03 דצמבר 2022

1. התובעת, גב' רונית הלר (מוכטרי), הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ליקויים שנגרמו לה כשנפלה ונחבלה בעבודתה. התביעה הוכרה על ידי פקיד התביעות בחלקה, ועל כך סבה התביעה שלפניי.

עניינה של התובעת בא לפניי זו הפעם השנייה, לאחר שערעור שהגישה על פסק דיני מיום 28.1.2021 התקבל (להלן: פסק הדין הראשון). חלקים רלוונטיים מתוך פסק הדין הראשון ישולבו גם כאן, כמפורט מטה.

רקע עובדתי

2. התשתית העובדתית נקבעה בפסק הדין הראשון ואין לי אלא לשוב ולהביאה, כלשונה.

התובעת ילידת 1968, החליקה במדרגות ביום 24.3.2019. התאונה אירעה במהלך עבודתה בניקיון בבניין בנק ישראל, שם הוצבה על ידי מעסיקתה, חברת מוריה שירותי ניקיון אחזקה ושמירה בע"מ. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) הכיר באירוע הנפילה כבתאונת עבודה.

3. במכתביה מיום 21.8.2019 הודיעה פקידת התביעות לתובעת כי הפגימות בהן הכיר המוסד כנובעות מהתאונה הן חבלת ראש וחבלת גב, וכי התביעה אושרה ללא תשלום דמי פגיעה מכיוון שהתובעת לא נעדרה מעבודתה (נספחים ב-ג לכתב ההגנה). בהחלטה נוספת מיום 30.10.2019 הודיעה פקידת התביעות לתובעת, כי האבחנה של פריצת דיסק אינה קשורה לתאונה (נספח ד' לכתב ההגנה). כנגד החלטות אלה הגישה התובעת את התביעה שלפניי.

השתלשלות ההליך בבית הדין

4. במהלך הדיון המוקדם, אשר נשמע לפני רשם בית הדין (כתוארו אז) עמי רוטמן, הודיעה התובעת כי תמציא למוסד תיעוד ממקום עבודתה בדבר היעדרותה ממנו לאחר התאונה, ועד פיטוריה ביום 31.5.2019, וכן תעודות אי כושר שקיבלה. עוד הסכימו הצדדים על מינוי מומחה, יועץ רפואי מטעם בית הדין, שישיב לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לפריצות ובלטי דיסק שנמצאו אצל התובעת.

בהתאם מונה ד"ר אלכסנדר ברוסקין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, כמומחה מטעם בית הדין (להלן: המומחה). בכתב המינוי המומחה התבקש להשיב לשאלה אם קיים קשר סיבתי בין תאונת העבודה מיום 24.3.2019 לבין פריצות הדיסק או בלטי דיסק שאובחנו בגבה של התובעת, בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה.

5. חוות דעת המומחה: בחוות דעתו מיום 28.10.2020 כתב המומחה כך:

"ברישום רפואי מהתאריך 21.3.01 צוין כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים בגבה. ברישום רפואי מהתאריך 1.4.02 צוין כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים ונפגעה בגב ובצוואר. ברישום רפואי מהתאריך 11.2.14 צוין כי בתאריך 20.1.13 הייתה מעורבת בתאונת דרכים ומאז סובלת מכאבי גב תחתון. ברישום מהתאריך 20.5.14 צוין כי בבדיקת CT של עמוד השדרה המותני אובחנו בלטים דיסקאליים ברמות L3-L4, L4-L5, L5-S1. ברישום מהתאריך 10.5.17 צוין כי התובעת סובלת מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. בבדיקת CT מהתאריך 7.10.18 אובחנה פריצת דיסקוס ברמה L4-L5 ובלטים דיסקאליים ברמות L3-L4 ו-L5-S1. ברישום מהתאריך 19.5.19 צוין כי התובעת סובלת מכאבי גב מזה כחודשיים ללא אזכור של אירוע תאונתי (?). ברישום מהתאריך 12.6.19 צוין כי בבדיקת מיפוי עצמות אובחנה קליטה מוגברת בעצם הזנב. בעובדות המקרה צוין כי בתאריך 24.3.19 התובעת נפלה במדרגות ונחבלה בגבה. לאחר התאונה לא בוצעו בדיקות הדמיה אשר היו יכולים (ות) לאבחן איזושהי החמרה במצבה בעמוד השדרה המותני. לתובעת לא אובחנה כל החמרה אובייקטיבית בעמוד השדרה המותני לאחר אירוע הנפילה.

איני מוצא קשר בין מצבה הידוע עובר לתאונה בעמוד השדרה המותני לבין אירוע הנפילה מיום 24.3.19."

6. לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה ניתנה לצדדים הזדמנות להפנות אליו שאלות הבהרה, אולם הם ביכרו שלא לעשות כן. תחת זאת הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
התובעת טענה בסיכומיה, ולראשונה, כי תביעתה סבה על החלטת המוסד שלא לאשר לה תשלום דמי פגיעה. לטענתה למחרת התאונה היא הגיעה לעבודתה ושהתה בה במשך כרבע שעה בלבד, ועזבה לצורך קבלת טיפול רפואי משום שהיא לא הרגישה טוב. מאז היא לא שבה לעבודתה. בהתייחסה לחוות דעת המומחה טענה התובעת כי בעבר עברה תאונה ואז סבלה מכאבי גב זמניים וחולפים, שלא הותירו בה את הליקויים שעמם היא מתמודדת כיום. לטענתה מאז תאונת העבודה נמצאו אצלה פריצות דיסק, סדק בעצם הזנב ודלקת כרונית שבעטים נזקקה לטיפולים רפואיים שונים. לפיכך קביעת המומחה בסוגיית הקשר הסיבתי אינה נכונה. המוסד מצדו טען כי התובעת חרגה מהתשתית העובדתית שנקבעה. לשאלת הקשר הסיבתי השיב המומחה שהוא לא מצא שינוי במצבה הרפואי לאחר תאונת העבודה ביחס למצב הרפואי שקדם לה, וקביעה זו יש לאמץ.

7. פסק הדין הראשון: לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפני אותה עת ושקילת מכלול טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, בכפוף להערה בדבר בירור סוגית דמי הפגיעה.

אשר לחוות דעת המומחה קבעתי כי הוא נשאל בדבר הקשר הסיבתי בין פריצות או בלטי הדיסק שעמם מתמודדת התובעת לבין תאונת העבודה מיום 24.3.2019. וכי על שאלה זו השיב בחוות דעת מפורטת, בה ציין כי פריצות הדיסק ובלטי הדיסק אובחנו אצל התובעת שנים קודם לתאונת העבודה, וכי לא עלה מהמסמכים שעמדו לפניו תיעוד הדמייתי על החמרה בהם. בנסיבות אלה קבע עוד שאין קשר סיבתי בין פריצות הדיסק ובלטי הדיסק לבין תאונת העבודה. קביעת המומחה הייתה מפורטת ומנומקת ואין די בטענות העובדתיות שהעלתה התובעת בסיכומיה, ואשר נטענו ללא תימוכין, כדי להחליש את קביעת המומחה או להצביע על פגם שנפל בחוות דעתו.

אשר לדמי הפגיעה נקבע כי התובעת הגישה את התביעה על החלטת פקידת התביעות בהקשר זה (מיום 21.8.2019) במועד, וכי על פי העולה מפרוטוקול הישיבה המקדמית סוגיה זו לא נכללה כפלוגתא הצריכה ברור עובדתי או אחר, ואף לא לפני המומחה, על שום ההסכמה כי הדברים יובאו לפני המוסד קודם לכן. אלא שהשאלה אם התובעת אכן פעלה לפי הצהרת באת כוחה לא התבררה ואף לא היה ברור מדוע צירפה מסמכים הנוגעים לעניין זה לסיכומיה. ובכל אופן מאחר שיש בידי התובעת תיעוד רלוונטי (ובכללו אישור המעסיקה מיום 30.7.2019 בדבר הפסקת עבודתה החל מיום 26.3.2019; דו"ח נוכחות לחודש מרץ 2019; ואישורי מחלה לרבות לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה ביום 31.5.2019), הרי שככל שיוגשו מסמכים אלה לפקיד התביעות יהיה עליו להחליט בשאלת תקופת אי הכושר כתוצאה מתאונת העבודה מיום 24.3.2019, ועל החלטתו תעמוד לתובעת הזכות לשוב ולפנות לבית הדין, ככל הנדרש.

8. פסק הדין בערעור: כאמור בראשית הדברים על פסק הדין הראשון ערערה התובעת. במסגרת הדיון בערעור הסכים המוסד לשלם לתובעת דמי פגיעה בגין 91 ימים, וזאת על בסיס הליקויים שכבר הוכרו בתאונת העבודה מיום 24.3.2019. כמו כן הוסכם כי עניינה של התובעת יושב לבית דין זה על מנת לאפשר לה להגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה וכי תוכל לצרף אליהם מסמכים רפואיים חדשים שביקשה להציג לפני כבוד בית הדין הארצי (ראו: ב"ל 34150-02-21, פסק דין מיום 21.10.2021).

9. הבקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה: בהתאם לפסיקת כבוד בית הדין הארצי נקצב המועד להגשת בקשת התובעת להפניית שאלות הבהרה למומחה (ראו: החלטה מיום 8.11.2021). אלא שחלף ניסוח שאלות הבהרה בלבד עמדה התובעת על הרצאת עובדות לפני המומחה המתארות את התפתחות הפגיעה שלה כפי שהיא רואה אותה, והגשת בקשה להיפגש עם המומחה, להסביר לו את מצבה ולהיבדק על ידו.

בהחלטה מיום 22.11.2021 דחיתי את בקשת התובעת על כל ראשיה מהטעמים שמניתי שם, ואשר בשלב זה אסתפק בהפניה אליהם. עם זאת ומתוך רצון לאפשר לה למצות את יומה בבית הדין, וברוח הסכמת הצדדים לפני בית הדין הארצי, ניסחתי שאלות הבהרה אחרות שישקפו את טענותיה העובדתיות של התובעת כך שהמומחה יוכל להתייחס אליהן. זאת מתוך נקודת המוצא ולפיה המוסד הכיר בחבלת הגב של התובעת כתוצאה מהתאונה ביום 24.3.2019 כפגיעה בעבודה, ועל כן עיקר המחלוקת שנותרה היא בשאלה אם בלטי הדיסק או פריצות הדיסק המתועדות בהדמיות נגרמו או הוחמרו בעקבות תאונת העבודה. על כן שאלות הבהרה שנוסחו התמקדו בעיקר בסוגיה זו וכן בעניין נוסף שעלה בבית הדין הארצי לעניין תיעוד מאוחר לתאונה ובפרט קליטה מוגברת בעצם הזנב.

לצדדים התאפשר להתייחס לנוסח השאלות שהצעתי ומשלא התנגדו להן הן הופנו למומחה.

חוות הדעת המשלימה

10. נוסח שאלות ההבהרה שהופנו אל המומחה ותשובותיו להן בהתאמה יובאו להלן.

שאלה [א] מחוות דעתך עולה כי בתיעוד הרפואי מיום 20.5.2014 תועדו קיומם של בלטים דיסקליים בגובה L3-L4, L4-L5 ו-L5-S1 ובתיעוד הרפואי מיום 7.10.2018 תועדה פריצת דיסקוס בגובה L4-L5 ובלטים דיסקליים בגובה L5-S1 ו-L3-L4. מדובר בתיעוד רפואי המוקדם לתאונת העבודה. האם בעקבות ממצאים אלה נדרשה התובעת לטיפולים רפואיים או לחופשות מחלה?

תשובת המומחה: התובעת עברה סדרות של בדיקות וטיפולים עוד משנת 2001, שאבחנו בסופו של דבר את הפתולוגיה הדיסקאלית בעמוד השדרה המותני.

שאלה [ב]: האם נכון לומר כי התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים תכופים ולחופשת מחלה ממושכת רק לאחר התאונה מיום 24.3.2019?

תשובת המומחה: אין זה נכון לקבוע שעובר לאירוע מיום 24.3.2019 התובעת לא עברה בדיקות וטיפולים. כפי שציינתי בחוות דעתי בתיקה הרפואי של התובעת רישומים אודות כאבי גב תחתון עוד משנת 2001.

שאלה [ג]: האם ניתן לומר שיש במסמכים הרפואיים המאוחרים לתאונת העבודה מיום 24.3.2019 תיעוד לפריצות דיסק, בלטי דיסק וסדק/קליטה מוגברת בעצם הזנב שלא היו קיימים לפני תאונת העבודה מיום 24.3.2019? הנך מופנה במיוחד לבדיקת מיפוי עצמות מיום 20.5.2019 ולבדיקת CT מיום 4.6.21.

תשובת המומחה: בתשובה של בדיקת CT מהתאריך 4.6.21 צוין שלתובעת אובחן בלט דיסקאלי קל ברמה L4-L3 עם שינויים ספונדילוטיים נלווים. כמו כן אובחן בלט דיסקאלי היקפי המשיק לקדמת השק התקאלי ברמה L4-L5.

בבדיקת CT קודמת מהתאריך 7.10.18 אובחנה פריצת דיסקוס ברמה L4-L5 ובלטים דיסקאליים ברמות L3-L4 ו – S1 – L5. אין כל הבדל מהותי בין הבדיקה משנת 2018 לבדיקה בשנת 2021. לא אובחנו סימנים של פגיעה טראומתית או החמרה של מצב קודם. מצבה של התובעת בעמוד השדרה המותני הינו תוצר של תהליך תחלואתי ניווני.

