העובדות

1. הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"), בעליה של הנאשמת 2, חברה פרטית לממכר כלי רכב משומשים ברחובות (להלן: "החברה"), ביחד עם אחר, עומד במרכזה של פרשיה רחבת היקף, שעיקרה מכירת 64 כלי רכב משומשים, שעברו תאונות דרכים, מבלי ליידע את רוכשי כלי הרכב אודות עברם התאונתי של הרכבים.

המדובר בכלי רכב שהורדו מהכביש בעקבות תאונות הדרכים, והוכרזו כ"אבדן להלכה". כלי הרכב הוחזרו לכביש, בלא תיעוד לעברם התאונתי.

לדברי התובעת, שלא נסתרו, הרווח הכלכלי של הנאשם התבטא בכך שרכש את כלי הרכב בכ-40% משווי השוק, מחברות שבהסדר.

בנוסף, הורשעו הנאשמים בהעלמת הכנסות בסכום כולל של כ- מיליון ₪ ובמתן שוחד לפקידת דואר, לצורך העברת הבעלות בכלי רכב, בניגוד לנהלים.

בתמורה לכל רישום שילמו הנאשם והאחר לפקידה סך של 19 ₪, מעבר לאגרה הנדרשת.

2. הנאשמים האחרים בכתב האישום – שאינם נותנים את הדין במסגרת גזר דין זה, ומשפטם של מרביתם עדיין מתנהל – הם בוחני רכב שסייעו לנאשם ולאחר במכירת כלי הרכב, כפי שיפורט (נאשמים 3- 7) וכן שני עובדים בחברה ממנה רכשו הנאשם והאחר את כלי הרכב, ששיחדו אף הם את פקידת הדואר, לצורך העברת בעלות בכלי הרכב כמתואר לעיל (נאשמים 8 ו-9).

3. במסגרת הליך גישור, חזר בו הנאשם מכפירתו, והצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון.

על אף חלקו המרכזי בפרשה, האחר אינו נאשם בכתב האישום, בשל מצב בריאותו הקשה, בגינו הוא מוגדר כ"צמח".

4. לצורך הסתרת העבר התאונתי ומכירת כלי הרכב, הסתייעו הנאשם והאחר בבוחני רכב במכוני בדיקה שונים באזור, ונתנו להם טובות הנאה, שאינן ידועות, תמורת הצגת מצגים כוזבים ומטעים של הבוחנים בנוגע לכלי הרכב.

5. בחלק מהעסקאות, דיווחו הנאשם והאחר לרשות המע"מ על מכירת כלי הרכב בסכום נמוך מסכום המכירה בפועל. על חלק מהעסקאות הנאשמים כלל לא דיווחו.

הנאשם והחברה הגישו למע"מ 26 דו"חות תקופתיים, המתייחסים לתקופה שבין חודש מרץ 2005 לחודש יוני 2007, הכוללים ידיעות כוזבות, במטרה להתחמק ממס או להשתמט מתשלום מס.

בנוסף, הגיש הנאשם באיחור, ורק לאחר שנחקר על ידי שלטונות המס, דו"חותיו האישיים לשנים 2006 – 2007, ואף מהם השמיט חלק מהכנסותיו.

סך ההכנסות שהשמיטו הנאשם והאחר עומד על כ-2 מיליון ₪. לאור חלקו של האחר, הורשע הנאשם בהעלמת מחצית מההכנסות שהושמטו, בסך מיליון ₪.

העבירות

6. על יסוד הודאתם בעובדות המתוארות, הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות:

נאשם 1:

(א) 104 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפה לחוק העונשין.

המדובר ב- 58 עבירות של קבלת דבר במרמה מרוכשי כלי הרכב ו-46 עבירות של קבלת דבר במרמה של מרמת הגינות הבדיקות שבוצעו בצוותא עם הבוחנים.

(ב) 3 עבירות של הכנה או קיום של פנקס חשבוניות, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה.

1. 3 עבירות של שימוש במרמה, ערמה או תחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.
2. 26 עבירות של הגשת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק המע"מ.
3. 26 עבירות של שימוש במרמה ערמה או תחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק המע"מ.
4. מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

נאשמת 2:

(א) 26 עבירות של הגשת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק המע"מ.

(ב) 26 עבירות של שימוש במרמה ערמה או תחבולה, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק המע"מ.

הסרת המחדלים

7. בהסכמת הצדדים, נדחו הטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם לתקופה כוללת של כ-8 חודשים, על מנת לאפשר לו להסיר את המחדלים.

