1. התובע, יליד 1990, הגיש תביעה זו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.12.13, בעת שרכב על קטנוע של חבר.
2. הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובע נפגע באותו יום בתאונת דרכים ואף נפצע קשה בידו, אלא שלטענתה, התאונה לא אירעה בכלי הרכב שבו טוען התובע שהוא נהג, שאותו היא מבטחת, ולכן דין התביעה נגדה להידחות.
3. מטעם התובע העידו אשתו, גב' ס.נ. (חברתו דאז ואשתו היום); אחיו – ר.ח.; ישראל עמר - מי שנטען כי השאיל לו את הקטנוע שעליו רכב במועד התאונה; אביב טופלין שעבד עם התובע במועד הרלוונטי; ועידו לוגסי, מי שרכש מהתובע אופנוע.
4. מטעם הנתבעת העידו שי אילוז אשר נפצע בתאונה; דן רוזנפלד – חובש ונהג אמבולנס ממד"א שטיפל בנפגעים במקום התאונה, והחוקר – רונן ואנונו.
5. לאחר שמיעת הראיות בתיק, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח שהתאונה אירעה עת רכב על הקטנוע הנטען, אשר היה מבוטח על ידה, ולכן דין התביעה להידחות.
6. התיק התנהל הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. לאור המסקנה שאליה הגעתי, אתייחס רק לשאלת החבות.

גרסת התובע

1. התובע הצהיר כי ביום 27.12.13 (יום ו) לאחר שנפגש עם הפועלים שלו באתרי העבודה ובדק שהכל תקין המשיך לפגישה עם מכרים באזור התעשייה של אור יהודה בתחנת הדלק סונול. שם הם ישבו לשתות קפה בחנות הנוחות So Good (סעיפים 15- 16 לתצהיר). בזמן זה חברתו דאז התקשרה וביקשה את רכבו לסידורים, הגיעה לתחנת הדלק ולקחה את הרכב.

בסביבות השעה 11:30 התקשר אליו מנהל העבודה באחד האתרים והודיע לו שהוא זקוק לכלי עבודה נוספים כדי לבצע עבודה. מאחר שהיה בלי רכב וחברתו הייתה בתל אביב, אחד החברים שעמו ישב, ישראל עמר (להלן: "עמר"), הציע להשאיל לו את הקטנוע שלו (סעיפים 18- 20 לתצהיר התובע).

התובע נסע עם הקטנוע לכיוון ביתו במושב יגל. באחד הסיבובים בכביש צפריה הוא פגע בגלגל של אופנוע שנסע לפניו, איבד שליטה ועף עם הקטנוע מחוץ לכביש לשולי הדרך, לשטח עפר (להלן: "התאונה", סעיפים 21- 22 לתצהירו).

עוברת אורח שראתה את התאונה הזמינה אמבולנס (סעיף 23 לתצהיר).

1. במועד התאונה הייתה ס.נ. חברתו של התובע. בשנת 2015 השניים נישאו.

לפי תצהירה, ביום התאונה יצא התובע לאתרי העבודה כעניין שבשגרה. באותו בוקר היא נפגשה עם אחותה שאספה אותה ברכבה. מאחר שביקשה לנסוע לתל אביב התקשרה לתובע וביקשה להשתמש ברכבו, וזה השיב לה שהוא נמצא בתחנת הדלק באור יהודה.

היא הגיעה לתחנת הדלק ולקחה ממנו את רכבו לסידורים ולקניות. לאחר כחצי שעה התקשר אליה התובע ושאל אם היא בקרבת מקום שכן הוא צריך את הרכב "היות וצץ משהו", והיא השיבה שהיא כבר בתל אביב וייקח זמן עד שתחזור (סעיפים 9-8 לתצהירה).

לאחר פרק זמן התקשר אליה התובע וסיפר לה שעבר תאונת דרכים והוא נמצא בבית החולים תל השומר.

1. ישראל עמר הוא זה שלפי גרסת התובע, נתן לו את הקטנוע שעליו רכב בעת התאונה.

