1. המבקשים הם אנשים עם מוגבלות, המתניידים בעזרת כסאות גלגלים. בבקשות האישור השונות שהוגשו על ידם בתיקים שבנדון נטען, כי המשיבות, רשויות מקומיות ברחבי הארץ, מפרות את חובתן החוקית להנגיש תחנות אוטובוס המצויות בשטחן, כנדרש לפי החוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, ובתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג-2003.

2. מרבית בקשות אלו הסתיימו בהודעות הסתלקות מוסכמות, שלאחר הליכים שונים שהתקיימו בעניינן קיבלו את אישורו של בית משפט זה, כפי שיתואר להלן. בבקשה המונחת להכרעה כעת (בקשה מס' 82), עותרים המבקשים לפסוק להם ולבא כוחם גמול ושכר טרחה.

רקע והבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה

3. הרקע העובדתי לבקשות האישור שבנדון פורט בהרחבה בפסקי הדין השונים שניתנו בתיקים, ואין צורך לחזור שוב על הדברים בהרחבה. בתמצית יצוין, כי עסקינן בבקשות לאישור תובענות כייצוגיות שעילתן אחת - הפרה לכאורה של החובה להנגיש תחנות אוטובוס לאנשים עם מוגבלות על ידי רשויות מקומיות. בתיקים הוגשו תשובות על ידי מרבית המשיבות, נערכו מספר דיונים, ואף הוגשה עמדה מטעם משרד התחבורה ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

4. בפסקי הדין מ-20.10.2019, 24.11.2019, 25.11.2019 ו- 26.11.2019 אישרתי בקשות הסתלקות שהוגשו על ידי הצדדים, לאחר הליכים שונים שהתקיימו בעניינן של מרבית הבקשות, וכן לאחר מספר דיונים שהתקיימו בתיק, הכל כמפורט בפסקי הדין הללו.

בתמצית יצוין, כי מרבית בקשות ההסתלקות כללו התחייבות שאינה מותנית בהעברת תקציבים של הרשויות השונות, להנגיש את תחנות האוטובוס בשטחן בתוך שלוש שנים לכל היותר. בחלק מבקשות ההסתלקות שהוגשו צוין, כי הרשות המקומית כבר סיימה את פעולות ההנגשה שנדרשו ממנה.

5. במסגרת חלק מבקשות ההסתלקות ביקשו הצדדים להגיש את המלצתם בעניין גמול ושכר טרחה בתוך 60 ימים מההחלטה בבקשה, ובחלקן הסכימו הצדדים כי הגמול ושכר הטרחה שייקבע בתיקים האחרים יחול גם עליהם.

6. בבקשה שהוגשה מטעמם טענו המבקשים, כי יש לפסוק להם גמול בסך של 245,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחם בסך של 735,000 ₪. המבקשים ציינו, כי פנייתם המוקדמת אל המשיבות לא נענתה, וכי הם נטלו על עצמם סיכון גדול כשהגישו את בקשות האישור. עוד טענו המבקשים, כי הגשת הבקשות הביאה לשינוי בהתנהגות המשיבות, אשר התחייבו להנגיש את תחנות האוטובוס שבשטחן בתוך זמן קצוב, ומכאן שהבקשה הביאה עמה תועלת לחברי הקבוצה. המבקשים סבורים, כי בקשתם זו עולה בקנה אחד עם הדין ועם הפסיקה.

בשים לב לכך שההליך לא נוהל עד תום, ולא התקיימו הליכי גילוי מסמכים והוכחות, ביקשו המבקשים לפסוק להם גמול ושכר טרחה באופן גלובאלי.

המבקשים אף הפנו לפסקי דין שונים שניתנו בעניינים דומים, התומכים לשיטתם בבקשתם, אשר בהם נפסקו גמול בסך שנע בין 40,000 ₪ ל- 120,000 ₪, ושכר טרחה שנע בין 200,000 ₪ ל- 800,000 ₪.

