1. לנוכח האמור בתשובת המבקש (הנתבע 7) לתגובת המשיבה (התובעת) עולה הספק אם המבקש עומד על בקשתו בעניין הטענות הנוגעות לעדויות מפי השמועה ולעדויות סברה. מכל מקום, הבהרתי כבר בהחלטותי מיום 4.4.13 ומיום 18.4.13 כי לא ינתן משקל לעדויות מעין אלה. לכך ניתן לצרף את ההנמקות בהחלטתי מיום 28.4.13; ואת העדר התוחלת במתן החלטות בעניינים אלה בנוגע ללא מעט מהציטוטים שהובאו בבקשת המבקש, שעה שמקור הדברים לא הובהר ולא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי לא מדובר בעדות שמיעה. היוצא מן הכלל בהקשר זה הוא הדברים הנכללים בסעיפים 43, 47 והציטוט מסעיף 48 לתצהירו של האב פייר בטיסטה, כאשר על פני הדברים מהווים דברים אלה עדויות סברה מובהקות ולפיכך דינן להימחק מהתצהיר.
2. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים סובבת, לאמיתו של דבר, את שאלת שינוי החזית בדברים שנאמרו בסעיפים 35-34 לתצהירו של האב חליל נאג'ים. האב נאג'ים טוען בתצהירו כי מעולם לא התיר לעו"ד חורי או לכל עו"ד אחר שייצג את התובעת לייצג את הצד השני לעסקה או לקבל ממנו שכר טרחה. לטענת המבקש עומדים דברים אלה בסתירה לאמור בסעיפים 27-25 לכתב התשובה שהגישה התובעת, מהם עולה כי התובעת ידעה על כך שעו"ד חורי קיבל שכ"ט מהצד שכנגד עבור תשלומים משפטיים, וידיעה זו "לא הסתירה הקסטודיה גם בכתב התביעה המקורי" (סעיף 26 לכתב התשובה).

במענה לטענות אלה טענה התובעת כי האמור בכתב התשובה אינו מהווה הודאה, בפרט כאשר בסעיף 220 לכתב התשובה הכחישה את כל האמור בכתבי ההגנה ובסעיף 221 לו הכחישה גם את המסמכים המצורפים להם. לגוף העניין טענה כי בסעיפים אליהם הפנה המבקש עסקה התובעת בדברים הנוגעים ל"דו"ח יגר" משנת 2003 ולידיעתה אז, כמו גם לידיעת האב עבד אל משיח שהיה הממונה באותה עת, ולא לידיעת האב חליל נאג'ים שהיה המורשה בשנת 1994, שהיא הרלוונטית לעניין טענה זו. הטענות בכתב התשובה, כך מטעימה התובעת, עניינם במענה לטענות ההתיישנות שהעלה עו"ד חורי, וכך יש לקוראן.

המבקש השיב לעניין זה בטענה כי טענות התובעת אינם אלא בגדר תרצנות בדיעבד, ולא ניתן ליישבם עם כתב התשובה, המתייחס במפורש לידיעתה.

1. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה ובתגובות ובכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את טענות המבקש בעניין שינוי החזית. אף שלכאורה נראה כי האמור בסעיפים 35-34 לתצהירו של האב נאג'ים סותר את האמור בסעיפים 27-25 לכתב התשובה, הרי שיש לקרוא סעיפים אחרונים אלה על רקע הקשרם המלא. עיון בכתב התשובה מעלה כי לשיטת התובעת נודע לה לראשונה על החשד לפיו עו"ד חורי מקבל תשלום כלשהו מהצד שכנגד רק לאחר שמזכירתו לשעבר העלתה טענה מעין זו בשנת 2003 (סעיף 39.6 לכתב התשובה). בעקבות טענה זו נערך בירור עובדתי אצל האב יגר בשנת 2003, במסגרתו נטען ע"י עו"ד חורי כי מדובר בתשלום עבור שרותים משפטיים שהעניק לצד שכנגד (סעיפים 42-41 לכתב התשובה). על רקע מידע זה שמסר עו"ד חורי, ועל רקע הדו"ח של האב יגר שהניח כי כך הם פני הדברים והבהיר שמדובר בטעות שבשיקול הדעת ובהתנהלות שאין לאשרה להבא, צמחה ידיעת התובעת "בשנת 2003" לעובדה לפיה קיבל עו"ד חורי שכר מהצד שכנגד (סעיף 43 לכתב התשובה). אמירות אלה, יחד עם הנטען בסעיפים 46-42 ובסעיפים 51-50 לתגובת התובעת (מיום 28.6.12) לבקשת הנתבע 7 לדחיית התביעה על הסף בשל טענות ההתיישנות, תומכת בטענות התובעת לפיהן ההודאה הנזכרת בידיעה לפיה קיבל עו"ד חורי כספים מהצד שכנגד נוצרה רק בשנת 2003, על בסיס דברים שמסר לאב יגר ועל בסיס הדו"ח של האב יגר. אין בכך משום הודאה לפיה ניתנה לעו"ד חורי הרשאה לקבלת כספים מהצד שכנגד (מעשה שגם בדיעבד נקבע כפסול), עניין שממילא לא היה בידיעת מי שהיה המורשה במועד בו הועלו הטענות כנגד עו"ד חורי (האב עבד אל משיח) אלא בידיעת האב נאג'ים.

מאחר והמסקנה היא שכתב התשובה לא כלל הודאה מפורשת בטענה כללית לפיה הורשה עו"ד חורי לזכות לתשלום שכ"ט מהצד שכנגד, או הורשה להעניק לו שרותים משפטיים בגין אותה עסקה, אלא עסק אך ורק בדברים שנודעו לתובעת בשנת 2003 ובמסקנות האב יגר, ולאור ההכחשה הכללית בסעיף 220 לכתב התשובה, אין לראות באמירות שבסעיפים 35-34 לתצהיר האב נאג'ים משום שינוי חזית. לפיכך נדחית טענת המבקש בהקשר זה.

1. אשר ליתר הטענות: בעניין שאלון מר בכר ניתנה החלטה ביום 22.4.13, ואין צורך לשוב ולדון בעניין זה. אשר לטענה לפיה לא צורף נספח למכתב שצורף כנספח 4 לתצהירו של האב עבד אל משיח, הרי שלנוכח טענות הנתבעת כי לא ידוע לה על קיומו של נספח זה, הטענות המשתמעות האחרות בעניינו, והאמירה לפיה הוא לא מצוי ברשותה – אין לכפות עליה להגישו. המבקש רשאי להגישו כחלק מראיותיו, אם הוא טוען כי מדובר בחלק מאותו מסמך.
2. לנוכח התוצאה דלעיל יחוייב המבקש בהוצאות המשיבה בסכום של 7,000 ₪, ללא קשר לתוצאות התביעה.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.