עמר הצהיר כי ביום התאונה ישב עם חבריו ועם התובע בתחנת הדלק באור יהודה כדי לשתות קפה (סעיפים 2- 3 לתצהיר). חברתו של התובע הגיעה ולקחה ממנו את רכבו (סעיף 4 לתצהיר). בהמשך אמר התובע שהוא צריך לנסוע בדחיפות לעבודה. עמר הציע לתובע את הקטנוע שלו (לאחר שוידא שלתובע יש רישיון לקטנוע). התובע לקח את הקטנוע ואמר שישוב תוך זמן קצר (סעיפים 7-6 לתצהירו).

1. לאחר שחלף זמן רב והתובע לא חזר לבית הקפה, התקשר עמר לתובע כדי לברר מתי הוא חוזר. אולם זה לא ענה לו (סעיף 8 לתצהירו).

מבית הקפה הוא חזר לביתו בעזרת חבר שהסיע אותו, והיה בקשר עם חברתו של התובע לגבי מצבו הרפואי של התובע ומצב הקטנוע שלו. חברתו של התובע אמרה לו שר', אחיו של התובע, יתקשר אליו כדי לעדכן מה מצב הקטנוע, לאחר שיגיע למקום התאונה.

1. לא הוזמנה משטרה למקום. ביום 13.2.14, כחודש וחצי לאחר התאונה, הגיע התובע לתחנת המשטרה ומילא טופס הודעה על תאונה (נספח ט למוצגי הנתבעת). התובע הצהיר "איבדתי שליטה על הקטנוע בסיבוב נכנסתי בגלגל של רכב אחר ועפתי מהקטנוע" (סעיף 2 להודעה).

התובע העיד שהגיע אליו שוטר לבית החולים כדי לקחת את הדיווח (עמ' 109 לפרוטוקול), אולם לא נמצא דיווח כזה בתיק המשטרה.

1. ביום 22.5.16, כשנתיים וחצי לאחר התאונה, דיווח התובע לראשונה לנתבעת על קרות התאונה. בהודעה נכתב: "בדרכי חזרה מהעבודה איבדתי שליטה ופגעתי ברכב כתוצאה מכך עפתי לצידי כביש" (נ/17, נספח י למוצגי הנתבעת).
2. את התביעה לבית המשפט הגיש התובע ביום 6.7.17.

הנפגע הנוסף בתאונה

1. לפי דו"ח מד"א בתאונה נפגעו שני אנשים. בדו"ח נכתב: "לפני הכניסה לישוב, ישר בכיכר, החלקה מאופנועים. נמצאים בשטח פתוח ליד הישוב. לפני הגשר (שעובר ליד פסי רכבת). 2 פצועים במקום..." (דו"ח אירוע מוקד ירקון מיום 27.12.13, נספח יא למוצגי הנתבעת).

בהודעה על תאונת דרכים שמסר התובע במשטרה ביום 13.2.14, בסעיף העוסק בפרטי הפצועים, ציין התובע כי הוא הנפגע היחיד בתאונה (נספח ט לתיק מוצגי הנתבעת).

1. התובע חזר וטען שהוא לא מכיר את הנפגע הנוסף (עמ' 83 לפרוטוקול). סביר שהוא ראה אותו ביום התאונה, אך הוא לא זוכר כלום (עמ' 83 לפרוטוקול). הוא מעולם לא דיבר איתו (עמ' 116 לפרוטוקול).
2. הנתבעת הגישה בקשה לחייב את מד"א למסור את פרטיו של הנפגע הנוסף. מד"א התנגדה, התבקשה לברר את עמדת הנפגע הנוסף, והודיעה שהוא מבקש "שיעזבו אותו, כי הוא לא קשור לזה והוא לא מעוניין שייצרו איתו קשר".

ביום 3.11.19 נעתרתי לבקשה והוריתי למד"א למסור את פרטיו של הנפגע הנוסף, והתברר שמדובר בשי אילוז.

1. שי אילוז הוזמן על ידי הנתבעת לתת עדות. שי אילוז חזר והשיב שהוא לא מכיר את התובע. לא היה ביניהם קשר לא לפני התאונה ולא אחרי התרחשותה (עמ' 85, 91, 92 לפרוטוקול).