למרות זאת, לא הוסרו המחדלים.

8. הסניגור הסביר כי לאור עונש המאסר הצפוי לנאשם, ורצונו שלא להרע את מצבה הכלכלי הקשה ממילא של משפחתו, ולאור הקושי בגיוס אפילו מחצית מסכום המחדלים, ויתר הנאשם על הניסיון להסיר את המחדלים.

הסדר הטיעון

9. בהתאם להסדר, משלא הוסרו המחדלים, עתרו הצדדים במשותף להטלת 4 שנות מאסר, לצד מאסר מותנה, קנס בסך 5,000 ₪ ופיצויים בגובה 20,000 ₪, שיחולקו למתלוננים בהתאם לחלוקה שתקבע התביעה.

על פי ההסדר, אילו הוסרו המחדלים במלואם, העתירה הייתה משתנה ל- 3 שנות מאסר, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

10. על הנאשמת 2, שאינה פעילה עוד, עתרו הצדדים להשתת קנס סימלי, בסך 500 ₪.

עניינם של הנאשמים האחרים

11. שניים מהבוחנים (נאשמים 6 ו-7), הודו בכתבי אישום מתוקנים.

(א) נאשם 6 הודה, במסגרת הסדר טיעון, בשיתוף פעולה עם הנאשם, בכך שהציג מצגים כוזבים ומטעים ביחס לעברם התאונתי של 4 כלי רכב בפני 4 רוכשים פוטנציאליים שהגיעו אליו על מנת שיבדוק עבורם כלי רכב שביקשו לרכוש מהחברה.

נאשם 6 נדון, בין היתר, ל-6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

(ב) נאשם 7 הודה, במסגרת הסדר דיוני, בשיתוף פעולה עם הנאשם, בכך שהציג מצגים כוזבים ומטעים ביחס ל-2 כלי רכב.

דינו של נאשם 7 טרם נגזר.

12. משפטם של יתר הנאשמים, שכפרו בכתב האישום, עדיין מתנהל בפני מותב אחר.

דיון ושיקולי ענישה

13. בבואו לבחון הסדר טיעון, על בית המשפט לבחון האם העונש המוצע הולם את העבירה ומצוי במתחם העונש ההולם, והאם נערך איזון נכון בין טובת ההנאה שההסדר מציע לנאשם, לבין התועלת שיש לאינטרס הציבורי בעריכת ההסדר.

(לעניין זה ראו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577).

שיקולי חומרה

14. עיקר החומרה במעשי הנאשם מצוי בפוטנציאל של סיכון חיי אדם הכרוך בהחזרת כלי רכב לכביש, לאחר תאונות דרכים קשות, מבלי ליידע את הרוכשים על מצבם האמיתי של כלי הרכב, וכל זאת, לצורך בצע כסף, תוך תכנון מוקדם ובקור רוח.

אך בנס לא נסתיימו מעשי הנאשם בנזקים בנפש.

בהקשר זה, יפים דברי בית המשפט העליון (כבוד השופטים ארבל, רובינשטיין ומלצר), לפיהם "העובדה שביצעו עבירות מתוך בצע כסף, ולא מתוך מצוקה כלשהי, תוך נכונות לפגוע בציבור, יש לה חומרה ייחודית המחייבת תגובה עונשית הולמת ומרתיעה..." (ראו ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31/12/2008) בסעיף 339 לפסק הדין).

15. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהתחכום במעשי הנאשם, שלא הסתפק בהעמדת כלי הרכב למכירה ככלי רכב ללא עבר תאונתי, אלא גייס להשלמת המרמה מספר בוחני רכב באזור, באופן שהקשה עד מאוד את גילוי מעשיו, והסיר את החשדנות הטבעית הגלומה ברוכשים פוטנציאליים כלפי סוחרי רכב.

16. עוד ייזקפו לחומרה ריבוי המעשים והתמשכותם, כפי שציינה התובעת, משך מספר שנים.

17. בנוסף לא ניתן להתעלם מעבירת מתן השוחד בה הורשע הנאשם, המחזקת את המסקנה שהנאשם זלזל באופן שיטתי בחוק וברשויות, ולא בחל באף אמצעי לצורך השגת מטרתו.

