ע"י ב"כ עו"ד מורן ברדה מלכה

עסקינן בבקשת הנתבעת 1 עו"ד אולגה גורדון (להלן- "עו"ד גורדון"), המשמשת כיועצת המשפטית של הנתבעת 2 עיריית נצרת עילית (להלן- "העירייה"), להכרה בחסינות, מכוח סעיף 7ג (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- "פקודת הנזיקין").

רקע

1. התובעת עו"ד שרה שי (להלן- "עו"ד שי") הגישה את התובענה שבפניי ביום 19.3.2009, בה טענה כי לאחר ויכוח מילולי בינה לבין עו"ד גורדון, הודיעה האחרונה כי היא "עוד תשמע ממנה". לטענתה, מאותו הוויכוח ואילך, השתמשה עו"ד גורדון בכוחה כיועצת משפטית של העירייה, ונקטה נגדה הליכים משפטיים שונים כמפורט בכתב התביעה. מדובר בהליכים שננקטו שלא כדין ועו"ד גורדון היא זו שעמדה מאחורי כל ההליכים המשפטיים אשר הוגשו משיקולים לא ענייניים ותוך סטייה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור.

טענות עו"ד גורדון

2. לטענת עו"ד גורדון, שלושת התנאים הראשונים להכרה בחסינות על פי סעיף 7א' לפקודת הנזיקין מתקיימים. המדובר ברשות ציבורית, המבקשת עובדת ציבור ופעלה במסגרת תפקידה. באשר ליסוד הרביעי, יסוד הפעולה במצב של כוונה לגרום נזק או במצב של שוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה, מדובר ביסוד שלילי שאינו מתקיים, ושתי חוות דעת של שני יועצים משפטיים (היועץ המשפטי לעיריית נצרת עילית והיועץ המשפטי לעירית חיפה, שמונה בהמשך על ידי משרד הפנים) גיבו טענה זו.

3. עו"ד גורדון טוענת, כי בהתאם לפסק הדין שניתן בע"א 1649/09 פלקסר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 11.8.2014) (להלן- "עניין פלקסר"), הנטל עבר לעו"ד שי להראות מדוע אין לקבל עמדתה של הרשות בעניין זה. על עו"ד שי להוכיח כי עו"ד גורדון פעלה בנסיבות הליך זה, מתוך מטרה לגרום לה נזק או בשוויון נפש לאפשרות כזאת. לטענתה, עו"ד שי לא הוכיחה רכיב זה.

4. כן טוענת עו"ד גורדון, כי גם חקירתה, לא העלתה כי פעלה מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימת נזק לעו"ד שי. חקירת עו"ד גורדון לא סדקה ולו בדוחק את גרסת עו"ד גורדון כי פעלה במסגרת תפקידה כיועצת משפטית לעירייה, על פי מיטב הבנתה ושיקול דעתה המקצועי בתום לב וללא דופי. חסינות עובד ציבור חלה על עובד הציבור גם אם טעה, ובלבד שעשה כן במסגרת תפקידו ושלא בכוונה לפגוע.

5. עו"ד גורדון ממשיכה וטוענת, כי לא היה כל צורך לחקור את עו"ד שי על תצהירה, מאחר ועו"ד גורדון לא הייתה צריכה להוכיח איזה ממרכיבי ההכרה בחסינות. עו"ד שי חקרה אותה, והרכיב הרביעי שעליה להוכיחו, לא הוכח ועל כן יש לקבל את הבקשה. פסיקת בית המשפט העליון קבעה חד משמעית, כי מקום בו מצטרפת העירייה לעמדת עובד הציבור, הנטל להוכחת אי התקיימותם של רכיבי הבקשה עובר לטוען.

6. טענה נוספת בפי עו"ד גורדון היא, כי לעירייה עמדה משלה המובאת באמצעות עורכי הדין מטעמה, ועו"ד גורדון מיוצגת בנפרד. משרד הפנים לא הורה בשום שלב לעירייה שלא להיות מיוצגת על ידי יועציה המשפטיים ואף בית המשפט העליון לא התייחס לכך, ועמד רק על הלקונה שיש בכל הנוגע להסדר לעניין חסינות עובד ציבור ליועצים משפטיים של עיריות ולא מעבר לכך. אין כל ניגוד עניינים בעובדה שעמדת העירייה עולה בקנה אחד עם עמדת עו"ד גורדון.

