26 יוני 2014

לפני: כב' השופט אסף הראל

החלטה

בקשת התובעת מיום 16.6.14 לפסילתו של המומחה מטעם בית הדין מר אמנון בצלאלי (להלן – המומחה). לאחר עיון בבקשה, בתשובת הנתבעת כמו גם בטענות הצדדים בדיון מיום 16.6.14, אני קובע כך:

1. דין הבקשה להדחות. לא בנקל יפסל מומחה שמונה על ידי בית הדין. זאת, משקיימת חזקה כי מומחה כזה עושה מלאכתו באובייקטיביות. לא שוכנעתי כי בבקשה דנן הצליחה התובעת להצביע על טעמים המצדיקים פסילתו של מומחה שמונה על ידי בית הדין. טענה אחת של התובעת (סעיף 20 לבקשה) הינה שהמומחה לא התייחס לשום מסמך ממסמכי העבודה שעמדו בפני המומחית הקודמת מטעם בית הדין, הגב' דבורה הראל וכי המומחה התייחס רק למסמך אחד מבין המסמכים שהעבירה לו התובעת בחודש 4/13. נטען כי הגב' דבורה הראל ביססה חוות דעתה על 16 מסמכי השוואה ואילו המומחה לא התייחס לאף אחד מאותם 16 מסמכים. דין הטענה להדחות. בהחלטה מיום 20.2.13 נדרשו הצדדים להביא בפני המומחה את מסמכי העבודה שעמדו בפני הגב' דבורה הראל. אלא שבהחלטה שם לא נקבע כלל וכלל כי המומחה מחוייב להשתמש במסמכי עבודה אלו לשם מתן חוות דעתו. תחת זאת נקבע בהחלטה שם כי המומחה הוא שיקבע את סדרי עבודתו ואת סוגי החומרים שיבחן. הבאת מסמכי העבודה שעמדו בפני הגב' דבורה הראל והצגתם בפני המומחה תכליתם היתה לפרוש בפני המומחה את הרקע הרלוונטי שקדם למינויו, הכל כפי שנקבע בהחלטה שם. מטעם זה יש לדחות את טענות התובעת המתיחסות לסוגי מסמכי העבודה עליהם בחר המומחה לבסס את חוות דעתו. טענות אלו אינן מצדיקות פסילת המומחה.
2. העובדה כי המומחה לא ניתח את חוות הדעת אחרות המצויות בתיק, גם היא אינה מצדיקה פסילתו. בהחלטה מיום 30.1.13 בה מונה המומחה, לא נדרש זה לחוות דעתו על חוות דעת שהגישו הצדדים או על חוות דעתה של הגב' הראל שנפסלה. תכלית מינויו של המומחה היתה על מנת שיחווה דעתו בנוגע לזהות כותבי שני המכתבים, הכל כמפורט בסעיף 2 להחלטה מיום 30.1.13.
3. יש לדחות את טענת התובעת ככל שזו מתייחסת לרצונו של המומחה לקבל לידיו מסמכים מקוריים או באיכות טובה עד כמה שניתן. אכן, טרם מתן חוות הדעת, ביקש המומחה לקבל לידיו עותקים מקוריים או ברורים עד כמה שניתן של שני המכתבים לגביהם נדרש לחוות דעתו (הודעות המומחה לבית הדין מהימים 15.8.13 ו- 22.10.13). אין לקבל את טענת התובעת כי לאחר שהתברר כי אין בידי שירות התעסוקה ומשרד מבקר המדינה עותק מקורי של המסמכים, היה על המומחה להמנע ממתן חוות דעת או לסייגה. טענה זו אינה עילה לפסילתו של המומחה. בקשתו של המומחה לקבל לידיו עותק ברור עד כמה שניתן של המכתבים מצביעה דווקא על כך שהמומחה לא נחפז במתן חוות דעתו אלא ביקש קודם לכן להעמיד בפניו מסמכים באיכות שלדעתו היתה דרושה לו. השאלה האם לאור העובדה כי בידי שירות התעסוקה לא היה מסמך טוב יותר מבחינת מקוריותו מזה שנשלח על ידי שירות התעסוקה לבית הדין והועבר למומחה (החלטה מיום 5.11.13) וכי בידי משרד מבקר המדינה מצוי היה עותק ממכתב שנשלח אליו על ידי הנתבעת בפקס (החלטה מיום 16.10.13) היה על המומחה לסייג את חוות דעתו או להמנע מלתיתה בכלל, הינה שאלה שמקומה במסגרת בחינת משקל חוות הדעת. אין היא מהווה טעם לפסילת המומחה, זאת משמדובר בענין המסור לשיקול דעתו המקצועי של המומחה.