7. המועצה המקומית ירכא טענה, כי הגשת הבקשה שהוגשה כנגדה לא היתה כרוכה בטרחה רבה ולא היתה יסודית דיה. עוד טענה המועצה, כי המבקש לא פנה אליה בטרם הגיש את הבקשה לאישור, וכי מדובר למעשה בבקשה מוקדמת, אשר הוגשה בטרם זמנה, שכן עד לשנת 2016 כלל לא היתה קיימת בכפר תחבורה ציבורית. המועצה הוסיפה וטענה, כי בתחום שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות פועל מאסדר רב כח (נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות), והוא זה שצריך לאכוף את הוראות החוק בנושא.

8. המועצה המקומית חורפיש טענה אף היא כי הגשת הבקשה לא היתה כרוכה בעמל רב וכי בבסיסה נידון נושא ייחודי שפורט באופן כללי ביחס לכלל המשיבות באופן גורף. עוד נטען, כי לבקשה לא צורפו ראיות מספיקות שיתמכו בטענות המבקש. המועצה המקומית חורפיש הדגישה, כי לשיטתה הסוגיה כלל לא התאימה להתברר כתובענה ייצוגית וכי לא בוצעה אליה פניה מוקדמת, וכי מי שאמור לפקח על הפרת החוק היא נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לנוכח כל אלו, דרשה המועצה המקומית חורפיש להימנע מפסיקת גמול ושכר טרחה כלשהם למבקש ולבא כוחו.

9. גם המועצה המקומית ראמה הגישה טיעון בעניין, וגרסה אף היא כי אין לפסוק למבקש ולבא כוחו גמול ושכר טרחה. המועצה המקומית ראמה טענה כי היא החלה בהליך הנגשת התחנות ללא קשר להליך הייצוגי, וכי יישום נכון של פסיקת בית המשפט העליון מוביל לכלל מסקנה כי אין מקום במקרה הנוכחי לסטות מהכלל לפיו לא ייפסקו גמול ושכר טרחה בהליכים שהסתיימו בהודעות הסתלקות. המועצה אף הדגישה את מצבה הכלכלי הקשה, וכי היא מצויה כיום בתכנית הבראה.

10. המועצה המקומית כסרא סמיע הדגישה בטיעוניה את המניע הכלכלי של המבקש ובא כוחו בהגשת בקשת האישור, וטענה כי מדובר בבקשות זהות שהוגשו מבלי שנתמכו בחוות דעת. לגופו של עניין טענה משיבה זו מחד, כי אין תחבורה ציבורית ביישוב (ועל כן "אם אין קו עירוני קרי אוטובוס שנכנס לתוך היישובים איך אפשר היה לדבר על תחנות אוטובוס", סעיף ה' לתשובתה), אולם הודתה כי הבקשה הוגשה מיד לאחר שאושרו קווים חדשים המסוגלים להיכנס אל תוך היישוב ובטרם הספיקה להתמודד עם פיתוח הכבישים והקמת תחנות והנגשתן. אשר לבקשה גופה, טענה משיבה זו כי בהתאם להלכה הפסוקה המבקש ובא כוחו אינם זכאים לגמול ושכר טרחה, וכי לכל היותר יש להעמידם על סכומים מינימאליים.

11. יובהר כי יתר המשיבות לא הגישו עמדה בעניין (גם אלו שהגישו בקשות שונות להארכת מועד להגשת עמדה).

דיון והכרעה

12. בטרם אפנה להכריע בבקשה אבהיר, כי החלטתי זו חלה רק על המשיבות אשר הגישו בקשת הסתלקות מוסכמת אשר התקבלה על ידי בית המשפט זה וניתן בעניינה פסק דין, לרבות על המועצה המקומית בסמת טבעון, שבקשת הסתלקות נוספת בעניינה הוגשה ביום 28.1.2020, ככל הנראה בטעות, על אף שכבר ניתן בעניינה פסק דין ביום 25.11.2019.

