ע"י ב"כ עו"ד טלי בן סימון

לפני בקשה של הנתבעת לצרף תצהיר מטעם עו"ד מאיר נמימי-הלוי, ולהורות על זימונו לחקירה, ובקשה של התובעת להתיר לה להעיד בשנית את העדה פנינה שלו.

1. לטענת הנתבעת, ביום 25.9.17, העידה פנינה שלו, עובדת מחלקת הגביה בנתבעת, לאחר שזומנה ע"י התובעת לשם עדות "בגיבוי מסמכים בכל הנוגע לחיובים שהושתו בעניינה של המבקשת".

2. בפועל, נשאלה העדה על נושאים שלא נזכרו בבקשה לזימון עדים לגביה. כך נשאלה לגבי האופן בו הגיעו לידי התובעת מסמכים שונים, על המצאות או העדר מסמכים הקשורים לחיובים שהושתו על התובעת במחלקה המשפטית בנתבעת. עדותה של העדה לגבי נושאים אלה לא היתה אמת.

3. משכך, מבוקש להתיר לנתבעת לצרף את תצהירו של עו"ד נמימי-הלוי, עובד במחלקה המשפטית של הנתבעת, להפרכת עדותה של העדה.

4. לסיום, טענה הנתבעת כי יהיה בעדותו של עו"ד נמימי-הלוי כדי לתרום לחקר האמת, ומאחר והתובעת טרם העידה ואף לא העידו עדי הנתבעת, לא יגרם לתובעת כל נזק מהעתרות לבקשה.

5. בתגובתה, התובעת אינה מתנגדת לצירוף תצהירו של עו"ד נמימי- הלוי ולהעדתו.

6. מנגד, מבקשת התובעת לזמן שוב לעדות את פנינה שלו ולאפשר לה להגיש תצהיר משלים מטעמה, המוכיח כי שמה הוכפש בתצהיר עו"ד נמימי-הלוי , כמי שהעידה עדות שקר.

דיון והכרעה

7. לאחר ששקלתי ובחנתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את שתי הבקשה.

הוספת תצהירים

8. תקנה 168 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:

"לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות."

כלומר, על בעל דין המבקש להוכיח טענתו באמצעות הוספת תצהיר נוסף, לעמוד בסייפא של התקנה לעיל, הקובעת שני תנאים מצטברים, לצרף תצהיר לבקשה ולשכנע את ביהמ"ש

כי ההשתהות בהגשת התצהיר, היתה מנסיבות מוצדקות.

9. הקו המנחה בפסיקה קובע כי אין להתיר הוספת תצהירים (ראה לעניין זה: ע"א 464/62 מרכז לפירות וירקות בע"מ ואח' נ' יעקב ברמץ, פ"ד יז 999, 1004; ע"א 444/84 עיריית חיפה נק' א. לוי בע"מ, חברה קבלנית, פ"ד מ(1) 440). עוד נקבע, כי "בקשה להגשת תצהירים נוספים, ככל בקשה אחרת הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, צריכה להישקל לגופה לאור כל הנסיבות. בין היתר, תישקלנה גם השאלות, מה הסיבה שניתנה להגשת התצהירים באיחור, והאם יש באמור בהם כדי לבסס לכאורה את טענת ההגנה של המבקש... כמו כן, יש לשקול, אם ראוי להיענות לבקשה לצורך עשיית צדק בין הצדדים, ואם לא ייגרם בכך עיוות דין למשיב, ושיקולים אחרים כיוצא באלה. אם אין בתצהירים כדי להקים לבקשת עילת ההגנה לכאורה, או אם הסיבה לאיחור בהגשתם נובעת משיקול טאקטי מכוון (ראה: ע"א 81/83), ומתן הרשות יביא לדחייה בבירור התביעה..." (ב"ש 839/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מ(4) 126, 130)".

10. אקדים ואציין, כי עסקינן בתיק ישן מאוד, שנכנס בימים אלו לשנתו התשיעית במערכת ונראה שלא אצה לצדדים הדרך ואין להם אינטרס לסיים את ההתדיינות בו בהקדם. בעניין זה כבר קבע בית המשפט העליון :

"יש לזכור, כי "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי נה(3) 730 (2001),כבוד המשנה לנשיא ש' לוין, בפסקה 5).

אני מודע לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד י(3) 477 ולפיה, "הפרוצדורה אינה מיטת סדום" וכי "...כמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על ידי האמצעי של פסיקת הוצאות " ואולם בנוסף נפסק בע"א 103/71 יום טוב נורדיה נ' ברוך בכר, פ"ד כו(1) 320 (1972)), כי:

"...אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצידורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן"

11. ככלל, על בעל דין להביא את ראיותיו ב"חבילה אחת". בית המשפט יתיר הגשת ראיות נוספות במקרים בהם מראה בעל דין טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מהכלל האמור (רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ; ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון; רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' דורי (ראודור) נחום). לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה "טכנית" ופשוטה , השלב אליו הגיע המשפט ואם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם ומה הטעם שלא הובאו הראיות בזמן הראוי (ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון מו' (3) 738, עמ' 740-748). בית המשפט עשוי להעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אף אם נסתיים שלב שמיעת הראיות, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין, במקרים בהם הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל, פ"ד נה(4) 577, 579).

12. בסוגיה שלפני, יש לשקלל בין אינטרס הנתבעת, המבקשת להוסיף תצהיר מטעמה על מנת שתוצג מלוא התמונה העובדתית לשם קביעה מושכלת של ממצאים ועובדות, לאור עדותה של פנינה שלו לבין אינטרס התובעת לחסינות מפני התמשכות הליכים לאחר חלוף המועד לנקיטתם ובין אינטרס הציבור המבקש לחזות בבירור מהיר ויעיל של ההליכים התלויים בבית המשפט ובמניעת הארכת משך ההתדיינות (ר' בש"א 3780/98 רוזן ואח' נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח', פ"ד נב(3) 625 (1998); ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פ"ד נב(2) 706 (1998)).

13. בבואי לאזן בין האינטרסים המנוגדים, ולאחר שבחנתי מגוון רב של מרכיבים ובין היתר, אופי התצהיר המבוקש, השלב בו מצוי בירור המחלוקת והסכמת התובעת להגשתו, בכפוף להוספת תצהיר משלים והעדה חוזרת של העדה מטעמה (ראה לעניין זה: רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (2002)) הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לבקשות.

14. אין מחלוקת כי המסמכים ביחס אליהם התבקשה עדותה של העדה פנינה שליו הינם מסמכים אותנטיים שהופקו על ידי הנתבעת. עצם העובדה שמסמכים אלו צולמו ברשות נציג הנתבעת, אם לאו, היא שולית לצורך העניין וודאי אינה נוגעת לליבת התביעה. כמו כן תוצאות ההיעתרות לבקשה – הגשת תצהיר נוסף והעדת עדה בשנית מהווה סטיה חריגה מכללי הפרוצדורה ויוצרת אנדרלמוסיה בניהול ההליך. בנוסף, היעתרות לבקשה תביא לעיכוב נוסף בבירור המחלוקת נשוא התביעה, אשר כפי שציינתי הינה ישנה ביותר.

15. מאחר וכך, אין כל סיבה להתיר הגשת תצהירו של עו"ד נמימי – הלוי כמו גם תצהיר משלים מטעם פנינה שלו והעדתה בשנית.

16. מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.

5129371המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ח, 28 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.