הקשר בין התובע לבין הנפגע הנוסף

1. הנתבעת הגישה כראיה מטעמה פירוט של השיחות היוצאות והנכנסות בין הטלפון הסלולרי של התובע לבין הטלפון הסלולרי של שי אילוז. מתדפיס השיחות עולה כי התובע ושי אילוז ניהלו שיחות לפני התאונה, אחרי התאונה, וביום התאונה.
2. כשהוצג לתובע פירוט שיחות הטלפון שלו שממנו עולה שהוא שוחח עם שי אילוז, הוא חזר והכחיש כי דיבר איתו והשיב: "לא דיברתי אתו בחיים" (עמ' 116 לפרוטוקול).

כאשר עומת שי אילוז עם פירוט שיחות הטלפון, עמד גם שי אילוז על כך שהוא לא מכיר את התובע (עמ' 92 לפרוטוקול). לשאלה האם הוא מסכים שהנתבעת תקבל פירוט של השיחות שלו ביום התאונה השיב אילוז בשלילה ונימק זאת בכך שהוא לא מוכן שיפגעו בפרטיות שלו (עמ' 92 לפרוטוקול).

1. מפירוט השיחות עולה כי ביום 23.12.13, שבוע לפני התאונה, שוחח התובע עם אילוז. ביום 26.12.13 בשעה 18:10 הם שוחחו שוב.

ביום התאונה התקשר שי אילוז לתובע בשעה 08:43 ובשעה 09:38 (ניסיון חיוג). התובע התקשר לשי אילוז בשעה 9:39 ושוב בשעה 10:03, ושלח לו הודעת טקסט בשעה 10:04 (מוצגים נ/31, נ/9).

1. גם אחרי התאונה התקיימו שיחות בין השניים. התובע התקשר לשי אילוז בשעה 13:44, לאחר ששי אילוז ניסה לחייג אליו בשעה 13:41 (מוצג נ/31). שי אילוז ניסה להתקשר אל התובע גם יום אחרי התאונה (28.12.13) בשעה 18:18, ומיד לאחר מכן התקשר אליו התובע בשעה 18:19.
2. אני דוחה את טענת התובע כי אין לתת משקל לפלטי השיחות שהגישה הנתבעת מהטעם שהוא לא מהווה רשומה מוסדית שיש בה להוות ראיה ביחס לאמור בה. בסעיף 5 להחלטה מיום 16.9.18 נקבע כי על צד המתנגד למסמכים שצורפו לתצהירים להגיש את התנגדותו תוך 21 יום מקבלת התצהירים. מטרת הסעיף היא לאפשר לצד המבקש להגיש את המסמכים להיערך להגשתם במועד שמיעת הראיות, בין היתר, על ידי הזמנת עורך המסמכים לעדות. העלאת ההתנגדות בסיכומים אינה מאפשרת לנתבעת להיערך ולהזמין את נציג החברה הסלולרית.
3. שיחות הטלפון בין התובע לבין שי אילוז סותרות את עדויותיהם על כך שהם אינם מכירים אחד את השני.
4. בסיכומים מודה התובע שקיים קשר בין השניים, אך טוען שלאחר התאונה פנה שי אילוז למשפחתו של התובע וביקש ששמו לא יוזכר במסגרת התביעה שינהל התובע בגין התאונה, שכן הוא מנהל תביעה אחרת.

טענה זו, אשר עלתה לראשונה בסיכומים, לא הועלתה על ידי התובע בעדותו וגם לא על ידי שי אילוז, ואינה מתיישבת עם תצהיר הבריאות שעליו חתם שי אילוז ביום 16.7.14, שבו הצהיר על התאונה מושא תיק זה (במסגרת התביעה שהוא ניהל בעקבות התאונה השנייה (נ/4; תצהיר עבר רפואי)).

1. התובע הסתיר את זהותו של שי אילוז גם בהודעה שמסר במשטרה. לשאלה מדוע לא רשם את שם הנפגע הנוסף או את פרטי הרכב במשטרה לא טען כי שי אילוז ביקש שלא לערב אותו בתיק, אלא השיב: "אני לא יודע אני פעם ראשונה מעורב בתאונה של נפגעי גוף, אני לא יודע מה התהליכים, מה אני אמור לעשות" (עמ' 114 לפרוטוקול).
2. שי אילוז הודה שהוא עצמו היה במועד התאונה במהלך טיול שטח עם אופנוע שטח.

