01 ספטמבר 2020

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

החלטה

1. לפניי בקשת התובע למינוי מומחה רפואי נוסף ,לאחר קבלת חוות דעת המומחה אשר מונה על ידי בית הדין.

2. לטענת התובע, המומחה הרפואי קבע כי אינו סובל ממחלת ריאות בניגוד מוחלט למסמכים הרפואיים בתיק, ולקביעת רופאי הריאות המטפלים בתובע במהלך השנים. עוד נטען כי אין זה מקרה ראשון בו טוען המומחה הספציפי כנגד קביעות רופאים מטפלים. כן נטען כי המומחה קבע כי התובע אינו סובל ממחלת ריאות כרונית חרף תפקודי הריאות של התובע בשנת 2018 ו- 2019, הרישומים הרפואיים בתיק והטיפול הרפואי הניתן לתובע והתואם את מחלת הריאות ממנה סובל הוא.

3. התובע הוסיף וטען כי יש לפסול את חוות דעת המומחה משעה שהוא מתבצר בעמדתו, כל זאת בניגוד מוחלט לקביעות הרופאים המטפלים בתובע וממצאי תפקודי הריאות מהן עולה כי הוא סובל ממחלת ריאות.

4. הנתבע אשר הבקשה הועברה לתגובתו התנגד למבוקש וטען כי חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה ברורות ומנומקות, תוך התייחסות לעמדת הרופאים אשר טפלו בתובע. עוד נטען כי הבקשה נעדרת כל נימוק משפטי או אחר המצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף, כאשר כל בקשת התובע היא ניסיון להגיע לתוצאה הרצויה לו תוך סרבול ההליך. כמו כן, כל טענות התובע כנגד קביעות המומחה נטענו בעמלא , שעה שהמומחה הבהיר מפורשות כי מחלת אסטמה יש לקבוע על פי ממצאים אוביקטיבים בתפקודי ריאה , אשר לא נמצאו במקרה זה.

5. בהתאם למדיניות הנהוגה ביחס למינוי מומחה אחר או נוסף הכלל הוא כי יש להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת ומינוי נוסף או אחר יתקבל במקרים חריגים ובמשורה. עוד נקבע כי באותם מקרים בהם חוות דעת המומחה אינה נותנת מענה לכל השאלות שהוצגו למומחה והדרושות להכרעה, או במקרים בהם המומחה דוגל באסכולה מחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת מקלה, ישקול בית הדין מינוי מומחה נוסף או אחר. יודגש כי בהנחיות הנשיאה וירט ליבנה מיום 10.9.2019, ציון בסעיפיפ 17-18 כי בהחלטה מנומקת רשאי בית הדין למנות מומחה נוסף ככל שסבור הוא כי יש צורך בכך.

6. לאחר בחינת טענות הצדדים, חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, לא מצאתי כי עסקינן במקרה בו חוות דעת המומחה איננה מבוססת על העובדות שנקבעו על ידי בית הדין, או מבוססת על היא על הנחה משפטית לא נכונה או שלא ניתן מענה הולם לשאלות ההבהרה. נהפוך הוא. המומחה הבהיר מדוע אין לקבל את עמדת הרופאים אשר טפלו בתובע ואף הבהיר מבחינה רפואית את עמדתו ביחס לאבחנת הרופאים המטפלים בתובע.

7. טענות התובע המייחסות למומחה אי הכרה במחלת הריאות אף במקרים אחרים, ודעתו החולקת על קביעת רופאי התובע , הן לבדן אינן בבחינת סיבה להידרש למינוי מומחה נוסף. יובהר כי בעת מינוי מומחה רפואי על ידי בית הדין , מבקש בית הדין לקבל חוות דעת רפואית אשר מבהירה היבט רפואי של השאלה הספציפית הנדונה בפניו. בהתאם לכך פעל המומחה, חיווה דעתו על בסיס העובדות שהועברו אליו ומסמכיו הרפואיים של התובע, והבהיר קביעתו מדוע מבחינה רפואית התובע אינו סובל ממחלת האסטמה, אשר לא באה לידי ביטוי בממצאים אוביקטיביים בתפקודי הריאה.

8. נוסף על כך, ההלכה הפסוקה הבהירה כי מינוי מומחה נוסף מוביל להימשכות ההליך ולהוצאות נוספות, אשר יש להעתר להן במשורה ובהחלטה מנומקת, באותם מקרים בהם קיים טעם המצדיק היענות לבקשה (ראו-עב"ל (ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי – מוניס, ניתן ביום 22.11.2012).

9. לאור כל המקובץ, משעה המומחה הבהיר את חוות דעתו ואף השיב באופן מפורט לשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו, ופרט כי אין ראיה אוביקטיבית למחלת האסטמה בה פקפקו אף חלק מהרופאים אשר טפלו בתובע , לא מצאתי טעם ממשי להיעתר לבקשה. המומחה אף התייחס לתפקודי הריאות וסבר כי אינם מדגימים עדות מתאימה למחלת האסטמה לפיכך, אין כל בסיס להיעתר לבקשת התובע למינוי מומחה הנוסף.

10. משעה שהבקשה נדחתה, יסכמו הצדדים טיעוניהם בסדר הבא:

סיכומי התובע יוגשו עד ליום 1.10.20.

סיכומי הנתבע יוגשו עד ליום 1.11.20.

לעיוני 2.10.20.

ניתנה היום, י"ב אלול תש"פ, (01 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.