ע"י ב"כ עו"ד טלי בן סימון

המדובר בבקשת התובעת מיום 16.3.17 לצירוף ראיה חדשה לתיק בית המשפט שעה שהוגשו תצהירי הצדדים, החלה ישיבת ההוכחות ונשמעו חלק מעדי התובעת.

טענות הצדדים

1. בבקשתה מיום 16.3.17 ובהמשך לתצהיר שצירפה לבקשה ביום 21.3.17, ביקשה התובעת לצרף שני מסמכים עיקריים – "דו"ח יתרות לחשבון משלם" שהופק לכאורה על ידי הנתבעת נכון לתאריך 26.11.97 אשר עליו אף תכתובת בכתב יד; והעתק דוא"ל שנשלח לתיבת הדוא"ל של גב' אינה אברך עובדת הנתבעת ביום 27.5.05 מגב' פנינה סקאג'ו שעניינו "בקשה של שרה שי לעיון במסמכים". עוד מבקשת התובעת לצרף מסמכים מתיק עת"מ (מחוזי נצ') 218/03, פרוטוקול מתיק בית המשפט העליון עע"מ 259/05 וטיעונים שהוגשו מטעמה באותו הליך. כן היא מבקשת לצרף מייל שנשלח על ידי היועצת המשפטית של הנתבעת עו"ד אולגה גורדון ביום 11.8.14 (שהוצג מטושטש ובלתי קריא).

2. לטענת התובעת איתרה המסמכים כאשר עיינה "לאחרונה" בתיקה האישי במשרדי הנתבעת ברשות.

3. עוד היא טוענת כי המדובר במסמכים מהותיים ביותר המוכיחים את ליבת תביעתה להתנכלותה כלפיה של עובדת הנתבעת עו"ד אולגה גורדון ואת העובדה שהנתבעת הסתירה באופן מכוון ממנה ומהטריבונלים המשפטים השונים שדנו בעניינה את המסמכים הנ"ל.

4. לטענת התובעת, צירוף ראיות אלו נחוץ לשם עשיית צדק ועל מנת שהתמונה המלאה תהא בפני בית המשפט.

5. לטענת הנתבעת, אין חולק כי מסמכים אלו לא גולו במסגרת גילוי מסמכים ותצהירי עדות ראשית והם מצויים בידי התובעת זה מכבר לרבות עת ניהלה הליך אחר כנגד הנתבעת ביום 30.8.16. התובעת בחרה להגיש מסמכים אלו יומיים עובר לישיבת הוכחות שלישית (צ"ל שניה) בתיק לאחר שהתצהירים הוגשו, חלק מעדויות התביעה נשמעו ועדים רלוונטיים למסמך כבר ירדו מדוכן העדים. לטענת הנתבעת, בית המשפט אסר המצאת ראיות אלו בישיבת ההוכחות מיום 3.1.17 ונסיונה של התובעת לצרפן כעת בדרך אחרת אינו תם לב. הנתבעת טוענת בנוסף כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה תיאלץ הנתבעת לתקן תצהיריה ולזמן עדים שיעידו על נסיבות כתיבתו לרבות עורכו של המסמך.

דיון והכרעה

6. המדובר בתביעה נושנה משנת 2009 אשר עברה דרך חתחתים משפטית לא מבוטלת עד כה לרבות פניה לבית המשפט העליון ובקשה זו הינה חלק מההתנהלות הכללית בתיק.

7. ההלכה בנוגע להגשתה של ראיה נוספת בשלב המאוחר לשלב התצהירים סוכמה ברע"א 2948/15 אחמד עבד אלעזיז חוסין נ' רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו – 1.7.15):

"כפי שמורה תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מוטלת חובה דיונית על בעלי-דין להגיש את ראיותיהם ב"חבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. בלשונו של כב' השופט (כתוארו דאז) מ' חשין:

"... דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" -כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר?

"... כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח', פ"ד יט(א) 337, בעמ' 339 מפי השופט זילברג). אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל" (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 744-743 (1992) (להלן: "עניין רוזין"); ראו גם רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה|(4) 577, 579 (2001) (להלן: "עניין מיכאלוביץ'"); רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (30.7.2002) (להלן: "עניין ממן"); רע"א 2370/12 קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (31.10.2012) (להלן: "עניין קורן")).

הכלל האוסר הגשת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו אפוא דיוני גרידא, אלא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט. הוא מוצא את מקורו גם בעיקרון סופיות הדיון והוגנות ההליך (רע"א 2715/13 חוסיין ורדה נ' מנהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4 (28.11.2013) (להלן: "עניין חוסיין"))."