מקום התאונה, הראיות שמהן עולה שהתובע היה לבוש בבגדי אופנוען בעת התאונה, והקשר עם שי אילוז, תומכים בכך שהתובע היה בטיול שטח יחד עם שי אילוז כאשר נפצע, ולא בנסיעה הביתה על גבי הקטנוע של ישראל עמר, כפי שהעיד.

התאונה אירעה בשטח

1. בדו"ח אירוע מוקד ירקון של מגן דוד אדום (נ/8) נכתב כי הודעה על התאונה התקבלה בשעה 10:33.

תחת פרטי האירוע נכתב: "לפני הכניסה לישוב, ישר בכיכר. החלקה מאופנועים. נמצאים בשטח פתוח ליד הישוב. לפני הגשר (שעובר ליד פסי רכבת). 2 פצועים במקום. פצוע 1 – דה-פורמציה של היד. לא ניתן לדעת לגבי דימום. הביגוד מפריע)".

תחת פרטי הנפגעים נכתבו שמות הנפגעים; התובע ושי אילוז.

במקום שבו יש לציין את הכתובת שבה נמצאים הנפגעים צוין: "מחכים בכניסה לישוב להכוונה לשטח".

1. הפרמדיק שטיפל באירוע היה דן רוזנפלד.

בטופס הדיווח על חולה/נפגע באמבולנס שערך רוזנפלד (נ/12) נרשם: "בן 24, נכנס ברוכב אופנוע בשטח ונפגע בידו...".

בעדותו בבית המשפט הסביר הפרמדיק שכשרשום "בשטח" הכוונה לא לכביש, זאת אומרת שטח פתוח. יכול להיות פרדס, חורשה, דרך עפר. במקרה הזה הוא לא זוכר איפה בדיוק זה היה (עמ' 135 לפרוטוקול). אם התובע היה על הכביש, הוא היה רושם "שוכב על הכביש ואת מספר הכביש" (עמ' 136 לפרוטוקול).

כאשר התבקש להתייחס לאמור בטופס מד"א בנוגע להכוונה לשטח השיב שהכוונה היא שכאשר הם יגיעו לדגל ששמו להם על המפה, יש לחכות להכוונה ממי שהזמין את האמבולנס (עמ' 135 לפרוטוקול).

1. התובע העיד, כאמור, שהתאונה אירעה בכביש צפריה (עמ' 94 לפרוטוקול). הוא נכנס בגלגל של אופנוע אחר ועף לצד ימין של הכביש, בתוך שביל עפר (עמ' 95 לפרוטוקול).

לשאלה מדוע נרשם במקום התאונה "בשטח ליד מושב צפרייה" השיב התובע שהוא עף הצידה (עמ' 106 לפרוטוקול).לשאלה מדוע נרשם שמחכים בכניסה ליישוב להכוונה לשטח, השיב התובע שאין לו מושג (עמ' 106 לפרוטוקול).

שי אילוז הוא זה שהתקשר למד"א כדי להודיע על התאונה (עמ' 86 לפרוטוקול). לשאלה מדוע נרשם שמקום התאונה בשטח ליד מושב צפריה השיב: "כנראה בתפיסה שלהם זה היה יותר בשטח ולא בכביש כמו אני ראיתי את זה, זה היה בין לבין" (עמ' 88 לפרוטוקול). המודיע הוא זה שמסר שהתאונה אירעה בשטח, עוד לפני שהאמבולנס הגיע למקום, ולכן תשובה זו אינה מניחה את הדעת.

1. הראיות תומכות בכך שהתאונה אירעה בשטח, ולא בצד הכביש, כפי שטוען התובע.

