22 מרץ 2022

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

החלטה

1. לפני בקשת הנתבע מיום 02.02.2022 להורות על מינוי מומחה שלישי בתיק דנן.

חוות הדעת הראשונה

1. בהתאם להסכמת הצדדים מיום 15.09.2019, מונה ד"ר שבתאי ורסנו (להלן- ד"ר ורסנו) לשמש כמומחה מטעם בית הדין לחוות דעתו בשאלות המפורטות בהחלטה.
2. עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן:
3. התובע יליד שנת 1945, עובד כמכונאי רכב במוסכים שונים משנת 1964 ועד היום.
4. החל משנת 2007 עובד התובע בעיקר בשיפוץ תיבות הילוכים לרכב, כאשר משנת 2012 ועד היום עובד התובע בתיקון תיבות הילוכים במשרה חלקית.
5. עד לשנת 2007 עבד התובע במשרה מלאה כולל ימי ו' והחל משנת 2007 עבד בהתאם לצרכי העבודה.
6. המוסכים בהם עבד היו במבנה עם גג-סככה ופתוח בכניסה, לא היו וונטות.
7. התובע לא עבד עם אמצעי מיגון נשימתיים כל השנים.
8. במסגרת תפקידו כמכונאי תיקן התובע מנועים, גירים, בלמים וכו' בעיקר על רכבים פרטיים ונחשף לחומרים שונים כמתואר להלן:
9. שיפוץ בלמים- פירוק הבלמים אשר היו בעבר מאסבסט (עד לשנת 1991), סביב הבלמים היו הרבה סיבי אסבסט אותם היה עליו לנקות באמצעות לחץ אוויר אשר היה מפזר את הסיבים לכל עבר וכך נשם ונחשף לסיבי אסבסט. בעבודה על הבלמים נחשף גם לנוזלי בלמים.
10. ניקוי קרבורטורים- באמצעות אותן החומצות והחומרים איתם ניקח (שגיאה במקור) את המנועים באמצעות מברשת ובהתזה של החומר.
11. החלפת שמנים של המנוע ושל תיבות ההילוכים.
12. במסגרת עבודתו במוסכים שרובם סגורים, נחשף התובע לעשן של פליטות גזים (דלק, גריז, נפט).
13. במרבית המוסכים בהם עבד היה גג אסבסט ישן שמדי פעם נפלו עליו חלקים ואבק אסבסט.
14. ביום 31.10.2019 התקבלה חוות דעתו של ד"ר ורסנו, אשר קבע כדלקמן:

"א. מה הליקוי ממנו סובל התובע?

על פ המסמכים שהוצגו בפני (1998-2018) לא הודגמה בתובע שום מחלת ריאות כרונית. ב1.2007 בשל תלונות על שיעול בן חודש ימים, "חירחורים ונשימה ברונכיאלית" נתנה כותרת של "ברונכיטיס אסתמטית" ללא שבוצעו תפקודי ריאות, והוא טופל בסטרואידים סיסטמיים ובהמשך במשאף סימביקורט (משאף סטרואידלי משולב) במשך שנים- עד 2018 לפחות, וזאת על אף שתפקודי ריאות לא הדגימו במשף השנים הבאות הפרעה חסימתית. רופא ריאות בשנת 2009 העלה שאלה האם כלל קיימת אסתמה ולנוכח תפקודי ריאות תקינים רשם שאין עדות לאסתמה פעילה. ב29.1.18 רופא ריאות אחר פרש את תפקודי הריאות שבוצעו לפני ואחרי שאיפת ונטולין כהפרעה חסימתית עם שיפור משמעותי, למרות שתפקודי הריאות שללו הפרעה חסימתית (FEV1/FVC=0.93). "השיפור המשמעותי" בFEVI וב-FVC שארע בין שתי הבדיקות היה כפי הנראה הבדל בין שני ביצועים שונים של תפקודי הריאות, כאשר הביצוע הראשון היה תת-אופטימלי. ממצאי הבדיקה הזו פוענחו כהפרעה חסימתית עם שיפור משמעותי לאחר מתן מרחיב סמפונות (כביכול מתאים לאבחנת אסתמה) ולא היא. מדובר פשוט בפענוח שגוי. אבחנה של אסתמה, על פי ההנחיותצ הבינלאומיות המקובלות, מחייבת הדגמה של הפרעה חסימתית עם יחס FEVI/FVC נמוך מהנורמה הצפויה, ושלאחר שאיפת מרחיב סמפונות מדגימה שיפור משמעותי בערכו של FEVI כדי 12% + 200 מל', לפחות. במקרים שקיים חשד קליני לאסתמה אך בתפקודי ריאות רגילים לא מודגמת הפרעה חסימתית, יש לבצע למטופל/ת בדיקת תגר נשימתי. לא מצאתי בשום מקום כי התובע נשלח לבדיקת תגר נשימתי מסוג מטאכולין או אחר, לצורך אבחנת תלונותיו על שיעול ממושך (בדיקה שצריכה להתבצע ללא מיסוך של טיפול במשאפי סטרואידים וכיו"ב). תפקודי הריאות שהתובע בצע משך השנים שוללים גם מחלת ריאות כרונית מסוג COPD. לציין כי במשך השנים היו תקופות של תלונות על שיעול ממושך, גם בנוכחות בקע סרעפתי גדול (הוכח ב CTובגסטרוסקופיה) ואזופגיטיס, וגם היו אירועים של ריניטיס חוזרת, עם אף סתום, נזילה אחורית, עיטושים ובצילומים עדות לסינוסיטיס. כמו כן רמת Total IgE בדמו נמצאו מוגברת כדי 214 יח' בשנת 2007, אך תבחיני עור לאלרגנים נשאפים צוטטו כשליליים. נרשם כי לא עישן מעולם.

