לפני בקשה מכוח סעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") לפסלות שופט אשר הוגשה על ידי הנתבע 1, מר דוד אייזיק (להלן: "הנתבע 1").

רקע

1. התובע הינו בנק והנתבעים הינם לקוחותיו של הבנק. הנתבעים הינם זוג נשוי, כאשר כיום, לטענת הנתבע 1, מר דוד אייזיק (להלן: "הנתבע 1"), הם מצויים בהליכי גירושין.
2. התובע הגיש ביום 8.11.2020 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים בגין יתרת חובה הקיימת לטענתו בחשבון המשותף.
3. ביום 20.12.2020 הגיש הנתבע 1 כתב הגנה. הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה.
4. ביום 20.1.2021 התקיים דיון קדם משפט לפניי.
5. במסגרת דיון קדם המשפט ביקש התובע פסק דין כנגד הנתבעת 2 בהעדר הגנה וכן בהעדר התייצבות, הנתבע 1 לא התנגד לבקשה, ובית המשפט נעתר לה.
6. הנתבע 1 ביקש בדיון כי הדיון יידחה היות והוא אינו מיוצג. לעומת זאת, התובע ביקש כי יינתן פסק דין גם כנגד הנתבע 1 וזאת כאשר התביעה נמסרה לו כדין ולא הוגשה בקשת רשות להגן. הנתבע 1 התנגד לבקשה.
7. עוד במהלך הדיון, ביקש הנתבע 1 כי בית המשפט יפסול את עצמו, כאשר בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מנומקת.
8. בסיומו של הדיון, החליט בית המשפט, כדלקמן:

"לפניי תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.

התביעה הוגשה בגין חוב בנק נטען של הנתבעים לתובע.

הנתבעת 2, לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון והתובע רשאי להגיש בקשה לפסק דין בהיעדר הגנה אלייה יצרף את אישורי המסירה.

ביחס לנתבע 1, הנתבע 1 טוען כי לא נמסר לו כתב התביעה, אולם אין מחלוקת כי ידע על התביעה וזאת כאשר כבר ביום 21.12.2020 הגיש כתב הגנה. לפיכך, ברור כי הנתבע 1 ידע על קיומו של כתב תביעה והוא אינו יכול להסתתר מאחורי הטענה שהתביעה לא נמסרה לו בשעה שהגיש כתב הגנה.

היום התקיים דיון, במסגרתו, ביקש הנתבע להיות מיוצג וטען כי עד היום לא הסדיר ייצוג לאור מחלוקת שיש לו עם בת זוגו.

באופן עקרוני, היה מקום לתת פסק דין כנגד הנתבע 1. הנתבע 1 ידע כי הוגשה תביעה והעובדה כי הגיש כתב הגנה והתייצב לדיון. כמו כן, הנתבע 1 יכול היה להסדיר את הייצוג עוד טרם הדיון בהינתן כי כתב התביעה הוגש עוד בחודש נובמבר.

עם זאת, לאור התקופה המיוחדת בה אנו מצויים, תקופת הקורונה, וכן לאור הנסיבות האישיות של הנתבע 1 אני סבור כי יש מקום לאפשר לנתבע 1 להגיש הגנה מסודרת על ידי עורך דין.

אבהיר לנתבע כי עליו להגיש בקשת רשות להגן ולא כתב הגנה.

אני מאפשר לנתבע להגיש בקשת רשות להגן עד ליום 15.2.2021.

נקבע לדיון בבקשת רשות להגן ליום 21.3.2021 בשעה 12:30.

כתב התביעה נמסר לנתבע 1."

1. ביום 21.1.2021 הגיש הנתבע 1 בקשה נוספת לפסול את בית המשפט.