לבוש התובע בעת התאונה

1. בטופס שערך הפרמדיק של מד"א ביחס לתובע (נ/12) נרשם כי: "הפצוע חבש קסדה מלאה ומיגון מלא לשאר הגוף".
2. התובע נשאל מה לבש ביום התאונה וענה שהוא לא זוכר. לשאלה האם לבש בגדים של רכיבה על אופנוע השיב שאינו זוכר, אולי הוא לקח מישראל ג'קט של אופנועים (עמ' 107 לפרוטוקול).
3. שי אילוז העיד שהוא עצמו היה עם ביגוד מיגון (עמ' 89 לפרוטוקול). לשאלה האם האופנוען השני היה עם ביגוד מיגון השיב שאין לו מושג (עמ' 89 לפרוטוקול). בדו"ח מד"א המתייחס לשי אילוז צוין גם ביחס אליו שהוא היה עם קסדה ומיגון מלא לשאר הגוף (נ/7; עדות הפרמדיק בעמ' 140 לפרוטוקול).
4. בחקירתו נשאל הפרמדיק מהו בעיניו מיגון מלא והשיב: "קסדה מלאה שמכסה את כל אזור הפנים ובנוסף חליפת מיגון מפלסטיק או מכל חומר אחר ומגפי רכיבה" (עמ' 137 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט מדוע חשוב היה לו לציין שמדובר במיגון מלא השיב הפרמדיק שהוא תמיד מציין את מה שהוא רואה בפועל (עמ' 137 לפרוטוקול).
5. עדות הפרמדיק והתרשומת שערך בזמן אמת תומכות בכך שבעת התאונה לבש התובע מיגון מלא.

מספר הרישוי של הקטנוע

1. הפרמדיק נשאל מדוע לא רשם את מספר הרישוי של הקטנוע והשיב שכנראה לא היה מספר רישוי (עמ' 138 לפרוטוקול). הוא לא רשם מספר רישוי גם לאופנוע השני, כנראה מאותה סיבה (עמ' 138 לפרוטוקול). לפי עדותו, יש אופנועי שטח שאין להם מספר רישוי (עמ' 145 לפרוטוקול).
2. הפרמדיק לא ציין שראה את האופנועים עצמם. לשאלה מדוע לא ציין שהוא ראה את האופנועים השיב שאם הוא לא היה רואה אופנועים, הוא היה מציין זאת (עמ' 145 לפרוטוקול). הוא עמד על כך שראה את האופנועים (עמ' 146 לפרוטוקול).
3. לפי גרסת התובע, לקטנוע שרכב עליו בעת התאונה היה מספר רישוי. עדותו של הפרמדיק תומכת בכך שלא הקטנוע הזה היה בשטח.

כלי הרכב של התובע במועד התאונה

1. במועד התאונה היו לתובע מספר רכבים שהיו רשומים על שמו (נ/28).
2. התובע הצהיר כי במועד התאונה היה בבעלותו אופנוע מסוג TMAX. הוא רכש אותו ביום 28.10.13, לא הספיק לעשות בו שימוש ומכר אותו ביום 19.5.14 (סעיף 14 לתצהיר). בת הזוג של התובע העידה אף היא כי במועד התאונה היה לתובע אופנוע אחד מסוג TMAX (עמ' 59 לפרוטוקול).

התובע הגיש כראיה מטעמו תצהיר של עידו לוגסי, מי שרכש ממנו את האופנוע מסוג TMAX ביום 19.5.14. לפי התצהיר של לוגסי, הוא רכש את האופנוע כשהוא במצב תקין, ללא שריטות הנראות לעין (סעיף 3 לתצהיר). בבדיקה שביצע לוגסי במוסך פרטי נמסר לו שהאופנוע לא עבר תאונה וכל חלפיו מקוריים (סעיף 4 לתצהיר).

1. מתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי משרד הרישוי עולה כי בין התאריכים 19.5.13 ועד 2.2.14 היה בבעלות התובע אופנוע מסוג גאס גאס. שי אילוז רכב על אופנוע מסוג גאס גאס בעת התאונה, והעיד כי מדובר באופנוע שטח (עמ' 93 לפרוטוקול).
2. לשאלה האם הוא זוכר שהיה לו אופנוע מסוג גאס גאס השיב התובע בשלילה (עמ' 110 לפרוטוקול). הוא לא יודע מה זה גאס גאס. הוא משער שזה קטנוע או אופנוע (עמ' 110 לפרוטוקול). הוא לא יודע שזה אופנוע שטח (עמ' 111 לפרוטוקול).

אשת התובע העידה אף היא שלתובע לא היה אופנוע מסוג גאס גאס (עמ' 60 לפרוטוקול). היא יודעת שגאס גאס זה אופנוע. היא לא יודעת איך הוא נראה ולא יודעת שזה אופנוע שטח (עמ' 60 לפרוטוקול). בחקירתה השיבה שלא ידוע לה שהתובע עשה טיולי שטח (עמ' 60 לפרוטוקול).

כאמור, מתעודת עובד הציבור עולה כי בניגוד לעדות התובע ובת זוגו, בעת התאונה היה בבעלות התובע אופנוע שטח מסוג גאס גאס.

