28 ינואר 2021

1. התובעת, גב' רונית הלר (מוכטרי), הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בליקויים שנגרמו לה כשנפלה ונחבלה בעבודתה כפגיעה בעבודה. התביעה הוכרה על ידי פקיד התביעות בחלקה, ומכאן התביעה שלפני.

תשתית עובדתית

2. התובעת, ילידת 1968, החליקה במדרגות ביום 24.3.2019. התאונה אירעה במהלך עבודתה בניקיון בבניין בנק ישראל, שם הוצבה על ידי מעסיקתה, חברת מוריה שירותי ניקיון אחזקה ושמירה בע"מ. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) הכיר באירוע הנפילה כבתאונת עבודה.

3. במכתביה מיום 21.8.2019 הודיעה פקידת התביעות לתובעת כי הפגימות בהן הכיר המוסד כנובעות מהתאונה הן חבלת ראש וחבלת גב, וכי התביעה אושרה ללא תשלום דמי פגיעה מכיוון שהתובעת לא נעדרה מעבודתה (נספחים ב-ג לכתב ההגנה). בהחלטה נוספת מיום 30.10.2019 הודיעה פקידת התביעות לתובעת, כי האבחנה של פריצת דיסק אינה קשורה לתאונה (נספח ד לכתב ההגנה). כנגד החלטות אלה הגישה התובעת את התביעה שלפניי.

4. במהלך הדיון המוקדם, אשר נשמע לפני רשם בית הדין (כתוארו אז) עמי רוטמן, הודיעה התובעת כי תמציא למוסד תיעוד ממקום עבודתה בדבר היעדרותה ממנו לאחר התאונה, ועד פיטוריה ביום 31.5.2019, וכן תעודות אי כושר שקיבלה. עוד הסכימו הצדדים על מינוי מומחה, יועץ רפואי מטעם בית הדין, שישיב לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לפריצות ובלטי דיסק שנמצאו אצל התובעת.

בהתאם מונה ד"ר אלכסנדר ברוסקין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, כמומחה מטעם בית הדין (להלן: המומחה).

חוות דעת המומחה

5. בכתב המינוי המומחה התבקש להשיב לשאלה אם קיים קשר סיבתי בין תאונת העבודה מיום 24.3.2019 לבין פריצות הדיסק או בלטי דיסק שאובחנו בגבה של התובעת, בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה.

בחוות דעתו מיום 28.10.2020 כתב המומחה כך:

"ברישום רפואי מהתאריך 21.3.01 צוין כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים בגבה. ברישום רפואי מהתאריך 1.4.02 צוין כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים ונפגעה בגב ובצוואר. ברישום רפואי מהתאריך 11.2.14 צוין כי בתאריך 20.1.13 הייתה מעורבת בתאונת דרכים ומאז סובלת מכאבי גב תחתון. ברישום מהתאריך 20.5.14 צוין כי בבדיקת CT של עמוד השדרה המותני אובחנו בלטים דיסקאליים ברמות L3-L4, L4-L5, L5-S1. ברישום מהתאריך 10.5.17 צוין כי התובעת סובלת מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. בבדיקת CT מהתאריך 7.10.18 אובחנה פריצת דיסקוס ברמה L4-L5 ובלטים דיסקאליים ברמות L3-L4 ו-L5-S1. ברישום מהתאריך 19.5.19 צוין כי התובעת סובלת מכאבי גב מזה כחודשיים ללא אזכור של אירוע תאונתי (?). ברישום מהתאריך 12.6.19 צוין כי בבדיקת מיפוי עצמות אובחנה קליטה מוגברת בעצם הזנב. בעובדות המקרה צוין כי בתאריך 24.3.19 התובעת נפלה במדרגות ונחבלה בגבה. לאחר התאונה לא בוצעו בדיקות הדמיה אשר היו יכולים (ות) לאבחן איזושהי החמרה במצבה בעמוד השדרה המותני. לתובעת לא אובחנה כל החמרה אובייקטיבית בעמוד השדרה המותני לאחר אירוע הנפילה.

איני מוצא קשר בין מצבה הידוע עובר לתאונה בעמוד השדרה המותני לבין אירוע הנפילה מיום 24.3.19."

6. לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה ניתנה לצדדים הזדמנות להפנות למומחה שאלות הבהרה, אולם הם ביכרו שלא לעשות כן. תחת זאת הגישו הצדדים סיכומים בכתב (בימים 3.1.2021 ו - 25.1.2021 בהתאמה). או אז הועבר ההליך למתן פסק דין.

