1. עניינה של החלטה זו הינו בבקשת הנתבע (להלן: המבקש) למחיקת התביעה כנגדו על הסף, כאשר טענתו העיקרית הינה כי טענות התובעת בכתב תביעתה (להלן: המשיבה) לא מקימות כל עילת תביעה.
2. ברקע הבקשה, תביעת הכספית של המשיבה במסגרתה היא עותרת לחייב את המבקש בסך של כחצי מיליון. כעולה מכתבי הטענות, המשיבה שכרה במהלך שנת 2014 את שירותיו של המבקש על מנת לערוך שיפוץ מקיף בביתה. עיקר טענתה של המשיבה הינה כי המבקש ניצל את תמימותה ואת יחסי הידידות ביניהם, תוך שהציג בפניה מצג שווא לפיו יש באפשרותו לבצע את השיפוץ המקיף בביתה. ואולם, בדיעבד התברר למשיבה על פי הנטען, שהמבקש ביצע עבודה רשלנית, לא מקצועית ופגומה ובתוך כך גרם לה לנזקים כבדים ועוגמת נפש רבה. במסגרת סעיף 142 לכתב התביעה פורטו רכיבי הפיצוי הנטענים(19 במספר) והמגיעים לסך מצטבר כאמור של כחצי מיליון ₪.
3. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, וכן בכתב התביעה וההגנה על נספחיהם – נחה דעתי כי בשלב זה של הדיון, אין להורות על המחיקה המבוקשת.
4. ההלכה הינה, כי סילוק תביעה על הסף (בין מחיקה ובין דחייה), הינו אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה. המדיניות המשפטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (ר' ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668). הכלל הוא כי הסנקציה של סילוק על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות. חובת זהירות זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בדחייה על הסף, היוצרת מטבעה ככלל מעשה בית דין (ר' ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [פורסם בנבו] (4/6/07)). כן, נקבע כי רק במקרה בו ברור ונעלה מכל ספק כי גם אם יוכיחו כל עובדות התביעה, לא יוכל התובע לזכות בסעד הנתבע, רק אז ייעתר בית המשפט לבקשה לסילוק תביעה על הסף (ר' ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577).
5. עיון בבקשה מעלה כי עיקר טענתו של המבקש מתמקדת בכך שהמשיבה לא הביאה "כל ראיה כדבעי" (ר' רישת סעיף 6 לבקשה) להוכחת טענותיה כאשר "מקריאה פשוטה בכתב התביעה, ניתן ללמוד בנקל, כי אין לתובעת, יכולת לקבל סעד כלשהו מבית המשפט הנכבד, מאחר וטענותיה לא מקימות על עילת תביעה כלל ועיקר" (ר' סעיף 8 לבקשה). כן, נטען כי "למעט טענות בעלמא, לא הביאה התובעת ולוּ בדל ראיה לטענותיה" תוך שהיא טוענת "כל טענותיה בעל פה וללא כל סימוכין" (ר' סיף 9 לבקשה).
6. יובהר מיד כי אין מקום למחיקת התביעה על בסיס טענות אלה, שכן מועד ההכרעה בשאלה האם יעלה בידי המשיבה לעמוד בנטל להוכחת טענותיה אינו עתה, כי אם לאחר שמיעת הראיות בתיק ובירור המחלוקות העובדתיות הרבות הנגזרות מהטענות בכתב התביעה ומרכיבי הפיצוי שצוינו כאמור. על כן, ברי כי אין בהן להביא לסילוקה של התביעה בשלב זה של הדיון, עוד בטרם נשמעו ראיות הצדדים. ודוק, אין בעובדה כי לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת, כדי לקבוע כי נסתם הגולל על עצם היכולת של המשיבה להוכיח את טענותיה לליקויים שבאחריות המבקש, בשעה שעל-פי הוראות תקנה 129(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ממילא טרם חלף המועד להגשת חוות דעת נוכח השלב הדיוני בו מצוי התיק.
7. מובהר כי שמורה למבקש הזכות להעלות כל טענה בהמשך ניהול ההליך.
8. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.
9. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.