סתירות ותמיהות שעלו מהראיות ומהעדויות בתיק

1. בין הראיות והעדויות של התובע קיימות סתירות נוספות המקשות לקבל את גרסת התובע. כן עולות תמיהות מתוך גרסאות התובע ועדיו.
2. בתצהיר העדות הראשית הצהיר התובע כי עוברת אורח שראתה את התאונה הזמינה אמבולנס (סעיף 23 לתצהיר). בחקירה הנגדית הוא השיב שהוא לא זוכר מי הזמין אמבולנס (עמ' 95 לפרוטוקול). שי אילוז העיד שהוא היה זה שהזמין את האמבולנס (עמ' 86 לפרוטוקול).
3. התובע העיד כי היום שבו אירעה התאונה היה יום עבודה שאותו הוא פתח כאשר הגיע עם הרכב שלו לאתרי הבניה באזור אור יהודה, שם נפגש עם הפועלים, בדק שהכל תקין והבין שהוא לא נדרש להישאר באתרי הבניה עד סוף היום (סעיף 15 לתצהיר). לאחר שהוא סיים את סיבוב האתרים הוא המשיך לעיסוקיו הפרטיים ונפגש עם מכרים באזור התעשייה של אור יהודה בתחנת הדלק סונול, שם הם ישבו לשתות קפה (סעיף 16 לתצהיר). התאונה אירעה כאשר הוא נסע לכיוון ביתו כדי להביא כלים חסרים לאתר העבודה (סעיף 20 לתצהיר).

בתביעה למוסד לביטוח לאומי נרשם שהתאונה אירעה בדרך הביתה בתום יום העבודה (עמ' 3 למוצג נ/16). כאשר התבקש להסביר את הפער בין הגרסאות השיב התובע שהישיבה בבית הקפה הייתה הפסקה שהוא עשה בזמן העבודה (עמ' 114 לפרוטוקול).

1. התובע ואשתו העידו שהיא התקשרה אליו, בזמן שהוא ישב עם החברים בבית הקפה, כדי לקחת ממנו את הרכב (התובע, סעיף 17 לתצהיר; גב' ס.נ., סעיפים 7-6 לתצהיר). שיחות אלה אינן מופיעות בדו"ח השיחות הנכנסות והיוצאות של התובע או אשתו (נ/2 ו- נ/31).
2. התובע העיד, כאמור, שמנהל העבודה התקשר אליו כדי להודיע לו שחסרים חלקים. היו לו כמה מנהלי עבודה אז, והוא לא יודע בדיוק מי התקשר (עמ' 99 לפרוטוקול). לדבריו, רוב הסיכויים שזה היה עמוס כהן (עמ' 99 לפרוטוקול). עמוס כהן לא הובא לעדות. כן הוזמן לעדות אביב טופלין, שעבד אצל התובע במועד הרלוונטי לתאונה.

על פי תצהירו של אביב ביום התאונה הוא הועסק באתר העבודה באור יהודה. לאחר מספר שעות פנה למנהל העבודה באתר ואמר לו שחסר באתר סטלבנד ומכשיר לבדיקת מתח, וכי לא ניתן לסיים את העבודות באתר ללא ציוד זה (סעיפים 5- 6 לתצהיר). מנהל העבודה התקשר לתובע וביקש ממנו שידאג להביא את הכלים החסרים באופן מיידי. לדבריו, התובע ענה שיגיע לאתר עם הציוד. משאיחר להגיע התקשרו לתובע אולם זה לא ענה (סעיפים 7- 9 לתצהירו).

בחקירה הנגדית השיב אביב שמנהל העבודה היה ברוך (עמ' 16 לפרוטוקול). הוא לא זוכר אם הוא עצמו היה נוכח בשיחה של מנהל העבודה עם התובע (עמ' 15 לפרוטוקול). גם ברוך לא הוזמן להעיד.

