18 יוני 2022

1. השאלה הדרושה להכרעתי במסגרת הליך זה היא האם יש להכיר במחלת הריאות ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה או מחלת מקצוע, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

חוות הדעת הראשונה

1. בהתאם להסכמת הצדדים מיום 15.09.2019, מונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה ממנה סובל התובע ובין תנאי עבודתו לפיכך, מונה ד"ר שבתאי ורסנו, מומחה ריאות, לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן- ד"ר ורסנו).
2. ביום 31.10.2019 התקבלה חוות דעתו של ד"ר ורסנו מיום 15.10.2019, בה נקבע כדלקמן:

" "א. מה הליקוי ממנו סובל התובע?

על פ המסמכים שהוצגו בפני (1998-2018) לא הודגמה בתובע שום מחלת ריאות כרונית. ב1.2007 בשל תלונות על שיעול בן חודש ימים, "חירחורים ונשימה ברונכיאלית" נתנה כותרת של "ברונכיטיס אסתמטית" ללא שבוצעו תפקודי ריאות, והוא טופל בסטרואידים סיסטמיים ובהמשך במשאף סימביקורט (משאף סטרואידלי משולב) במשך שנים- עד 2018 לפחות, וזאת על אף שתפקודי ריאות לא הדגימו במשף השנים הבאות הפרעה חסימתית. רופא ריאות בשנת 2009 העלה שאלה האם כלל קיימת אסתמה ולנוכח תפקודי ריאות תקינים רשם שאין עדות לאסתמה פעילה. ב29.1.18 רופא ריאות אחר פרש את תפקודי הריאות שבוצעו לפני ואחרי שאיפת ונטולין כהפרעה חסימתית עם שיפור משמעותי, למרות שתפקודי הריאות שללו הפרעה חסימתית (FEV1/FVC=0.93). "השיפור המשמעותי" בFEVI וב-FVC שארע בין שתי הבדיקות היה כפי הנראה הבדל בין שני ביצועים שונים של תפקודי הריאות, כאשר הביצוע הראשון היה תת-אופטימלי. ממצאי הבדיקה הזו פוענחו כהפרעה חסימתית עם שיפור משמעותי לאחר מתן מרחיב סמפונות (כביכול מתאים לאבחנת אסתמה) ולא היא. מדובר פשוט בפענוח שגוי. אבחנה של אסתמה, על פי ההנחיות הבינלאומיות המקובלות, מחייבת הדגמה של הפרעה חסימתית עם יחס FEVI/FVC נמוך מהנורמה הצפויה, ושלאחר שאיפת מרחיב סמפונות מדגימה שיפור משמעותי בערכו של FEVI כדי 12% + 200 מל', לפחות. במקרים שקיים חשד קליני לאסתמה אך בתפקודי ריאות רגילים לא מודגמת הפרעה חסימתית, יש לבצע למטופל/ת בדיקת תגר נשימתי. לא מצאתי בשום מקום כי התובע נשלח לבדיקת תגר נשימתי מסוג מטאכולין או אחר, לצורך אבחנת תלונותיו על שיעול ממושך (בדיקה שצריכה להתבצע ללא מיסוך של טיפול במשאפי סטרואידים וכיו"ב). תפקודי הריאות שהתובע בצע משך השנים שוללים גם מחלת ריאות כרונית מסוג COPD. לציין כי במשך השנים היו תקופות של תלונות על שיעול ממושך, גם בנוכחות בקע סרעפתי גדול (הוכח ב CTובגסטרוסקופיה) ואזופגיטיס, וגם היו אירועים של ריניטיס חוזרת, עם אף סתום, נזילה אחורית, עיטושים ובצילומים עדות לסינוסיטיס. כמו כן רמת Total IgE בדמו נמצאו מוגברת כדי 214 יח' בשנת 2007, אך תבחיני עור לאלרגנים נשאפים צוטטו כשליליים. נרשם כי לא עישן מעולם.

ב. האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קשר סיבתי בין השניים.