7. לבסוף טוענת עו"ד גורדון, כי לא היה כל מקום לעדכן את חוות דעת עו"ד רשף, ואת בקשת החסינות יש להכריע על פי כתבי בית הדין שהוגשו במסגרתה, ולא ניתנה בשום שלב זכות או רשות המאפשרת תיקונם. על כן, יש לקבל את הבקשה ולהורות כי התביעה כנגד עו"ד גורדון תדחה, וכי עיריית נצרת עילית תכנס בנעלי עו"ד גורדון לכל דבר ועניין במסגרת התביעה.

הודעת העירייה

8. העירייה מצטרפת לסיכומים אשר הוגשו מטעם עו"ד גורדון, וסבורה כי מתקיימים כל התנאים למתן חסינות עובדי ציבור. לטענתה, במצב דברים זה, בו תומכת הרשות בבקשת העובד, הנטל עובר אל התובעת להראות כי תנאי החסינות אינם מתקיימים, וכן על עו"ד שי להצביע על נימוקים שיש בהם כדי לשלול בקשת עו"ד גורדון, עמדת העירייה התומכת בה ועמדת ההכרה בחסינות שניתנה על ידי עו"ד רשף חן.

טענות עו"ד שי

9. עו"ד שי טוענת, כי עו"ד גורדון לא ביקשה לחקור אותה על תצהירה, ולא מצאה לנכון לאורך כל ההליך ועד להגשת הסיכומים לבקש הוצאת התצהיר מהתיק. על כן, יש לקבל את כל האמור בתצהיר עו"ד שי.

10. כן טוענת עו"ד שי, כי כתב ההגנה מטעם העירייה הוגש תוך ניגוד עניינים אשר שולל ממנו את הלגיטימיות. כתב ההגנה חתום על ידי עו"ד אוהד אליעזר, שבמועד הרלוונטי להגשת כתב ההגנה היה כפוף לעו"ד גורדון ועבד במחלקה המשפטית של העירייה. לטענתה, כל ההודעות שנמסרו לבית המשפט מטעם עורכי הדין במחלקה המשפטית של העירייה הכפופים לעו"ד גורדון נגועות בניגוד עניינים מהותי.

11. עו"ד שי ממשיכה וטוענת, כי עו"ד רשף חן, לא עדכן חוות דעתו בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון, ולכן, חוות דעתו אינה רלוונטית. עו"ד רשף הסתפק במבחן טכני והתעלם מהמצב הנפשי של עו"ד גורדון, אליו צריך להתייחס, האם זכאית היא לחסינות אם לאו.

12. לבסוף טוענת עו"ד שי, כי נוכח ניגוד העניינים המהותי בהתנהלות העירייה והפגמים בהתנהלות עו"ד גורדון, הנטל להוכיח את שוויון הנפש והזדון, יוותר על עו"ד גורדון ולא יעבור לעו"ד שי.

דיון והכרעה

13. שאלת חסינותם של עובדי ציבור מוסדרת בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין, הקובע כדלקמן:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור"

14. סעיף 7 ג (א) לפקודת הנזיקין קובע כי:

"הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש...כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה...".

15. סעיף 7ג(ב) לפקודת הנזיקין מוסיף וקובע, כי אם קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הציבור ויראו את התביעה כאילו הוגשה נגד הרשות הציבורית.

16. בבואו של בית המשפט להכריע האם חלה חסינות עובד ציבור בהתאם לסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין, עליו לערוך מבחן כפול:

א. האם המעשה נעשה על ידי עובד הציבור בעת מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור.

ב. האם חל במקרה בו עסקינן, אחד מהחריגים המפורטים בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין:

1. המעשה נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק.

2. המעשה נעשה תוך שוויון נפש לאפשרות גרימת נזק.

17. מטרת מתן החסינות לעובד ציבור, על פי ההוראות המיוחדות שהוכנסו לפקודת הנזיקין בתיקון מספר 10, הייתה להכיר במעמדם המיוחד של עובדי ציבור, בהיותם חשופים לסיכוני אחריות וללחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות כנגדם, בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות מסוג זה, אשר עלול להשפיע על תפקודם ולשבש פעילותה של הרשות הציבורית.

