פסק דין במחלוקות ההדדיות שבין הצדדים ניתן ביום 13.12.15 לפיו התקבלה בחלקה תביעת התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") ונדחתה התביעה הנגדית שהגישו הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים").

לפניי בקשה למתן הוראות מטעם מומחה שמונה על-ידי בית המשפט, להבהיר למי עליו להשיב תכניות בניה (גרמושקה) (להלן: "התכניות"). התכניות נמסרו למומחה בנאמנות לשם מתן חוות דעתו, במסגרת הסכמתם הקודמת של הצדדים שניסו, ללא הצלחה, להסדיר פשרה ביניהם.

לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם וימים ספורים טרם מתן פסק הדין, הגישו הנתבעים את בקשה מס' 98 ובה עתרו כי אורה לתובע להשיב לידיהם את התכניות. נטען כי ניסיון הפשרה אינו רלוונטי עוד ויש לאפשר להם, טרם קם בית המשפט מכיסאו, לקבל את התכניות על מנת להשלים את רישום הבית המשותף בו מצויות הדירות מושא המחלוקת וחרף התנגדותו של התובע למסרן במשך השנים.

התובע התנגד לבקשה זו וטען כי מדובר בטענה חדשה שלא נזכרה בכתבי הטענות ולא מצויה בגדר המחלוקת ולכן אינה יכולה להתברר במסגרת ההליך הנוכחי. לשיטתו, בירור שאלת הזכות בתוכניות בשלב המאוחר בו הוגשה משמעותה "פתיחה מחדש" של ההליך ואין לאפשר זאת. עוד טוען התובע כי התכניות שייכות לו, הוחזקו ונמסרו למומחה בנאמנות על ידו ולכן שומה על המומחה להשיבן אליו.

ביום 10.12.15, ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה כנוסחה, לפיה:

"... מבלי לגרוע מזכותו הנחזית של המומחה לפנות לבית המשפט בנושא, הסעד המבוקש אינו נמנה על הסעדים מושא התביעה שכנגד. לא ראיתי לנכון להוסיף ולהרחיב את חזית המריבה בין הצדדים גם בהתחשב בנימוקי התובע ...".

ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין, הגיש מומחה בית המשפט את בקשתו העומדת לדיון. לטענתו, הן התובע והן הנתבעים פנו אליו, כל אחד בנפרד, בבקשה להשיב אליהם את התכניות. בסעיפים ג' ו- ד' לבקשתו, הוא מציין כי: "הסיכום בין הצדדים היה שלאחר ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת ימסרו לה התוכניות כדי לאפשר לה את הליך רישום הבית המשותף... התיקונים לא בוצעו לבסוף והעניין כולו הגיע להכרעת כבודו".

התובע בתגובתו, חזר על טענותיו כפי שנטענו בתגובה לבקשה קודמת, הן לעניין בעלותו בתכניות והן לעניין העדר זכותם של הנתבעים לדון בעניין רישום הבית המשותף באמצעות התכניות. התובע מדגיש כי הסכמת הצדדים שהובילה למסירת התכניות לידי המומחה, כללה את חובתה הנתבעים להשלים את ביצוע התיקונים הנדרשים ושאלו לא בוצעו, אף לא במסגרת יישום פסק הדין, אין להשלים את ההסדר באופן חד צדדי ולהעביר את התכניות לידי הנתבעים.

הנתבעים, מנגד, מפנים להסכמת הצדדים כפי שניתנה, בהתעלם מסוגיית ביצוע התיקונים שנחזית ככזאת שכרוכה באותה הסכמה. לשיטתם, הם אלו שערכו את התכניות, נשאו בעלותן הכלכלית ויש להשיבן אליהם על מנת להשלים את רישום הבית המשותף, שמא יגרמו נזקים נוספים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והתרשמתי ממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי מבלי לקבע מסמרות בעניין, יש להורות למומחה להשיב את התכניות לידי מי שהגישן אליו - התובע.

בהתאם להחלטה קודמת, לא ראיתי לנכון לאפשר פתיחת חזית מריבה נוספת במסגרת תיק וותיק זה הקשורה ביישום חלק מהסכמת הצדדים שלא הגיעה לכדי הסכם פשרה. מקל וחומר כך לאחר מתן פסק הדין וכאשר הסעד המבוקש אינו נמנה על הסעדים שעמדו לבירור מלפניי. ככל שמדובר בהסכמה נפרדת של הצדדים במסגרתה נמסרו התכניות, לא התבקשה מעורבות בית המשפט לגביה בזמן אמת ואין בתיק בקשה קונקרטית לעניין זהות הבעלים בתכניות.

בפסק הדין קיים אזכור לעניין רישום הבית המשותף, לא בהקשר לתוכניות ואך ביחס לנזקים שנגרמו לנתבעים לכאורה כתוצאה מבחירת התובע להימנע מלחתום על מסמכים נדרשים לצורך רישום הבית המשותף (ר' סעיפים 94-97 לפסק הדין). איני סבור כי יש לשנות כלשהו מהאמור בסעיפים אלו באמצעות מתן צו כזה או אחר, כשלא מיצו הצדדים את טענותיהם בעניין זה במסגרת ההליך דנא.

לפיכך וביתר שאת לאחר שקמתי מכיסאי, לא ראיתי לנכון לתת הוראות בעניין התיקונים שיש לבצע, הבעלות על התכניות והנזקים הלכאוריים שעלולים להיגרם מאי הגשתן לשם רישום הבית המשותף.

מכל המקובץ – אני מורה למומחה להשיב את התכניות לידי התובע, כמי שהעבירן לידיו מלכתחילה. שמורות טענות הצדדים לעניין כל הקשור ברישום הבית המשותף, על התכניות, למסגרת הליך נפרד וככל שיעלה בכך הצורך.

בהתחשב בכך שהמומחה הוא שהגיש את הבקשה למתן הוראות, אין צו להוצאות.

לידיעת הצדדים והמומחה.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ו, 20 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.