ההחלטה הנוכחית אינה חלה על המועצה המקומית עראבה, בעניינה הוגשה הודעת הסתלקות לא מתוגמלת; על המועצה המקומית כאוכב שבעניינה הוגשה בקשה מוסכמת (בקשה מס' 88), שנדונה בנפרד; על המועצות המקומיות אעבלין, שעב ודיר דנא שהבקשה שהוגשה כנגדן נמחקה ללא צו להוצאות. ההחלטה אף אינה חלה על המשיבות עיריית באקה אל גרבייה והמועצה המקומית מעלה עירון, שההליכים כנגדן טרם הסתיימו.

13. ומכאן לגופם של דברים. בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (5.8.2018) קבע בית המשפט העליון את אמות המידה לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם מבקש האישור מגיש הודעת הסתלקות מוסכמת.

נפסק כי על בית המשפט לוודא שלא מדובר בתביעת סרק, ולהתייחס לתועלת שהביאה בקשת האישור לחברי הקבוצה. כן נפסק כי בבוא בית המשפט להכריע האם לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסדר הסתלקות עליו לבחון שני מבחנים עיקריים: ראשית, אם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; ושנית, אם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה (שם, בפסקה 26).

14. נראה כי המבקשים עמדו בתנאי הראשון הדורש קיומה של עילת תביעה לכאורה. מרבית המשיבות מיקדו את טענותיהן בהיעדר אמצעים כספיים לבצע את ההנגשה וטענו כי משרד התחבורה נושא באחריות לכך, אך לא הכחישו את עצם החובה להנגיש את התחנות.

15. המבחן השני עוסק בתועלת שהניבו הבקשה לאישור והודעת ההסתלקות לחברי הקבוצה. בענייננו, אין חולק שבקשות האישור, ככללן, הניבו תועלת לחברי הקבוצה. אמנם, הסדרי ההסתלקות לא הקנו לחברי הקבוצה זכויות החורגות מאלו שמקנה להם הדין, אולם ברי כי הגשת בקשות האישור הן שדרבנו את המשיבות לפעול לביצוע פעולות ההנגשה כמתחייב, בסד זמנים מוגבל.

16. משקבעתי כי הסדרי ההסתלקות מקיימים את שני המבחנים כאמור, ברי כי מדובר בבקשות ראויות, וכי המבקשים ובא כוחם זכאים לגמול ולשכר טרחה הולמים בגין הגשתן וניהולן.

17. ומכאן לשיעור הגמול ושכר הטרחה. העקרונות המנחים לפסיקתם של גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא כוחו, קבועים בסעיפים 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

סעיף 22 לחוק, העוסק בקביעת הגמול לתובע הייצוגי, מורה בסעיף קטן ב' שבו כדלקמן:

"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

סעיף 23 לחוק, העוסק בקביעת שכר הטרחה לבא כוח התובע המייצג קובע בסעיף קטן ב' כי:

"בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

18. אנו רואים כי שיקולים אלו הם משלושה סוגים עיקריים: הראשון מביניהם עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית; השני עניינו התנהלותו של בא-כוח התובע המייצג; והשלישי עוסק ביחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה.

במקרה הנוכחי, יש קושי לתת משקל של ממש לשני השיקולים האחרונים. זאת, משום שהתביעה לא הגיעה לשלבי ניהול מתקדמים, כך שלא ניתן להתרשם באופן מעמיק מהתנהלותו של בא כוח התובעים המייצגים. כמו כן, הסדרי ההסתלקות לא הניבו פיצוי בסכום כלשהו לחברי הקבוצה (הגם שהסכום שנדרש במסגרת הבקשות עמד בתחילה על מיליוני שקלים), ומכאן שלא ניתן באמת לשקול את היחס שבין שכר הטרחה המבוקש לבין התביעה הייצוגית בכללותה. כל אלו, בצירוף עמדתו של בא כוח המבקשים, מביאים אותי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין ראוי לקבוע פיצוי בשיעור גלובאלי.

