מבוא

1. נגד הנאשם 5 (להלן: "הנאשם") ונאשמים אחרים, הוגש כתב אישום המייחס לו 14 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

תמצית עובדות כתב האישום, אשר נפרש על פני עמודים רבים, הינה כדלקמן:

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, שימש הנאשם בוחן במכון בדיקה, שנועד לבחון תקינות כלי רכב עבור רוכשים פוטנציאליים, המבקשים לקבל חוות דעת אובייקטיבית אודות מצב הרכב. במסגרת תפקידו, על הנאשם למסור ממצאי בדיקתו לרוכשים, ולהסביר להם הממצאים.

על פי כתב האישום, הנאשם שיתף פעולה עם מנהלי השותפות הרשומה "טרייד אין סנטר" (להלן: "טרייד אין סנטר"), יורם ריחני ואבי לוי, שעסקה בממכר כלי רכב משומשים, והציג מצגים כוזבים ומטעים ביחס למצבם של שבעה כלי רכב, בפני שבעה רוכשים פוטנציאליים שהגיעו אליו על מנת שיבדוק עבורם את כלי הרכב, שביקשו לרכוש מטרייד אין סנטר, וזאת בתמורה לטובת הנאה.

2. בתום פרשת התביעה, אולם לאחר שהחלה להישמע פרשת ההגנה של נאשמים נוספים בתיק, טען הנאשם, בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, כי לא הוכחה אשמתו אף לכאורה, ולפיכך יש לקבוע כי אינו נדרש להשיב לאשמה, ויש לזכותו מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

תמצית טענות הצדדים

3. טענותיו המרכזיות של הנאשם, הן כדלקמן:

א. לא הוצגה כל ראיה לכך שהנאשם שיתף פעולה עם מנהלי טרייד אין סנטר, או עם בוחנים אחרים, כמיוחס לו בכתב האישום, או כי קיבל טובת הנאה כלשהי מהם.

ב. לא הוצגה כל ראיה, ואף לא נטען, כי דוחות הבדיקה הכתובים, הינם כוזבים ואינם משקפים את מצב הרכב לאמיתו.

ג. בניגוד לנאשמים האחרים, שנגדם קיימות ראיות מסוגים שונים, הראיות היחידות שהוצגו נגד הנאשם, הן עדויות של שישה רוכשים, אודות הסברי הנאשם בעל פה, אשר לטענת המאשימה הינם הסברים כוזבים ומטעים, בין במעשה ובין במחדל.

לעניין עדויות אלה טוען הנאשם כדלקמן:

1) על הבוחן לא מוטלת חובה ליתן הסבר מעבר לכתוב בדו"ח הבדיקה.

2) נאסר על הבוחנים להשתמש במונח "שאסי", אלא רק במינוחים המפורטים בדו"ח ובנוהל של משרד התחבורה לעניין זה.

3) נאסר על בוחן להמליץ לרוכש פוטנציאלי אם לקנות את הרכב אם לאו, או לציין מה המשמעות של הליקוי שנמצא ברכב.

4) אף לא אחד מששת העדים פנה מיוזמתו למשטרה או ערך חוות דעת נוספת אודות מצב הרכב.

5) עדותם של שניים מהרוכשים הינה עדות שמועה בלתי קבילה, משום שדברי הנאשם לרוכשים אלה, אשר מהווים את הבסיס לעבירה המיוחסת לנאשם, נאמרו בשפה העברית שאינה מובנת לעדים אלה, ובניהם של העדים שהיו נוכחים במקום והבינו את הדברים, מסרו אותם לעדים.

6) במרבית המקרים, ברכב הנבדק היו ליקויים בעלי משמעות נמוכה בלבד, ועל כן ככל שהיו מצגים חיוביים בעניינו, היו אלה מצגים נכונים ואמיתיים.

7) לגבי כלי הרכב בהם נמצאו ליקויים במשמעות גבוהה, ממכלול עדותם של אותם רוכשים, לא עולה כי הוצג להם מצג כוזב כלשהו בעניין רכב זה, הסותר את הכתוב בדו"ח הבדיקה.

4. לטענת המאשימה יש לדחות את טענת הנאשם ממספר נימוקים חלופיים, כדלקמן:

• 1. א. יש לדחות על הסף את הטענה בשל המועד בו נטענה, בעיצומה של פרשת ההגנה של הנאשמים האחרים.

ב. לא ראוי לקבל טענת אין להשיב לאשמה בנוגע לנאשם אחד, כאשר כתב האישום מייחס עבירות גם לנאשמים נוספים אשר לא טענו טענה זו, בייחוד כאשר מדובר בעבירות דומות שהמסכת הראייתית הנוגעת להן זהה.

ג. לגופו של עניין, קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לנאשם, למעלה מהרמה הנדרשת לדחיית טענת אין להשיב לאשמה לפי סעיף 158 לחוק.

טענת אין להשיב לאשמה – התשתית הנורמטיבית

5. סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר כותרתו זיכוי בשל העדר הוכחה לכאורה, מורה כי משנסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם.

