1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מכוח תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), שהוגשה על ידי עו"ד שי טויסטר (להלן: "המבקש"), אשר עתר לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן) בת"א 12903-05-09 שניתן ביום 07/06/17 במסגרתו חויבו המבקש, מר ניזאר בולוס ומר עזמי בן איליא נשאשיבי, ביחד ולחוד לשלם למר דוד פנחסוב ולגב' סוניה פנחסוב (להלן: "המשיבים") סך כולל של 1,106,833 ₪.

2. המבקש טען כי לאחר ששילם למשיבים את החלק שהוא אמור לחוב בו בסך של 220,276 ₪ נותרה יתרה בסך של 886,557 ₪. המבקש ציין בבקשה כי הוא אינו מבקש לעכב את ביצועו של החיוב הקבוע בסעיף 186 לפסק הדין, כאשר ככל הנראה כוונתו להוראת סעיף 184, שעניינה חיוב המבקש להשיב למשיבים את שכר הטרחה ששולם לו על ידם בתוספת הפרשי הצמדה. עם זאת, טען המבקש כי יש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, שכן למבקש טענות טובות כנגד פסק דינו של בית משפט קמא, וסיכויי הערעור טובים, ובעיקר דרישתו כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ לשפות את המבקש בגין חיובו, שעה שבית משפט קמא דחה את ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגדה.

3. עוד ובנוסף, טען המבקש כי המשיבים הם תושבי קנדה, ולפי הודאתם אין להם רכוש בישראל, ולכן אם ייפרע פסק הדין קלושים הסיכויים לגבות מן המשיבים את הסכומים שישולמו להם, במידה ויופחת החיוב כלפיהם במסגרת פסק דינה של ערכאת הערעור.

4. המבקש הוסיף וטען כי מאחר וחיובי פסק הדין כוללים הפרשי הצמדה וריבית ממילא לא ייגרם נזק למשיבים מקבלת בקשת המבקש לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

5. לבסוף ציין המבקש כי בקשתו אינה נתמכת בתצהיר שכן העובדות כולן עולות מפסק הדין ומתצהיר המשיב 1.

6. המשיבים סבורים כי דין הבקשה להידחות. לעמדתם הלכה ידועה היא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כספי כדי לעכב את ביצועו מה גם שבקשת המבקש אינה נתמכת בתצהיר ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה על הסף.

7. המשיבים ציינו בתגובתם כי על רקע העובדה כי הם תושבי קנדה, הרי למרות הכלל הברור כי אין לעכב פסק דין כספי, מסכימים המשיבים כי יתרת הכספים שטרם שולמו במלואם יופקדו בידיו הנאמנות של בא כוחם, ולחילופין מוכנים הם להסתפק בקבלת מכתב בלתי חוזר ממגדל חברה לביטוח בע"מ, חברת הביטוח שביטחה את המבקש ושילמה כ-20% מהחיוב שהושת על המבקש, שתשלם מלוא יתרת הכספים נשוא פסק הדין, מיד לאחר שערעור המבקש יידחה או יבוטל.

8. עוד ובנוסף נטען על ידי המשיבים כי כל תכלית הבקשה היא משיכת זמן על מנת לאפשר למבקש להסדיר את ענייניו עם חברת הביטוח על מנת שזו תכסה את החיוב במלואו. לגוף העניין נטען כי בדין נעשה החיוב בפסק דינו של בית משפט קמא "ביחד ולחוד", ושעה שהמבקש הינו בר פירעון יחיד, זכאים המשיבים להיפרע ממנו, והמבקש יוכל על פי האמור בסעיף 183 לפסק הדין לחזור ליתר הנתבעים בהתאם לחלוקה הפנימית שנעשתה, ואשר אינה מחייבת את המשיבים לאור האמור בסעיף 182 לפסק דינו של בית משפט קמא.

9. במסגרת התשובה שהגיש המבקש הוסיף המבקש וטען כי על רקע קיומו של כיס עמוק אין חשש כי ככל שיידחה ערעורו של המבקש יוכל המבקש להיפרע בנקל בגין חיובי פסק הדין.

10. הכלל בנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא שעצם הגשת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצועו של פסק הדין; הזוכה בפסק הדין רשאי להינות מפירות זכייתו עוד בטרם ניתן פסק דין בערעור, ובפרט כאשר המדובר בחיוב כספי.