19. יחד עם זאת, אני סבור שהסכומים שהתבקשו על ידי המבקשים ובא כוחם גבוהים מהראוי בנסיבות העניין. יש לזכור, כי בבקשות התקיימו דיונים מקדמיים ספורים בלבד; כי לא התקיימו הליכי גילוי מסמכים והוכחות; לא התברר מספר חברי הקבוצה המדויק והנזק שנגרם להם; וכי פרט לעמידת המשיבות בחובות המוטלים עליהן, בקשות האישור והסדרי ההסתלקות לא הניבו לחברי הקבוצה תועלת נוספת כלשהי, בדמות פיצוי בגין הנזק שהפרת החובה לכאורה הסבה להם.

לכל אלו יש להוסיף, כי המשיבות הן רשויות ציבוריות, שכספיהן כספי ציבור הם, והן אינן פועלות למטרות רווח, ויש לאזן בין עניינם של התובעים המייצגים ובא כוחם אל מול האינטרס הציבורי בקביעת גמול ושכר טרחה.

20. בנסיבות אלו, אני קובע כי כל משיבה (בכפוף לאמור בסעיף 11 לעיל), תשלם למבקש גמול בסך של 3,000 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום. בנוסף, כל משיבה תשלם לבא כוח המבקשים שכר טרחה בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. שכר הטרחה ישולם באופן מדורג: סך של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולם בתוך 30 ימים מהיום, ואילו יתרת הסכום תשולם לאחר הגשת הודעה על ידי ב"כ המבקשים בדבר השלמת פעולות ההנגשה, כאמור בהודעות ההסתלקות.

21. בשולי הדברים אעיר, כי עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנו המבקשים, ולא ניתן להקיש מהם בהכרח לענייננו. חלקם אינם עוסקים בנגישות, ומרביתם ניתנו בנסיבות שונות, במסגרת הסדר פשרה, ולא במסגרת הסתלקות. מכל מקום, הסכומים שנפסקו לעיל תואמים לפחות את חלקם של פסקי הדין אליהם הפנו המבקשים, אשר הצביעו על מנעד רחב של גמול ושכר טרחה.

22. עוד אעיר, כי בטיעוניהן של המועצות המקומיות ירכא, חורפיש, ראמה וכסרא סמיע לא היה כדי לקבוע שיש מקום לפסוק בעניינן גמול ושכר טרחה בשיעורים שונים מאלו שנקבעו לעיל, וכי הסכום המתון שנפסק הביא בחשבון את הטיעונים שהועלו על ידן. בכלל זה יצוין, כי אף שבמועד הגשת בקשות האישור היתה קיימת על פי הלכה, חובה לערוך פניה מוקדמת לרשות בטרם הגשת בקשה ייצוגית כנגדה (להרחבה ראו דנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (17/12/2019), היעדר פניה לא הוביל באופן אוטומטי לשלילת הזכות, אלא מהווה שיקול אחד מיני רבים בפסיקת הגמול ושכר הטרחה ובשיעורו. עוד יצוין, כי אין בעובדה שהבקשה הוגשה כנגד רשויות רבות כדי לגרוע מהזכות לקבל גמול ושכר טרחה, מקום בו הבקשה והסדר ההסתלקות עומדים בתנאים שנקבעו לכך בפסיקה.

עוד יוער בשולי דברים אלה, כי חלק מהטענות שנטענו על ידי המועצה המקומית כסרא סמיע בתשובתה לבקשה הנוכחית עומדים בניגוד לבקשת ההסתלקות שהוגשה בעניינה, במסגרתה הודתה בהנגשת תחנות האוטובוס שבשטחה. גם מן הטעם הזה, לא מצאתי לנכון לפסוק בעניינה סכומים שונים מאלו שפורטו לעיל.

סוף דבר

23. לאור כל האמור אני קובע כי דין הבקשה להתקבל; המשיבות ישלמו גמול ושכר טרחה למבקשים ולבא כוחם כאמור בסעיף 19 לעיל.

ניתן היום, י"ד תמוז תש"פ, 06 יולי 2020, בהעדר הצדדים.