6. על המשמעות המעשית שיש ליתן להיגד "הוכחה לכאורה" עמד בית המשפט העליון בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פ"ד לב(1) 170, (להלן: "פס"ד כחלון"), בקובעו כדלקמן:

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון, ב-ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם.נ

אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מישני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום (ראה ע"פ 48/42 הנ"ל)".ו

בפס"ד כחלון האמור, הפנה בית המשפט לע"פ 26/49 היועץ המשפטי לממשלה נ' חמדן, [2] בע' 420) וציין כי שם נקבע כדלקמן:

"שם גם נקבע, תוך יישום עקרונות אלה, כי אם בשלב הדיוני של תום פרשת-התביעה עולות מן החומר שתי קבוצות של ראיות, אחת המתפרשת לטובתו של הנאשם והשניה לחובתו, הרי אין בית-המשפט שוקל עם תום פרשת-תביעה את שתי הקבוצות של העדויות ומעריך את מידת מהימנותן זו מול זו, אלא רק בוחן ובודק אם אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחתו של האישום. הווה אומר, אם יש בכל החומר שהובא בפני בית-המשפט ראיות לכאורה לביסוסו של האישום, אין הללו מאבדות ממשמעותן בתור שכאלה, בשלב הדיוני שעליו מדובר, בשל כך בלבד כי קיימת חלופה אפשרית העולה מתוך אותו החומר (למשל מהודעתו של הנאשם בפני המשטרה שהוגשה על-ידי התביעה), הסותרת את הראיות לכאורה שהוגשו על-ידי התביעה. כדברי השופט חשין ב-ע"פ 26/49, [2], הנ"ל:

"השאלה היא: האם ההוכחות שהובאו על-ידי הקטיגוריה ללא שקילה של קבוצה כנגד קבוצה, יש בהן כדי להטיל על המשיב על האשמה ולתת הסבר לאשר הוכח לכאורה."

7. במבחן הראיות לכאורה לא נבחנות מהימנות הראיות ומשקלן, כדלקמן:

"ראיות לכאורה על פי סעיף 158 לחוק הן ראיות התביעה בלבד ומשקלן, כל עוד אינו מופרך, אינו רלוונטי ואין הן מאבדות מערכן הלכאורי גם אם בחומר שהובא בפרשת התביעה קיימות ראיות המחלישות את הראיות המפלילות או אף סותרות אותן" (בש"פ 4192/97, אהרון חסין נ' מדינת ישראל, (1997))

8. עוד נקבע בפסיקה, כי רק קביעה, כי לא הוכחה אשמתו של הנאשם לכאורה, בכתב האישום בשלמותו, תביא לקבלת הטענה ולזיכויו של הנאשם, וכי לא די בטענה כי אין ראיות לכאורה לחלק מהעבירות (ת"פ (מחוזי ת"א) 456/85 מדינת ישראל נ' אלפרון ואח' (פ"מ תשנ"א (1) 359).

9. עוד נקבע, כי החלטה כי על הנאשם להשיב לאשמה פירושה, כי על חזקת החפות של הנאשם ישנה לפחות עננה שהנאשם צריך לסייע בפיזורה, וכי את גרסתו של הנאשם והסבריו, יש לשמוע בעדותו בבית המשפט, ואין די בהסברים שמסר בהודעתו:

"על-פי השקפתי, ההלכה המשפטית הקובעת מתי ניתן לפטור נאשם ממתן תשובה לאשמה, אינה ענין טכני בלבד אלא הכרעה ערכית.

קביעה כי על הנאשם להשיב לאשמה, פירושה כי על חזקת החפות שלו ישנה לפחות עננה שהנאשם צריך לסייע בפיזורה.

בדיעבד, השאלה שבפנינו היא, אם אכן הראיות עצמן משקפות מצב ברור וחד משמעי, שמצביע על כך "שאין פה כלום" כדברי הסניגורים, או שמא כטענת התביעה, "הסיפור" שמספרות הראיות - מחייב לפחות שמיעת גירסתו של המשיב כדי להסיר את העננה.

ואם הזכרתי את הצורך בשמיעת גירסתו של נאשם, וכדי להשלים את התמונה מבחינה משפטית בנקודה זו, אולי לא יהא זה מיותר להזכיר את ההלכה באשר לדרך בחינתם של דברים שנאמרו בהודעת נאשם.

דברים שאמר נאשם להגנתו (מחוץ לכותלי בית המשפט, כמו במהלך חקירתו במשטרה), משמשים כראיה להגנתו אם וכאשר יעלה הנאשם על דוכן העדים, יחזור עליהם וייחקר לגביהם.

לעומת זאת – דברים שאומר נאשם ויש בהם משום הודאה, או יש בהם משום ראיה ישירה או עקיפה להוכחת אשמתו, ישמשו כהוכחה נגדו.

בהחלט יתכן, כי משיעלה הנאשם על דוכן העדים, יוכל במהלך עדותו, ליטול את עוקצה הפלילי של אמירה זו או אחרת בהודעתו על-ידי מתן הסבר לדברים.

אלא שלשם כך הוא נדרש כמובן להעיד. הסבר שניתן רק בהודעה במשטרה – אין די בו.

...

נקודת המוצא היא, כאמור, כי גירסת הגנה צריכה להישמע על דוכן העדים, תחת אזהרה ותוך העמדת הגירסה במבחן החקירה שכנגד (ע"פ (ת"א) 70643/01 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני (25.10.2001)".

10. זאת ועוד, המבחן הוא כה מקל, עד כי בית המשפט קבע כי אף אם מוכחת לכאורה עבירה שונה מן העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, אשר חופפת בחלק מיסודותיה את העבירה שבכתב האישום, רשאי בית המשפט לדרוש מהנאשם כי ישיב לאשמה שונה (ראו פס"ד כחלון שלעיל, וספרו של קדמי על סדר הדין בפלילים (2009), חלק שני (א), בעמ' 1452).