ב. האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קשר סיבתי בין השניים.

התשובה שלילית. בהעדר הוכחה למחלת ריאות מסוג אסתמה, כפי שהתובע נחשד בה על ידי מטפליו, כמובן שלא ניתן לקבוע קשר סיבתי. גם אם היה מוכח כי בתובע מחלת אסתמה הרי שלא היה ניתן לקבוע קשר סיבתי של גרימה יש מעין (חשיפה לסיבי אסבסט, עשן וגזים של רכבים, חומצות ניקוי/שמני מנועים). גם קשר של החרפה צמיתה, בנוכחות תפקודי ריאות תקינים ולא חסימתיים, אין לו סבירות כזו..." (שגיאות והדגשות במקור).

1. ביום 05.02.2020 הגיש התובע בקשתו להפנות שאלות הבהרה למומחה. ביום 24.02.2020 הגיש הנתבע את תגובתו במסגרתה התנגד לבקשה. לאחר עיון בבקשה להפניית שאלות הבהרה ובתגובה בהחלטתי מיום 26.03.2020, הופנו לד"ר ורסנו שאלות ההבהרה הבאות:

"1. כבוד המומחה מופנה למסמכים הרפואיים מהם עולה כי החל משנת 2013 התובע מאובחן כחולה אסטמה וטופל במשך השנים בהתאם לאבחנה זו.

מצ"ב ביקור מיום 22.12.2019 אצל ד"ר דינה גנופולסקי, מומחית למחלות ריאה, אשר ניתן לאחר שהתקבלה חוות דעתך, בו מצוין מפורשות כי התובע סבל מאסטמה משך "שנים".

האם נכון כי לאור מסמכים אלו התובע סובל ממחלת אסטמה?

2. במידה ותשובתך חיובית אנא בחן את השאלות שהועברו לעיונך על ידי בית הדין בהתייחס למחלת התובע.

3. במידה ותשובתך שלילית, מדוע אין להתבסס על אבחנות הרופאים אשר טיפלו בתובע לאורך השנים, ואף לאור אבחנת ד"ר דינה גנופולסקי מיום 22.1.22019 (שגיאה במקור).

1. ביום 21.05.2020 התקבלו תשובותיו של ד"ר ורסנו לשאלות ההבהרה:

"1. ... שלילי. כאמור בחו"ד בתובע לא הוכחה שום מחלת ריאות כרונית ובכלל זה גם לא אסתמה.

2. ... לא רלבנטי.