1. התובע העיד שהוא והחברים נפגשו בתחנת הדלק בסביבות השעה 11:30 (עמ' 105 לפרוטוקול). מהרגע שהוא התיישב בתחנת הדלק ועד התאונה חלפה כשעה (עמ' 105 לפרוטוקול). בהודעה על תאונת דרכים שמסר התובע במשטרה נכתב כי התאונה אירעה בשעה 11:00, ולפי דו"ח מד"א ההזנקה הייתה בשעה 10:30.
2. ישראל עמר הצהיר כי היה בקשר עם אחיו של התובע בכל הנוגע לקטנוע. האח התקשר אליו לפני כניסת שבת ואמר שבצאת השבת הוא ייגש לאזור התאונה ויעדכן אותו (סעיף 11 לתצהיר). האח הכחיש ששוחח עם עמר והשיב שלא דיבר עם אף אחד באותו יום (עמ' 53 לפרוטוקול).
3. גם ההתנהלות הנטענת בנוגע לקטנוע תמוהה. ישראל עמר שמע שהייתה תאונה והקטנוע בשטח, ולא הלך לקחת אותו. אחיו של התובע גרר אותו רק למחרת, והאופנוע תוקן חודש וחצי לאחר התאונה.

לשאלה למה הוא לא נסע לקחת את הקטנוע, ענה עמר בשאלה: "אני צריך לקחת את האופנוע שלי?" (עמ' 30 לפרוטוקול). לא הפריע לו שהקטנוע יישאר בשטח עד מוצאי שבת (עמ' 41 לפרוטוקול). לא הפריע לו גם שחודש וחצי לא החזירו לו את הקטנוע (עמ' 32 לפרוטוקול). הוא לא יודע איפה תיקנו את הקטנוע, זה לא עניין אותו (עמ' 33 לפרוטוקול).

לשאלה מדוע לקח חודש וחצי לתקן את הקטנוע השיב התובע שהוא לא יודע. הוא משער שהוא הרגיש לא נעים, אך המצב הרפואי שלו לא איפשר לו לעשות שום דבר. הוא לא יודע איפה הקטנוע תוקן (עמ' 109 לפרוטוקול).

1. לשאלה כיצד ידעה אשת התובע לכוון את אחיו למקום התאונה, היא השיבה שמד"א הסבירו לה איך להגיע לשם. לשאלה מה הקשר שלה למד"א השיבה שמישהו הדריך אותה, היא לא זוכרת מי. כשהיא הגיעה אל התובע הוא היה מטושטש. לא נראה לה שהוא הדריך אותה. אולי מד"א היו שם (עמ' 61 לפרוטוקול).
2. במשטרה מסר התובע שהוא נכנס בגלגל של רכב אחר. ולא ציין כי היה זה קטנוע או אופנוע. כאשר נשאל מדוע, השיב כי גם קטנוע הוא כלי רכב (עמ' 113 לפרוטוקול). בהמשך השיב שיכול להיות שהוא אמר קטנוע והחוקר רשם רכב (עמ' 114 לפרוטוקול).
3. לשאלה למה בהודעה במשטרה הוא לא רשם את שם הנפגע הנוסף או את פרטי הרכב השיב התובע שזו פעם ראשונה שהוא מעורב בתאונה, והוא לא ידע מה הוא אמור לעשות (עמ' 114 לפרוטוקול).
4. הוגש פירוט של שיחות נכנסות ושיחות יוצאות לטלפון הפרטי של אשת התובע ואיכון של הטלפון ביום התאונה בהרצליה. אשתו השיבה שיכול להיות שהטלפון היה אצל אחת מאחיותיה, אצל גיסה או אצל אחיה (עמ' 71 לפרוטוקול). לדבריה, השיחות הנכנסות והיוצאות היו של אחיותיה (נ/1 ו- נ/2). כאשר היא נשאלה על כך השיבה שהטלפון כנראה היה אצל אחותה שגרה שם (עמ' 72 לפרוטוקול). לשאלה מדוע יש שיחה נכנסת מאחותה אם הטלפון היה אצל אותה אחות, השיבה שיכול להיות שהאחות השאירה את הטלפון והגיס התקשר כדי לחפש אותו (עמ' 72 לפרוטוקול).
5. סתירות ותמיהות אלו מקשות, כאמור, לקבל את גרסת התובע.

סוף דבר

1. התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח שהתאונה אירעה בקטנוע המבוטח אצל הנתבעת.
2. אני דוחה את התביעה.
3. התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 30,000 ₪. כמו כן יחזיר התובע לנתבעת את הוצאות המשפט שבהן היא נשאה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

חתימה