11. עוד אציין, כי עיינתי בבש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה, פ"ד נב(1) 825, אליו הפנה אותי הסנגור, ולא מצאתי בו קביעה כי על בית המשפט להתייחס לכל ראיה כראיה שלמה, הן לחלקיה המפלילים והן לחלקים בה אשר פועלים לטובת הנאשם. בית המשפט בחן בהחלטה זו שאלה אחרת, שעניינה בין היתר ההבדל בין רמת הראיות הנדרשת לקביעה כי קיימות ראיות לכאורה לצורך מעצרו עד תום ההליכים של אדם, לבין רמת הראיות הנדרשת על מנת לקבוע כי על הנאשם להשיב לאשמה, בציינו כי לצורך המעצר בוחן בית המשפט את כוחה של התשתית הראייתית "בכוח" בעוד בבחנו טענת אין להשיב לאשמה הוא בוחן את כוחה "בפועל". איני סבורה כי ממשפט זה בלבד, שנכתב בהקשר שונה, ניתן ללמוד כי על בית המשפט, בשלב של בחינת הטענה כי אין להשיב לאשמה, לקבוע מה עולה ממכלול עדותו של העד, דבר שדורש קביעות של מהימנות ומשקל, אלא כי על בית המשפט לבחון את כוחן של הראיות שהוצגו בפניו "בכוח", בהתאם למבחני הפסיקה בנוגע לרמת הראיות המינימאלית הנדרשת בשלב זה, אשר אליהם התייחס בית המשפט אף באותה החלטה.

12. נוכח כל האמור לעיל, יש לבחון, אם במקרה דנן, הציגה המאשימה מערכת ראשונית של ראיות, ולו דלות ובסיסיות, להוכחת היסודות המרכזיים של האישום, והאם קיימת אותה עננה, שמחייבת את הנאשם לסייע בפיזורה, כאשר בשלב זה אין לבחון את משקלן של הראיות, את ההסברים שניתנו לראיות אלה ואת הראיות הסותרות ומחלישות ראיות אלה.

דיון והכרעה

13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בראיות אליהם הפנו אותי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה הציגה מערכת ראשונית של ראיות, להוכחת היסודות המרכזיים של האישום, העומדת ברמה הנדרשת המחייבת את הנאשם להשיב לאשמה על פי הפסיקה. זאת, בהתעלם מההסברים ומהטענות שניתנו על ידי הסנגור אודות דברים אלה, אשר יהיה מקום ליתן להם משקל, ככל שייטענו, לאחר פרשת ההגנה, וכן בהתעלם מהראיות הפועלות לטובת הנאשם וממשקל הראיות האמורות.

14. נוכח החלטתי כי יש לדחות את הטענה לגופה, לא מצאתי להידרש לטענות הנוספות של המאשימה.

15. אציין, כי נוכח העובדה כי על פי הפסיקה אין צורך לבחון בשלב זה את השאלה אם קיימות ראיות לכאורה לכל העובדות, פרטי האישום והעבירות המיוחסים לנאשם בכתב האישום, אלא האם הוכחו היסודות המרכזיים של עבירות המרמה המיוחסות לנאשם, לא מצאתי להידרש לטענת הנאשם כי עדותם של שני העדים אלכס קיגל וולדימיר ברוזובסקי, הינה עדות מפי השמועה, שכן אני סבורה כי קיימת תשתית ראייתית המחייבת את הנאשם להשיב לאשמה לכל הפחות בעבירות האחרות. טענה זו של הנאשם, תיבחן לגופו של עניין במסגרת הכרעת הדין.

לעניין זה, לא מצאתי לקבל את עתירת המאשימה, שעתרה לראשונה לאחר טיעוניו של הנאשם במסגרת הבקשה דנן, לזמן כעדים מטעמה את בניהם של עדים אלה, לחיזוק ראיותיה בנקודה זו.

לטענת המאשימה, יש להיעתר לבקשתה בעת הזו, משום שטענת הנאשם בעניין זה נטענה רק עתה, כאשר היה עליו להתנגד לעדות עדים אלה מטעם זה עובר לעדותם.

אינני מוצאת לקבל את טענתה זו של המאשימה. הסנגור חקר את העדים בהרחבה בנקודה זו, וניתן היה להבין ללא כל קושי את טענותיו בעניין זה. בנוסף, הנאשם לא יכול היה להתנגד לעדותם עובר לעדות, משום שרק במהלך עדותם, ונוכח חקירתו של הסנגור בנקודה זו, התבררו העובדות המבססות את טענתו. ככל שהייתה סבורה המאשימה כי קיימת בעייתיות בנקודה זו, לאחר שמיעת עדותם של העדים, הייתה יכולה להגיש בקשה זו. אולם איני סבורה כי במועד מאוחר מאד זה, כאשר התביעה ידעה וצפתה את הטענה לאחר עדותם של העדים, יש מקום להיעתר לבקשה.

16. כן לא מצאתי להידרש לשאלת קבילות זיכרונות הדברים שבין חברת אורדן וטרייד אין סנטר, בהם נרשם כי כלי הרכב נשוא האישום הינם "לאחר תאונה במצבם הנוכחי", לצורך החלטה זו, שכן מצאתי כי אף ללא ראיות אלה קיימת התשתית הנדרשת לדחיית טענת הנאשם.

17. להלן יפורטו הראיות שהוצגו על ידי התביעה, להוכחת היסודות המרכזיים של העבירות המיוחסות לנאשם.

הרוכש רון נתן

18. הראיות המרכזיות שהוגשו בעניינו של הרוכש רון נתן, הינן עדותו של רון נתן ודו"ח הבדיקה שהוכן בעניין הרכב שהיה מעוניין לרכוש (ת/134ה).