ביחס לעבירת השוחד, נקבע, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי על נאשם הנמצא אשם בעבירות שוחד, לרצות תקופת מאסר בפועל, למעט מקרים נדירים, בהם נסיבות מקלות מיוחדות המצדיקות גישה מקלה יותר (ראו רע"פ 1001/08 שועלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11/2/2008), והאסמכתאות שם).

18. אמנם נראה כי עבירות המס שביצעו הנאשמים מחווירות אל מול מכירת כלי הרכב בעלי העבר התאונתי, אך אין להקל ראש בעבירות אלה, שאף הן בוצעו באופן שיטתי ולאורך שנים, ומבלי שהנאשם פעל להסרת איזה מהמחדלים.

נקבע כי ראוי לגזור על נאשמים בעבירות מס עונשים חמורים, שרכיביהם העיקריים מאסר מאחורי סורג ובריח וקנסות כספיים משמעותיים, שבכוחם, בין היתר, להעמיד את הנאשמים על מלוא חומרת המעשים ותוצאותיהם, להוקיע עבריינים שמעלו מעילה בוטה באמון שניתן בהם על ידי רשויות המס ולהגן על הציבור מפני פגיעתם הרעה (ראו רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15/11/2006); רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30/3/2004).

19. אף באי הסרת המחדלים יש משום נסיבה משמעותית לחומרה, המצדיקה החמרת ענישת הנאשם והטלת מאסר מאחורי סורג ובריח (לעניין זה ראו, למשל, ע"פ (מחוזי ת"א) 1726/97 גבריאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29/1/1998)).

שיקולי קולה

20. מנגד, יש לבחון אף את שיקולי הקולה בעניינו של הנאשם.

ראשית, היעדר הוכחת נזק קונקרטי כתוצאה ממעשי הנאשם.

שנית, בשים לב להיקף הפרשה ולחלקו המרכזי של הנאשם, יש ליתן משקל משמעותי לקולה להודאתו, לנטילת האחריות ולשלב הדיוני המוקדם יחסית, טרם תחילת שמיעת הראיות, שחסכו העדת עדים רבים. יש טעם רב בטענת התביעה כי אלמלא הסדר הטיעון, לא הייתה מהססת לעתור להטלת עונש חמור בהרבה מהעונש לו עתרו הצדדים במשותף במסגרת הסדר הטיעון.

יוטעם כי אף ביחס להרתעת הציבור מהמעשים בהם הורשע הנאשם, קיימת חשיבות לענישה קרובה ככל שניתן למועד ביצוע המעשים.

שלישית, עבירת מתן השוחד אינה מצויה ברף החומרה הגבוה של העבירה.

בנוסף, קיים ספק ביחס לשווי טובת ההנאה שקיבל הנאשם מפקידת הדואר.

רביעית, יינתן משקל הולם לקולה לכך שבסופו של דבר, נושא הנאשם לבדו באחריות לעבירות שבוצעו ואף לא הצליח לשקם את עסקיו.

21. בשים לב למגוון העבירות, ריבויין, תחכומן והתמשכותן, אין ליתן משקל משמעותי לקולה לעברו הנקי של הנאשם.

הכרעה

22. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות בענייננו ואת שיקולי הענישה השונים, כפי שפורטו, סבורני שלאור משקלם המצטבר של שיקולי החומרה, הסדר הטיעון נוטה במידת מה לקולה, במיוחד ביחס לרכיבים הכספיים.

עם זאת, בשים לב למכלול שיקולי הקולה, ובעיקר היעדר הוכחת נזק קונקרטי כתוצאה ממעשי הנאשם והאינטרס הציבורי בסיום מהיר יחסית של עניינו של הנאשם המרכזי בפרשה, החלטתי, בסופו של דבר, לכבד את ההסדר.

סוף דבר

23. לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1:

א. 4 שנות מאסר.

ב. 12 חודשי מאסר מותנים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזו מהעבירות בהן הורשע או כל עבירה בניגוד לחוק המע"מ.

ג. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 1/12/2012.

ד. פיצויים בסך כולל של 20,000 ש"ח.

הפיצויים יועברו לאליהו לוי, גדעון אלפה, טטאינה ליידמן, מיכאל פרי, משה קריספל, סיום צגאי, סעיד אבו זאמל, רחל הילה ספדי גרוסמן, אמיר בן צבי, אליהו כהן, פנחס בכר ופנינה לולי סולומן, עדי תביעה 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 9, 59, 149, 168 ו-169 בהתאמה, בחלקים שווים.

הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 15/11/2012.

נאשמת 2:

קנס סימלי בסך 500 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ג, 18 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.