התשובה שלילית. בהעדר הוכחה למחלת ריאות מסוג אסתמה, כפי שהתובע נחשד בה על ידי מטפליו, כמובן שלא ניתן לקבוע קשר סיבתי. גם אם היה מוכח כי בתובע מחלת אסתמה הרי שלא היה ניתן לקבוע קשר סיבתי של גרימה יש מעין (חשיפה לסיבי אסבסט, עשן וגזים של רכבים, חומצות ניקוי/שמני מנועים). גם קשר של החרפה צמיתה, בנוכחות תפקודי ריאות תקינים ולא חסימתיים, אין לו סבירות כזו..." (שגיאות והדגשות במקור).

1. ביום 26.03.2020 הופנו אל ד"ר ורסנו שאלות ההבהרה הבאות:

"1. כבוד המומחה מופנה למסמכים הרפואיים מהם עולה כי החל משנת 2013 התובע מאובחן כחולה אסטמה וטופל במשך השנים בהתאם לאבחנה זו.

מצ"ב ביקור מיום 22.12.2019 אצל ד"ר דינה גנופולסקי, מומחית למחלות ריאה, אשר ניתן לאחר שהתקבלה חוות דעתך, בו מצוין מפורשות כי התובע סבל מאסטמה משך "שנים".

האם נכון כי לאור מסמכים אלו התובע סובל ממחלת אסטמה?

2. במידה ותשובתך חיובית אנא בחן את השאלות שהועברו לעיונך על ידי בית הדין בהתייחס למחלת התובע.

3. במידה ותשובתך שלילית, מדוע אין להתבסס על אבחנות הרופאים אשר טיפלו בתובע לאורך השנים, ואף לאור אבחנת ד"ר דינה גנופולסקי מיום 22.1.22019" (שגיאה במקור).

1. ביום 21.05.2020 התקבלו תשובותיו של ד"ר ורסנו לשאלות ההבהרה:

"1. ... שלילי. כאמור בחו"ד בתובע לא הוכחה שום מחלת ריאות כרונית ובכלל זה גם לא אסתמה.

2. ... לא רלבנטי.

3. ... אין להתבסס על "אבחנות" הרופאים, מהסיבות שפרטתי, בהרחבה, בחו"ד בתשובה לשאלה א. אבחנת אסתמה היא אבחנה שחייבים לבססה על פי ממצאים אובייקטיביים בתפקודי ריאה, עם או ללא מבחני תגר. הקריטריונים לאבחנת אסתמה ידועים מזה שנים רבות ומקובלים בכל העולם, על פי הנחיות של ארגון הבריאות העולמי (הנחיות הקרויות GINA). הסברתי זאת בחו"ד. במקרה הנדון אין שום ראיה אובייקטיבית למחלת האסתמה, וגם חלק מהרופאים המטפלים פקפקו בה. המסמכים הנוספים שצורפו לפנייה זו לא מצאתי שום ראייה חדשה. בנוסף, במכתבה של ד"ר גנופולסקי נרשמה כותבת של "אסתמה", שוב ללא ראיה אובייקטיבית, ולא רק זאת אלא שהיא ציינה כי תפקודי ריאות הדגימו הפרעה "רסטריקטיבית" (הקטנת נפחי ריאה, שאינה מתאימה לאסתמה). יש להבין כי עצם כתיבת כותרת אבחנתית איננה תחליף לאבחנה מבוססת. במקרה של אסתמה ידוע ממחקרים כי שיעור האבחון השגוי, לשני הכיוונים, הוא בסדר גודל של 30% לכל כיוון והסיבה לכך היא "אבחון" לא מבוסס, שלא על פי ממצאים אובייקטביים מוסכמים."

1. ביום 01.09.2020 נדחתה בקשתו של התובע למינוי מומחה נוסף, זאת משעה שד"ר ורסנו הבהיר את חוות דעתו והשיב באופן מפורט לשאלות ההבהרה שנשאל, תוך שפירט כי אין ראיה אובייקטיבית למחלת האסטמה של התובע.
2. ביום 09.12.2020 הופנו לד"ר ורסנו שאלות הבהרה נוספות כדלקמן:

" 1. הנך מופנה לבדיקת כיח מגורה מיום 8.1.20 במסגרתה הודגמה אאוזינופיליה נכרת- 37%- האם נכון שממצא זה תומך בקיומה של מחלת אסטמה אצל התובע?