19. מבדיקת המכון עולה, כי נמצאו בין היתר ליקויים בעלי משמעות גבוהה ב"שאסי", וכי הרכב עבר תאונה. אציין, כי על אף המחלוקת הנוגעת למונח "שאסי", המונח עלה בעדויות העדים ובהודעת הנאשם, ועל כן בשלב הזה, ובטרם תוכרע טענת הסניגור לעניין השימוש במונח זה, אתייחס למונח זה. לעניין זה אציין גם, כי הנאשם עשה שימוש במונח זה מספר פעמים בהודעתו, מבלי שטען כנגד השימוש במונח זה, כפי שיפורט להלן בסעיפים 25-26 שלהלן.

כך נרשם, בין היתר, בדו"ח הבדיקה:

"לא תקין: 1. מנוע 2. מערכת קירור 3. מערכת דלק 4. מערכת הצתה: רעש מערכת תיזמון ושסתומים, רצועת זימון לבדוק במוסך, שריפת שמן, רעשים במנוע, בלאי פנימי, קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים, ניקוי מערכת הקירור.

שילדת מרכב: ליקויים בעלי משמעות גבוהה: פגיעה קורה אורכית מעבר לתושבת ריתום המתלה\מנוע, החלפה פח חזית מולחם, פגיעה דופן פנימית בתא מנוע, תיקונים כלליים בגוף המרכב.

ליקויים בעלי משמעות נמוכה: החלפה מכסה מנוע, \החלפה כנף קדמי שמאלי.

ליקויים בעלי משמעות שולית: החלפת פגושים.

הערות כלליות: לבדוק תצרוכת שמן בנסיעה, הרכב לאחר תאונה, אין אחריות לתיבת הילוכים אוטומטית (הדגשות שלי, ש.ק).

20. בעדותו, תיאר רון נתן, כי הגיע למגרש של טרייד אין סנטר וראה רכב אותו היה מעוניין לקנות. הוא ביקש לערוך בדיקה בנס ציונה, משום שהמכון היה סמוך למגרש והוא הכיר אותו, אולם המוכר, שתיאורו תאם לאבי לוי, התעקש לערוך את הבדיקה במכון הדרום ברחובות, והתלווה אליו למכון לערוך את הבדיקה. לדבריו, בשל העובדה שהמוכר היה עימו בחדרו של הבוחן-הנאשם, הוא לא חש בנוח לשאול את הנאשם שאלות. הוא ציין כי שאל את הנאשם אם אפשרי שהמוכר לא יהיה בחדר, ואם מקובל שהמוכר יהיה בחדר, ואולם הנאשם השיב לו כי המוכר לא יצא וכי זה מקובל שהוא יהיה נוכח. עוד ציין כי היו בין המוכר לבין הנאשם "צחקוקים" "כאילו הם מכירים אחד את השני" (עמ' 485, שורות 25-27), כאשר לדבריו "הם פשוט מרחו אותי ואמרו לי שהכל בסדר" (עמ' 486, שורות 15-16).

על פי עדותו, על אף הליקויים המשמעותיים המפורטים לעיל, אמר לו הנאשם את הדברים המפורטים להלן:

"ש. אוקיי. מה אמר לך הבוחן על מצב הרכב? אתה זוכר?

ת. תראי היה שם מבחינת, שאלתי איך הרכב לעומת, איך המנוע לעומת הקילומטר שהוא אמר לי, הוא אמר זה תואם. הוא בדק ברקסים וזה, יש כל מיני צבעים כאלה, כל מיני עמודות, אמר שזה בסדר. היה הכל ירוק. יכול להיות שאמר מכסה מנוע החליפו, פגיעת פח או משהו כזה. זה פחות או יותר מה שאני זוכר.לא" (עמ' 475, שורות 23-28).

לאחר שרוענן זכרונו, אמר רון את הדברים הבאים:

"ש. מה נאמר לך לגבי השלדה?

ת. לגבי השלדה, אני לא יודע, אני לא זוכר. פה רשום שאין בעייה, אבל אני לא זוכר.

ש. אם כתוב פה, ואם אמרת את זה אז, אמרת אמת?

ת. יכול להיות. כן. אני לא זוכר מה היה. זה גם מתי כתבנו את זה? לפני שנתיים? שלוש?

...

ש. אז אם אמרת שהוא אמר לך שלשלדה יש בעיה, זכרת יותר נכון אז?

ת. יכול להיות. מה שהפריע לי שהמוכר בא ביחד, ביחד עם הבוחן ולא יכולתי לשאול הרבה שאלות. וקניתי כמה פעמים מכוניות מאז ואני הייתי רק עם הבוחן. המוכר לא היה ביחד.

ש. עכשיו תאמר לי, אמרו לך משהו בקשר לתאונות קודמות?

ת. לא זוכר. יכול להיות שהייתה איזה פגיעת פח על תאונה, אבל לא, אני לא יודע אם זה תאונה קשה או, לא, אני גם לא מבין כל כך ברכב, אז ככה שאני לא... (עמ' 476, שורות 4-20).

לאחר שהתובעת הקריאה לו את רשימת הליקויים, ושאלה אותו אם הוא מבין מה זה פגיעה בקורה אורכית, תשובתו הייתה כי הוא לא כל כך יודע מה זה, אולם הוא הבין שמתקנים. לאחר מכן נשאל אם הבין מה כתוב בבדיקה והשיב:

"יכול להיות שיש בעיה, אני לא יודע, אני לא מבין ברכב, אני אומר לך. תראי מה שאמר לי המוכר, הוא אמר לי – הם סתם רושמים כל מיני דברים בשביל לצאת לידי חובה. זה מה שהוא אמר לי המוכר, את מבינה?" (עמ' 477, שורות 5-7).

