אני מתבקש לחתום על פסיקתה, בהמשך לפסק הדין שניתן ביום 13.12.15, במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") ונדחתה תביעתם הנגדית של הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים").

התובע צירף לבקשתו נוסח פסיקתה מוצע וטען כי במסגרת סעיפים 35 ו-52 לפסק הדין נפלו טעויות בחישוב צבר הסכומים שנפסק, בהקשרים של ליקויי הרטיבות והבנייה שבדירה 9. לסברתו, יש לשערך את הפיצוי נכון למועד חוות דעת המומחה הראשונה שניתנה ביום 3.11.11 והכל בהתאם לטבלה שצירף (ר' הנספח לבקשה).

הנתבעים הסכימו לנוסח הפסיקתה ביחס לסכומים שנפסקו לזכות התובע במסגרת סעיפים 113, 115 ו- 118 לפסק הדין, אישרו את טעות הסופר בחישוב סכום הפיצוי שבסעיף 35 לפסק הדין בעניין ליקויי הרטיבות שבדירה 9 וכן אישרו את מועד שערוך הפיצוי המוצע על ידי התובע ביחס לדירות 6 ו- 8.

עם זאת, התנגדו הנתבעים לטעות הסופר הנטענת בסעיף 52 לפסק הדין ביחס לליקוי הבנייה בדירה 9 ומועדי השערוך המוצעים על ידי התובע לפיצויים שנקבעו בסעיפים 35, 36, 38, 39, 40, 41, 43, 45, 49, ו- 50 לפסק הדין, ביחס לליקויי הבנייה באותה דירה; טענו כי סעיף 37 לפסק הדין אינו נכלל בגדר הפיצוי, אלא במסגרת צו עשה המפורט בסעיף 111 לפסק הדין; כי אין להכליל בפסיקתה את הוצאות המשפט לפי הוראת סעיף 119 לפסק הדין, כיוון שאלו כבר שולמו על ידם וכן התנגדו לנוסח הפסיקתה המוצע ביחס לזהות המומחה המפקח, בטענה כי התובע ביקש מומחה שונה מזה שנקבע בסעיף 111 לפסק הדין.

בעניין שערוך סכומי הפיצוי, בעוד התובע סבור כי המועד הקובע הוא מועד מתן חוות הדעת הראשונה (3.11.11), סבורים הנתבעים כי יש לאבחן בין סכומי הפיצוי השונים ולשייכם למועדי עריכת חוות דעת המומחה בהם הומלץ על אותו פיצוי נוכח שהן אלו שמגבשות את ערכו הריאלי. כך נטען כי יש לשערך את הפיצוי שנקבע בסיכום הביניים בסעיף 35 לפסק הדין, נכון למועד מתן חוות הדעת הרביעית (30.6.15); את הפיצויים שנקבעו בסעיפים 39, 40, 43 ו- 50 לפסק הדין, יש לשערך לפי מועד חוות הדעת השלישית (29.7.13); את הפיצויים שנקבעו בסעיפים 36, 38, 41, ו- 49 לפסק הדין, יש לשערך לפי מועד חוות הדעת החמישית (19.7.15) ואת הפיצוי שנקבע בסעיף 44 לפסק הדין, יש לשערך ליום 8.1.12 מועד תשובות ההבהרה של המומחה לשאלות התובע. עוד מתבקשת ההתחשבות בזמן שחלף מאז מתן פסק הדין ועד כה, שהוביל להגדלה נטענת נוספת של סכום הפיצוי מפאת רכיבי הריבית וההצמדה כפי שנפסקו.

התובע לא הגיש תשובה לתגובה וביום 11.2.16 הגיש בקשה למתן החלטה בבקשה לחתימה על פסיקתה. במסגרת זו, השיב לתגובת הנתבעים על רכיביה והוסיף ועתר לפסיקת הוצאות. נטען כי הנתבעים נמנעים מלשלם את סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין ואינם מבצעים את צו העשה שניתן בו. לגופו של עניין, הצביע התובע על משך הזמן הממושך בו התברר ההליך והפנה לחמש חוות דעת המומחה שהוגשו בפערי זמן ניכרים, בעטיים של הנתבעים. לכן, לשיטתו, יש לשערך את סכום הפיצוי שנקבע לפי המועד בו אותר כל ליקוי בפועל ולא לפי מועד תמחורו על ידי המומחה. התובע סבור כי הנתבעים מנסים לשנות מפסק הדין ולהוסיף לו ממצאים שלא נקבעו ומפנה לכתבי הערעור ההדדיים שהגישו הצדדים על פסק הדין.