דיון והכרעה

7. התובעת טוענת בסיכומיה, ולראשונה, כי תביעתה סבה על החלטת המוסד שלא לאשר לה תשלום דמי פגיעה. לטענתה למחרת התאונה היא הגיעה לעבודתה ושהתה בה במשך כרבע שעה בלבד, ועזבה לצורך קבלת טיפול רפואי משום שהיא לא הרגישה טוב. מאז ועד היום היא לא שבה לעבודתה. בהתייחסה לחוות דעת המומחה טוענת התובעת כי בעבר עברה תאונה ואז סבלה מכאבי גב זמניים וחולפים, שלא הותירו בה את הליקויים שעמם היא מתמודדת כיום. לטענתה מאז תאונת העבודה נמצאו אצלה פריצות דיסק, סדק בעצם הזנב ודלקת כרונית שבעטים נזקקה לטיפולים רפואיים שונים. לפיכך קביעת המומחה בסוגיית הקשר הסיבתי אינה נכונה.

8. המוסד מצדו טוען כי התובעת חורגת מהתשתית העובדתית שנקבעה. לשאלת הקשר הסיבתי השיב המומחה שהוא לא מצא שינוי במצבה הרפואי לאחר תאונת העבודה ביחס למצב הרפואי שקדם לה, וקביעה זו יש לאמץ.

9. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי ושקילת מכלול טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, בכפוף להערה בדבר בירור סוגית דמי הפגיעה.

10. הלכה מושרשת היא כי ככלל על בית הדין לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל (ארצי) 683/07 לוי – המוסד לביטוח לאומי (16.7.2008); עב"ל (ארצי) 3221-05-17 קמה – המוסד לביטוח לאומי (17.8.2020)). בענייננו לא נמצאה הצדקה כזו ואבאר.

כאמור, המומחה נשאל בדבר הקשר הסיבתי בין פריצות או בלטי הדיסק שעמם מתמודדת התובעת לבין תאונת העבודה מיום 24.3.2019. על שאלה זו השיב המומחה בחוות דעת מפורטת, בה ציין כי פריצות הדיסק ובלטי הדיסק אובחנו אצל התובעת שנים קודם לתאונת העבודה, וכי לא עלה מהמסמכים שעמדו לפניו תיעוד הדמייתי על החמרה בהם. בנסיבות אלה קבע המומחה שאין קשר סיבתי בין פריצות הדיסק ובלטי הדיסק לבין תאונת העבודה. קביעת המומחה מפורטת ומנומקת ואין די בטענות העובדתיות שמעלה התובעת בסיכומיה, ואשר נטענות ללא תימוכין, כדי להחליש את קביעת המומחה או להצביע על פגם שנפל בחוות דעתו. לא למותר להזכיר שהתובעת ויתרה על הפניית שאלות הבהרה למומחה. משכך אין מנוס מעם דחיית חלקה זה של התביעה.

11. אשר לדמי הפגיעה – כעולה מהפרק העובדתי התובעת הגישה את התביעה על החלטת פקידת התביעות בהקשר זה (מיום 21.8.2019) במועד. אלא שכפי העולה מפרוטוקול הישיבה המקדמית סוגיה זו לא נכללה כפלוגתא הצריכה ברור עובדתי או אחר, ואף לא לפני המומחה, על שום ההסכמה כי הדברים יובאו לפני המוסד קודם לכן. לא ברור אם התובעת אכן פעלה לפי הצהרת באת כוחה ומדוע צירפה מסמכים הנוגעים לעניין זה לסיכומיה. ובכל אופן ברור הוא שיש בידי התובעת תיעוד רלוונטי (ובכללו אישור המעסיקה מיום 30.7.2019 בדבר הפסקת עבודתה החל מיום 26.3.2019; דו"ח נוכחות לחודש מרץ 2019; ואישורי מחלה לרבות לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה ביום 31.5.2019). על כן וככל שיוגשו מסמכים אלה לפקיד התביעות יהיה עליו להחליט בשאלת תקופת אי הכושר כתוצאה מתאונת העבודה מיום 24.3.2019, ועל החלטתו תעמוד לתובעת הזכות לשוב ולפנות לבית הדין, ככל הנדרש.

12. סוף דבר – פריצות ובלטי הדיסק עמם מתמודדת התובעת אינם תולדה של תאונת העבודה מיום 24.3.2019, ולפיכך התביעה נדחית.

המדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ולפיכך וכמקובל, אין צו להוצאות.

13. זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער.

ניתן היום, ט"ו שבט תשפ"א, (28 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.