בחקירה נגדית, השיב לסנגור כי לא הבין מדברי הנאשם כי מדובר בליקויים במשמעות גבוהה, וכך השיב, כאשר הוצג לו על ידי הסנגור כי מדובר בליקויים במשמעות גבוהה:

"רגע, אם זה היה משמעות גבוהה, אז הבוחן היה אומר לי אל תקנה את האוטו. אני שאלתי את הבוחן אם כדאי לקנות את האוטו או לא...הוא אמר לי זה, אתה יכול לקנות. מה, אני יודע? אני מבין? בשביל מה אני לוקח אותו למכון בדיקה?...אני בכלל לא רציתי את הבוחן הזה, אני רציתי בכלל בנס ציונה". (עמ' 478, שורות 11-17).

כן ציין רון כי לא קרא את הדו"ח, אלא הדו"ח הוקרא לו וכי הוא איננו זוכר אם קרא את הכתוב בטופס, כי הובא לידיעתו כי רק הממצאים הרשומים מחייבים את המכון.

כאשר נשאל אם ראה כי בדו"ח רשום כי הרכב עבר תאונה השיב לעניין זה, כדלקמן:

"מה זה תאונה? מה, אני גם עשיתי עם האוטו תאונה קטנה, אז מה זה קשור תאונה? תאונה זה יכול להיות כל פעם יש לך תאונה. מה זה קשור, מה? כל חצי מהמכוניות אם לא תשעים אחוז עם תאונה" (עמ' 479, שורות 18-20).

כאשר הוצג לרון על ידי הסנגור כי היה אמור להבין את המילים משמעות גבוהה מדו"ח הבדיקה, השיב העד כדלקמן:

"ש. כשכותבים לך מה גבוה ולכך יש משמעות גבוהה, מה נמוך ויש לך גם משמעות נמוכה ומה שולי הכל נפגש בטופס עצמו

ת. בסדר. אני אומר לך, נו, אני לא כל כך מבין בדברים האלה. מה אני אגיד לך. אני רוצה שמישהו יבוא יגיד לי בדיוק, תשמע יש לך פה ליקויים מאד קשים לא כדאי לך לקנות.

ש. ואתה בעצם רוצה שהבוחן יתערב בעסקה מעבר

ת. שאני אוכל לשאול אותו שאלות באופן חופשי מה שאני רוצה בלי שיהיה קשר בין המוכר לבוחן.כן" (עמ' 490, שורות 10-17).

21. מהמפורט לעיל נראה, כי מעדות העד, ולכל הפחות מחלקים ממנה, יכולה לעלות תמונה לכאורה, לפיה על אף שהרכב שביקש רון לרכוש עבר תאונה משמעותית, שגרמה בין היתר לפגיעה בשאסי, בעלת משמעות גבוהה, הנאשם לא הציג בפניו עובדות אלה בצורה ברורה ומובנת לו, תוך שהעד מדגיש כי הוא איננו מבין בכלי רכב ובמונחים המפורטים בדו"ח. כן עולה לכאורה, כי אבי לוי התעקש שיגיע למכון בו עובד הנאשם, הצטרף לבדיקה, ישב עם הנאשם בחדר בעת שהסביר לרון על מצב הרכב, ועל אף שהוא ביקש מהנאשם שהמוכר יצא, הנאשם סירב להוציא את אבי לוי מהחדר.

הרוכש ישראל טיילטבוים

22. הראיות המרכזיות שהוגשו בעניינו של הרוכש ישראל טייטלבוים הינן עדותו של ישראל, הודעתו, שהוגשה בהסכמה (נ/10), דו"ח הבדיקה שהוכן בעניין הרכב שהיה מעוניין לרכוש (ת/104ה) ודבריו של הנאשם בהודעתו בעניינו של ישראל, הסותרים את דברי העד (ת/192).

23. מבדיקת המכון עולה כי נמצאו בין היתר ליקויים בעלי משמעות נמוכה בשאסי וכי הרכב עבר תאונה. כך נרשם, בין היתר, בדו"ח הבדיקה:

לא תקין: 1. מנוע 2. מערכת קירור 3. מערכת דלק 4. מערכת הצתה: תושבות מנוע פגומות, שריפת שמן, בלאי פנימי, רצועת זימון לבדוק במוסך, מעיכות אגן שמן, חוסר שמן במנוע, דרוש תיקון במנוע, קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים, ניקוי מערכת הקירור, מנוע רועד, מנוע מזייף.

שילדת מרכב: ליקויים בעלי משמעות נמוכה: פגיעה קורה אורכית קדמית, החלפת קורת רוחב, תיקון או פגיעה פח חזית, \החלפה כנף קדמי ימין,\החלפה מכסה מנוע, תיקוני פח וצבע, מכות/לחיצות פח/שריטות בצבע.

ליקויים בעלי משמעות שולית: החלפת פגושים, מכסה מנוע לכוון (הדגשות שלי, ש.ק).

24. ישראל העיד כי הגיע למגרש וראה רכב שמצא חן בעיניו. המוכר, אבי לוי, המליץ לו מאד על הרכב ואמר לו שהרכב במצב מצוין, מעולה. הוא שאל את אבי לוי אם הרכב ספג מכה בשאסי, שכן לימדו אותו לשאול על כך, על אף שלא התעניין לעומק בפרטים, ואילו זה השיב לו כי הרכב נקי מתאונות ובמצב טוב.

