1. לאחר עיון בבקשת הנתבעים 1 ו-6 (להלן: המבקשים) להוצאת מסמכים שונים שהמבקשים סבורים כי הם צורפו לראיות התובעת (להלן: המשיבה) שלא כדין, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.
2. הבקשה והתשובה לתגובה משתרעות על עמודים רבים, ותוקפות בפירוט רב את האפשרות להכשרת הראיות המפורטות בהן בכלל, ולהגשתן כראיות כנגד המבקשים בפרט (כאשר לשיטת המבקשים יש מקום לקבוע כי חלק מהראיות כשר אולי להגשה כנגד חלק מהנתבעים האחרים, אך לא כנגדם). המשיבה ציינה בפתח תגובתה כי המעט שניתן לאמר בעניין זה הוא שהבקשה מוקדמת מדי. לשיטתה המסמכים קבילים כולם, וכל המחלוקת אינה אלא בעניין השאלה אם ניתן לראות באמור בהם כראיה לתוכנו, עניין שיתבהר רק לאחר שייחקרו העדים וניתן יהיה לעמוד על טיב הראיות. היא השיבה גם לגוף העניין, תוך שהיא מתייחסת לטענות המבקשים.
3. לא למותר לציין כי תצהירי התובעת על נספחיהם משתרעים על כ- 1,100 עמודים. הנתבעים תוקפים מסמכים וראיות חפציות רבות, מטעמים אלה ואחרים. על פני הדברים נראה שאין מחלוקת של ממש כי חלק לא מבוטל של מסמכים אלה כשר כראייה, לכל הפחות כנגד חלק מהנתבעים האחרים, וממילא המחלוקת אינה אלא בעניין האפשרות לעשות שימוש בתוכנם גם כנגד המבקשים. בנסיבות אלה, שעה שהבקשה נוגעת למסמכים רבים שלכל הפחות משקלם הסגולי של חלקם נמוך למדי, הזמן השיפוטי הנצרך לדון בכל מסמך ומסמך רב, ונודעת אפשרות של ממש כי המסקנה בעניין קבילותם ומשקלם של חלק מראיות אלה עשויה להשתנות עם התקדמות ההליכים, נראה שיש מקום לדחות הכרעות מעין אלה לשלב מאוחר יותר של ההליכים, כפי שציינה המשיבה. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט עמית ברע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק נורז'יק , מיום 23.4.13, בפסקה 12 להחלטה:

"יש שופטים אשר מקדישים משאבי שיפוט בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית וטרם שמיעת הראיות, ולבקשת מי מהצדדים מורים על מחיקת חלקים מתצהיר זה או אחר, פוסלים ראיה כזו או אחרת וכיו"ב. שופטים אחרים מעדיפים לדחות הכרעות של קבילות ורלוונטיות ככל שניתן לסוף הדיון. אעיד על עצמי, כי בשבתי כשופט בערכאות הדיוניות, העדפתי לנקוט בגישה בתרא, באשר פעמים רבות בעיות שנראו קרדינליות וסבוכות לפני תחילת מסע, נמוגו בהמשך הדרך. לעיתים, החלטה על מחיקה של חלקים מתצהיר או פסילת ראיה בשלב מקדמי, אף עלולה להתברר כהחלטה שגויה, מאחר שבקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה. מנגד, יש לזכור כי בעל דין אמור לדעת מהן הטענות המשפטיות והעובדתיות עמן הוא צריך להתמודד, ובהתאם, כיצד עליו להיערך מבחינת עדים והבאת ראיות לסתור. לא ניתן אפוא לקבוע מסמרות, ושופט הערכאה הדיונית נדרש ל'תפירה ידנית' בכל תיק בהתאם למאפיינים הייחודיים של התיק ושל הנפשות הפועלות במסגרתו"

1. דומה כי המקרה דנא מתאים מעין כמוהו להמתנה לשלב מתקדם יותר של הדיון בתובענה, מה גם שנראה כי יריעת המחלוקת שבין הצדדים מצומצמת יותר מזו הנחזית מהתנהלות הצדדים, וספק אם לחלק ניכר מהמסמכים העומדים בבסיס הבקשות תהא נודעת השפעה על ההכרעה. לפיכך אין מקום לקבלת הבקשה, למצער בשלב זה של ההתדיינות. דומה כי מסקנה זו מתחזקת לנוכח הנמקות המשיבה, שלכל הפחות לחלקן ניתן להסכים. אעיר עם זאת כי השפה האנגלית אינה שפה רשמית במדינת ישראל, ואם עומד בעל דין על כי מסמך הכתוב באנגלית יתורגם עבורו – על הצד שכנגד לתרגמו.
2. בטרם חיתום אעיר כי בארבעת השבועות שחלפו מאז תחילת חודש אפריל הגישו הצדדים לא פחות מ- 32 בקשות, תגובות, תשובות ו"הודעות". מצב דברים זה מכביד עד מאוד על ניהול התובענה. הוא אף עלול ליצור את הרושם לפיו הצדדים מעדיפים להתבצר בפרוזדור הדיוני ולהשהות ככל הניתן את ההגעה אל הטרקלין המהותי ואל הדיון לגופה של תובענה.
3. כפי שהבהרתי בהחלטות קודמות – יחול חיוב בהוצאות על הדיון בכל בקשת ביניים. מאחר ובקשה זו היא הראשונה בה מוחל חיוב זה הלכה למעשה, ישאו המבקשים בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ₪ בלבד.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.