לאור הממצאים בחוות הדעת של המומחית, ניתן ללמוד ולהסיק כי שיעור הנכות התפקודית בעניינו של גבוה מהנכות הרפואית ונכות תפקודית זו עומדת של 100% לצמיתות. כחיזוק לכך, טוען התובע כי די לבחון את תפקודו ממועד התאונה ועד היום, הבא לידי ביטוי בהעדר תעסוקה והשתכרות לאור מגבלותיו הרפואיות והטיפול התרופתי אותו הוא מקבל ובכלל זה קנאביס רפואי. על רקע זאת, טוען התובע כי סכום התביעה חוצה את גבול סמכותו העניינית של בית משפט זה ועל כן עותר כאמור להעברת התיק לבית המשפט המחוזי.
6. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה מקביעת המומחית שמונתה כאמור, הרי שנכותו של התובע הוקטנה למעשה משיעור של 57.25% (במועד הגשת התביעה) לשיעור של 31.6%. באם סבר התובע בתחילת הדרך כי מקומה של תביעתו בעת שהנכות הייתה גדולה יותר הינו בבית משפט השלום, לא ברור מדוע עתה לאחר הקטנתה, הוא סבור לפתע שמקומה בבית משפט המחוזי. כן, נטען כי על התובע היה לצרף תצהיר המפרט את התשתית העובדתית המלאה התומכת בטענותיו בנוגע לנזקיו הנטענים, לרבות לעניין בסיס השכר, מגבלותיו התפקודיות והפגיעה הנטענת בכושר השתכרותו. כל זאת על מנת לשכנע את בית המשפט ברמה הלכאורית הנדרשת כי בפנינו מקרה חריג של נכה בשיעור של כ-30% המגיע כדי סמכות בית המשפט המחוזי לאחר ניכויים.
7. דיון והכרעה:
8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחוות הדעת הרפואית שהוגשה בעניין התובע ובמכלול נסיבות העניין, הנני סבורה, כי יש בסופו של יום להיעתר לבקשת התובע שהמשך עניינו ידון על ידי בית המשפט המחוזי.
9. ראשית, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת באשר לאי צירוף תצהיר התמיכה לבקשה, וזאת מאחר שבקשת התובע מתבססת בעיקרה על חוות הדעת של המומחית ועל זאת שהתובע מעריך את סכום תביעתו (לאור שיעור הנכות התפקודית הנטענת) בסכום הגבוה מסמכותו העניינית של בית משפט השלום .
10. לגופו של עניין; כבר צוין לא אחת כי התובע הוא אדון תביעתו וככל שהוא מעריך כי שווי התובענה עשוי לעלות על תקרת סמכותה העניינית של ערכאה זו, יכול הוא לפנות לבית המשפט לבקש העברה מבית משפט השלום. ברקע בחירה זו עומדת תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 הקובעת סנקציה למקרה בו הערכת התובע בלתי סבירה היא.
11. בענייננו, התובע תלה יהבו על חוות הדעת של המומחית שמונתה כאמור, תוך הדגשת המשמעות התפקודית של ממצאיה .
12. מבלי לקבוע מסמרות האם אכן נכונה טענה אחרונה זו, משעה שהתובע סבור כי מצבו הרפואי הנטען הביא לירידה משמעותית באיכות חייו ובתפקודו היומיומי, וכי ישנן השלכות אשר הינן בנות פיצוי מעבר לסמכות הנתונה לבית משפט זה– הרי שלנוכח זאת ולאור השלב המקדמי בו מצוי התיק יש לאפשר לתובע לקבל את יומו בכל הנוגע להוכחת היקף נזקיו בפני הערכאה המבוקשת.
13. לפני סיום מצאתי לציין כי דרך המלך הייתה שהתובע יעתור במפורש בד בבד עם בקשתו דנן גם לתיקון כתב תביעתו, אולם לא מצאתי בנסיבות כי יש לדחות את הבקשה מטעם זה או ליתן הוראה משלימה נדרשת אחרת טרם הכרעה זו בשאלת העברת התיק.
14. סוף – דבר:
15. לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל.
16. התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 7 ימים מהיום וישלים את האגרה הנדרשת ככל שיש צורך בכך.
17. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.
18. המזכירות תעביר את התיק לגורם המוסמך בבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, י' אב תשע"ח, 22 יולי 2018, בהעדר הצדדים.