הוא ביקש לערוך בדיקה לרכב בנס ציונה, אולם נאמר לו במגרש, שקיים מכון טוב לבדיקה ברחובות, מכון הדרום, ואבי לוי אמר לו כי יתלווה אליו לבדיקה.

נערכה הבדיקה, ולאחר הבדיקה ישבו אבי לוי והוא עם הנאשם, אשר מסר להם כדלקמן:

"ש. מה אמר לך הבוחן על מצב ברכב?

ת. הבוחן אחרי שהוא בדק את הרכב, ישבנו במשרד והוא אמר לי, המערכת במצב סביר, מפאת גילו אז יש ליקויים שכל רכב בגיל כזה יש לו את הליקויים האלה. לא משהו חריג במיוחד. רכב שנראה ממש במצב סביר

ש. הוא סיפר לך משהו על תאונות או משהו כזה?

ת. לא" (עמ' 447, שורות 7-12).

לאחר שהפנתה אותו התובעת לממצאים הרשומים בחוות הדעת בנוגע לשלדת מרכב, השיב ישראל כדלקמן:

"תראי מה שכתוב פה פגיעת קורה עורפית (צ.ל. אורכית, ש.ק.), אני לא ממש מבין מה זה פגיעת קורה עורפית. אוקי. תיקוני פח, החלפת פח, כל הדברים האלה – לא נשמרים או משהו כזה. לא חשבתי שיש פה איזה משהו חריג בבדיקה מבחינת מכה או משהו כזה. הבנתי שהיתה איזה מכה ברכב, והוא עבר תיקון. אבל באמת כשזה מופיע תחת סעיף שלדת מרכב, אני שואל את, אחר כך אני שואל את אבי שהפכנו כידידים ממש ככה, אז אני אומר לו אבי, אמרנו שלא הייתה פגיעת שסי, הסביר לי מה הסעיף הזה אומר. אין פה, אין פה משהו שמצביע על פגיעת שסי אז הוא אומר לי – לא, זה, זה משהו שטחי מאד. תסתכל כתוב ליקויים בעלי משמעות נמוכה. אז כבר הייתי רגוע...הוא אומר לי תראה הרבה מכוניות מקבלות מכה, זה לא, אין פה פגיעת שסי.

ש. זה אומר לך אבי?

ת. כן, בנוכחות הבוחן, ואני שואל, אכן כך הם פני הדברים, אז הוא אומר – כן, בבקשה יש ליקויים בעלי משמעות נמוכה, יש בעלי משמעות חמורה" (עמ' 447 שורה 26 עד עמ' 448 שורה 7) (ההדגשות שלי, ש.ק).

עוד השיב לסנגור כי על אף שהבין מהכתוב בדו"ח, שהרכב ספג מכה, הוא לאו דווקא הבין שמדובר בתאונה, כדבריו:

"כן, אבל כשאומרים ללא תאונות, אז כל אחד מבין את זה ומפרש את זה אחרת. יש, למשל קיבלתי פעם מכה באוטו, החליפו דלת אחורית. אני לא קורא לזה תאונה. מכה באוטו. כן. בן אדם עושה רברס, נכנס בעמוד, מקבל קימוט, לא תאונה. תאונה אני מבין שזה משהו קשה יותר". (עמ' 457, שורות 29-32).

25. בנוסף, בניגוד לדברי העד המפורטים לעיל, כאשר נשאל על כך הנאשם בהודעתו, מסר כי אמר לישראל באופן חד משמעי כי הרכב עבר תאונה קשה וכי קיימת פגיעה בשאסי, מונח שבו השתמש מספר פעמים בהודעתו, מבלי שטען כי נאסר עליו לעשות שימוש במונח זה:

"ש. אני מציגה לך את הודעתו של ישראל טייטלבוים...אדם שהזמין בדיקה...שבוצעה על ידך, הוא טוען בהודעתו שלא נאמר לו שום דבר לגבי תאונה כלשהי שהרכב עבר, מה תגובתך?

ת. אז למה הוא חתם שתי חתימות, הכל הוסבר גם בעל פה.

ש. האם הוסבר לו שרכב עבר תאונה קשה וקיימת פגיעה בשאסי?

ת. אמת" (ת/192, שורות 65-69).

26. יצוין כי דבריו אלה של הנאשם, אשר הודה כי עליו לומר כי הרכב עבר תאונה קשה, וכי קיימת פגיעה בשאסי, כאשר זו קיימת גם במשמעות נמוכה, מבלי שהוא ציין כי נאסר עליו לעשות שימוש במונח זה, מחזקים את ראיות התביעה, לא רק בנוגע לעבירה המיוחסת לו בעניין ישראל, אלא גם בנוגע ליתר העבירות.

27. מהמפורט לעיל נראה, כי מעדות העד, ולכל הפחות מחלקים ממנה, יכולה לעלות תמונה לכאורה, לפיה, על אף שמממצאי הבדיקה מצביעים על כך שקיימת פגיעה בקורה אורכית קדמית, שהינה למעשה פגיעה בשאסי, אמר לו אבי לוי בנוכחות הנאשם, כי אין פגיעה בשאסי, והנאשם אישר זאת והוסיף כי קיימים ליקויים בעלי משמעות נמוכה ובעלי משמעות חמורה.

לזאת יש להוסיף את דברי הנאשם בהודעתו, לפיהם הרכב עבר תאונה קשה והייתה פגיעה בשאסי, וכי דברים אלה נאמרו על ידו לישראל, דבר המעיד לכאורה על כך שהוא היה מודע לכך שעליו לומר דברים אלה, על אף שהמשמעות של הפגיעה בשאסי, על פי דו"ח הבדיקה היא משמעות נמוכה.