2. ככל שהתשובה היא חיובית, אנא ענה על שאלות בית הדין שנית בהתייחס למחלה.

3. האם נכון כי קיימת אסטמה אאוזינופילית?"

1. ביום 04.01.2021 השיב ד"ר ורסנו לשאלות ההבהרה:

"1. ... תוצאת הבדיקה הרלוונטית לא צורפה למסמכים!!!

2. ... תשובותיי הקודמות לא משתנות.

3. ... בהנחה עקרונית כי כיח מגורה הדגים אאוזינופיליה, יש בכך כדי לתמוך בחשד לאסתמה אך אין בכך בכדי להוכיח אסתמה. לאאזינופיליה בכיח ישנה אבחנה מבדלת. אבחנת אסתמה, כפי שציינתי בחו"ד וגם בתשובות ההבהרה הראשונות, הינה אבחנה הנעשית על פי קריטריונים בינלאומיים מאוד ברורים: חובת הדגמה של הפרעה חסימתית עם יחס FEVI/FVC נמוך מהנורמה הצפויה, ושלאחר שאיפת מרחיב סמפונות מדגימה שיפור משמעותי בערכו של FEVI כדי 12% + 200 מל', לפחות. במקרים שקיים חשד קליני לאסתמה אך בתפקודי ריאות רגילים לא מודגמת הפרעה חסימתית (כמו במקרה הנדון), יש לבצע למטופל/ת בדיקת תגר נשימתי, כגון תגר מטאכולין. לפי שעה הובע לא ענה לקריטריונים אלו, ומוזר מדוע ברור החדש לא מוצה כנ"ל. בחולה אסתמטי מוכח כנ"ל, בדיקת כיח מגורה עשויה לתרום לאיפיון האסתמה כאאוזינופילית, נויטרופילית או כדלת-תאי-דלקת, ולתגובת המחלה לטיפול תרופתי כזה או אחר, אך אינה משמשת לאבחנת המחלה ואינה מהווה קריטריון אבחנתי. כפי שציינתי בתשובות ההבהרה הקודמות, ידוע ממחקרים שנעשו ב"אסתמטיים" כי שיעור האבחון השגוי, לשני הכיוונים, הוא בסדר גודל של 30% לכל כיוון והסיבה לכך היא "אבחון" לא מבוסס, שלא על פי ממצאים אובייקטיביים מוסכמים. גם מנסיוני הקלני לאורך השנים זהו המצב בשטח גם בישראל ואני יכול למנות מקרים ש"אובחנו" כ"אסתמה" אך ברור מאוחר יותר גילה כי מדובר בגידול חוסם בדרכי הנשימה, פעילות פארדוכסאלית של מיתרי הקול, נזלת אלרגית ללא אסתמה, ועוד. אין לוותר על הוכחה דפניטיבית מכוון שלאבחנה נכונה, כמו לאבחנה שגוייה, יש השלכות לעשרות שנים קדימה".

1. ביום 07.03.2021 הגיש התובע סיכומיו, במסגרתם ביקש שנית למנות מומחה נוסף בתיק, תוך שמנה את הפגמים שחלים לדעתו בחוות הדעת של ד"ר ורסנו.
2. בהחלטתי מיום 01.04.2021 קבעתי כי לאור עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי על מנת לעשות מלאכתי שלמה, יש להורות על מינוי מומחה נוסף, זאת בשים לב לתיקו הרפואי של התובע וכן לאבחנות הרופאים השונים משך תקופה ארוכה והשימוש בטיפול התואם את האבחנה, כאשר מנגד חזר המומחה על עמדתו באשר להעדר קשר סיבתי (אף מבלי לעיין בבדיקת כיח מגורה).