לצד זאת, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שקיימים מצבים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת הוא משמעותי, באופן אשר מביא להטיית הכף לקבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסויימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים (עניין חוסיין, שם). אמות המידה שנקבעו בסוגיה זו בעניין רוזין מורות כי על בית המשפט להתחשב, בין היתר, באופי הראיה הנוספת וב"פשטותה", בשלב אליו הגיע המשפט, ובשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (עניין רוזין, 742; עניין ממן, פסקה 3, ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665; עניין קורן, פסקה 4; עניין חוסיין, פסקה 4). אכן, בהתבסס על קריטריונים אלו אישר בית משפט זה הגשתן של ראיות נוספות גם בשלבים מתקדמים מאד של ההליך, על אף החשש מפני פתיחת שלב ההוכחות מחדש (עניין חוסיין, פסקה 4; עניין מיכאלוביץ', 579-580). בשתי הפרשיות הנזכרות דומה כי מעבר לשיקולים שנמנו לעיל, ערך בית המשפט מעין "מאזן נוחות", דהיינו הציב זה מול זה את הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה החדשה בשלב כה מתקדם, אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תידחה הבקשה. כמו כן התחשב בית המשפט בפגיעה אפשרית ביכולתה של הערכאה הדיונית לרדת לשורשו של עניין ולחקר האמת. מכל מקום, דגש רב ניתן להתנהלותו הדיונית של המבקש, ועל השאלה עד כמה ניתן לתלות בו את האשם בתקלה הדיונית שנוצרה".

8. בשים לב לכללים אלו יש לנתח את המקרה שבפנינו.

9. ראשית לעניין חשיבותה של הראיה – התובעת הגישה תביעתה בטענה להתעמרות וגזל של הנתבעת כלפיה ובפרט יוצא קצפה כלפי היועצת המשפטית של הנתבעת המתנכלת לה לטענתה באופן אישי.

התובעת טוענת כי הראיות שהגשתן מבוקשת מוכיחות זאת שכן לפי טענתה חרף העובדה שהיתה זכאית לפטור מלא מארנונה בדין לאור נסיבותיה האישיות והמשפחתיות שאין לפרטן כעת, מנעה זאת היועצת המשפטית באופן שרירותי ובניגוד להחלטת גורמים בכירים אצל הנתבעת. מבלי לקבוע מסמרות בדבר אני מוכן להניח כי למסמכים הללו קשר לליבת התביעה כאשר התשובה לשאלה האם הינם אכן מבססים את טענות התובעת אם לאו תינתן בסוף ההליך. כמו כן אני מוכן להניח כי הראיה הנ"ל הינה "פשוטה", קרי אין קושי מיוחד בהוכחתה באמצעים שאינם חורגים מגדר הבאת עדים.

10. באשר לשיקולים האם ידעה התובעת על הראיות הנ"ל קודם להגשת הבקשה והשלב אליו הגיע המשפט המצב שונה.

11. התובעת טוענת כאמור הן בבקשתה, הן בתצהירה והן בתגובה שהגישה ביום 5.5.17, כי הראיה החדשה התגלתה "לאחרונה", כאשר עיינה בתיקה האישי במשרדי הנתבעת ברשות, עם זאת, התובעת נמנעת באופן עקבי לומר ממתי בדיוק מצוי ברשותה אותו מסמך ואין בביטוי "לאחרונה" כדי לפזר ערפל זה. אין חולק כי התובעת ביקשה להגיש מסמך זה בחודש 11/2016 בפני בית המשפט המחוזי במסגרת עת"מ 218/03, קרי אותו מסמך היה מצוי ברשותה לפחות 4 – 5 חודשים טרם ביקשה להגישו כראיה "חדשה" בתביעה זו. כמו כן אין חולק כי התובעת ביקשה להגיש מסמך זה בהפתעה בישיבה מיום 3.1.17 (עמוד 23 לפרוטוקול) ובית המשפט אסר להגישו שכן לא צורף לתצהירי העדות הראשית מטעמה, עובדה אשר התובעת אינה טורחת לציין בבקשתה.

על כן, לא ברור מדוע לא הגישה התובעת מסמך זה מיום שהתגלה לה לראשונה, שמרה אותו באמתחתה מספר חודשים ומבקשת להגישו כראיה חדשה מטעמה כאשר שלב ההוכחות כבר החל. עוד אציין כי איני מקבל את טענת ב"כ התובעת בישיבת ההוכחות מיום 29.3.17 לפיה היו צריכות להערך "בדיקות מסויימות" לאחר גילוי ראיות אלו וזה מקור העיתוי בו הוגשה הבקשה לצירופן, מספר ימים עובר לישיבת ההוכחות הנ"ל. לא ניתן כל הסבר לאותן בדיקות ולא ברור מדוע צריכות להיערך בדיקות כאשר מדובר במסמכים שהופקו לכאורה על ידי הנתבעת ונמצאו במשרדיה.

