לפני בקשה להפחתת הוצאות משפט, דחיית מועד התשלום ופריסה לתשלומים.

1. ביום 1.9.19 ניתן פסק דין לפיו נדחתה תביעתה של התובעת. התובעת חוייבה בתשלום שכ''ט עו''ד בסך כולל של 75,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ , אותם נדרשה לשלם תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

2. ביום 4.9.19 הגישה התובעת את הבקשה דנן.

3. לטענת התובעת, ההוצאות הושתו עליה בלא שניתן לה לטעון לגביהן עובר לקביעתן, זאת בניגוד לתקנה 511(ג) לתקסד"א. התובעת ציינה את גילה, העובדה כי אינה עובדת, היותה אלמנת נכה צה"ל, המתקיימת מקיצבת "אלמנת חלל צה"ל ומקיצבת זקנה". בנוסף, מתנהל הליך אחר בינה לבין הנתבעת, במסגרתו הטילה הנתבעת עיקול על חשבון הבנק של, בגין חובות בלתי משולמים והדיון אמור להתקיים ביום 4.12.19. ולכן , מן הצדק להעתר לבקשה.

4. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת הנתבעת.

דיון והכרעה

5. כידוע, פסיקת ההוצאות מהווה חלק מפסק הדין בהליך ולבעלי הדין זכות לערער עליה, כעל כל קביעה אחרת בפסק הדין. התובעת אינה עותרת לביטול פסק הדין ואין בפיה טענות לטעות קולמוס או השמטה מקרית שנפלה בפסק הדין כאמור בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, התשמ''ד – 1984.

6. בנסיבות אלו אין המדובר בסוגיה שיש להביאה בפניי אלא דינה להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין ככל שעומדת התובעת לעשות כן, ולא ברורה לי הקונסטלציה המשפטית בה הוגשה. ממילא דין הבקשה להידחות.

7. למעלה מן הצורך אציין כי גם בבחינת הבקשה לגופה אין בה כל ממש.

8. תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת לעניין הוצאות, כדלקמן:

"(א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם , לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.

)ב( החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512.

)ג) בדיון המתקיים בערכאה ראשונה, תינתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות".

הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך ( תא"מ 42045-02-16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' טלסולר הראל בע"מ [פורסם בנבו] ,

ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" [פורסם בנבו]).

באין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן) יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא- הוצאה לאור בע"מ תשס"ט, עמ' 744);י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין 1990; ע"א 1986, 1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין, פ"ד מו(4), 822, עמ' 829-830))

9. לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב מאוד בשאלת סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיוטלו על בעל דין שהפסיד בנותנה משקל, בין היתר, ל" שווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון ( ע"א 2617/00 ובג"צ 891/05 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, נצרת עילית ואח' (פורסם ביום 30.06.05), ל"אופיה של התביעה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על-ידי בעל הדין בהליך, ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו [...] כך הכלל..." (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ (פורסם ביום 17.8.05).

10. בפסק הדין מושא הבקשה, הבהרתי את שיקולי בענין ההוצאות שפסקתי:

"הוצאות

350.המדובר בתיק המתנהל למעלה מעשור ולא ניתן להפריז בשיעור ההוצאות שנגרמו לעירייה בעטיו.

351.לאור הפן האישי שנשא ההליך כפי שתואר לעיל, ובהיעדר כל נכונות מטעם התובעת לפשרה כלשהי, הוא התקיים כ"הלכתו", קרי תצהירים, הוכחות וסיכומים בכתב. בפרט בתיק זה המדובר בתצהירים ארוכים במיוחד לאור טענותיה המרובות של התובעת, ב – 6 ישיבות הוכחות של ימים מלאים, במספר עדים רב ובסיכומים לא קצרים.

352.כפי שצויין לעיל לאור הפן הפרסונלי הוגשו אין ספור בקשות מסוגים שונים, ברובן בחוסר הסכמה, זאת לאור הנתק בין ב''כ הצדדים, כאשר ברוב ההחלטות שניתנו לאור חוסר ההסכמה לא נפסקו הוצאות.

המדובר ברכיבים משמעותיים ובתקופה ארוכה ביותר בה התנהל התיק ומכך נגזר שיעור ההוצאות שבדעתי לפסוק."

11. בניגוד לטענת התובעת, כי לא ניתן לה לטעון לעניין ההוצאות, הרי שבסיכומיה התייחסה התובעת לעניין ההוצאות שיש לטעמה להשית על הנתבעת. היה באפשרותה לטעון באותה הזדמנות גם לגבי חיובה שלה בהוצאות, בין אם בסיכומיה ובין אם בתגובתה לסיכומי הנתבעת (שעתרה לחייב את התובעת בהוצאות). היא בחרה שלא לעשות כן ואין לה להלין אלא על עצמה.

12. לא מצאתי ממש בטענה לחסרון הכיס של התובעת, שבחרה לפתוח בהליך משפטי כנגד הנתבעת, שניהלה במשך עשור בערכאות שונות וגרמה לנתבעת להוצאות כספיות מיותרות שמומנו מכספי הציבור. גילה של התובעת אינו עילה לשנות את החלטתי. חרף הנטען, כי היא מתקיימת אך מקצבתה כאלמנת חלל צה"ל ומקצבת זקנה, המדובר באישה מבוססת כלכלית, בעלת נכסים המסרבת בעקביות לשלם את תשלומי הארנונה המושתים עליה בגין נכסים אלה ובמקום לפנות ולהשיג על הקביעה השגויה לטענתה בהליכים הקבועים בחוק, מעדיפה שלא לשלם את חובותיה ותחת זאת לנקוט בהליכים משפטיים תוך תקיפה עקיפה של הליכי הגביה הננקטים כנגדה, כהליך מושא פסק הדין, כנגד העירייה.

13. היות והתובעת אינה עותרת לביטול פסק הדין, ואין בפיה טענות לגופו , הרי שחיובה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כמפורט לעיל, נעשו בצדק.

14. לאור האמור, הבקשה נדחית.

15. אציין כי חרף העובדה שלא הוריתי על כך הזדרזה הנתבעת והגישה תגובה לבקשה ובנסיבות העניין אדרש לבקשה ככזו שנידונה ללא תגובה וממילא איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ט, 05 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.