3. ... אין להתבסס על "אבחנות" הרופאים, מהסיבות שפרטתי, בהרחבה, בחו"ד בתשובה לשאלה א. אבחנת אסתמה היא אבחנה שחייבים לבססה על פי ממצאים אובייקטיביים בתפקודי ריאה, עם או ללא מבחני תגר. הקריטריונים לאבחנת אסתמה ידועים מזה שנים רבות ומקובלים בכל העולם, על פי הנחיות של ארגון הבריאות העולמי (הנחיות הקרויות GINA). הסברתי זאת בחו"ד. במקרה הנדון אין שום ראיה אובייקטיבית למחלת האסתמה, וגם חלק מהרופאים המטפלים פקפקו בה. המסמכים הנוספים שצורפו לפנייה זו לא מצאתי שום ראייה חדשה. בנוסף, במכתבה של ד"ר גנופולסקי נרשמה כותבת של "אסתמה", שוב ללא ראיה אובייקטיבית, ולא רק זאת אלא שהיא ציינה כי תפקודי ריאות הדגימו הפרעה "רסטריקטיבית" (הקטנת נפחי ריאה, שאינה מתאימה לאסתמה). יש להבין כי עצם כתיבת כותרת אבחנתית איננה תחליף לאבחנה מבוססת. במקרה של אסתמה ידוע ממחקרים כי שיעור האבחון השגוי, לשני הכיוונים, הוא בסדר גודל של 30% לכל כיוון והסיבה לכך היא "אבחון" לא מבוסס, שלא על פי ממצאים אובייקטביים מוסכמים."

1. ביום 03.08.2020 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף בעקבות קביעתו של המומחה הרפואי לפיה אינו סובל ממחלת ריאות, זאת בניגוד מוחלט למסמכים הרפואיים בתיק הרפואי של התובע. עוד טען התובע כי זה אינו המקרה הראשון בו טוען המומחה הספציפי כנגד קביעות רופאים מטפלים. ביום 16.08.2020 הגיש הנתבע את התנגדותו לבקשה וטען כי חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה הינן ברורות ומפורטות וכוללות התייחסות לעמדות הרופאים אשר טיפלו בתובע.
2. בקשת התובע למינוי מומחה נוסף נדחתה משעה שהמומחה הבהיר את חוות דעתו והשיב באופן מפורט לשאלות ההבהרה שנשאל, תוך שפירט כי אין ראיה אובייקטיבית למחלת האסטמה של התובע (החלטה מיום 01.09.2020).
3. ביום 03.12.2020 הגיש התובע בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה. ביום 09.12.2020 הגיש הנתבע את תגובתו. לאחר עיון בבקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות ובתגובה לבקשה, בהחלטתי מיום 09.12.2020 הופנו לד"ר ורסנו שאלות ההבהרה נוספות כדלקמן:

"1. הנך מופנה לבדיקת כיח מגורה מיום 8.1.20 במסגרתה הודגמה אאוזינופיליה נכרת- 37%- האם נכון שממצא זה תומך בקיומה של מחלת אסטמה אצל התובע?

2. ככל שהתשובה היא חיובית, אנא ענה על שאלות בית הדין שנית בהתייחס למחלה.

3. האם נכון כי קיימת אסטמה אאוזינופילית?

1. ביום 04.01.2021 הגיש ד"ר ורסנו תשובתו:

"1. ... תוצאת הבדקה הרלוונטית לא צורפה למסמכים!!!

2. ... תשובותיי הקודמות לא משתנות.

3. ... בהנחה עקרונית כי כיח מגורה הדגים אאוזינופיליה, יש בכך כדי לתמוך בחשד לאסתמה אך אין בכך בכדי להוכיח אסתמה. לאאזינופיליה בכיח ישנה אבחנה מבדלת. אבחנת אסתמה, כפי שציינתי בחו"ד וגם בתשובות ההבהרה הראשונות, הינה אבחנה הנעשית על פי קריטריונים בינלאומיים מאוד ברורים: חובת הדגמה של הפרעה חסימתית עם יחס FEVI/FVC נמוך מהנורמה הצפויה, ושלאחר שאיפת מרחיב סמפונות מדגימה שיפור משמעותי בערכו של FEVI כדי 12% + 200 מל', לפחות. במקרים שקיים חשד קליני לאסתמה אך בתפקודי ריאות רגילים לא מודגמת הפרעה חסימתית (כמו במקרה הנדון), יש לבצע למטופל/ת בדיקת תגר נשימתי, כגון תגר מטאכולין. לפי שעה הובע לא ענה לקריטריונים אלו, ומוזר מדוע ברור החדש לא מוצה כנ"ל. בחולה אסתמטי מוכח כנ"ל, בדיקת כיח מגורה עשויה לתרום לאיפיון האסתמה כאאוזינופילית, נויטרופילית או כדלת-תאי-דלקת, ולתגובת המחלה לטיפול תרופתי כזה או אחר, אך אינה משמשת לאבחנת המחלה ואינה מהווה קריטריון אבחנתי. כפי שציינתי בתשובות ההבהרה הקודמות, ידוע ממחקרים שנעשו ב"אסתמטיים" כי שיעור האבחון השגוי, לשני הכיוונים, הוא בסדר גודל של 30% לכל כיוון והסיבה לכך היא "אבחון" לא מבוסס, שלא על פי ממצאים אובייקטיביים מוסכמים. גם מנסיוני הקלני לאורך השנים זהו המצב בשטח גם בישראל ואני יכול למנות מקרים ש"אובחנו" כ"אסתמה" אך ברור מאוחר יותר גילה כי מדובר בגידול חוסם בדרכי הנשימה, פעילות פארדוכסאלית של מיתרי הקול, נזלת אלרגית ללא אסתמה, ועוד. אין לוותר על הוכחה דפניטיבית מכוון שלאבחנה נכונה, כמו לאבחנה שגוייה, יש השלכות לעשרות שנים קדימה".