כן עולה לכאורה כי אבי לוי, לאחר שאמר לעד שהרכב במצב מצוין, נקי מתאונות וללא פגיעה בשאסי, הפנה אותו באופן מיוחד למכון הדרום לערוך את הבדיקה, על אף שישראל העדיף לקחת את הרכב למכון אחר, התלווה אליו לבדיקה, וישב עימו ועם הנאשם כאשר זה הסביר לו על תוצאות הבדיקה.

הרוכש יורם גריידי

28. הראיות המרכזיות שהוגשו בעניינו של הרוכש יורם גריידי הינן עדותו של יורם ודו"ח הבדיקה שהוכן בעניין הרכב שהיה מעוניין לרכוש (ת/95ד).

29. מבדיקת המכון עולה כי נמצאו בין היתר ליקויים בעלי משמעות נמוכה בשאסי, וכי הרכב עבר תאונה. כך נרשם, בין היתר, בדו"ח הבדיקה:

לא תקין: 1. מנוע 2. מערכת קירור 3. מערכת דלק 4. מערכת הצתה: רעש מערכת תיזמון ושסתומים, רצועת זימון לבדוק במוסך, שריפת שמן, תושבות מנוע פגומות, בלאי פנימי, בדיקת 4 גזים לקויה.

סרן קדמי ומערכת היגוי: רעש משאבת הגה.

שילדת מרכב: ליקויים בעלי משמעות נמוכה: פגיעה רצפה אחורית, פגיעה פח דופן אחורית רקבון, פגיעה קורת אורח אחורית, תיקון בגג הרכב, תיקוני פח וצבע סביב, פורקו חלקי מרכב. (הדגשות שלי, ש.ק).

30. יורם גרידי העיד כי הגיע למגרש וראה רכב שמצא חן בעיניו. המוכר הפנה אותו למכון בנס ציונה, אולם נוכח העובדה שהיה במקום תור, הלך למכון אחר, אליו הפנה אותו חברו. הוא ישב עם בנו אצל הנאשם, אשר אמר לו כדלקמן:

"אני זוכר שהבוחן ישב איתנו, איתי ועם הבן שלי. אמר – תשמע, חוץ ממכה בבגז' האוטו בסדר. הקילומטרז' בסדר. מתאים לשנה שלו. שאלתי אותו – מה אתה אומר? אתה ממליץ לקנות? הוא אמר – כן, אני ממליץ לכם. זה מכה לא רצינית בבגז'. זה הכל. מעבר לזה הוא לא, הוא אמר – תשמע זה אוטו אני חושב 98 או 99, אני לא זוכר אפילו. אמר יחסית הקילומטרז' בסדר והוא בסדר. זהו.

ש. אני רוצה שתגיד לנו אם, אם הבוחן אמר לכם, לך משהו לגבי תאונות כלשהן שעבר הרכב?

ת. אז הוא אמר שעבר מכה בבגז', לא רציני. ככה הוא אמר – לא רציני" (עמ' 470, שורות 3-11).

בהמשך, לאחר שהוצגה בפניו הבדיקה על ידי התובעת, הוא מסר עוד כי הבוחן אמר לו כי הרכב ספג מכה מאחור, אולם לא הזכיר שאסי:

"כן. הוא אמר לי מכה מאחורה, כן.

ש. וגם הגיע עד השסי. מה יש לך לומר על זה?

ת. אני, הוא לא הזכיר שסי.

ש. לא שמעת על זה?

ת. לא.לא.לא. אם היה, לא.לא.

ש. אוקיי

ת. אמנם זאת חתימה שלי, אבל אני לא, הוא לא, הוא אמר – מכה בבגז' לא רציני.

ש. וכשכתוב פה קורת אורך אחורית, אתה יודע מה זה?

ת. לא. זה השסי את אומרת, נכון?

ש. אני אומרת לך שזה השסי. כן, אבל אני שואלת אותך אם אתה יודע מה זה?

ת. אני לא יודע. אבל אם את אומרת שזה שסי, אני מאמין שקורת האורך זה שסי. אני לא מבין ברכבים, בשביל זה אני לוקח לבדיקה. אני סומך על הבוחן". (עמ' 470, שורה 23 עד עמ' 471, שורה 2).

בהמשך הוסיף כי המוכר אמר לו את הדברים הבאים, תוך שהוא מדגיש כי על סמך דבריו של הבוחן רכש את הרכב:

"ת. כן. הוא אמר לי – לא רציני. הוא אמר לי קח את האוטו, יש עשו תיקוני צבע פה ושם, זה יחסית לשנה בסדר כי האוטו היה יד שלישית גם....אמר לי לא רציני...על סמך המילה שלו לקחתי את הוטו. אם היה עושה לי שחור לא הייתי לוקח" (עמ' 472, שורה 6, עד עמ' 473, שורה 7).

31. מהמפורט לעיל נראה, כי מעדות העד, ולכל הפחות מחלקים ממנה, יכולה לעלות תמונה לכאורה, לפיה על אף שהייתה ברכב אותו היה מעוניין העד לרכוש פגיעה בשאסי, מידע אשר היה ככל הנראה משפיע על החלטתו אם לרכוש את האוטו, לא הוזכרה בפניו על ידי הנאשם פגיעה בשאסי, אלא נמסר לו מידע אחר, כולל המלצה לרכוש את האוטו, דבר שנאסר על הנאשם לעשות על פי טענת הסנגור. זאת, כשהעד מציין כי הוא איננו בקי במונחים הרשומים בדו"ח.