בבדיקת מיפוי עצמות מתאריך 20.5.19 אובחנה קליטה מוגברת בעצם הזנב ללא אבחנה של שבר.

שאלה [ד]: ככל שתשובתך לשאלה ג' היא בחיוב, האם יש קשר סיבתי בין הממצאים החדשים לבין תאונת העבודה מיום 24.3.2019?

תשובת המומחה: כפי שציינתי בחוותי דעתי ולאחר עיון במסמכים החדשים שעמדו לפני, איני מוצא קשר סיבתי רפואי בין מצבה הידוע עובר לתאונה בעמוד השדרה המותני לבין אירוע הנפילה מיום 24.3.19.

שאלה [ה]: האם במסמכים הרפואיים המאוחרים למועד התאונה יש תיעוד להחמרה במצב של בלטים דיסקליים בגובה L3-L4, L4-L5 ו-L5-S1 ופריצת דיסקוס בגובה L4-L5 שתועדו עוד קודם?

תשובת המומחה: אין כל תיעוד להחמרה במצבה של התובעת בעמוד השדרה המותני.

11. לאחר שהתקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הן הועברו לעיון הצדדים והתאפשר להם להודיע האם יש למי מהם בקשה נוספת. בנוסף נקצבו המועדים להגשת סיכומיהם המשלימים. סיכומי הצדדים הוגשו אולם לאחר עיון בהם סברתי שיש להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת.

שאלה [ו]: הנך מופנה לרישום רפואי מיום 15.11.20 בו מציין ד"ר בר מנחם שמחה שהתובעת סובלת מ"מצב אחרי תאונה ב-24.3.2019 פגיעה בחוליות ע"ש L4-5 וסדק בעצם הזנב". אנא הדרש פעם נוספת לתיעוד הרפואי בעניינה של התובעת והסבר האם בעקבות התאונה מיום 24.3.2019 אובחן בעצם הזנב של התובעת סדק, ועל איזה יסוד מושתתת אבחנתו של ד"ר בר. ככל שיש יסוד לאבחנה זו, האם אתה סבור שיש בסדק זה כדי להסביר את הכאבים בעמוד השדרה עמם מתמודדת התובעת. להשלמת התמונה יצוין כי המוסד לביטוח לאומי כבר קבע שבתאונה ביום 24.3.2019 נגרמה לתובעת "חבלת גב" והכיר בפגיעה זו כפגיעה בעבודה.

תשובת המומחה: כפי שציינתי בחוות דעתי ובשאלות הבהרה פריצות הדיסקוס בעמוד השדרה של התובעת היו קיימים עובר לתאונה. בבדיקות הדמיה שבוצעו לאחר התאונה לא נצפתה כל החמרה בליקויים הקיימים של התובעת בעמוד השדרה המותני. כמו כן ציינתי כי בבדיקת מיפוי עצמות מהתאריך 20.5.19 אובחנה קליטה מוגברת בעצם הזנב ללא אבחנה של שבר. במסמכים שעמדו לפניי לא אובחנה כל פגיעה בחוליות עמוד השדרה L4-5 (לא אובחן שבר, פריקה או כל סימן לפגיעה טראומתית). הרישום שצוטט בהחלטת בית הדין מהתאריך 18.9.22 שנטען שנכתב על ידי רופא המשפחה, ד"ר בר אינם עומדים בקנה אחד עם הנתונים האובייקטיביים המצויים בתיקה האורתופדי של התובעת. מבדיקה נוספת שביצעתי בתיקה הרפואי קיים רישום אחד מהתאריך 15.11.20 בחתימתו של ד"ר בר. אופן הרישום במסמך אינו תואם את הציטוט. מצוין כי מדובר ב-DISK LESIONS משנת 2018 וכלל לא צוינה פגיעה בעצם הזנב. התאונה שרשומה הנה משנת 2014. אי ל(כ)ך וכפי שציינתי בחוות דעתי, ולאחר עיון במסמכים החדשים שעמדו לפניי איני מוצא קשר סיבתי בין מצבה הידוע עובר לתאונה בעמוד השדרה המותני לבין אירוע הנפילה מיום 24.3.2019.

12. למקרא תשובת המומחה עלה הרושם שהמסמך מאת ד"ר בר מיום 15.11.2020 לא הועבר למומחה במלואו ולכן בוצעה פנייה נוספת למומחה עם המסמך המלא ובקשה שישיב לשאלה.

