1. להלן הכרעתי בבקשת הנתבעת 2 בנוגע לעיקול שהוטל (בקשה מיום 31.1.2022).

2. תחילה, מצאתי שניתן להכריע בבקשה ללא דיון, וזאת חרף עמדת התובע. הנתבעת 2, שזו היא בקשתה, הודיעה שהיא מסכימה לכך. הבקשה אינה נתמכה בתצהיר, כך שלא נמנעת מהתובע חקירה נגדית. הבקשה אינה מתייחסת לשיקולים במתן סעד זמני, ודאי שלא בבהירות. כך גם לאור התוצאה כפי שיובהר להלן.

3. לגוף הבקשה, דינה להידחות. בבקשה אין טיעון לגבי עצם ההצדקה לתת סעד זמני, דהיינו, טיעון לגבי טיב העילה לכאורה ושיקולי מאזן הנוחות (למעט הרצון למכור את הדירה המעוקלת). הבקשה לא נתמכה בתצהיר. משכך לא נסתרה ההצדקה לתת סעד זמני בתביעה. על כן, אין מקום להורות על ביטול העיקול כפי שהתבקש.

אשר לתחליף שהציעה הנתבעת 2 בדבר הפקדת סכום התביעה בחשבון נאמנות, מדובר בתחליף שאינו מספק שכן לכאורה כפי שטען התובע, החוב הנטען כלפיו הולך ותופח עם הזמן. העיקול שהוטל הוא "צמוד לפי המבוקש בכתב התביעה" (החלטה מיום 10.11.2020). הפקדת סכום בחשבון נאמנות או בחשבון אחר שאינו זה מושא התביעה, לכאורה אינו מביא לעצירת הצטברות הריביות הנטענות. משכך החלופה שהוצעה בבקשה אינה הולמת. ההצעה שבית המשפט יקבע את סכום ההפקדה (שהועלתה בתגובה מיום 29.3.2022) אינה קונקרטית שכן קיים קושי להעריך את משך בירור התביעה וגובה הסכום שאמור להיות מופקד, והיא גם לא הועלתה בבקשה עצמה.

4. על כן, הבקשה נדחית.

5. הנתבעת 2 תשלם לתובע את הוצאות הבקשה, בהתחשב בטרחה שהייתה כרוכה בה, בסך 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ז אדר ב' תשפ"ב, 30 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.