הנתבעים, בתגובה, טענו כי הבקשה למתן החלטה נועדה לעקוף את החלטת בית המשפט מיום 21.1.16, בה נקצב מועד להגשת תשובה שלא הוגשה כמתחייב. לגופו של עניין, טענו כי הם אינם מתחמקים מביצוע פסק הדין שכן טרם נחתמה פסיקתה ולא ניתן לפעול על פי צו העשה, שעה שהתובע לא בחר את הכלים הסניטריים והשיש שהוטל עליהם לרכוש ולהתקין. לצד דברים אלו, חזרו הנתבעים על עמדתם כפי שהובאה בתגובתם לבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והתרשמתי ממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה במתכונתה. תוגש פסיקתה נוספת לחתימה, בנוסח הכולל שני תיקוני טעות סופר בסעיפים 35 ו- 52 לפסק הדין. בנוסף ולאור הבהרה לנוסח פסק הדין ביחס להשמטה מקרית שבו, תיכלל בפסיקתה הוראה לפיה סכומי הפיצוי שנפסקו ונקבע בגינם כי הם "משוערכים" בלבד (להבדיל מסכומים אחרים שנפסקו שלצדם נקבע אופן הצמדתם), ישוערכו למועד הריאלי בו תמחר המומחה כל פיצוי שאומץ במסגרת פסק הדין.

הצדדים אינם חלוקים על מלוא סכום הפיצוי שנפסק לטובת התובע, אלא אך ביחס לליקויי הרטיבות וליקויי הבנייה בדירה 9. צריך שפסיקתה תשקף את תוצאת פסק הדין, אך ניתן לחרוג מגדר מטרתה זו ויכול שהיא תבהיר את פסק הדין או תתקנו (ר' הוראת תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"); רע"א 426/09 סאלח נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים (20.7.2009); רע"א 3110/04 דוד נ' מלצר (31.5.2005); ע"א 1050/01 גבעת כח, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עו"ד רוזנבלום (18.2.2002); ע"א 26/88 שמאי נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מב(2) 837, 839 (1988); ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 340 (מהדורה עשירית, 2009)).

יפים לעניין זה הדברים הבאים:

"מדובר אפוא במצבים שבהם הפסיקתה "מפצחת" נקודה עמומה בפסק-הדין המקורי או מכריעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בכל הנוגע לפירושו הנכון של פסק-הדין. נראה כי פסיקתה עשויה במקרים מסוימים אף לשנות את ההכרעה בפסק-הדין המקורי ... אולם יש לציין כי השימוש בפסיקתה כאמצעי פרשני הוא חריג. מדובר בעיקרו של דבר בכלי פרשני "צר" הנובע מן הצורך "לתרגם" להוראה אופרטיבית-מספרית פסק-דין שיש בו נקודה מטושטשת. בדרך-כלל, תפקידה של הפסיקתה הוא לשקף את פסק-הדין ולא להוות "מקצה שיפורים" לו" (ר' ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף (10.8.10); רע"א 9643/09 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ (23.12.2009)).

בענייננו, ניתן לחלק את עתירת התובע לשלוש בקשות נפרדות. האחת, בקשה למתן פסיקתה משקפת ביחס לדירות 6 ו- 8 (ר' סעיפים 53-75, 113-114 לפסק הדין), ביחס לפיצוי המוסכם שנקבע (ר' סעיף 115 לפסק הדין) וביחס להוצאות משפט (ר' סעיף 119 לפסק הדין); השנייה, בקשה לתיקון טעות סופר, ביחס לסכום הפיצוי בעניין דירה 9 (ר' סעיפים 35 ו- 52 לפסק הדין) והשלישית, בקשה למתן פסיקתה מבהירה ביחס לפרשנות המועד הקובע ממנו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לסכומים שנפסקו על פי ממצאי חוות דעת המומחה ביחס לדירה 9 (ר' סעיפים 35-52 לפסק הדין).

ביחס לבקשה הראשונה, עולה כי היא אינה מצויה במחלוקת ועניינה יוסדר בפסיקתה המתוקנת לכשתוגש; ביחס לבקשה השנייה, הוריתי על תיקון טעות סופר בפסק הדין, אך באופן שונה מזה שהתבקש על ידי הצדדים וביחס לבקשה השלישית, קיים צורך בהבהרת העמימות אשר למועד שערוך הפיצוי שנפסק, בין בגדר השלמת השמטה מקרית ובין בגדר תרגום היבט מטושטש זה בפסק הדין לכדי הוראה אופרטיבית.

ממצאי ליקויי הרטיבות בדירה 9, פורטו בסעיפים 24-34 לפסק הדין וסוכמו בסיכום ביניים בסעיף 35 לפסק הדין, לפיו: "...לסיכום פרק ליקויי הרטיבות בדירה 9, בהתאם לממצאי חוות הדעת המומחה והפיצוי המפורט בחוות הדעת הרביעית - קבעתי כי הנתבעים יפצו את התובע בסכום של 29,000 ₪ בתוספת 10% פיקוח הנדסי ומע"מ".