תשובת המומחה לאחר עיון במסמך: קיבלתי את הדף השני של הרישום של ד"ר בר מנחם שמחה, רופא משפחה (לא כירורג אורתופד), ובו מצוין כי קיימת פגיעה בחוליות L4-5 וסדק בעצם הזנב מזה 4 חודשים. לפי דעתי המקצועית האורתופדית – איני מסכים עם מסקנות רישום זה, היות והפגיעה בחוליות L4-5 הייתה ידועה עובר לתאונה (7.10.18), ואין כל הוכחה אובייקטיבית לסדק או שבר בעצם הזנב. ולראיה, בבדיקת מיפוי עצמות מהתאריך 20.5.19 אובחנה קליטה מוגברת בעצם הזנב ללא אבחנה של שבר. אין במסמך זה כל ממצא אובייקטיבי חדש היכול לשנות את קביעתי בחוות דעתי, איני מוצא קשר סיבתי רפואי בין מצבה הידוע עובר לתאונה בעמוד השדרה המותני לבין אירוע הנפילה ביום 24.3.19.

סיכומים משלימים

13. לאחר שהתקבלה תשובת המומחה המשלימה התאפשר לצדדים להשלים טיעוניהם בהתאם. אולם רק התובעת בחרה לעשות כן. לטענתה, במשך כשמונה שנים קודם לתאונת העבודה היא עבדה בהיקף של משרה מלאה, ובמהלכן כלל לא ניצלה ימי מחלה, ואילו מאז התאונה היא כאובה, מוגבלת בפעולות היומיום וזקוקה לטיפולים רפואיים. כך שלעמדתה ההחמרה במצבה גלויה לעין ועולה גם מהתיעוד הרפואי ומההדמיות שביצעה.

דיון והכרעה

14. אשר לדעתי. בראש נראה שיש לשוב ולחדד שהמוסד כבר הכיר בתאונת עבודה ובליקוי של כאבי גב בעקבותיה. ההליך כולו סב על שאלת קיומו של קשר סיבתי בין בלטי הדיסק בגב התובעת לבין התאונה ובהמשך גם על השאלה אם לתובעת סדק בעצם הזנב שנגרם מהתאונה. על שתי שאלות אלה השיב המומחה בשלילה כעולה מפירוט תשובותיו לעיל. לטענת התובעת קביעת המומחה מוקשית מהטעם שהוא לא בדק אותה ומהטעם שעמדתו עומדת בסתירה לממצאי הדמיות CT וMRI שביצעה ולממצאי הרופאים שטיפלו בה, אך דין הטענות להידחות. ראשית, על פי הפסיקה והנחיות כבוד נשיאת בית הדין הארצי בדבר מומחים יועצים רפואיים, המומחה אינו נדרש לבדוק את המבוטח, והוא רשאי לתת את חוות הדעת על יסוד מסמכים (ראו אך לאחרונה: עב"ל (ארצי) 48026-04-21 דאבוש – המוסד לביטוח לאומי (10.11.2022)). שנית, המומחה נימק את קביעתו בכך שבלטי הדיסק שהתובעת מבקשת להכיר בהם נצפו בהדמיית CT שבוצעה לתובעת בחודש 5/2014 ובכך שלא נערכו לתובעת הדמיות סמוך לתאונה שמעידות על החמרה במצב בלטי הדיסק. בקשר לסדק הנטען בעצם הזנב המומחה קבע שלא מצא תיעוד לקיומו של סדק כזה מלבד קביעה של רופא משפחה שלא ברור על מה היא מבוססת. לא שוכנעתי אפוא שנפלה בחוות הדעת טעות משפטית או עובדתית יוצאת דופן שמצדיקה שלא לאמץ את האמור בה (ראו והשוו: (עב"ל (ארצי) 683/07 לוי – המוסד לביטוח לאומי (16.7.2008); עב"ל (ארצי) 38687-04-19 המוסד לביטוח לאומי – בונשטיין (19.1.2020)).

15. לנוכח כל האמור מסקנתי היא שלא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין בלטי הדיסק לבין תאונת העבודה מיום 24.3.2019. כך גם לא עלה בידי התובעת לשכנע שהיא מתמודדת עם סדק בעצם הזנב שנגרם בתאונה. לפיכך אין מנוס מדחיית התביעה.

על פי פסיקת בית הדין הארצי ככלל, ככל שמונה מומחה רפואי בהליך והתביעה נדחית בשל חוות דעתו, כבענייננו, אין מקום לחייב את המבוטח/ת בהוצאות (ראו: עב"ל (ארצי) 45497-03-20 הרצנו – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2021)). לפיכך אין צו להוצאות.

16. זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער.

ניתן היום, ט' כסלו תשפ"ג, (03 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.