טענות הנתבע 1

1. במסגרת הבקשה טוען הנתבע 1 באופן כללי כי בית המשפט נהג במשוא פנים, עיוות דין וכמו כן זייף פרוטוקול ומנע קבלת מסמכים טרם הגשתם לבית המשפט.
2. הנתבע 1 טוען באופן פרטני בבקשה, כי בית המשפט פעל בניגוד לסדרי הדין כאשר ביקש לחקור את הנתבע 1 תוך מניעת הגשת מסמכים.
3. עוד טען הנתבע 1, כי לאור עברו של מותב זה כיו"ר ועדות התכנון הוא אינו בקיא בסדרי הדין.
4. טענה נוספת של הנתבע 1 הינה, כי בית המשפט "הסתיר" שמשרד המייצג את בנק לאומי מוכר לו אישית.
5. הנתבע 1 טוען בנוסף, כי התברר בדיון כי לא בוצעה מסירה כדין וכי המותב שיתף פעולה להסתיר מידע שלא הייתה מסירה כדין.
6. הנתבע 1 הוסיף וטען כי בעמ' 3 לפרוטוקול נרשם כי הוצגו לנתבע 1 שני מסמכים דבר שלא היה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הנתבע 1, החלטתי לדחות את הבקשה וזאת ללא צורך בתשובה. ואנמק:

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 77א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, קובע כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון במשפט, כאשר קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
2. בית המשפט העליון נדרש פעמים רבות לשאלה מהו אותו חשש ממשי למשוא פנים, חשש המצדיק, או המחייב, את פסלות השופט, וקבע מבחן אובייקטיבי אשר במסגרתו יש להראות סבירות מוחשית שדעתו של השופט ננעלה והוא אינו פתוח עוד לשכנוע.

לעניין זה ר' ע"פ 5/17 ‏חסן אלגדאמין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.1.2017) (להלן: "עניין חסן"):

"לעניין זה נקבע בפסיקה מבחן אובייקטיבי מחמיר, המחייב סבירות מוחשית לכך שדעתו של השופט ננעלה ואינה פתוחה עוד לשכנוע (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375 (1975) (להלן: עניין ידיד)."

1. עוד נקבע בעניין חסן לעיל כי רק במקרים נדירים הפעילות השיפוטית כשלעצמה, ובפרט החלטות דיוניות של המותב, תהווה הוכחה מספקת לחשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ואצטט:

"ההלכה היא כי רק לעיתים נדירות ביותר ייקבע כי יש בפעילות השיפוטית לכשעצמה ובהחלטות הדיוניות של המותב, הוכחות מספקות לקיומו של חשש ממשי שכזה (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 626-625 (1994); להרחבה ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006) וההפניות שם)."

מן הכלל אל הפרט

1. לא מצאתי כל חשש ממשי (ואף לא מצאתי חשש שאינו ממשי) למשוא פנים, ולא מצאתי גם כל בסיס לחשש לעיוות דין או לפגיעה במראית פני הצדק, ואנמק:
2. ראשית, ובאופן כללי, ראוי לציין כי בסיומו של הדיון, ולמרות שהנתבע 1 לא הגיש בקשת רשות להגן, נעתר בית המשפט לבקשותיו של הנתבע 1, העניק לנתבע 1 ארכה להגשת בקשת רשות להגן ודחה את הדיון בבקשה.

לאור מצבו הנטען של הנתבע 1, בית המשפט אף נמנע מלהטיל הוצאות על הנתבע 1, לא לטובת התובע ולא לטובת אוצר המדינה.

כבר מכאן ברור, כי אין כל "משוא פנים" של מותב זה כנגד הנתבע 1, כאשר בית המשפט התחשב במצבו של הנתבע 1 ונמנע מכל סנקציה כלפיו.

1. בכל מקרה גם לגופן של טענות הנתבע 1 אין כל ממש, ואפרט בקצרה:
2. לטענה כי בית המשפט ביקש לחקור את הנתבע 1 - בית המשפט לא ביקש "לחקור" את הנתבע 1, אלא לברר עם הנתבע 1 האם אכן קיבל את כתב התביעה והאם דיבר עם משרד ב"כ התובע כפי שנטען בדיון. בירור זה בוודאי שהיה נדרש על רקע העובדה כי מצד אחד טען הנתבע 1 כי לא קיבל את כתב התביעה, אולם מהצד השני הגיש כתב הגנה.