ממצאי ליקויי הבנייה בדירה 9, פורטו בסעיפים 36-51 לפסק הדין וסוכמו בסיכום ביניים בסעיף 52 לפסק הדין, לפיו: "... לסיכום פרק ליקויי הבנייה הנוספים בדירה 9, בהתאם לממצאי חוות הדעת המומחה והפיצוי המפורט בחוות הדעת השלישית והחמישית – קבעתי כי על הנתבעים לפצות את התובע בסכום של 52,200 ₪ בתוספת 10% פיקוח הנדסי ומע"מ. סכום זה יש להוסיף לסכום הפיצוי שקבעתי ביחס לליקויי הרטיבות, כך שבגין כלל הליקויים בדירה 9, ישלמו הנתבעים לתובע סכום של 81,200 ₪, בתוספת 10% פיקוח הנדסי ומע"מ".

תיקון טעות סופר

ראשית, ביחס לליקוי הרטיבות בדירה 9, סכמתי בשנית את רכיבי הפיצוי בפרק זה (ר' סעיפים 30 ו- 31 לפסק הדין) ואכן, נפלה טעות סופר בסכום הפיצוי המופיע בסיכום הביניים שבסעיף 35 לפסק הדין, כך שבמקום סכום של 29,000 ₪ ירשם סכום של 30,500 ₪.

הסכום המתוקן ישתקף בפסיקתה מתוקנת כפי שתוגש.

שנית, ביחס לליקוי הבנייה בדירה 9, עיון חוזר ברכיבי הפיצוי שנקבעו בפרק זה (ר' סעיפים 36, 38, 39, 40, 41, 43, 44, 45, 49 ו-50 לפסק הדין), מעלה כי אכן נפלה טעות סופר בסכום הפיצוי המופיע בסיכום הביניים שבסעיף 52 לפסק הדין, כך שבמקום סכום של 52,200 ₪, ירשם סכום של 52,700 ₪. הסכום המתוקן ישתקף בפסיקתה מתוקנת כפי שתוגש.

שימת לב הצדדים כי סכום זה שונה מהסכום שהוצע על ידם וזה נעוץ בשני רכיבים. הראשון, עוסק בפרשנות סעיף 37 לפסק הדין והשני עוסק בחישוב הפיצוי הנזכר בסעיף 39 לפסק הדין.

אשר לרכיב הראשון, התובע סבור כי יש להכליל את הסכום הנזכר, 2,500 ₪, לכלל סכום הפיצוי בגין ליקויי הבניה בדירה 9. הנתבעים, לעומת זאת, סבורים כי פרשנות זו מהווה פיצוי כפול, נוכח צו עשה שניתן בעניין. קיבלתי את עמדת הנתבעים בעניין. סעיף 37 לפסק הדין קובע כך: "...סברתי כי האיזון בין העמדות השונות, ימצא ביטויו על דרך התקנת הנתבעים את הכלים הסניטרים שכבר נרכשו והגבלת רכישת יתרתם לסכום של 2,500 ₪ המוערך בגדר אומדנא דדיינא". עיון בפסק הדין מעלה כי יש לקרוא את סעיף 37 לפסק הדין במקביל לסעיף 111 לפסק הדין, שם נקבע צו עשה באותו עניין ממש, כך: "ראשית, לאשר לחסרים הסניטריים הנטענים בחדר הרחצה בדירה 9. הנתבעים יתקינו את הכלים הסניטריים שכבר נרכשו. יתר הכלים הסניטריים ירכשו על ידי הנתבעים בהגבלת סכום של 2,500 ₪ ויותקנו בתוך 14 יום ממועד מסירת התובע לידי ב"כ הנתבעים רשימה מפורטת של הכלים הנדרשים תחת הגבלה זו". יוצא כי הוראת סעיף 37 לפסק הדין אינה קובעת פיצוי כי אם הגבלת סכום במסגרת צו עשה.

אשר לרכיב השני, הצדדים השמיטו מטענותיהם את הסכום הנזכר בסיפא להוראת סעיף 39 לפסק הדין, לפיה: "המומחה הסיק כי יש לזכות את התובע עבור כיור נוסף בסכום של 2,000 ₪ אך משלא הוכחה כמות הכיורים המבוקשת, קבעתי זיכוי בגובה כיור אחד". סכום זה הובא בחשבון במסגרת התיקון.

