1. בהחלטה מיום 14.6.15 הובהר כי הבקשה, על אף כותרתה, עניינה בדיון בהתפרשות המונח "הוצאות משפט" שבפסק-הדין. מאחר ולא נקבע בפסק-הדין מה יהא שיעור ההוצאות ניתן היה להניח כי תוגש בקשה לשומת ההוצאות. חלף זאת הוגשה הבקשה בדרך בה הוגשה, אולם ההכרעה בה תיעשה משל הוגשה בקשה לשומת ההוצאות.
2. בפתח פסקה 331 לפסק-הדין נקבע כי שיעור ההוצאות ושכר הטרחה ייקבעו "בהתאם להיקף ההשקעה ועל רקע טענותיה [של התובעת] שהתקבלו". שיעור שכר הטרחה נקבע בהתאם במסגרת פסק-הדין. קביעת שיעור ההוצאות נדחתה עד להגשת בקשה מתאימה. משזו הוגשה, יש להכריע בה בהתאם לאמור בפסק-הדין ועל יסוד אותם שיקולים שהוזכרו לעיל.
3. אף שהסעד הכספי שהתבקש בכתב התביעה נדחה, נודעת משמעות כספית מובהקת לפסק-הדין. בפסקה 331 לפסק-הדין צויין שנראה כי תחזית סבירה של התשלום הכספי העתידי שינבע מהסעד ההצהרתי בעניין ההתחשבנות העתידית היא לתשלום בסכום הנע "בין מספר מליוני שקלים חדשים לעשרות מליוני שקלים חדשים". לא ניתן לכחד כי על רקע ריבוי ההליכים בין הצדדים קיים חשש כי גם התחשבנות עתידית זו עלולה למצוא את דרכה לדיון בערכאות. עם זאת נראה שאין לפרש את האמירה בעניין הצורך בהתדיינות עתידית ככזו שתלויה ברצון הצדדים, שאם לא כן יטען הנתבע בכל עת כי בכוונתו להביא לכך שכל התדיינות עתידית תבוא בשעריו של בית המשפט. הנחת המוצא היא כי הצדדים יפעלו בהתאם לחיוביהם החוזיים. האפשרות כי צד לא יעשה כן, או כי תתעורר מחלוקת בתום לב שתצריך הכרעה של בית המשפט, אין בה כשלעצמה כדי להביא למסקנה כי מדובר במצב דברים שיחייב הגשת הליך עתידי.
4. בהתחשב בכל האמור לעיל, בקביעה שברישא לפסקה 331 לפסק-הדין, על כל חלקיה, ובערכו הכספי המשוער של הסעד, כמו גם ביתר נסיבות העניין, אני קובע כי לבד מתשלום ההוצאות שלא היו שנויות במחלוקת ישאו הנתבעות 1 ו-6 בשליש מכל סכום אגרה ששילמה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום חיובי האגרה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.