18. אין חולק, כי הפעולות המיוחסות לעו"ד גורדון בכתב התביעה נעשו תוך כדי מילוי תפקידה השלטוני כעובדת ציבור. השאלה שבמחלוקת הינה, האם פעולותיה נעשו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

19. בפסק הדין בעניין פלקסר נקבע, כי כאשר מוגשת בקשה להכרה בחסינות עובדי רשות אליה מצורף אישורו של היועץ המשפטי, רשאי בית המשפט להניח כנקודת מוצא שהתנאים התקיימו והנטל יעבור אל התובע להראות מדוע אין לקבל עמדת הרשות בעניין זה.

מן הכלל אל הפרט

20. לאור יחסי הכפיפות המקצועיים בין עו"ד גורדון לעו"ד אליעז, קבע היועץ המשפטי למשרד הפנים שעו"ד רשף חן, היועץ המשפטי לעיריית חיפה, הוא אשר ייתן חוות דעתו בשאלה האם העירייה צריכה לתמוך בבקשה או להתנגד לה.

21. עו"ד רשף חן קבע בחוות דעתו מיום 6.6.2011, כי פעולותיה של עו"ד גורדון היו פעולות לגיטימיות בהן נקטה כיועצת המשפטית של הרשות המקומית, ולשיטתו קשה להניח כי מכלול המחלוקות המשפטיות בין העירייה לשי נובעות מוויכוח מילולי שפרץ בין השתיים, כפי הנטען בכתב התביעה. דעתו היא, כי מן הראוי שהעירייה תתמוך בבקשת עו"ד גורדון לחסינות ודחיית התביעה נגדה.

22. מכאן, ניתן לראות את הבקשה כמוגשת על ידי הרשות עצמה והנתמכת בהסכמתה. ההנחה היא כי התנאים הנדרשים להכרה בחסינות העובד התקיימו, והנטל עובר אל התובעת- עו"ד שי להראות מדוע אין לקבל את עמדת הרשות בעניין זה.

23. ביום 15.2.2015 נחקרה עו"ד גורדון על תצהירה. גרסתה של עו"ד גורדון לא נסתרה בחקירה הנגדית, נהפוך הוא, גרסתה אף חוזקה, כי פעלה במסגרת תפקידה כיועצת משפטית ולא פעלה מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימת נזק.

24. דעתי היא ,כי עו"ד שי לא הרימה את נטל ההוכחה. לא הוכח, כי המעשים המיוחסים לעו"ד גורדון בכתב התביעה נעשו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו של נזק. אין בפני בית המשפט ראיה עליה ניתן לבסס את המסקנה, כי עו"ד גורדון התנהגה ביודעין ומתוך כוונה לגרום לנזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו.

25. בנסיבות אלה, אין לראות בפעולותיה של עו"ד גורדון כפעולות שנעשו באדישות או חוסר אכפתיות כי יגרמו לנזק לעו"ד שי. הפעולות נעשו תוך כדי מילוי תפקידה השלטוני כעובדת ציבור.

26. בעניין זה, יפים לענייננו דבריו של כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 1509/14 פלוני נ' פלונית ואח' (לא פורסם, מיום 20.3.2014):

"לטעמי, השימוש בסייג שבסעיף 7א לפקודה, קרי, אי מתן חסינות על מעשה "שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו" צריך להתפרש בצמצום, כדי למנוע רדיפה אישית של עובדי ציבור, להבדיל מתביעה נגד הרשות שהם עובדים, אשר במסגרתה יכול להתברר כל הנחוץ והרלבנטי, גם לגבי העובדים עצמם. הדעת נותנת כי המקרים של "כוונה לגרום נזק" יהיו ככלל מעטים, אך גם נושא "שוויון הנפש" צריך להיבדק בזהירות, בלא נעילת הדלת במקרים המתאימים. מטרת המחוקק הייתה להרחיב את חסינות עובדי הציבור, למעט במקרים חמורים (הנוסח השתנה בין הצעת החוק לקבלתה, ראו הצעות חוק הממשלה תשס"ג 136 ודברי ההסבר), אך תוך הבטחת הפיצוי לנפגע ושימור רכיב ההרתעה. כל אלה צריך שיהיו לנגד עיניהם של בתי המשפט".

27. נוכח האמור לעיל, מוצא אני לנכון לקבוע כי דינה של הבקשה להכרה בחסינות להתקבל.

סוף דבר

28. לאור האמור לעיל, אני מקבל את בקשת החסינות ומורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1- עו"ד אולגה גורדון.

29. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין (החלקי) לצדדים.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.