1. ביום 07.03.2021 התובע הגיש סיכומיו, במסגרתם ביקש בשנית למנות מומחה נוסף בתיק תוך שמנה את הפגמים שחלים לדעתו בחוות הדעת של ד"ר ורסנו. ביום 14.03.2021 התקבלה התנגדותו של הנתבע למינוי מומחה נוסף.
2. בהחלטתי מיום 01.04.2021 קבעתי כי לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי על מנת לעשות מלאכתי שלמה, יש להורות על מינוי מומחה נוסף, זאת בשים לב לתיקו הרפואי של התובע וכן לאבחנות הרופאים השונים משך תקופה ארוכה והשימוש בטיפול התואם את האבחנה, כאשר מנגד חוזר המומחה על עמדתו באשר להעדר קשר סיבתי (אף מבלי לעיין בבדיקת כיח מגורה).

חוות הדעת השנייה

1. בהתאם להחלטתי מיום 01.04.2021 מונה פרופ' ניר פלד (להלן- פרופ' פלד) לשמש כמומחה רפואי (אחר) מטעם בית הדין, לחוות דעתו בשאלות המפורטות בהחלטה מיום 01.04.2021 הזהות לאלו אשר הופנו בתורן לד"ר ורסנו ביום 18.09.2019.
2. בתשובתו מיום 18.05.2021 השיב פרופ' פלד כדלקמן:

"התובע, יליד 1945, לא מעשן, עם אסטמה בעברו ורגישות עם הפיכות של דרכי הנשימה. לאורך השנים החמרה בתלונות הנשימתיות עם מרכיב רסטרקטיבי גובר עד לכדי FVC של 42% והפרעה חסימתית נלווית עם מרכיב הפיך ושיפור בתפקודי הנשימה באופן חלקי תחת מרחיבי סימפונות. בשנים האחרונת הפרעה נשימתית גוברת עד לכדי קוצר נשימה בדיבור וירידות בריווי החמצן בדם. בהדמיות, צילומי חזה היו תחילה תקינים אך בהמשך עם שינויים כרוניים אינטרסטיציאליים. בסיטי חזה נצפה בקע סרעפתי גדול עם שינויים אינטרסטיציאליים איזורים אשר גורמים להרחבה של הסימפונות.

לנוכח ההחמרה ההדרגתית לאורך השנים, הממצאים האינטרסטיציאליים בהדמיות וההחמרה התפקודית במבחני הנשימה, אני קושר בסבירות גבוהה (מעל 50%) החמרה של מחלת הנשימה הבסיסית (אסטמה) במנגנון של מיקרוטראומה כמו גם סבירות גבוהה (מעל 50%) של נזקי ריאה פרגכימיים בשל חשיפות כרוניות לאדים מזיקים וסיבי אסבסט.

לסיכום, אני סבור בסבירות מעל 50% כי נזקי הנשימה מהם סובל התובע קשורים בקשר סיבתי לחשיפתו התעסוקתית על דרך של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי ממנו סבל. בנוסף אציין כי השפעת חשיפתו המתוארת במסגרת העבודה על הליקוי ממנו סובל התובע הינה משמעותית, קרי מעל 20%.

1. ביום 31.06.2021 הגיש הנתבע בקשה להפניית שאלות הבהרה לפרופ' פלד. ביום 05.07.2021 הגיש התובע תגובתו לבקשת הנתבע. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה הופנו לפרופ' פלד שאלות ההבהרה הבאות:

"1. קבעת בחוות דעתך כי מחלת הריאות בה לקה התובע הינה אסטמה.