בכל מקרה אציין כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מתירות לבית המשפט להעיד את בעלי הדין בעת קדם המשפט ומדובר אף על פרקטיקה מקובלת.

1. לעניין הטענה כי בית המשפט קיבל מסמכים שלא כדין או מנע מסמכים מהנתבע - יש לבהיר כי בניגוד לטענת התובע, בית המשפט לא התיר הגשת מסמך כלשהו בעת דיון קדם המשפט. אכן, התובע הציג במסגרת הטיעון שני מסמכים לעיון בית המשפט, אולם בית המשפט לא אישר את הגשתם לתיק, והורה באופן מפורש לתובע להציג מסמכים אלו גם לעיונו של הנתבע 1, ואלו אכן נמסרו לעיונו של הנתבע 1 בעת הדיון.
2. לעניין עברו של מותב זה כיו"ר ועדות הערר מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 - אכן מותב זה שימש כיו"ר ועדות הערר, אולם ברור כי הדבר אינו מהווה עילת פסילה. ראוי לציין לעניין זה כי התבטאות הנתבע 1 בהקשר זה אינה התבטאות ראויה של בעל דין בהליך משפטי.
3. לעניין "הסתרת" קשר של המותב למשרד המייצג את התובע - בניגוד לטענת הנתבע 1, בית המשפט לא "הסתיר" קשר זה (והעובדה כי הנתבע 1 יודע על הקשר), אלא עוד בהחלטה הראשונה של המותב זה בתיק זה, החלטה מיום 21.12.2020, נערך גילוי נאות וברור בעניין היותה של בת הזוג של המותב מייצגת מעת לעת את הבנק התובע.
4. לעניין המסירה - בית המשפט קבע בהחלטה מנומקת כי הנתבע 1 ידע על כתב התביעה וזאת לאור העובדה כי הגיש כתב הגנה מטעמו. אבהיר כי בית המשפט לא הסתמך לצורך ההחלטה זו על אישורי המסירה של השליח, אלא על העובדה כי הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ומכאן לא יכול לטעון כי לא ידע על כתב התביעה. מכאן, יש לדחות את הטענות של הנתבע 1 בנושא אישורי המסירה וחקירת השליח. גם בהקשר זה ראוי להעיר כי אופן העלאת טענת הנתבע 1 בעניין זה כלפי בית המשפט, אינה עומדת בסטנדרט הנדרש להתבטאות כלפי מותב שיפוטי.

בכל מקרה, אף עם שגה בית המשפט בהחלטתו בעניין זה, הרי בוודאי שאין בכך עילת פסלות, וזאת כאשר, כאמור לעיל, הפסיקה קבעה כי אין בהחלטות דיוניות, בדרך כלל, להוות עילת פסלות. מכאן, ככל שהנתבע 1 סבור כי החלטת בית המשפט שגויה, הדרך הראויה לתקוף אותה הינה להגיש בקשת רשות לערער על החלטה זו ולא בקשה לפסילת המותב.

1. לעניין הצגת המסמכים שהוצגו לבית המשפט ולא הוצגו לנתבע 1 - פרוטוקול הדיון משקף את אשר התרחש בדיון. אציין כי התובע הציג את המסמכים לעיון בית המשפט, כאשר בית המשפט לא אישר את הגשתם והורה מפורשות לתובע להעבירם לעיון הנתבע 1, ואלו אכן הועברו לעיונו לאחר שבית המשפט עיין בהם.

סיכום

1. מן האמור לעיל עולה, כי אין עילה לפסילת מותב זה מלשבת בדין.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

1. כאשר לא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א שבט תשפ"א, 24 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.