12. אמנם, התובעת טוענת כי המדובר במסמכים שהופקו לכאורה על ידי הנתבעת ומצויים ברשותה ובית המשפט צריך ליתן דעתו לכך, אולם עניינה של הבקשה היא הגשת מסמכים אלו כראיה והעיתוי בו החליטה התובעת לבקש ולצרף את ראיותיה. המשמעות לכך שמסמכים אלו מצויים לכאורה ברשותה של הנתבעת אולם לא גולו דינה להתברר במהלך ישיבת ההוכחות וחקירת עדים.

13. על כן, ברור מן העובדות שלעיל כי הראיות הנ"ל היו בידי התובעת חודשיים לפחות עובר לישיבת ההוכחות מיום 3.1.17 וכארבעה חודשים מהמועד בו הגישה בקשה רשמית לצירופן כראיה חדשה מטעמה.

14. באשר לשלב אליו הגיע המשפט, אמנם אין מדובר בהגשת ראיה חדשה בשלב הערעור אך אין חולק כי הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ואף העידו מספר עדים מטעמה של התובעת. אך ברור כי משחלק מן העדים שכבר העידו היו מעורבים בהפקתם של אותם מסמכים הרי שהיעתרות לבקשה תחייב הבאתם שנית לעדות על מנת להיחקר על מסמך זה והגשת תצהירים משלימים מטעם הנתבעת במהלכם תוכל להתייחס למסמכים אלו. ברור כי תצהירים אלו צריכים להיות מוגשים בטרם יישמעו עדים אלו פעם נוספת, לשם הוגנות ההליך. לעניות דעתי צעדים אלו לא יביאו לפגיעה דיונית ו/או מהותית ביכולתה של הנתבעת להתגונן, אם כי יאריכו ויסרבלו עוד יותר את התמשכות ההליך שנכנס זה מכבר לשנתו השמינית.

מיותר לציין כי ככל שחשיפת המסמכים היתה פוגעת בזכויות מהותיות של הנתבעת וגורמת לנזק מהותי שאינו ניתן לתיקון לא היה בית המשפט שוקל לתת ידו לבקשה.

15. אמנם, התובעת טוענת כי חשיפתם של המסמכים מתחייבת על מנת "שהצדק ייצא לאור" אולם אמירה זו אינה מילת קסם המקנה לתובעת הזכות לרמוס את סדרי הדין כרצונה. במובן זה החשש שמא: "ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח', פ"ד יט(א) 337, בעמ' 339 מפי השופט זילברג) מקבל משמעות מוחשית בענייננו.

16. הגעתי למסקנה כי מאזן הנוחות – מחד, מסמכים, אשר כפי שקבעתי יש להם רלבנטיות למחלוקת נשוא התביעה (ואשר נתפסים על ידי התובעת כ"אקדח מעשן") וניתנים להוכחה על ידי העדים שהיו מעורבים בהפקתם; ומאידך, השתהותה הבלתי מקובלת ובלתי סבירה של התובעת בהגשת הבקשה לצירופם של אותם מסמכים והשלב אליו הגיע המשפט המחייב והגשת תצהירים משלימים מטעם הנתבעת ושמיעתם של חלק מן העדים שכבר העידו פעם נוספת – נוטה לכיוונה של התובעת ומחייב הגשתם.

17. יחד עם זאת, בגין התנהלותה ומחדליה של התובעת, היא תישא בהוצאות העדים שיוזמנו פעם נוספת לרבות העדים באמצעותם ניתן יהיה להגיש את המסמכים המדוברים. כמו כן היא תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ אשר תיאלץ להגיש תצהירים משלימים לעניין אותם מסמכים בלבד.

לאור המסקנה אליה הגעתי לא ניתן לקיים את הישיבה הקרובה לאור הצורך להמתין להגשת תצהיריה המתוקנים של הנתבעת שלא ייתכן כי יוגשו לאחר חקירתם הנגדית של עדי התובעת. מיותר לציין כי עקב ביטול הישיבה נגרם אובדן לא מבוטל של זמן שיפוטי ארוך ויקר כאשר בית המשפט ייחד לישיבה זו יום שלם. לאור העובדה שהתנהלותה של התובעת היא שהביאה לכך אני מחייב את התובעת בהוצאות לאוצר המדינה בסך 2,500 ₪.

18. סיכומו של דבר, אני מקבל את הבקשה ומורה על צירוף הראיות החדשות כראיה מטעם התובעת.

הנתבעת תגיש תצהירים משלימים לעניין הראיות החדשות בלבד תוך 45 יום. התצהירים לא יעלו באורכם על שלושה עמודים כ"א.

ישיבת ההוכחות הקרובה מבוטלת. אני קובע תחתיה ישיבת הוכחות חדשה בשים לב כי קבועות שתי ישיבות הוכחות נוספות לחודשים 9-10/2017. הישיבה החדשה תתקיים ביום 31.10.17 שעה 10:00- 15:00.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ והוצאות לאוצר המדינה בסך 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ז, 07 מאי 2017, בהעדר הצדדים.