1. האם אתה מסכים כי על פי הפרקטיקה המקובלת , על מנת לקבוע אבחנה של אסטמה נדרשת הדגמה בתפקודי הריאות של הפרעה חסימתית הפיכה, על פי יחס FVC / 1 FEV נמוך מהחזוי ושיפור משמעותי של 1 FEV לאחר מתן מרחיבי סמפונות? במידה ותשובתך חיובית, האם אתה מסכים כי אין עדות לאסטמה במסמכים המצויים בתיקו הרפואי של התובע?

במידה ותשובתך שלילית, אנא פרט מה הם לדעתך הקריטריונים לקביעת אבחנה של מחלת האסטמה בעניינו של התובע?

1. אנא הפנה למסמך רפואי ספציפי בו צוינה אבחנה של אסטמה בעניינו של התובע? במידה ותשובתך חיובית, אנא פרט מתי, ועל פי איזה קריטריונים נקבעה אבחנת מחלה האסטמה, השזורה כחוט השני ברשומות השונות?

2. קבעת בחוות דעתך " סבירות גבוהה (מעל 50%) של נזקי ריאה פרנכימטיים בשל חשיפות כרוניות לאדים מזיקים וסיבי אסבסט". תשומת לבך מופנת לסעיף 10 לעובדות המוסכמות. האם יש בכך לשנות מחוות דעתך?

3. הנך מופנה לחוות דעתו של ד"ר דוד סתיו מיום 18.3.2013 אנא הסבר בהסתמך על התשתית העובדתית והרפואית מה הבסיס לקביעתך כי מתקיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% לנזק ריאתי כתוצאה מחשיפה לסיבי אסבסט?

4. קבעת בחוות דעתך כי מתקיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין הנזק הריאתי לחשיפות כרונית לאדים מזיקים.

אנא פרט לאלו חומרים או אדים של איזה חומרים אתה מייחס את גרימת הנזק הריאתי?

5. לאור כל האמור, האם אתה חוזר בך מקביעתך כי מתקיים קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית של התובע ובין מחלת האסתמה?

1. ביום 10.01.2022 התקבלו תשובותיו של פרופ' פלד לשאלות ההבהרה:

"1. הגדרת אסטמה על ידי הגופים המקצועיים GINA הוא אוסף של מצבים הטרוגני אשר לרוב מאופיין בדלקת כרונית של דרכי הנשימה. המצב מוגדר על ידי היסוריה של צפצופים, קוצר נשימה, אי נוחות בבית החזה, שיעול אשר משתנים בעוצמתם ולאורך הזמן כמו גם מגבלה בזרימת האוויר [3]. ככזה, הגדרת האסטמה יכולה גם להתבסס על הגדרות קליניו ותגובה למשאפים, ולאו דווקא על בסיס תפקודי נשימה בלבד. זו ועוד, לתובע הוצגה הפרעה הפיכה בתפקודי הנשימה, קרי הרחבת דרכי הנשימה כתגובה לשימוש במשאפים, כפי שמאפיין חולי אסטמה. לאורך תיקו של התובע, מצויינת היסטוריה של אסטמה אטיפית פעמים רבות ולפיכך אני מסכים עם רופאיו של התובע כי קיימת קליניקה של אסטמה אשר כללה צפצופים נשימתיים אקפירטוריים, תפקודי הנשימה היו לא אופייניים אך לאורך תיקו הרפואי הוצגה הפיכות בתפקודי הנשימה כתגובה למרחיבי סמפונות. אלו האחרונים מעידים על רגישות יתר חלקית של דרכי הנשימה כבסיס למחלת האסטמה שהיתה בעברו. עובדה זו אינה מפחיתה ממנגנון המיקרוטראומה המתרחש בשל חשיפה תעסוקתית, קרי החמרת תפקודי הנשימה כתוצאה מחשיפה מתמשכת לאורך השנים. הקליניקה החלה בגיל צעיר כאסטמה ועם השנים הפכה ליותר רסטרקטיבית בשל נזקים פרגכימתיים סבירות גבוהה לקשר סיבתי לחשיפתו התעסוקתית. על המרכיב הפרנכימתי אינטרסטיציאלי קיים גם מרכיב רגישות המתבטא בהפיכות חלקית של זרימות האוויר...