הרוכש שלמה יעקוביאן

32. הראיות המרכזיות שהוגשו בעניינו של הרוכש שלמה יעקוביאן הינן הודעתו של שלמה שהוגשה כתחליף חקירה ראשית (ת/330), עדותו של שלמה, ודו"ח הבדיקה שהוכן בעניין הרכב שהיה מעוניין לרכוש (ת/174ה).

33. מבדיקת המכון עולה, כי נמצאו בין היתר ליקויים בעלי משמעות נמוכה בשאסי, וכי הרכב עבר תאונה. כך נרשם, בין היתר, בדו"ח הבדיקה:

לא תקין: 1. מנוע 2. מערכת קירור 3. מערכת דלק 4. מערכת הצתה: רעש מערכת תיזמון ושסתומים, רצועת זימון לבדוק במוסך, בלאי פנימי, שריפת שמן.

סרן קדמי ומערכת היגוי: לתקן זוית היגוי, שחיקת צמיגים.

קפיצים: בולמי זעזועים קדמיים חלשים.

שילדת מרכב: ליקויים בעלי משמעות נמוכה: פגיעות מרכב תחתון, החלפה כנף קדמי ימין, תיקון כנף אחורית ימנית\שמאל, תיקוני פח וצבע, תיקון פח סף חיצוני, תיקוני דלתות (ההדגשות שלי, ש.ק).

34. נוכח העובדה ששלמה יעקביאן לא זכר בתחילת חקירתו את האירוע נשא האישום, הוגשה הודעתו בהסכמת הנאשם, כתחליף חקירה ראשית (ת/330).

בהודעתו, ציין שלמה כי ראה במגרש רכב אותו רצה לרכוש. אבי לוי, המוכר במגרש, הציע לו ללכת לבדיקת הרכב במכון הדרום. "הבדיקה הייתה תקינה למעט תקלה במצבר. הבוחן שבדק את הרכב אמר שהליקויים הרשומים בטופס הבדיקה הם תקינים והוסיף שהרכב במצב חדש" (ת/330, שורות 10-12).

העד החזיק במהלך העדות בטופס הבדיקה שהביא, והשיב לסנגור כי הוא איננו מבין בטפסי הבדיקה שכן הוא מתעסק בנדל"ן.

לשאלת הסנגור למה התכוון כשאמר בהודעתו ש"הליקויים הרשומים בטופס הם תקינים" השיב כדלקמן:

"ש. הבוחן שבדק את הרכב אמר שהליקויים הרשומים על טופס הבדיקה הם תקינים. מה זה ליקוי? אם הוא ליקוי הוא לא תקין. למה התכוונת כשהליקוי תקין?

ת. אם יש ליקויים אז אולי זה לא דבר כל כך נורא

ש. הו, שהליקויים לא משמעותיים, נכון? זו מילה הייתה יותר מדויקת בעברית. וזה נכון כי המשמעות שלה כמו שכתוב בטופס היא נמוכה, נכון? כך הבנת?

...

ת. כן" (עמ' 468, שורות 5-15).

35. מהאמור לעיל ניתן ללמוד, כי בהודעתו מסר העד לכאורה, כי לאחר שאבי הפנה אותו למכון הדרום, ציין בפניו הנאשם כי מדובר בליקויים תקינים, כי הרכב במצב חדש, ולא נאמר לו כי הייתה פגיעה בשאסי, או כי הרכב עבר תאונה. אמנם העד הסביר בחקירתו הנגדית כי כוונתו בליקויים תקינים הייתה כי לא היו ליקויים "נוראיים", אולם הוא לא נתן הסבר ליתר המצגים, כאשר דבריו הנוספים של העד במהלך חקירתו, יישקלו בעת שבית המשפט יבחן את משקלה של העדות ביחד עם הסבריו של הנאשם.

סיכום

36. אני סבורה כי יש בצירוף כל המפורט לעיל, כדי להוות את התשתית הראייתית הנדרשת לשלב זה, הן לעניין שיתוף הפעולה שבין הנאשם לבין אבי לוי, והן לעניין המצגים הכוזבים בעל פה, בין במעשה ובין במחדל, המיוחסים לו כלפי הרוכשים הפוטנציאליים.

37. לא נעלמו מעיניי ההסברים והטענות הרבות של הסנגור, בנוגע לראיות שהוצגו בפניי. הסברים אלה כללו הן הסברים כלליים כדוגמת משמעות הליקויים המפורטים בדוחות הבדיקה, האיסור על הבוחנים לעשות שימוש במונח "שאסי", האיסור על בוחן להמליץ לרוכש פוטנציאלי אם לקנות את הרכב אם לאו או לציין מה המשמעות של הליקוי שנמצא ברכב, והן פרשנויות והסברים פרטניים הנוגעים לעדותו של כל אחד מהרוכשים, לפיהם ניתן ללמוד מדברי העדים עצמם כי לא הוצגו להם מצגים כוזבים או שונים מהכתוב בדוחות הבדיקה. ואולם, חלקם של ההסברים צריכים להינתן על ידי הנאשם, על מנת שתישקלנה על ידי בית המשפט, וחלקם יישקלו במסגרת קביעת המשקל שיינתן לעדותם של העדים, בצירוף מתן משקל לאמירות או ראיות הסותרות את הראיות שפורטו לעיל.

סוף דבר

38. טענת הנאשם כי לא הוכחה אשמתו אף לכאורה וכי יש לזכותו כבר בשלב זה - נדחית.

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.