חוות הדעת השניה

1. בהתאם להחלטתי מיום 01.04.2021 מונה פרופ' ניר פלד (להלן- פרופ' פלד) לשמש כמומחה רפואי (אחר) מטעם בית הדין, לחוות דעתו בשאלות המפורטות בהחלטה מיום 01.04.2021, הזהות לאלו אשר הופנו בתורן לד"ר ורסנו ביום 18.09.2019.
2. ביום 18.05.2021 התקבלה חוות דעתו של פרופ' פלד, אשר קבע כדלקמן:

" התובע, יליד 1945, לא מעשן, עם אסטמה בעברו ורגישות עם הפיכות של דרכי הנשימה. לאורך השנים החמרה בתלונות הנשימתיות עם מרכיב רסטרקטיבי גובר עד לכדי FVC של 42% והפרעה חסימתית נלווית עם מרכיב הפיך ושיפור בתפקודי הנשימה באופן חלקי תחת מרחיבי סימפונות. בשנים האחרונת הפרעה נשימתית גוברת עד לכדי קוצר נשימה בדיבור וירידות בריווי החמצן בדם. בהדמיות, צילומי חזה היו תחילה תקינים אך בהמשך עם שינויים כרוניים אינטרסטיציאליים. בסיטי חזה נצפה בקע סרעפתי גדול עם שינויים אינטרסטיציאליים איזורים אשר גורמים להרחבה של הסימפונות.

לנוכח ההחמרה ההדרגתית לאורך השנים, הממצאים האינטרסטיציאליים בהדמיות וההחמרה התפקודית במבחני הנשימה, אני קושר בסבירות גבוהה (מעל 50%) החמרה של מחלת הנשימה הבסיסית (אסטמה) במנגנון של מיקרוטראומה כמו גם סבירות גבוהה (מעל 50%) של נזקי ריאה פרגכימיים בשל חשיפות כרוניות לאדים מזיקים וסיבי אסבסט.

לסיכום, אני סבור בסבירות מעל 50% כי נזקי הנשימה מהם סובל התובע קשורים בקשר סיבתי לחשיפתו התעסוקתית על דרך של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי ממנו סבל. בנוסף אציין כי השפעת חשיפתו המתוארת במסגרת העבודה על הליקוי ממנו סובל התובע הינה משמעותית, קרי מעל 20%."

1. ביום 24.08.2021 הועברו אל פרופ' פלד שאלות ההבהרה הבאות:

" 1. קבעת בחוות דעתך כי מחלת הריאות בה לקה התובע הינה אסטמה.

א. האם אתה מסכים כי על פי הפרקטיקה המקובלת , על מנת לקבוע אבחנה של אסטמה נדרשת הדגמה בתפקודי הריאות של הפרעה חסימתית הפיכה, על פי יחס FVC / 1 FEV נמוך מהחזוי ושיפור משמעותי של 1 FEV לאחר מתן מרחיבי סמפונות? במידה ותשובתך חיובית, האם אתה מסכים כי אין עדות לאסטמה במסמכים המצויים בתיקו הרפואי של התובע?

במידה ותשובתך שלילית, אנא פרט מה הם לדעתך הקריטריונים לקביעת אבחנה של מחלת האסטמה בעניינו של התובע?

ב. אנא הפנה למסמך רפואי ספציפי בו צוינה אבחנה של אסטמה בעניינו של התובע? במידה ותשובתך חיובית, אנא פרט מתי, ועל פי איזה קריטריונים נקבעה אבחנת מחלה האסטמה, השזורה כחוט השני ברשומות השונות?

2. קבעת בחוות דעתך " סבירות גבוהה (מעל 50%) של נזקי ריאה פרנכימטיים בשל חשיפות כרוניות לאדים מזיקים וסיבי אסבסט". תשומת לבך מופנת לסעיף 10 לעובדות המוסכמות. האם יש בכך לשנות מחוות דעתך?

3. הנך מופנה לחוות דעתו של ד"ר דוד סתיו מיום 18.3.2013 אנא הסבר בהסתמך על התשתית העובדתית והרפואית מה הבסיס לקביעתך כי מתקיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% לנזק ריאתי כתוצאה מחשיפה לסיבי אסבסט?

4. קבעת בחוות דעתך כי מתקיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין הנזק הריאתי לחשיפות כרונית לאדים מזיקים.

אנא פרט לאלו חומרים או אדים של איזה חומרים אתה מייחס את גרימת הנזק הריאתי?

5. לאור כל האמור, האם אתה חוזר בך מקביעתך כי מתקיים קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית של התובע ובין מחלת האסתמה?"