2. לנושא מועדים ספציפים בהם היתה קליניקה של הפרעה חסימתית: ראה דיווחים ב- 23/2/2017, 5/1/2009 עם הפרעה בינונית בשיעורי הזרימה ורגישות יתר של דרכי הנשימה (ד' סתיו), 29/1/2018 שיפור בתפקודי הנשימה של 32% לאחר וונטולין (ראה עמוד 5 לחוות דעתי הקודמת).

3. בסעיף 10 של כתב המינוי מפורטים החומרים להם היה חשוף ובעיקר בהקשר למחלתו הריאתית אציין פליטות גזים ואבקת בלמים.

4. אני מסכים כי הנזקים הראיתיים של התובע הם משניים לחשיפה לגורמים נדיפים שונים כולל פליטות גזים ועשן וגם (אך לא רק) סיבי האסבסט משניים לעבודה עם בלמים. דר' סתיו ציין כי אינו רואה בבדיקת הסיטי סימנים ברורים לנזקי אסבסט, אך אינו יכול גם לשלול קיומם של אלו על בסיס בדיקת סיטי. על מנת לקבוע אסבסטוזיס, כידוע לשני הצדדים, אין הכרח במציאת או הוכחת סיבי אסבסט בריאת התובע או אף לראות שינויים מסוג זה בבדיקות ההדמיה. לסיכום נקודה זו, הפגיעה הפרנכימטית היא זו אשר מובילה להבנת הקשר הסיבתי הסביר בין החשיפה.

5. אחדד כי קביעתי בגין קשר סיבתי בגין חשיפתו התעסוקתית למחלתו הריאתית הינה למחלת ריאות רסטרקטיבית כמחלה עיקרית. המרכיב האלרגי (אסמטי) היה ברקע ומתואר בתיקו כבר בגיל צעיר טרם חשיפתו התעסוקתית. על המרכיב האינטרסטייאלית תתכן החמרה אלרגית כאסטמה תעסוקתית, אם כי תרומתה של האחרונה אינה הדבר הדומיננטי, אלא הפגיעה האינטרסטיציאלית.

לסיכום, אין שינוי בהערכתי לקשר סיבתי סביר (סבירות מעל 50%) בין נזקי הנשימה מהם סובל התובע לחשיפתו התעסוקתית על דרך של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי ממנו סבל. בנוסף אציין כי השפעת חשיפתו המתוארת במסגרת העבודה על הליקוי ממנו סובל התובע הינה משמעותית, קרי מעל 20%."

1. לאור האמור בתשובות המומחה, הגיש הנתבע ביום 02.02.2022 בקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' פלד ולמינוי מומחה רפואי אחר במקומו. לטענת הנתבע, המקרה בענייננו מהווה מקרה חריג המצדיק מינוי מומחה רפואי אחר. זאת מאחר ופרופ' פלד נמנע מלהשיב לשאלות ההבהרה, או לחילופין השיב באופן חלקי.
2. ביום 08.03.2022 הגיש התובע תגובתו במסגרתה התנגד למינוי מומחה שלישי. לטענת התובע המומחה ענה בפירוט ובנימוק על השאלות אותן נשאל. עוד טוען התובע כי דרך המלך היא העברת שאלות הבהרה נוספות ולא מינוי מומחה נוסף.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם להלכה הפסוקה בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, וזאת מן הטעם שאובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה רבה מעצם העובדה שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראו- ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ז', 374; דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך לב [1], 322).
2. בהנחיות כבוד הנשיאה השופטת ורדה וירט-לבנה, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים מיום 10.09.2019 נקבעו קריטריונים למינוי מומחה אחר או נוסף:

"16. ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה, או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, במקרה שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה.

17. בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך.

18. בית הדין רשאי, בהחלטה מנומקת ובמקרים חריגים, להורות על מינוי מומחה אחר. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה וכי בית הדין לא יזדקק לחוות דעתו של המומחה הראשון...

19. אין למנות מומחה שלישי, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן.