11. עם זאת, ניתן להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בהתחשב בשני שיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות שבין המערער והזוכה. בין שני שיקולים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך יפחת הצורך בהוכחה מוצקה לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, וכן להפך. ראה: ע"א 6636/15 קריסטל נ' עו"ד רוט (27/10/15).

12. לאחרונה הביע כב' השופט סולברג דעתו לפיה בכל הנוגע לעיכוב הביצוע של סעדים כספיים, כל עוד לא הוכח בראיות מוצקות שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש – ניתן יהיה לעכב את ביצועו רק כאשר סיכויי הערעור נראים גבוהים במיוחד כבר בבחינה לכאורית שלו. וראה: ע"א 250/16 שפירא נ' מוסט (18/01/16).

13. בענייננו עסקינן בבקשה לעיכוב ביצועו של סעד כספי. ככלל, סעד כספי הוא בר-השבה וככזה הנטל הנדרש לעיכוב ביצועו גבוה יותר. מכיוון שמדובר בסעד בר-השבה, במסגרת בחינת מאזן הנוחות נדרש להוכיח כי ביצועו יפגע במבקש באופן חמור או לחלופין כי קיים חשש ממשי לכך שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים שישולמו לו אם יתקבל הערעור. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, ויש לתמוך אותן בתצהיר או להביא להן ראיות. וראה: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח (2) 301; רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (21/01/07).

14. במסגרת הערעור שהגיש המבקש חלק המבקש על מרבית קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט קמא. בבקשה זו מיקד המערער את סיכויי ערעורו בטענותיו כנגד דחיית ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ, ואשר המבקש סבור כי היה מקום לחייבה בשיפויו בגין החיובים שהושתו עליו.

15. בבחינת טענות המבקש כנגד דחיית ההודעה לצד השלישי לא ניתן לומר כי סיכויי ערעורו של המבקש כה גבוהים, המצדיקים את עיכוב הביצוע במיוחד, על רקע העובדה שככל שיתקבל ערעורו של המבקש בכל הנוגע לדחיית ההודעה לצד השלישי וערכאת הערעור תמצא לחייב את כלל חברה לביטוח בע"מ בשיפוי המבקש הרי נזקו של המבקש יושב מיד עם מתן פסק דינה של ערכאת הערעור, וממילא לא ייגרם למבקש נזק, לא כל שכן נזק של ממש, ככל שלא יעוכב פסק דינו של בית משפט קמא. ויצוין כי לא נטען בבקשת המבקש כי הוא מתקשה בגיוס כספי פסק הדין ו/או כי גיוס הכספים יטיל על המבקש מעמסה כבדה שהוא אינו יכול לעמוד בה.

16. מנגד, אין מחלוקת כי המשיבים הינם תושבים זרים ואין להם נכסים כלשהם בישראל. על כן ניתן להבין את חששו של המבקש כי ככל שערכאת הערעור תקבל את ערעורו של המבקש יקשה על המבקש להיפרע מן המשיבים בגין כספי פסק הדין שישולמו לידם. ואולם חשש זה של המבקש יכול להיפתר באופן מלא בדרך של הפקדת מלוא סכום פסק הדין בקופת בית המשפט (יתרת תשלום פסק דין) וזאת תוך 15 ימים ממועד החלטה זו. לצד האמור יצוין כי שמורה בידי המבקש האפשרות, שהוצעה על ידי המשיבים והיא להמציא תחת הפקדת סכום פסק הדין המלא בקופת בית המשפט, כתב התחייבות בלתי חוזר של מגדל חברה לביטוח בע"מ, לפיו תשלם היא את מלוא יתרת הכספים נשוא פסק הדין שיגיעו למשיבים מיד לאחר פסק דינה של ערכאת הערעור, בין אם ערעורו של המערער יידחה או יבוטל ו/או על פי קביעותיה של ערכאת הערעור.

17. על יסוד האמור לעיל, הנני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא עד למתן פסק דין בערעור, וזאת בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בתוך 15 יום בקופת בית המשפט את מלוא סכום פסק הדין או לחילופין ימציא בידי בא כוח המשיבים כתב התחייבות בלתי חוזר כמפורט לעיל.

18. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ז, 28 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.