1. ביום 10.01.2022 התקבלו תשובותיו של פרופ' פלד לשאלות ההבהרה:

" 1. הגדרת אסטמה על ידי הגופים המקצועיים GINA הוא אוסף של מצבים הטרוגני אשר לרוב מאופיין בדלקת כרונית של דרכי הנשימה. המצב מוגדר על ידי היסטוריה של צפצופים, קוצר נשימה, אי נוחות בבית החזה, שיעול אשר משתנים בעוצמתם ולאורך הזמן כמו גם מגבלה בזרימת האוויר [3]. ככזה, הגדרת האסטמה יכולה גם להתבסס על הגדרות קליניות ותגובה למשאפים, ולאו דווקא על בסיס תפקודי נשימה בלבד. זו ועוד, לתובע הוצגה הפרעה הפיכה בתפקודי הנשימה, קרי הרחבת דרכי הנשימה כתגובה לשימוש במשאפים, כפי שמאפיין חולי אסטמה. לאורך תיקו של התובע, מצוינת היסטוריה של אסטמה אטיפית פעמים רבות ולפיכך אני מסכים עם רופאיו של התובע כי קיימת קליניקה של אסטמה אשר כללה צפצופים נשימתיים אקפירטוריים, תפקודי הנשימה היו לא אופייניים אך לאורך תיקו הרפואי הוצגה הפיכות בתפקודי הנשימה כתגובה למרחיבי סמפונות. אלו האחרונים מעידים על רגישות יתר חלקית של דרכי הנשימה כבסיס למחלת האסטמה שהיתה בעברו. עובדה זו אינה מפחיתה ממנגנון המיקרוטראומה המתרחש בשל חשיפה תעסוקתית, קרי החמרת תפקודי הנשימה כתוצאה מחשיפה מתמשכת לאורך השנים. הקליניקה החלה בגיל צעיר כאסטמה ועם השנים הפכה ליותר רסטרקטיבית בשל נזקים פרגכימתיים סבירות גבוהה לקשר סיבתי לחשיפתו התעסוקתית. על המרכיב הפרנכימתי אינטרסטיציאלי קיים גם מרכיב רגישות המתבטא בהפיכות חלקית של זרימות האוויר...

2. לנושא מועדים ספציפים בהם היתה קליניקה של הפרעה חסימתית: ראה דיווחים ב- 23/2/2017, 5/1/2009 עם הפרעה בינונית בשיעורי הזרימה ורגישות יתר של דרכי הנשימה (ד' סתיו), 29/1/2018 שיפור בתפקודי הנשימה של 32% לאחר וונטולין (ראה עמוד 5 לחוות דעתי הקודמת).

3. בסעיף 10 של כתב המינוי מפורטים החומרים להם היה חשוף ובעיקר בהקשר למחלתו הריאתית אציין פליטות גזים ואבקת בלמים.

4. אני מסכים כי הנזקים הראיתיים של התובע הם משניים לחשיפה לגורמים נדיפים שונים כולל פליטות גזים ועשן וגם (אך לא רק) סיבי האסבסט משניים לעבודה עם בלמים. דר' סתיו ציין כי אינו רואה בבדיקת הסיטי סימנים ברורים לנזקי אסבסט, אך אינו יכול גם לשלול קיומם של אלו על בסיס בדיקת סיטי. על מנת לקבוע אסבסטוזיס, כידוע לשני הצדדים, אין הכרח במציאת או הוכחת סיבי אסבסט בריאת התובע או אף לראות שינויים מסוג זה בבדיקות ההדמיה. לסיכום נקודה זו, הפגיעה הפרנכימטית היא זו אשר מובילה להבנת הקשר הסיבתי הסביר בין החשיפה.

5. אחדד כי קביעתי בגין קשר סיבתי בגין חשיפתו התעסוקתית למחלתו הריאתית הינה למחלת ריאות רסטרקטיבית כמחלה עיקרית. המרכיב האלרגי (אסמטי) היה ברקע ומתואר בתיקו כבר בגיל צעיר טרם חשיפתו התעסוקתית. על המרכיב האינטרסטייאלית תתכן החמרה אלרגית כאסטמה תעסוקתית, אם כי תרומתה של האחרונה אינה הדבר הדומיננטי, אלא הפגיעה האינטרסטיציאלית.