הבהרת שיערוך הפיצוי ביחס דירה 9

בסעיפים 118-119 לפסק הדין סיכמתי את הסעדים האופרטיביים וקבעתי כי תשלום הסכומים שבסעיפים 113 ו-115 יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15.7.10) וכי הוצאות המשפט תישאנה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין (13.12.15). אשר לתשלום הפיצוי ביחס לשלוש הדירות, ביניהן דירה 9, קבעתי כי: "הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים המשוערכים הקבועים לעיל ביחס לשלוש הדירות". כלומר, לפי סעיף 35 לפסק הדין בעניין ליקויי הרטיבות שבדירה 9, לפי סעיף 52 לפסק הדין בעניין ליקויי הבנייה שבדירה 9, לפי סעיף 63 לפסק הדין בעניין ליקויי הבנייה שבדירה 6 ולפי סעיף 75 לפסק הדין בעניין ליקויי הבנייה שבדירה 8.

כל אחד מסכומי הפיצוי בסעיפים אלו לפסק הדין, נקבע בהתאם לחוות דעת מסוימות אשר הוגשו במהלך שנות בירור המחלוקת מלפניי. כך למשל, הפיצוי בסעיף 35 לפסק הדין, נקבע: "בהתאם לממצאי חוות הדעת המומחה והפיצוי המפורט בחוות הדעת הרביעית"; הפיצוי בסעיף 52 לפסק הדין נקבע: "בהתאם לממצאי חוות הדעת המומחה והפיצוי המפורט בחוות הדעת השלישית והחמישית"; הפיצוי בסעיף 63 לפסק הדין נקבע "בהתאם לממצאי חוות הדעת המומחה והפיצוי המפורט בחוות הדעת הראשונה ותשובות ההבהרה" והפיצוי בסעיף 75 לפסק הדין נקבע "בהתאם לממצאי חוות הדעת המומחה והפיצוי המפורט בחוות הדעת הראשונה". יוער, כי למלוא הסכומים יש להוסיף 10% פיקוח הנדסי ומע"מ.

עם זאת, לאור השימוש בנוסח "הסכומים המשוערכים" בסעיף המסכם, תוך השמטת המועד המדויק לשערוכם, נתגלעה מחלוקת פרשנית בין הצדדים אשר למועד הקובע ממנו יתווספו לפיצוי הפרשי הצמדה וריבית.

שקלתי את טענות הצדדים על עמדתם העקרונית המשותפת לשערך את הפיצוי שנפסק למועדי מתן חוות הדעת, בשונה ממועד הגשת התביעה או מועד מתן פסק הדין. מועדי חוות הדעת של המומחה נפרשו על פני ארבע שנים בדרך של הגשת חוות דעת משלימות. כך, מאז הגשת חוות הדעת הראשונה ביום 3.11.11 ועד למועד הגשת חוות הדעת האחרונה ביום 19.7.15 (ר' סעיפים 10-16 לפסק הדין), כאשר בחלק מחוות הדעת פורטו הליקויים בלבד ובחלקן הומלץ פיצוי שאומץ לפסק הדין.

בנסיבות אלו, קיבלתי את גישת הנתבעים, לפיה יש לשערך כל פיצוי ופיצוי בהתאם למועד בו תומחר בפועל על ידי המומחה, כך שזה ישוערך לפי חוות דעת מסוימת במסגרתה הומלץ. התחשבתי בטענת התובע כי הליקוי שבבסיסו של הפיצוי נקבע במועד חוות הדעת הראשונה. עם זאת, לאחר שנמצאו הליקויים על ידי המומחה, ניתנה לצדדים אפשרות לתקנם ואין מקום להכביד על הנתבעים בשל התנהלות זו. בנוסף, עם תמחור המומחה את שווי הפיצוי נוצר מועד בו קיימת לראשונה התייחסות ניטרלית וקונקרטית לנזק שנגרם לתובע. מצאתי לנכון לשמר את הערך הכספי כפי שנקבע מאז ועד למועד תשלום החיוב בפועל.

בנוגע לפיקוח המומחה, דחיתי את נוסחה של הפסיקתה המוצעת על ידי התובע, בהתאם ללשון הסיפא לסעיף 111 לפסק הדין, המפנה למומחה כפי שהוגדר בסעיף 10 לפסק הדין כמומחה מטעם בית המשפט – המהנדס מר אייל שנהב. אשר להוצאות המשפט, קבעתי כי יש לציינן בפסיקתה המוצעת, גם אם כבר שולמו, על מנת שתשקף נאמנה את קביעות פסק הדין.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן שמורות להליך המתאים. בהתאם לכל האמור לעיל, הבקשה למתן פסיקתה במתכונתה, נדחית, למעט רכיביה שאינם במחלוקת.

בתוך 7 ימים תוגש פסיקתה מתוקנת, הכוללת את עמדת הנתבעים, שתשקף את האמור לעיל, תוך פירוט מועדי מתן כל חוות דעת בה נזכר כל פיצוי לפי מועד תמחורו, כפי שאומץ בפסק הדין.

ת.פ. בחלוף המועד.

לפניי בקשה נוספת מס' 104 והחלטה בעניינה תשוגר לצדדים בסמוך.

לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשע"ו, 28 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.