4. באשר לטענת התובעת כי חוות דעתו של המומחה אינה מנומקת דיה – הרי גם דינה של טענה זו להדחות. אין מדובר בטענה המצדיקה לפסול את המומחה. המומחה נדרש על ידי בית הדין בהחלטה מיום 15.1.14 ליתן את הפירוט וההדגמות אליהם התייחס בחוות דעתו מיום 14.1.14. זאת עשה המומחה באמצעות מסמך הנושא תאריך 11.2.14. שם פירט המומחה דוגמאות שונות בנוגע לשאלת ההבדלים בין כתבי היד במכתבים לעומת כתבי היד של הנתבעת ושל צד ג'. המומחה מסביר מדוע הוא שם דגש על בחינה של הבדלים וניגודים במובחן מבדיקה של תכונות דומות (סעיף 2 לחוות הדעת מיום 11.2.14). זהו אינו המקרה שבו יש לומר כי חוות הדעת נעדרת הנמקה או הסבר באשר לאופן בו הגיע המומחה למסקנתו. זהו אינו מקרה של חוות דעת הנעדרת הנמקה בצורה המצדיקה לפסול את המומחה. ככל שהתובעת סברה כי נדרשות הבהרות נוספות לחוות הדעת, יכולה היתה עד יום 1.3.14 להגיש בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה (החלטה מיום 12.2.14). התובעת לא עשתה כן והדבר אינו יכול להוות בסיס לפסול את המומחה. אוסיף כי עצם העובדה שחוות דעת המומחה נערכה בצורה שונה מזו שנערכה חוות דעתה של הגב' דבורה הראל (סעיף 59 לבקשה), אינה מביאה למסקנה כי יש לפסול את המומחה.
5. לא מצאתי ממש ביתר טענות התובעת. כך, למשל, עצם העובדה כי הנתבעת ביקשה בעבר לפסול את המומחה, והתובעת לא התנגדה לבקשה זו, אין בה היום להקים בסיס לפסילת המומחה. טענות הנתבעת נדחו בהחלטה מיום 20.2.13 ואין מקום להדרש לטענות אלו מחדש היום. יש לציין כי הלשון בה עשתה התובעת שימוש בבקשתה בתיאורה את חוות הדעת – לא היתה במקומה. לתובעת עומדת הזכות המלאה לחלוק על חוות הדעת ועל פועלו של המומחה. אלא שטענות כאלה, קשות ככל שתהינה, מן הראוי לנסח מבלי לפגוע במומחה עצמו שהינו זרועו הארוכה של בית הדין.
6. יש להצר כי הבקשה דנן הוגשה רק בבוקרו של הדיון שהתקיים ביום 16.6.14. לא שוכנעתי כי היתה הצדקה לשיהוי בו הוגשה הבקשה. חוות דעתו של המומחה ניתנה ביום 14.1.14 והתווספו אליה השלמות במסמך מיום 11.2.14. בהחלטה מיום 12.2.14 נקבע קיומו של הדיון ביום 16.6.14. מכאן שעמדו לתובעת מעל ארבעה חודשים להגיש את הבקשה, בפרט כאשר מועד הדיון היה ידוע אף הוא זה זמן רב. הגשת הבקשה בבוקרו של הדיון ביום 16.6.14 הביאה להשחתת זמן שיפוטי וזמנם של יתר הצדדים, שכן הדיון לא קויים לגופו מאחר והיה מקום ליתן ליתר הצדדים אפשרות להשיב לבקשה.
7. אשר על כן הבקשה נדחית. התובעת תשלם סך כולל של 500 ש"ח לכל אחד מהנתבעת וצד ג', בשל התיצבותם לדיון ביום 16.6.14. כן תשלם התובעת סך של 700 ש"ח לאוצר המדינה בשל השחתת הזמן השיפוטי בדיון ביום 16.6.14. סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מעת שתומצא ההחלטה לתובעת.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה בפקס ידני לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ד, (26 יוני 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.