לסיכום, אין שינוי בהערכתי לקשר סיבתי סביר (סבירות מעל 50%) בין נזקי הנשימה מהם סובל התובע לחשיפתו התעסוקתית על דרך של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי ממנו סבל. בנוסף אציין כי השפעת חשיפתו המתוארת במסגרת העבודה על הליקוי ממנו סובל התובע הינה משמעותית, קרי מעל 20%."

1. ביום 22.03.2022 נדחתה בקשתו של הנתבע למינוי מומחה אחר, זאת בשל כך שחוות דעתו של פרופ' פלד, בצירוף המענה לשאלות שנשלחו אליו מנומקת, מפורטת וחד משמעית. כמו כן, פרופ' פלד לא התעלם מהמסכת העובדתית או ממסמכים רפואיים של התובע.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, חוות דעתו של פרופ' פלד מפורטת, מנומקת ונתמכת בספרות. כמו כן, פרופ' פלד קבע כי התובע סובל מאסטמה וכי אכן קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו לפיכך, יש להכיר בתובע כנפגע עבודה. עוד טוען התובע כי יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עמו.
2. לטענת הנתבע, חוות דעתו של ד"ר ורסנו מנומקת וקוהרנטית, ועולה בקנה אחד עם תיקו הרפואי של התובע. קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתו של פרופ' פלד, שכן כתב דעתו בצורה מגמתית תוך התעלמות ממסמכים רפואיים בתיקו של התובע. פרופ' פלד לא היה מסוגל להשיב על שאלות בלב המחלוקת, וכן האבחנה שביצע אינה מתאימה לפרקטיקה הרפואית המקובלת, שעה שהתבססה על סמך אמירותיו של התובע ולא על סמך מסמכים רפואיים.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי במסמכי התיק ושקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין התביעה להתקבל על בסיס חוות דעתו של פרופ' פלד ואפרט.
2. אשר למשקל חוות דעת המומחה אשר מתמנה על ידי בית הדין, לא אחת נפסק כי לאור אובייקטיביות המומחה יש ליתן משקל רב לחוות דעתו, וכך נקבע:

" "בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 4.2.2008). ... ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה....אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 4379-10-14‏ ‏צח פלדמן נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן, [פורסם בנבו] ניתן ביום 16.3.16).

1. בנסיבות מקרה זה בו עומדות בפני בית הדין חוות דעת של יותר ממומחה אחד מטעמו , יש להעדיף את חוות הדעת המטיבה עם המבוטח. הלכה פסוקה היא כי: "ככלל, כאשר קיימת מחלוקת בין מומחים יועצים רפואיים שהתמנו על-ידי בית-הדין, בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית-הדין על-פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי, שלפיהם פועל הספק לטובת המבוטח" ( בג"ץ 8022/14 בן חמו נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (22.7.15)).
2. לאחר עיון בחוות דעתו של פרופ' פלד, אשר הינה מנומקת, מפורטת וחד משמעית , אני קובעת כי יש לאמצה ולקבלה. בהתאם להחלטתי מיום 22.03.2022, לא מצאתי כי פרופ' פלד התעלם מן המסכת העובדתית או ממסמכיו הרפואיים של התובע, כטענת שהנתבע.
3. הנתבע הלין בסיכומיו על כך שחוות דעתו של פרופ' פלד נוגדת את הפרקטיקה הרפואית המקובלת, אך לא הציג מסמכים המעידים על כך שזוהי אכן אינה הפרקטיקה הרפואית, ולכן אין כל תימוכין לטענת הנתבע אשר תוצאתה דחיית התביעה תוך התעלמות מחוות דעתו של המומחה השני , בהעדר הנמקה כלשהיא.

סוף דבר

1. לאור כל המקובץ, דין התביעה להתקבל בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' פלד, לפיה קיים קשר סיבתי בין נזקי הנשימה מהם סובל התובע לבין תנאי עבודתו וחשיפתו התעסוקתית.
2. בשם לב לתוצאת ההליך יישא הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט סיוון תשפ"ב, (18 יוני 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.