1. פסילת חוות דעת מומחה הינה צעד חריג אשר ננקט בנסיבות חריגות באותם מקרים בהן חוות הדעת מבוססת על עובדות שלא נקבעו בהחלטת המינוי או כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה, או כאשר המומחה מסרב להשיב על שאלות הבהרה או שאינו מסוגל להשיב עליהן. באשר למינוי מומחה נוסף, באותם מקרים בהם לא נמצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, יאושר מינוי מומחה נוסף בנסיבות בהן מתעורר ספק בלב בית הדין באשר ליכולת להכריע בתיק על סמך חוות דעת המומחה, או כאשר בית הדין סבור כי יש לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה (ר' ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).
2. בעב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי – בן סימון [פורסם בנבו] (08.03.2010) (להלן- עניין בן סימון) בית הדין הארצי עמד על החשיבות של קיום ההנחיות והצורך בהפשטת ההליך:

"הנחיות הנשיא באשר למינוי מומחה רפואי נועדו ליתן מענה יעיל, מהיר וזול (למעשה ללא כל עלות לנפגע), לשאלות הרפואיות שבית הדין נדרש להן בבואו להכריע בשאלה המשפטית של הכרה בפגיעה כפגיעת עבודה.

לאור האמור, על בית הדין קמא להסתפק ככלל במינוי מומחה רפואי אחד. אחר קבלת חוות דעת המומחה מטעמו, שבה הוא פורש משנתו בתשובותיו לשאלות שנשאל, יש לאפשר לשאול אותו שאלות הבהרה ללא הקפדת יתר על הרלבנטיות הישירה של אותן שאלות, שהרי שאלות ההבהרה מחליפות את החקירה הנגדית של המומחה בבית המשפט.

במקרים המתאימים, בהעדר תשובה מניחת דעת של המומחה לשאלות ההבהרה, יש לאפשר להפנות אליו שאלות הבהרה נוספות; ובכך יש למצות, ככלל, את הליך מינוי המומחה".

1. עוד הובהר בעניין בן סימון בנוגע למינוי מומחה רפואי אחר:

"מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה. לא על נקלה תיפסל חוות דעתו של המומחה, אלא צריך טעם ממשי לפסילתה; כמו - התעלמות חוזרת ונשנית מן המסכת העובדתית למרות ששימת הלב הופנתה לנסיבותיה, או התקבעות בדעה מסוימת חרף ההנחיה המשפטית שניתנה, או פגם אישי שנפל בנותן חוות דעת לבית הדין.

בעיקרו של דבר, הטעמים בהם יחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש, דומים לטעמים בגינם יש למנות מומחה רפואי אחר בשלב ההכרה בפגיעה כפגיעת עבודה."

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, חוות דעתו של המומחה, תשובותיו של פרופ' פלד לשאלות ההבהרה ובהתחשב בהנחיות הנשיאה ורדה וירט-לבנה, הוראות הפסיקה ונסיבות המקרה, סבורני כי המקרה בענייננו אינו נכנס בגדר המקרים החריגים המצדיקים פסילת מומחה או מינוי מומחה נוסף.
2. חוות דעתו של פרופ' פלד בצירוף המענה לשאלות שנשלחו אליו מנומקת, מפורטת וחד משמעית. פרופ' פלד קבע כי קיים קשר סיבתי בין נזקי הנשימה מהם סובל התובע לבין חשיפתו התעסוקתית לפי תורת המיקרוטראומה.
3. לא מצאתי כי פרופ' פלד התעלם מן המסכת העובדתית או ממסמכים רפואיים של התובע, אלא להפך- פרופ' פלד פירט בחוות דעתו על גבי כ-3 עמודים בעניין עברו הרפואי של התובע, התייחס לכך שתפקודי הנשימה היו לא אופייניים ופירט את המועדים בהם אכן הייתה קליניקה של הפרעה חסימתית. כמו כן, לא מצאתי כי המומחה שינה את עמדתו בעניין קביעתו כי מתקיים קשר סיבתי בין מחלת הריאות של התובע לבין עבודתו.
4. אשר לטענת הנתבע לפיה תשובות המומחה לשאלה 3 נוגדת את הפרקטיקה הרפואית המקובלת- הנתבע לא הציג מסמכים או ספרות לפיהם לא ניתן לקבוע אבחנה של אסבסטוזיס ללא ממצאים בCT על כן לא הובהר כי אכן זוהי הפרקטיקה הרפואית המקובלת.

סוף דבר

1. לאור כל המקובץ, בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר נדחית.
2. הנתבע יודיע לבית הדין עד ליום 5.4.22, מדוע לא תתקבל התביעה על יסוד חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה.

לעיוני 6.4.22.

ו

ניתנה היום, י"ט אדר ב' תשפ"ב, (22 מרץ 2022), במעמד הצדדים/בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.